זהב שחור

בקיץ האחרון שילמה יובנטוס 22 מיליון יורו על טיאגו וסרחיו אלמירון, שיועדו לאייש את הקישור המרכזי השחור-לבן. היום היא מנסה להיפטר משניהם כשהאחרון כבר נמצא בדרכו לאולימפיאקוס. ראשי הגברת הזקנה למדו העונה היטב שאת החור שפערה עזיבתו של פטריק ויירה לא יהיה קל למלא.

ויירה, שנולד בסנגל היה פורץ דרך של ממש בכדורגל העולמי והשינוי המחשבתי בתיפקודו של הקשר האחורי ראוי להיקרא על שמו. רוב המאמנים בעולם שיחקו עד אותה תקופה עם צמד קשרים מרכזיים, כשאחד אמון בעיקר על הצד ההגנתי והשני על ההתקפי ועל ניהול המשחק. ויירה, לעומת זאת, גילם את שניהם ובשנותיו הגדולות בארסנל נעזרו התותחנים לא פעם ביכולות המגוונות שלו כדי כמעט ליצור יתרון של שחקן על פני יריבותיהם. פרשני הכדורגל אוהבים לקרוא לשחקנים מהסוג הזה "קשר מודרני".

למרות שהוא בן 31 ונכונו לו עוד כמה שנים טובות ויפות בטופ העולמי, לויירה כבר יש לא מעט יורשים. סטיבן ג'רארד ומיכאל באלאק עומדים בפני עצמם ללא צורך בהשוואה לצרפתי, אבל מלבדם העתיד של עמדת הקשר המרכזי-אחורי מצוי בעיקר באותה יבשת בה נולד ויירה ושממנה יצאו הוריהם של שחקנים צרפתים אחרים, אפריקה. אולי אם יובנטוס הייתה מחפשת דווקא בכיוון הזה, קלאודיו ראניירי לא היה כל כך מאוכזב מקשרי הרכש שלו.

"דיארה, קייטה, טורה... קשרים אפריקאים הם עכשיו באופנה", קבע לפני כחודשיים מגזין הכדורגל הספרדי השמרני 'דון באלון'. הליגה הספרדית רואה בעצמה מתחרה ראויה על "הליגה הטובה בעולם", אבל רק לאחרונה הבינו האנשים המשפיעים בה שהעתיד של הקבוצות שלהם טמון לא מעט ביבשת השחורה. הכדורגל הספרדי נגוע בגזענות קשה שמרימה ראשה כמעט מידי שבוע באצטדיונים, אבל זו לא מנעה מריאל מדריד, ברצלונה, ולנסיה וסביליה להתחמש בקשרים אפריקאים מצוינים שעלו מיליונים ובצדק. גם אינטר, ליברפול, ארסנל, צ'לסי ואחרות, נהנות משירותיהם של קשרים שבעוד כשבוע יתחילו את דרכם באליפות אפריקה.

אייל לחמן, המעורה היטב בכדורגל העולמי בכלל והאפריקאי בפרט, שם את האצבע על נקודת ההתפתחות: "צריך לזכור שבמקביל לתופעה של קשרים מרכזיים אפריקאים, נעלמו הקשרים ההתקפיים האפריקאים, שחקנים דוגמת ג'יי ג'יי אוקוצ'ה. התחלופה הזו, בין מספר 10 קלאסי למספר 6 או 8 קלאסיים, קרתה בהתאם להתפתחות של הכדורגל. היום באמצע ממוקמים רק השחקנים בעלי העוצמה ורק בקווים ניתן למצוא את השחקנים היותר יצירתיים".

דידייה זוקורה, ממדו דיארה, יאיא טורה, פפה בובה דיופ, מומו סיסוקו, סטפן אפייה, סולי עלי מונטארי, מיקאל אסיין וסיידו קייטה הם רק השמות הבולטים ברשימת קשרים אחוריים-מרכזיים אפריקאים, עליהם בדיוק לחמן מדבר. הרשימה הזו נמשכת וחוצה את הליגות האירופאיות לאורכן ולרוחבן. וסיריקי אבו דיאבי, לסאנה דיארה ואלו דיארה, בניהם של מהגרים מחוף השנהב (הראשון) וממאלי (השניים האחרים), מבטיחים עתיד טוב לנבחרת צרפת ושבבוא הזמן יהיה מי שימלא את מקומם של ויירה ושל קלוד מקאללה.

המגמה נראית היטב גם בישראל. עם כל הכבוד לאלכסנדר אובארוב, ג'ובאני רוסו, ז'רום לרואה ואיגביני יעקובו בתקופה בה שיחק במכבי חיפה, השחקן הכי טוב ששיחק אי פעם בליגה הישראלית הוא דרק בואטנג. גם בואטנג התחיל בתור קשר התקפי והוסב לקשר הגנתי, שם היתרונות הטכניים והפזיים שלו הובלטו. לראייה, השליטה שלו במרכז המגרש היא אבסולוטית, המאבקים שלו מול קשרים מרכזיים אחרים נראים כמו משחק ילדים עבורו וראיית והבנת המשחק שלו הן פשוט תאווה לעיניים.

בנוסף אליו רצים להם להם על מדשאות הליגה הישראלית גם מזואה אנסומבו, בלסינג קאקו, יעוזה אבובקרי, אימורו לוקמן ודייהו דייויס, מהזרים הטובים והמשפיעים בליגה בשנים האחרונות.

"אנשים רצו להראות את הטכניקה שלהם ולשחק כקשרים כי הם ביקשו להרגיש את הכדור כל הזמן ובעמדת הקשר המרכזי הרבה כדורים עוברים דרכך", ניסה להסביר בואטנג את הגידול בקשרים מרכזיים אפריקאים ברחבי העולם. "אני התחלתי בתור קשר התקפי ואסיין התחיל בתור בלם".

גם קשר מכבי פתח תקוה, בלסינג קאקו, סיפק הסברים, שהתיישבו היטב על הדברים שאמר בואטנג: "הכדורגלן האפריקאי רץ הרבה ואנחנו אוהבים להיות במרכז המשחק ולגעת הרבה בכדור. בכדורגל האפריקאי בולט מאוד האלמנט הפיזי לצד האלמנט הטכני. בגלל התנאים בהם התחלנו לשחק היינו צריכים להשתמש בהרבה כוח. הפיזיות היא דבר מאוד חשוב בעמדה של קשר אחורי או מרכזי ואתה צריך להיעזר בו במאבקים במרכז המגרש. גם ג'נארו גאטוסו הפך לאחד מהטובים בעולם אחרי שהוא הוסיף כוח למשחק שלו".

בעולם נהוג להסביר את ההצלחה הספורטיבית של שחורים רבים, בעיקר בארצות הברית, בכך שהגזענות השליכה אותם מהתחרות על מקומות עבודה אחרים ומכניסים ושלחה אותם לעשות את מחייתם מספורט. אבל להצלחה שלהם גם הסברים פיזיים שנתמכים על ידי אינספור מחקרים מדוקדקים. מוצאם של מרבית השחורים האמריקאים ותושבי הקאריביים הוא במערב אפריקה ואת ההצלחה שלהם ניתן לראות בכל תחרות אתלטיקה.

"ספורטאים שחורים בנויים טוב יותר מהרבה בחינות פיזיולוגיות", אמר פעם האצן האגדי קארל לואיס, שזכה בתשע מדליות זהב אולימפיות ובשמונה באליפויות העולם. פיזיולוגיים קוראים לזה מבנה גוף מסומורפי. שרירי החזה והעצמות גדולים יותר, השרירים בנויים מיותר רקמות, אחוזי השומן נמוכים מבסיסם, הירכיים צרות יותר ורמת הטסטוסטרון בדם גבוהה מהממוצע. הדברים אמורים כאמור, בעיקר על מערב אפריקה, שם נמצאות ניגריה, גאנה, קמרון, חוף השנהב, סנגל ומאלי. כולן יצאניות של כדורגלנים גדולים ובתוך כך של כמה מהקשרים המרכזיים הטובים בעולם.

רבים מהכדורגלנים המערב אפריקאים נולדים עם הפיזיות המרשימה שלהם. מהירות, כוח, זריזות - הכל כבר שם. היכולת הטכנית לא מפגרת הרבה מאחור. בדרום ומרכז אמריקה וגם בחלקים מאירופה, הכדורגל מתבסס על יכולת אישית ועל הטכניקה של כל שחקן ובאפריקה המצב דומה. השלב הבא בדרך לגדולה הוא התבשלות באירופה, תהליך שמשמעותו רכישת יסודות טקטיים ושלאחריו רבים מהקשרים האפריקאים הופכים לשחקני כדורגל כמעט מושלמים.

ג'ון אובי מיקל עשה את הצעדים הראשונים שלו באירופה בלין הנורבגית, יאיא טורה שיחק בבוורן הבלגית, מטלורג דונייצק, אולימפיאקוס ומונאקו, מיקאל אסיין רץ ובעט בבאסטיה ובליון הצרפתיות וממדו דיארה עבר באופי כרתים, ויטסה וליון. כל אלו ואחרים שילמו את שכר הלימוד בליגות מהדרג השני באירופה וזינקו בגילאים מוקדמים יחסית לקבוצות הגדולות.

בית ב' באליפות אפריקה, שתיפתח ביום שבת הבא, ראוי להקרא בית המוות. כל ארבע הנבחרות שמשחקות בו מגיעות ממערב היבשת ולצד בנין, שעל פניו נראית כנבחרת החלשה ביותר, יתחרו על שני המקומות הראשונים חוף השנהב, מאלי וניגריה. כבר במשחק הראשון של הבית, ב-21 בינואר, יפגשו ג'ון אובי מיקל וכריסטיאן אובודו את דידייה זוקורה ויאיא טורה לקרבות במרכז המגרש. מאלי תציג את צמד השגרירים הספרדים שלה, ממדו דיארה וסיידו קייטה, ותפגוש את השתיים במשחקים הבאים.

בשלבים הבאים כנראה ימתינו סטפן אפייה, סולי עלי מונטארי ומיקאל אסיין מגאנה, מודסטה מ'מבי וז'אן מאקון מקמרון ופפה בובה דיופ מסנגל. אלו הם השמות הידועים, השחקנים מהקבוצות ומהליגות הבכירות. על הסקאוטים הרבים שיציפו את האצטדיונים בגאנה אפשר לסמוך שהם ימצאו עוד כמה קשרים מרכזיים. הרי העתיד נמצא באפריקה.