שוער הרחמים

בימים אלה מתנהל סוג של ניסוי חשוב בכדורגל הישראלי, מדד מצוין למצבו של דור השוערים החדש, שאמור לרשת בבוא היום את גיבורי ההווה - דוידוביץ', אוואט ואלימלך. נסיעתם של וינסנט אניימה, סמי אג'יי ודלה איינוגבה לאליפות אפריקה העבירה את הזרקורים לגליל בן שנן, יוסי שקל, ניל אברבנל ושאר השוערים הישראלים הצעירים, שסימן שאלה גדול מרחף מעל הקריירה שלהם. אופנת השוערים הזרים, הפחד של הקבוצות לתת להם צ'אנס והחשש של השוערים הצעירים ללכת למועדונים קטנים כדי לחזור גדולים, הם רק חלק מהסיבות לבעיה שמעיקה על הדור הבא. בעיה שלא תיעלם בזכות אליפות אפריקה ודקות המשחק שהיא מסדרת לכמה מהשוערים הצעירים שלנו. בעיה שעלולה רק להחריף בעתיד.

"אין משבר", מדגיש שוער העבר ומאמן השוערים בהווה, יום טוב טליאס, שעבד עם רבים מבני הדור הצעיר, אבל מוסיף: "אני לא חושב שאברבנל יעשה פחות מאיינוגבה. קאלה השנה קצת פחות טוב, ואני לא ראיתי ממנו הרבה דברים ששוערים ישראלים לא יכולים לעשות. המאמנים והקבוצות צריכות לקבל החלטה, ויש מאמנים שמעדיפים לא לספוג. יש כישרון וככל שיתנו יותר לשחק, זה יבוא לידי ביטוי. יש את גליל בן שנן, תום אלמדון ויוסי שקל, וגם בכפר סבא את גיא חיימוב, כולם דור המשך שלא זוכה לשחק. התחרות פשוט גדולה יותר, הקבוצות, בייחוד הגדולות, משתדלות להביא שוערים עם רזומה, נסיון ונוכחות. הקבוצות לא רוצות להפסיד ומעדיפות שקט בתפקיד. אף קבוצה לא נותנת לשוער צעיר להתגלח על זקנה".

"הצעירים היום מאוד מוכשרים, צריך רק להאמין בהם", אומר יעקב אסייג. איך אפשר להסביר את דברי שוער העבר של בני יהודה, כשמי שניצב בין הקורות עליהן הגן בעבר הוא איינוגבה? גם בני יהודה מפחדת לרדת, אבל פוליטיקה בין קבוצות תורמת לא מעט למצבם המידרדר של השוערים הצברים. "הלוואי וניל יישחק כמה שיותר" מקווה אסייג, "אבל צריך לזכור שהוא שוער של הפועל תל אביב, ואילו כרטיס השחקן של איינוגבה הוא שלנו. דלה הוא לטווח ארוך, ואנו בונים להפועל שוער בזה שאברבנל משחק אצלנו". נו, לא פחות מכך שקבוצות ישראליות לא אוהבות ששוערים צעירים מתגלחים על זקנן, הן לא אוהבות לעשות זאת עבור קבוצות אחרות. "יש דור ישראלי מצוין", מסביר אסייג את מהלכם של הזהובים, "אבל בני יהודה חושבת שהפוטנציאל של איינוגבה גבוה יותר ממרבית השוערים, ולכן השקיעה בו. יש לו עוד הרבה מה לשפר, אבל הפוטנציאל שלו אדיר. אם לבני יהודה היה את הכרטיס של ניל אברבנל, זה היה שונה".

הבעיה עליה רומז אסייג היא גדולה יותר. לא רק שקבוצות מעדיפות שלא לטפח לקבוצות אחרות שוערים צעירים, אלא שרוב הקבוצות הגדולות, כמובן מתוך חשש, עושות הכל כדי לרפד את הספסל שלהן בשוער שני, שיכול היה ללכת לקבוצה אחרת ולהיות שוער ראשון. לראיה, יהב יולזרי, שעבר להיות שוער שני של מכבי חיפה, שהקשתה לא פעם, מאותן סיבות, על שחרורו של אלמדון. וכך גם אברבנל מוצא את עצמו בגיל 20 יושב על הספסל בקבוצת תחתית, וצופה בשוער בן 24, שנחשב לכשרוני יותר, מזנק במקומו. "בגלל חוקי המשחק, שמקשים על ההגנה ועל השוער, לשוער השני יש חשיבות גדולה כיום", מנסה טליאס לרדת לפשר העניין. שביט אלימלך מביא כדוגמה את גליל בן שנן, שהעדיף להישאר בהפועל תל אביב מתוך ידיעה כי ייקבל בוודאות את ההזדמנות שלו. "גליל ידע שאניימה ייצא לאליפות אפריקה והחליט שעדיף לו לנסות ולהרשים ב-6-7 משחקים בליגת העל, מאשר לשחק בליגה נמוכה בה לא יראו אותו. זה שיקול לא רע".

בחירתו של בן שנן היא רק דוגמה אחת מיני רבות לשוערים ישראלים צעירים שפוחדים להמר, ללכת לקבוצה בה יוכלו לשחק, ולבנות את עצמם. לאלמדון, למשל, יש הצעה מנצרת עילית, אבל כנראה שהוא לא יעבור לשם, כי הוא מעדיף, לפי מקורביו, רק את ליגת העל, ובכך גורר את עצמו להמתנה מסוכנת להזדמנות שמי יודע מתי תבוא. "צריך למצוא קבוצה כדי לשחק בה", מסביר בוני גינזבורג את הצעד ששוער צעיר לעשות, "איציק קורנפיין זו דוגמה מצוינת. הוא התגלגל בין כמה קבוצות כמו הפועל ירושלים, הפועל טבריה, הפועל רמת גן, נתן עונה מצוינת בבית"ר תל אביב וממנה הגיע לבית"ר ירושלים. הוא שיחק באופן עקבי, קיבל הזדמנות והצליח. מה עשה אברבנל? משוער שני בהפועל תל אביב הוא הלך להיות שוער שני בבני יהודה". אלימלך מציין כי הוא עצמו שיחק בליגה הארצית בגיל 22, במדי עירוני ראשון לציון. "שחקן יכול להגיע לשיאו בגיל 23 או 24, לשוער יש אורך חיים אחר ועליו להשתפשף, הוא צריך לצבור דקות משחק כדי להגיע מוכן ללחץ של ליגת העל, ולכן עליו לשחק כמה שיותר ולא משנה באיזו ליגה".

"יוסי בצלאל היה מצוין בלאומית ועלה עם קרית שמונה ליגה", מנפק גינזבורג דוגמה לדעותיו, "בן שמעון החליט שהוא מביא את שביט אלימלך, ובצלאל העדיף לחזור לליגה השנייה ולחתום באחי נצרת. זו לא בושה לשחק בליגה השנייה. אני שיחקתי באשקלון והיה לי כיף גדול. לפעמים לשחק בקבוצת צמרת בלאומית זה יותר טוב מלשחק בקבוצת תחתית בליגת העל".

גם אלטר תומך בדעתו של גינזבורג. "רד ללאומית, עשה עונה טובה או אולי אפילו תעלה ליגה עם אחת הקבוצות, ואז יראו אותך. יכול להיות ששוערים לא רוצים לשחק בלאומית בגלל הכסף או חשש מפגיעה בתדמית". "הלאומית היא חממה מצוינת, ומי שטוב יתקדם. אני לא מאמין שמישהו מאוד מוכשר לא יתקדם", מוסיף גינזבורג וגם מזרחי טוען כי "צריך לשחק בקבוצות יותר קטנות או בליגה השנייה ואז יודעים אם השוער טוב או לא".

ניל אברבנל הוא הדוגמה הקלה לשוער שמכלה ימיו באימונים. אם יש שוער ששמו מרחף תמידית כפוטנציאל שאולי בעתיד יינעל את שער נבחרת ישראל, הוא תום אלמדון. פעם מכבי חיפה עיכבה את שחרורו ונלחמה שיהיה לה עתודה לדוידוביץ', ופעם היה זה חששו של אלמדון לקחת סיכון בקבוצה קטנה יותר. התוצאה: הכישרון נתקע, איבד את ביטחונו, ונראה רע מאוד במקרים שהוקפץ לדשא. אלמדון היה אמור לעבור לאשדוד, אבל גם המהלך הזה לא קרם עור וגידים. רוני לוי, מאמנו, מודע למצב החמור ואמר לשוערו באחת השיחות האחרונות שלהם: "אני מבטיח לך שאם לא תעזוב, לא אלביש אותך בליגה. אני רוצה שתלך". אלמדון הופתע מהדברים וטען כי הוא רוצה לשחק בקבוצה אחרת בתנאי שתעניק לו דקות משחק. לוי הוסיף: "אני אומר את זה לטובתך. אני רוצה שתשחק".

"תום אלמדון מאוד מוכשר, אבל הוא נתקע כשוער שני", מזהיר גינזבורג, "להיות שוער שני של חיפה זה טוב לגיל מאוחר יותר, ולא לגיל הזה. ברגע שיושבים על הספסל בליגת העל יותר מעונה, זה מדאיג". יוסי מזרחי אף חריף יותר לגבי מצבו של אלמדון. "הוא מתייבש לטעמי יותר מדי על ספסל חיפה, וזה עלול לעלות לו בקריירה". אלטר טוען כי אלמדון טעה כשלא ניסה בעבר לעבור למקום אחר. "צריך גם לראות מול מי אתה מתמודד, אם זה מול דוידוביץ', השוער מספר 1 בארץ, אז סיכוייך לשחק קטנים, וידוע הוא שרק על המגרש אפשר להוכיח יכולת אמיתית".

מזרחי מביא כדוגמה את יוסי שקל (23), שאמנם מקבל כיום את ההזדמנות שלו באשדוד בשל היעדרו של אג'יי, אבל לפחות צבר נסיון. "אני המלצתי בעבר ליוסי שקל לשחק שנה-שנתיים בליגה השנייה, כך הוא עשה, והעונה הוא מקבל דקות. עכשיו חובת ההוכחה עליו", אומר מזרחי על השוער. אמנם לשקל יש 26 משחקים בליגת העל, כמו אלמדון, אבל שנותיו בליגות הנמוכות מביאות אותו משופשף יותר למאבקי התחתית של אשדוד. אבל גם שקל, לדעת אלטר, עדיין בגדר פוטנציאל לא ממומש, וטרם הראה מעצמו. "היכולת שלך לשדרג את עצמך – זה הדבר הכי חשוב", מסביר אלטר מדוע גם שוערה השני של אשדוד לא הצליח לתפוס מקום של קבע בקבוצת ליגת העל. "אני מעריך בזהירות רבה שכנראה יוסי שקל לא משדרג את עצמו. הוא היה צריך להתנפל על עמדת השוער ולסגור את השער. הוא טוב, אבל אולי משהו עדיין חסר באישיות שלו או בצורת המשחק". ושקל עוד במצב טוב לעומת אלמדון.

אלטר רומז אולי שדור השוערים הנוכחי לא מספיק טוב, או חסר את האופי של השוערים הגדולים מפעם. בכל מקרה, בזמן שאוהד לויטה ואיתמר ניצן, שניים מבני הדור הצעיר שמשחקים קבוע בקבוצותיהם, לובשים מדי שבת את אפודת השוער, בני דורם נמקים בליגת העל. שוערים כמו גל ניר (24), אמיר אדרי (23), יהב יולזרי (23) ואריאל הרוש (20) עדיין מחכים להזדמנות שתהפוך אותם לשוערי הרכב, והם רק יכולים לקנא במצבם העגום של השוערים שהזכרנו קודם. יעקב אסייג טוען שהפתרון היחיד לדקות המשחק המוגבלות של אותם כשרונות הוא הגדלת ליגת העל ל-16 קבוצות, מבנה שיגדיל את הבימה עבור אותם צעירים, ויפיג את חששן של לא מעט קבוצות מנשירה לליגה השנייה. אבל עד שזה יקרה או עד שהקבוצות יקבלו אומץ ויהמרו על שוערים ישראלים, גדל פה דור בהמתנה. אנשים שמחכים לפציעה של שטראובר או הרחקה של אניימה כדי לנסות ולתקוע יתד בשער.

תגידו שקריירה של שוער ארוכה והם רק בתחילת הדרך. זה נכון, אבל כאן מתבטא המלכוד שממנו סובל הכדורגל הישראלי. הלחץ בקבוצות לא מאפשר לאותם כשרונות צעירים להתבטא, משום פחד הקבוצות להפסיד, כתוצאה מכך השוערים לא צוברים שעות ליגה, סובלים מחוסר נסיון משום ההמתנה להזדמנות, ובעצם כך גורמים נזק לעצמם. קבוצות מפעילו לחצים על שוערים צעירים להתמיד בתור שוער שני, והרי לכם בעיה עתידית: מי יחליף את אוואט ודוידוביץ' בבוא היום?

"לא ראיתי איזה שוער בולט במיוחד", אומר מזרחי כשנדרש לסוגיית שוער הנבחרת העתידי, "זה עלול ליצור בעיה בעתיד. צריך אומץ לתת לשוער להוביל כמו שחיפה עשתה עם דוידוביץ' ואוואט. כשבכפר סבא הרגישו שהם נשארים בליגה, החליטו להסתכן והרוויחו שוער להרבה שנים. לויטה צובר נסיון ויש לו סיכוי להגיע לנבחרת". אלימלך פחות פסימי וטוען כי גם כשגדלו דורות לא ממש גדולים, תמיד נמצא הכישרון שעמד בין הקורות. "גדלים שוערים טובים כמו לויטה ואיתמר ניצן, אז יש עתיד", אומר שוער הפועל קרית שמונה, "בדור שלי יש 5-6 שוערים טובים, וגם הדור הצעיר מוכשר. צריך רק שישחקו".