שנות ה-80 היו העשור הרע ביותר בתולדות מועדון הכדורגל עתיר התארים של מכבי תל אביב. את האליפות האחרונה רשמה הקבוצה ב-1979, ומאז התנדנדה בין גירוד הצמרת לעונות מביכות, שמזכירות את השנים האחרונות. בסיום 1989/90, עוד עונה שחונה ונטולת ציפיות ותארים, העלה המאמן נסים בכר מקבוצת הנוער קשר צעיר בן 17 בשם אבי נמני, שנטל חלק במספר משחקים.
מספר חודשים אחר כך, תחת צבי רוזן, סומן נמני בן ה-18 כאחד משחקני העתיד של הכדורגל הישראלי. עם שערים מרהיבים בשתי הרגליים, כישרון וחוצפה, הנער מחולון הפליא ללהטט ושבה את עיניהם של אוהדי הכדורגל, עד כדי כך שכשהתגייס לצה"ל, בנובמבר 1990, קיבל כותרות ראשיות במדורי הספורט. גם השירות הצבאי לא הפריע לנמני, שמספר ימים לאחר גיוסו כבר הבקיע בתיקו 1:1 בבאר שבע, וסיים עונה כושלת נוספת של הקבוצה עם שישה שערים.
הגעתו של אברהם גרנט למכבי תל אביב ב-1991/92 סימנה את התפנית של נמני, כמו גם של יתר הקבוצה. הקשר המחונן הבקיע במהלך העונה 15 שערים ורשם שבעה בישולים. הוא כבש את השער השני ב-0:4 הגדול בדרבי מול הפועל תל אביב, שהיה המשחן המכונן בדרך לאליפות שסיימה 13 שנים שחונות. הקבוצה הפכה, תחת גרנט, לזוללת תארים, כשנמני הוא בורג מרכזי בה. את עונת 1993/94, בה זכתה מכבי תל אביב בגביע המדינה ובסגנות, סיים נמני עם 11 שערים ועשרה בישולים, ועונה לאחר מכן (אליפות) כבש 12 שערים. עונת הדאבל של דרור קשטן (1995/96) הייתה קפיצת מדרגה אפילו בסטנדרטים של נמני, כשבמהלכה כבש עשרה שערים ורשם 14 בישולים.
בתקופה הזו היה נמני שחקן הרכב קבוע בנבחרת ישראל. בתחילת הדרך תופקד כמגן שמאלי, אבל חזר לעמדת הקשר במהרה. הוא רשם 80 הופעות ו-17 שערים, ושימש שחקן מפתח ממוקדמות המונדיאל של 1994 עד למוקדמות המונדיאל של 2006.
גל היציאות של כוכבים ישראלים לאירופה באמצע שנות ה-90 הביא את נמני לנסות את מזלו. במהלך 1997/98 יצא נמני לספרד לקבוצת אתלטיקו מדריד, ובסיום העונה שב למכבי תל אביב. ב-1999/00 ערך ניסיון נוסף באירופה, הפעם בדרבי קאונטי האנגלית, אבל שב לישראל באותה עונה, שוב למועדון הצהוב. עונת 2000/01 הייתה שנת השיא של הקשר, כשסיים כמלך השערים עם 25 כיבושים ושישה בישולים. שנתיים אחר כך הגיע העימות עם ניר קלינגר, ששינה את פניה של מכבי תל אביב לחלוטין.
עוד בוואלה!
כך הפכתי לאליל
ניר קלינגר קיבל את שרביט האימון של מכבי תל אביב בעונת 2002/03, והקבוצה פתחה שוב כפי שהחלה כל עונה בתחילת המילניום - בגמגום עצבני. בדצמבר של אותה עונה, במחזור ה-13, הגיעה הפועל באר שבע לבלומפילד והביסה את הצהובים 0:3. קלינגר החליט לעשות את מה שלא נעשה מעולם - לספסל את נמני למשחק החוץ מול מכבי חיפה מסיבות מקצועיות. "אין מנהיגות בקבוצה", אמר אז קלינגר, וכיוון ישירות למספר 8.
הקבוצה ניצחה בחיפה 2:3 ויצאה לדרך חדשה, שהגיעה לשיאה במאבק משולש על האליפות עם מכבי חיפה והפועל תל אביב. במחזור ה-29 שבר ברוך דגו, מהברגים החשובים של הקבוצה, את הרגל, ונמני, שהיה עסוק מאז התקרית בעיקר בהסתכסכויות עם קלינגר, חזר למרכז הבמה ולקח את השרביט לרגליו, ובגדול. הוא הבקיע צמד והפך כמעט במו רגליו פיגור 2:0 לניצחון 2:3 בטדי על בית"ר ירושלים, ולאחר מכן הבקיע שלושער ובישל שער ב-0:5 על בני יהודה, שהתברר כמכריע, משום שהאליפות הוכרעה לטובת מכבי תל אביב על הפרש שערים.
למרות שנראה היה שההדורים יושרו (קלינגר אף אמר כי "אבי נמני הוא המלך" לאחר הזכיה בתואר), בקיץ שוב הידרדרו היחסים, עד שלאחר ההדחה המוקדמת מליגת האלופות החליט קלינגר, בגיבוי מלא של לוני הרציקוביץ', להדיח את נמני וטל בנין מסגל הקבוצה. עבור האוהדים זו הייתה לא פחות מרעידת אדמה, ונמני הפך לקדוש מעונה. הוא בילה שנתיים ב"גלות" בטדי, כשבמקביל לטיפוח יחסים קורקטיים עם אוהדי בית"ר, נמשך הרומן (העקיף, באותו זמן) שלו עם האוהדים מבלומפילד.
מכבי תל אביב הייתה שסועה. האוהדים יצאו נגד קלינגר והרציקוביץ', ובין השחקנים נוצרה מחנאות. למרות הקשיים הצליחה מכבי תל אביב, בלי נמני, לסיים את 2003/04 במקום השני, מה שהעניק לה כרטיס לליגת האלופות. עונה לאחר מכן אף העפילה לשלב הבתים של המפעל, אבל האוהדים לא סלחו לקלינגר. בעוד נמני בבית"ר, מכבי תל אביב שבתה מהבקעות, הודחה מליגת האלופות והמעטים שבאו למשחקי הליגה לא הפסיקו לקרוא בשמו של הכוכב הגולה.
משבר האמון של הקהל עם קלינגר והרציקוביץ' הביא את דייויד פדרמן, מראשי אגודת הכדורסל ואיש בעל השפעה גדולה גם על מועדון הכדורגל, להציע לבנות את פרוייקט הגלקטיקוס. הרציקוביץ' החתים את אייל ברקוביץ' שחזר מלונדון ואת ג'ובאני רוסו שהגיע ממכבי חיפה, והחשוב מכולם - השיב את נמני מבית"ר ירושלים.
החזרתו של נמני לשורות הצהובים הייתה, בעצם, מכה ניצחת לקלינגר. למרות הצהרות השניים כי נפתח ביניהם דף חדש, לא היה קשה להבחין במתיחות בקבוצה, שהתבטאה בתוצאות העלובות. נמני, ברקוביץ' ורוסו הגיעו ל"ארץ נהדרת" על תקן הכוכבים המזדקנים חסרי ההרמוניה, מכבי תל אביב דשדשה, קלינגר התפטר והפרוייקט הוכתר ככישלון קולוסאלי.
אבל הכישלונות המקצועיים על המגרש לא השפיעו לרעה על הקשר בין האוהדים לנמני. נהפוך הוא, המעמד שאותו קיבל הקשר היה יוצא דופן בכל קנה מידה. לאחר הדחת קלינגר הפך נמני באופן לא רשמי אבל סופי לאיש מספר 1 במכבי תל אביב. זו לא הייתה רק הפעילות על הדשא, אלא בעיקר הפעילות מחוץ למגרש. נמני כמעט לעולם לא אמר 'לא' כשהתבקש להגיע לאירוע של אוהד זה או אחר, ואף תרם מכספו ומזמנו לאנשים מכל הארץ.
המעמד הנשגב במועדון קיבל גושפנקה רשמית במהלך 2006/07, כשבסוף העונה הוכרז על תפקיד חדש עבורו - ג'נרל מנג'ר. בקבוצה נוצר מצב אבסורדי שבו נמני, שחקן פעיל, קובע למאמן, אלי כהן, את ההרכב, ואף משתתף בבחירת ובהחתמת שחקנים. כהן פוטר ממכבי תל אביב בתחילת 2007/08, כשבמקביל נפצע נמני ולא חזר למגרשים. הביקורות מכל עבר, הפציעות הרבות ומכירת הקבוצה לאלכס שניידר שיכנעו את נמני להתמסר לתפקיד הניהולי ולפרוש ממשחק.
אבי נמני - עובדות ומספרים
החל את הקריירה בקבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב: 1989/90
שער ליגה ראשון: בניצחון 0:3 במחזור הרביעי של 1990/91 על הפועל ירושלים
שער ליגה אחרון: בהפסד 3:2 למכבי פתח תקוה במחזור השני של עונת 2007/08
שערי ליגה: 194 - שלישי בהיסטוריה אחרי אלון מזרחי (207) ועודד מכנס (196)
הופעות בנבחרת ישראל: 80
שערים בנבחרת: 17