קל בלעדיך

בקיץ 99' נפרדו מכבי וקטש השחקן. הפרידה נבעה מטעמים תקציביים וקונספטואליים. מכבי הפכה להיות לראשונה אחרי הרבה מאד שנים לקבוצה של מאמן וקטש לשחקן בקבוצה של מאמן שממקם אותו היררכית בתפקיד הכי משני שידע עד אותו יום ועושה בו שימוש מבוקר, כדי להפיק ממנו בעונה אחת יותר ממה שנתן בכל הקריירה שלו עד אותו הרגע. במכבי נבנתה היררכיה קבוצתית שלא הייתה יכולה להיווצר כל עוד קטש היה שם ונולדה ממנה העונה הכי טובה ומרגשת שהייתה לה מאז הגביע באביב 81'. את מה שלא הייתה יכולה לעשות מכבי לקטש, עשה אוברדוביץ', ואת מה שלא יכול היה לעשות קטש למכבי עשו גרשון ובלאט. מכבי עשתה בשכל שלא התאבדה על המשך העסקתו של קטש וטוב עשה קטש שלקח את ההצגה שלו למגרשים אחרים. גם אם המחיר הוא שקטש מנצח את מכבי בגמר, המחיר משתלם.

קבוצות עם סגל שחקנים עשיר בהרבה מזה של מכבי לא הגיעו לפיינל פור באותה עונה, והצירוף של מאמן-על פלוס סגל שחקנים שאין דומה לו באירופה בניצוחו של המאמן על המגרש, בודירוגה, הביא את הגביע לאתונה. כעבור עונה צומצם הפער בהשקעות והגביע הגיע לתל אביב. קיץ 99' שלח את מכבי לשבע העונות הכי טובות שידעה. שני לקחים מרכזיים מסאגת קטש השחקן תקפים בהקשר מכבי גם היום: אי ההתאמה של קטש למכבי, והצורך של מכבי להפוך לקבוצה של מאמן – כזו שמכירה בעובדה שמאמנים טובים עולים הרבה וחוסכים הוצאות בשכר שחקנים, אבל משפרים קבוצה ותוצאות.

אפשר ללמוד הרבה מהעונה ההיא של מכבי במונחים של ניהול ואימון בספורט מקצועני. הדבר הראשון - אם התקציב לא מאפשר לך, עדיף להשקיע את מה שיש במאמנים ובסקאוטרים ולא בשחקנים כוכבים. מאמנים, כדי שיעשו הרבה ממעט; וסקאוטרים, כדי שימצאו את נייט האפמן ויזהו את מקדונלד.

אפשר לחלוק על השאלה האם מכבי צריכה להיות בנויה לגדל מאמנים ולהשקיע בהם לטווח ארוך, אבל אי אפשר להתווכח על העובדה שהיא לא בנויה להיות כזאת נכון להיום ולשנים ארוכות אחורה. העובדה שהיא כזאת לא בהכרח פסולה. גם פאנאתנייקוס לא מגדירה את עצמה בית גידול למאמנים וכמוה גם צסק"א וקבוצות אחרות ביבשת. מינוי של מאמן כמו קטש – על הוותק, הנסיון והרקורד שהוא מביא איתו – נידון מראש לכשלון בנסיבות האלה. אם כבר השקעה במאמן לטווח ארוך, היתה מכבי צריכה לבחור בבלאט. רק שבלאט לא היה בא בסכומים שקיבל קטש. בדיון מתחילת העונה סביב המינוי של קטש בלטו במיוחד שני טיעונים: הלב והכיס.

ההחתמה של שרף גררה אחריה דיון שלם סביב היותו איש משמעת ורס"ר. על יכולת כמעט שלא דובר בשני הדיונים. נוון ספאחיה, מאמן מוכח ומנוסה מקטש, לא שרד במכבי. ההנחה שקטש יכול היה להצליח במקום שספאחיה כשל בו, נשענה על התנהלות של בת יענה עם משאלות שווא. כנראה שבמכבי עדיין לא מכירים את סוג המערכת שנבנתה אצלם משך שנים. קטש נפל לבור הסנטימנטים במועדון בו גדל, מתוך אמונה שההיכרות שלו את המערכת תאפשר לו להצליח. ההיכרות שלו את המערכת היתה אמורה להבריח אותו משם בשלב הזה של הקריירה. בדיוק כמו שעשה כשאיים להיכנס להסגר תמורת מעבר למכבי רמת גן בגיל 18 וכשעזב כמה שנים אחר כך ליוון.

מכבי נבנתה שנים להיות מי שהיא הודות לשמעון מזרחי. הגביעים באירופה בשנות האלפיים נשענים על האליפויות משנות השבעים. רצף האליפויות הוא כולו תולדה של ההתמסרות המוחלטת של מזרחי, האמא הכי גדולה של קבוצת כדורסל. רק שמכבי ההישגית נבנתה בעידן שבו הכסף הגדול לא שיחק תפקיד ובשנים ההן הספיקה האהבה של מזרחי למועדון כדי להביא אותו להישגים. היום כבר צריך כסף וכאן מתחיל הפרדוקס שנקרא פדרמן. פדרמן חתום על המהלך שהביא את מכבי לליגה האדריאטית וחיסל לבלאט את העונה השנייה שלו כמאמן במועדון, הוא אחראי להגעה של ששון וארנולד לירושלים, בכל הזדמנות הוא מציין שאין לו בעיה עם הפסד ועם אובדן אליפות בעונה נתונה לקבוצה אחרת והוא האיש שמאחורי המהלך להחתמת קטש.

בכדורגל פדרמן הוא הרוקח של מיזם הגלקטיקוס. פדרמן הוא בלי ספק האוהד-המיליונר האולטימטיבי, רק שהבעיה עם פדרמן מתחילה כשהוא מתחיל לחשוב. ברור שכוונותיו של פדרמן כנות, אבל פדרמן ראה בקטש שק של מנויים ויצר בכך עוול עצום לקטש המאמן בתחילת דרכו ואיתו לקבוצה. הרקורד של פדרמן במכבי בנוי על גב העשייה של מזרחי. ההוכחה שפדרמן לא מכיר בזה היא הדיבורים שלו בעניין אובדן האליפויות. האמירה של פדרמן נכונה באופן עקרוני כל עוד היא נאמרת על ידי גורמים מחוץ למועדון, והיא שגויה נקודתית כשהיא באה מתוכו. בשנים האחרונות מזרחי הקיף את עצמו גם בכץ והשניים האלה יחסלו לו את המפעל.

מכבי חזרה לשנות התשעים בקיץ, אבל החותמת הרשמית ניתנה עם המינוי של שרף. כבר שנים מוטחת במכבי הביקורת על חוסר היכולת שלה לקיים מערך מקצועי מסודר בקבוצה, כזה שלא ייבנה על ההחלטות של מזרחי ופדרמן והמקיפים אותם. השנים עם גרשון ובלאט עיוורו את המערכת במכבי לחשוב שהעניינים מתנהלים כשורה. מה שהשנים האלה אמורות היו לגרום לה הוא הפוך: לפקוח עיניים ולהכיר בלקח. הלקח שאומר שהשקעה במאמן חוסכת השקעות וצרות אחרות, ושבכדורסל, כמו בכל תחום בחיים, אין קיצורי דרך. מרגע שנטשו את מכבי מאמנים מסוגם של גרשון ובלאט הזירה הרלוונטית באמת עבור מכבי חזרה להיות הליגה הישראלית. בשנות התשעים מכבי שיחקה באירופה כשהטופ שהיא יכלה לשאוף אליו היה שלב ההצלבה הראשון. פיינל פור היה רחוק מהישג ידה ועל גביע לא היה מה לדבר. מרוב דיבורים על פיינל פור, מצאה עצמה מכבי העונה עם שלוש תבוסות משמונה משחקים בליגה הישראלית. כמו קטש, גם מכבי התפתתה שלא לדעת את מקומה אחרי שהמחצית הראשונה של העשור הרגלה אותה לדברים אחרים. מה שאפיין את מכבי של אותן שנים היה שהיא היתה הפוכה מכל מה שמכבי של שני העשורים האחרונים הפכה להיות.