החפיפניק

את הרמזים לנפילה של מכבי חיפה מודל 2002/3 אפשר היה למצוא כבר בחלקים המוצלחים של אותה עונה. דווקא במחצית גמר גביע הטוטו, בו ניצחה חיפה 0:2 את הפועל תל אביב, בחר ננאד פראליה לקטוע את דבריו של המאמן דאז יצחק שום בצרחות. "אין יציבות בקבוצה", אמר הקרואטי, שרק באותו שבוע ספג קנס כבד על עבירת משמעת אחרת. הקשר דיבר על אובדן שליטה בקבוצה, קרע את גרונו במשך דקות ארוכות בחדר ההלבשה והביע את דעתו על אופן ניהול הקבוצה מצידו של המאמן הוותיק. שום הגיב בצרחות משלו, אבל לא הבין את הרמז המסתתר מאחורי טענותיו של הקרואטי. ובאמת, מכבי חיפה, בעלת סגל השחקנים הטוב ביותר בליגה, איבדה בסוף העונה את תואר האליפות לקבוצה הרבה פחות טובה ממנה, מכבי תל אביב, שכבר פיגרה אחרי האלופה ב-9 נקודות.

אם יש סיכוי שתסריט כזה יחזור על עצמו גם העונה, זה רק בזכות יצחק שום, ששוב מאמן בצורה מרושלת למדי קבוצה שסגל השחקנים שלה הוא הטוב בליגה. שוב קבוצה שפותחת בסערה את העונה, אבל לא בטוח עד כמה היא מסודרת ומאורגנת כדי לצלוח את המאני טיים. שוב קבוצה בה בעיות המשמעת מטואטאות מתחת לשטיח, שטקטיקה ומשמעת הם לא נר לרגליה, שאימוניה לא מספיק רצינים. קבוצה עם שוער שהמאמן לא סומך עליו, שהחלוץ המרכזי עוזב באמצע העונה ובאמצע השבוע יש לה על הראש את טורניר הערוץ הראשון. זה שפירק לשום את הקדנצייה האחרונה כמאמן, בהפועל תל אביב. האם גם הפעם החפיפנקיות של שום תעלה לו באליפות?

מוטיב חוזר בקריירת האימון של שום הוא פתיחת עונה רצחנית וסיום מאוד מגומגם. הסיבות העיקריות לכך: שום מרכז את מירב מרצו במחנה טרום העונה, שם הוא מעביד קשה את שחקניו, שמגיעים לשיא הכושר בשלב מוקדם מדי של העונה. הסיבה השנייה היא אובדן שליטה על הקבוצה. שום, שעבד בתחילת קריירת האימון בהפועל כפר-סבא, מכבי שעריים והפועל חיפה, הגיע אל בית"ר תל אביב בשנת 1987 כשהוא בן 40 וללא רקורד עשיר כמאמן. הקבוצה של שום, במשך חמש שנותיו, הייתה ליחידה, יחד עם הפועל פתח תקווה, שלא החמיצה את הפלייאוף העליון במשך כל חמש שנות קיומו. בשנתו השנייה כמאמן, 88/89, פתחה הקבוצה את העונה עם רצף ניצחונות משכנע, שגרם לאוהדיה הספורים לחלום על זכייה היסטורית באליפות. חלוץ הקבוצה אלי בן אמו התמודד לאורך כל העונה מול בני טבק על מלכות השערים של הליגה הלאומית דאז, אך סולק לקראת סיום העונה מהקבוצה על ידי היו"ר ארצי בן יעקב. בסיום הסיבוב הראשון הובילה בית"ר את הטבלה, אך בסיומו של אותו פלייאוף, שקבע את זהות האלופה וסגניתה, סיימה בית"ר רק במקום הרביעי, הרבה בגלל סיום עונה בינוני. מכבי חיפה, שזכתה באליפות, והפועל פתח תקווה, שהגיעה למקום באינטרטוטו, ניצלו את הפקשוש הראשון של שום.

"היינו מקום ראשון באמצע העונה והיינו חייבים לקחת את האליפות", נזכר ירון כהן, אחד מכוכבי הקבוצה באותן שנים, "אבל השופטים דפקו אותנו לאורך כל העונה". כהן זיהה כבר אז שני סממנים שיכולים להיות הסבר לפגיעה הקשה בקבוצות של שום בשלבים המכריעים. ההסתמכות על השחקנים הבכירים, החוסר ברוטציה בריאה, שתאפשר מנוחה לאותם בכירים ויד קלה בכל הנוגע למשמעת. "היו לנו הרבה פציעות, ולא היה לנו תקציב לסגל גדול. שום בנה על סגל מצומצם של שחקנים טובים. הוא בנה מאוד על 11 השחקנים הפותחים שלו ולא השקיע בהרכבת סגל גדול וביצירת חלופות. הוא בונה באופן מסורתי על שניים שלושה כוכבים וברגע שמשהו נדפק, כמו לדוגמא בעזיבתו של ברק יצחקי, הוא נכנס לבעיה".

"בבעיות המשמעת הוא מטפל רק בדרך אחת, בכיס של השחקן", מוסיף כהן. "אם הוא היה מעניש את זנדברג שהתעצבן כשהתחלף, אז הוא היה עושה את זה רק בפגיעה בכיס ולא בהדחה מן ההרכב". שיטת עבודה דומה הופיעה גם בתקופתו הקצרה של שום כמאמן הפועל תל אביב. במהלך מחנה האימונים של הקבוצה, התעמת טל חן עם יגאל אנטבי, שבתגובה החל לרדוף אחר חן עם סכין בידו. התקרית נהפכה לשיחת היום, אך שום העדיף להתעלם ולהמשיך בסדר יומו.

גם את הקדנציה בכפר סבא ב-2001/2, אז בליגה הלאומית, המאמן החל בצורה שומית קלאסית. שורת ניצחונות, ביניהם 0:6 על אחי נצרת ו-1:3 על יריבתו לעלייה, מכבי הרצליה, הבטיחו פייבוריטיות ברורה למועדון. לקראת אמצע הסיבוב השני, השיגה כפר-סבא פער של 15 נקודות בראשות הטבלה. סיבוב שלישי מחריד, הכולל ארבעה הפסדים, הביא את כפר-סבא לידי כך שאת העלייה קבעה הקבוצה של שום רק במחזור ה-33 והאחרון, אז גיורגי דרסיליה וחיים סילבס ניצחו עבורה את צפרירים חולון.

"הגענו לפיק מוקדם מדי", מתאר יניב צ'יצ'יאן, שחקן הקבוצה באותה עונה. "הקבוצות האחרות היו בכושר הזה רק באמצע העונה. יכול להיות שבאמצע העונה, כשהקבוצה כל כך מצליחה, מגיעים לאיזשהו שובע. אם אתה מצרף שחקן או שניים זה יכול לרענן את חדר ההלבשה ואת הסגל, לשבור את השגרה, מה שהוא לא עשה בחיפה וגם לא בכפר סבא".

בהפועל כפר-סבא ובית"ר תל אביב הניהול של שום לא בלט במיוחד, עד שהוא הגיע כאמור למכבי חיפה מיד עם עזיבתו של אברהם גרנט לנבחרת. שום הוביל את מכבי חיפה לליגת האלופות, פתח את ליגת העל בצורה מסחררת, אבל אז שוב צצו הבעיות במאני טיים. אדורם קייסי, לדוגמה, לקח חלק ב-66 משחקים במהלך העונה, נתון שגדול על חלק מכוכבי ה-NBA. את הלקח מבית"ר תל-אביב שום לא למד, למרות שהגיע לקבוצה עם תקציב הרבה יותר בריא. עם עזיבתו של יעקובו בינואר, שום חיזק את הקבוצה באליניב ברדה ועידן טל, אבל הקבוצה לא היתה מספיק מאומנת ומסודרת כדי להתמיד עונה שלמה ואיבדה לקבוצה בינונית את התואר, למרות החיזוק.

"בסיבוב השלישי השחקנים באו בטענות ששום שחק מאוד את ההרכב הראשון", מסביר גורם בכיר בקבוצה אז, "שום בעצם גרם לשחקנים להגיע גמורים. הוא לא נתן למחליפים לשחק. יוסי נגר, המגן השמאלי המחליף, היה בטוח שיעלה לשחק בהרכב בהפסד 2:0 לנתניה, אבל שום פחד והעלה את חרזי להיות מגן שמאלי. ככה חיפה הפסידה במשחק ואיבדה שתי עמדות על המגרש. שחקנים לא קיבלו זמן לתדלק את הגוף והם הגיעו מרוסקים".

"יש לו בעיה לאורך זמן", מסביר אותו גורם. "לקבוצה תמיד יש משברים. הוא, אחרי משחקים שהוא מפסיד בהם, פשוט לא מתפקד, פשוט קורס. הוא מניח את ראשו בכפות ידיו ואתה מרגיש שהבן אדם מרוסק לחתיכות. אחרי משחקים שהוא מנצח הוא רץ להתראיין, אחרי שהוא מפסיד הוא פשוט מתקשה. הוא מגיע לעימותים עם שחקנים והם בתגובה מפסיקים להעריך אותו".

הסיבה לאובדן האליפות עם מכבי חיפה היא גם כאמור סגנון אימון מרושל, די מיושן. שום הוא בעל אינטואיציות מדהימות לזהות איכויות של שחקן, מנהל משחק בחסד עליון, אבל בכל הקשור בניהול סגל לאורך עונה, תוך הקניית משמעת וטקטיקה, נדמה שזה גדול עליו. בפנאתינייקוס הוא לקח אליפות בפוטו פיניש, אסור לשכוח (אבל גם לא המשיך בעונה הבאה), אבל בהפועל תל אביב זוכרים למשל איך הוא נראה מנומנם באימונים, עד שנדמה לפעמים שהוא עוצם עיניים. בחיפה זוכרים סיפורים דומים, שעזרו לניר קלינגר לקחת לו את הצלחת. גורם בכיר באותה עונה: "הוא היה עושה בחלק גדול מהאימונים משחקונים בין השחקנים הנשואים לרווקים. השחקנים לא ראו באימונים שלו שום ערך טקטי. הם לא העריכו אותו, במיוחד לא הזרים. הוא היה קצת מתקשה להביע את עצמו. באסיפות הם לא היו לומדים, אלא באים לצחוק וללגלג עליו. הוא היה פונה לז'וטאוטאס ברוסית ואת השחקנים זה מאוד הצחיק. הוא אדם שמאוד לא מקפיד בהיררכיה וסדר. זה גרם לפעמים לאימון להיראות כמו שוק. מה שראינו בתקופתו לא ראינו אצל אף מאמן אחר. היית יכול לראות אנשים שאין להם קשר עולים על הדשא באמצע האימון. האימונים פשוט נראו כמו שכונה".

"הוא סוג של חפיפניק, שמגיע כמה דקות לפני האימון", מנסה להסביר גורם בכיר אחר במערכת של הירוקים. "הוא בחור זהב ולפעמים שחקנים מנצלים את זה. הוא יודע כדורגל ברמה האינטואיטיבית, הוא מבין את המשחק, אבל אתה לא רואה בקבוצה שלו טביעת אצבע של מאמן, כמו אצל רוני לוי וגרנט. מדובר בהרבה עבודה והכנה, דברים שלא עניינו אותו. הוא הגיע אחרי גרנט, שהיה חסיד קלטות הווידאו, ולקח לנו חצי שנה להכריח אותו להשתמש בזה. הוא אמר שבתקופה שלו לא היו כאלה דברים. הוא היה בטוח ששום דבר לא השתנה מאז התקופה שלו כשחקן".

לא רק אותו גורם בכיר בחיפה מזהה את אותה סכנה בבית"ר ירושלים, לא מעט אנשים ששוחחנו איתם להכנת הכתבה זיהו לא מעט רמזים. קאלה זה אוואט, יצחקי זה יעקובו ושום זה אותו שום, שהפסיד אליפות על חודם של שני שערים. גם אז מכבי חיפה לא היתה מוכנה לעזיבה של יעקובו, והשחקנים ששום הביא עדיין לא נקלטו כדי שיוכלו להשפיע. "הוא לא חשב קדימה ושילם ביוקר בסוף", אומר אותו בכיר בחיפה. "הוא לא חשב שהעומס כל כך גדול. את בעלי הבית זה נורא עצבן. ההידרדרות של הקבוצה היא לדעתי פונקציה של חוסר כבוד כלפיו. הוא לא קיבל כבוד לא מהשחקנים, לא מיעקב שחר ולא מאיתמר צ'יזיק. הוא לא שמר על מתח בריא בקבוצה. כדי לשמור על קצב של קבוצה, צריך לשמור על רמה גבוהה של אדרנלין, דבר שלא קרה איתו".

בחיפה נזכרים כיצד היו כאלה בקבוצה שלחצו על שום להחתים את אנדז'י קוביקה במקומו של יעקובו, אבל בעיקר ביחס המחפיר ובחוסר הביטחון שלו בשוער, דודו אוואט. "הוא פשוט לא סבל את אוואט", מספר הבכיר בחיפה. "הוא ממש לקח את היכולת של אוואט כפגיעה אישית. הוא קיבל כמה גולים מהגבהות ושום האשים אותו בכך שלא עלינו שלב באירופה. הוא פשוט לא אהב אותו ולא היה מוכן לפרגן לו. באותה עונה אוואט גם הסתכסך עם דוידוביץ', מה שיצר אווירה מאוד רעה בקבוצה. גורמים במערכת ביקשו ממנו לפרגן לאוואט אחרי משחק טוב, והוא הגיב בביטול ואמר: 'תעזבו אותי'".

האם יש כאן דימיון לנעשה העונה בבית"ר ירושלים? ארצי בן יעקב, עורך דינו, מבטל את הטענות מכל וכל: "בחיפה לקחו לו את יעקובו ולא הביאו לו מחליף. ברגע ששחררו אותו בשביל כסף, שזה לגיטימי, זה גמר את העניין של העונה ההיא ב-99 אחוז. אפילו יעקב שחר לא התלונן על זה. להאשים אותו זה פשוט הזוי. סיפורי הסבתא. טענות שאין להן בסיס. הבן אדם לא שינה את עורו. הוא לא פתאום הפסיק להיות מאמן מצליח. אני לא קונה את זה. כל הטענות כלפיו לא מבוססות. הוא מקצוען שכל החיים שלו זה הכדורגל. בהפועל תל אביב החלו בזה. הם סיפרו את הסיפורים על זה שהוא מדבר בפלאפון וזה לא שווה התייחסות. הוא קיבל בפנאתינייקוס הרבה מאוד כבוד. מי שלא שיחק ולא מבין מה זה קבוצת כדורגל שכבר הוכתרה כאלופה, ומגיעה עם ביטחון עצמי מופרז, לא יודע כמה זה קשה. כל מיני פישרים שלא עשו כלום בכדורגל קמים ורוצים לצאת לאירופה. כל הכוכבים הגדולים שחושבים שמנצ'סטר יונייטד בעקבותיהם עכשיו נרגעים והכל יחזור למסלולו".