האנטישמיות פורחת

ב-1974 נפגשו פיינורד וטוטנהאם בגמר גביע אופ"א, שאז שוחק במתכונת של שני משחקים. האוהדים האנגלים התפרעו במשחק בהולנד והציגו לראווה את החוליגניזם האנגלי המפורסם, שהגיע לשיאו כעבור 12 שנים במשחק גמר גביע אירופה לאלופות בין ליברפול ליובנטוס. 33 שנים עברו ופיינורד יצאה למשחק חוץ באותו מפעל מול נאנסי הצרפתית. הפעם היה זה תורם של הולנדים לעורר מהומות אלוהים, באצטדיון ומחוצה לו. המשטרה המקומית ירתה גז מדמיע לתוך יציע האורחים, המשחק הופסק לדקות ארוכות ואופ"א החליטה שלא לעבור על הארועים לסדר היום והעיפה את פיינורד מהמפעל. מפגש חוזר עם טוטנהאם בשלב הנוק אאוט הבא בוטל והעונה של הקבוצה מדרום רוטרדאם המשיכה בדהרתה לכיוון התהום.

הערעורים של אנשי הקבוצה על העונש החמור לא התקבלו בבית המשפט, אבל מצד שני ההנהלה נשמה לרווחה אחרי שהתברר שהקבוצה תוכל לשחק באחד מגביעי אירופה בעונה שלאחר מכן. אירופה? בשביל זה צריך להגיע להישגים מקצועיים. ב-29 באפריל 2007 נערך המחזור האחרון בליגה ההולנדית הסדירה. הירנביין נאבקה עם רודה על המקום החמישי, המוליך למשחקי הפלייאוף על עלייה לליגת האלופות, אבל בעוד לקבוצה מקרקרדה ציפה משחק קל מול הראקלס, הירנביין עתידה הייתה לפגוש את פיינורד הגדולה. אלא שכפי שאמר פעם סיר בובי רובסון: "כדורגל משחקים על הדשא ולא על הנייר" וכך היו פני הדברים. אפונסו אלבס כבש רביעייה והוליך את קבוצתו ל-1:5 מרשים ופיינורד סיימה את העונה במקום השביעי. באותו שבוע התפטר ארווין קומאן מתפקידו וכעבור מספר ימים הודחה הקבוצה על ידי כרונינגן במשחקי הפלייאוף על העפלה לגביע אופ"א וחתמה את העונה הגרועה ביותר שלה מאז 1991.

מי האמין אז שדווקא פיינורד המופרעת תהיה חתומה על הקאמבק של השנה. במהלך השבוע האחרון הציפו כלי התקשורת את הצרכנים בסיכומי שנה, כמות שלא הייתה מביישת גם עשור שלם, אבל לפיינורד לא נמצא המקום. כאן זה המקום לתקן עוול קטנטן. עבור הקבוצה ההולנדית ואוהדיה הגזענים, השנה הזאת הכילה מקבץ שלם של רכבות הרים. מהתחתית הלא מוכרת והמאיימת ועד אוויר הפסגות המענג. הכל בתוך מספר חודשים. מניהול פיננסי כושל, דרך כשלונות מקצועיים ועד ליושב ראש שבעבר הציל את הקבוצה, אבל מאוחר יותר נתקל במחאת אוהדים חריפה עד שפינה את מקומו. לאוהדים של מכבי תל אביב הסיפור הזה עשוי להישמע מעט מוכר.

פיינורד נהנתה מסקוררים גדולים לאורך השנים, אבל עבורם היא תמיד היוותה תחנה בדרך למשהו גדול יותר. הנריק לארסון עזב לסלטיק עוד בשנות ה-90 ואחריו באו והלכו בזה אחר זה שחקנים כחוליו קרוז, ג'ון דאל תומאסון ופייר ואן הוידונק. אחריהם הגיע העידן של דירק קויט וסולומון קאלו. צמד החלוצים כבש ביחד 49 שערים בעונת 2004/5 ו-39 בעונה שלאחר מכן, אבל אחרי שהם עזבו, החוד של פיינורד נתקע. בעונת 2002/3 כבשה פיינורד 89 שערים, בזו אחריה 71 וזה נמשך עם 90 ו-79. בעונה שעברה, לעומת זאת, מצאה הקבוצה את שער יריבותיה רק 56 פעמים (וגם ספגה 66 שערים).

קיץ 2006 היה קשה עבור הקבוצה מרוטרדאם. עשרות מיליוני היורו שהתקבלו ממכירתם של קויט וקאלו לא הספיקו בשביל לכסות גרעון כלכלי הולך וגודל וגם להביא תותח אמיתי בחוד והקבוצה גם הפכה פחות אטרקטיבית לשחקנים בעקבות המחסור החמור בהישגים. שעות ספורות לפני תום מועד ההעברות, ב-31 באוגוסט 2006, הגיע פתרון בדמותו של אנחלוס חריסטאס. החלוץ היווני נרכש על ידי אייאקס אחרי היורו המוצלח של נבחרתו ב-2004, בו כבש את שער הניצחון במשחק הגמר מול פורטוגל, אבל לא הצליח להביא את אותה יכולת לקבוצה מאמסטרדם. אחרי שנתיים כושלות למדי חיפשו ראשי קבוצתו קונים ומי שקפצה על המציאה הייתה דווקא פיינורד.

האוהדים בדה קיפ חשו שההנהלה דקרה אותם בגבם. עד כה היו רגילים לתחלופת החלוצים בכל כמה שנים, אבל כשמישהו עזב תמיד הגיע מישהו לא פחות טוב במקומו. הפעם המקרה היה שונה, בעיקר נוכח העובדה שהצוות המקצועי בחר להביא דווקא שחקן שלא היה טוב מספיק עבור אייאקס השנואה. אוהדי הקבוצה לא נתנו ליווני יום אחד של חסד והשער הראשון שלו הגיע רק אחרי עשרה משחקים. "ההנהלה הבטיחה לנו שלא יבוצעו רכישות שנובעות מפאניקה, אבל מה הם עושים? קונים את החלוץ הרביעי של ה'חברים' שלנו מאמסטרדם", אמר יושב ראש חוג האוהדים הרשמי של המועדון. פיינורד לא נראתה אז כמי שיודעת איך לצאת מהמבוך בה היא נמצאת.

בקבוצה כמו פיינורד, בדומה ללא מעט קבוצות מופרעות, לאוהדים חשיבות גדולה וגם מילה. אחרי הקיץ הקשה, שהגיע לסיומו עם הרכישה של חריסטאס, האוהדים התחילו לתבוע את ראשו של היושב ראש יוריין ואן דן הריק. איש העסקים בן ה-64 היה פעיל בהנהלת המועדון מאמצע שנות ה-80, אבל כשהמועדון היה על סף פשיטת רגל בתחילת שנות ה-90 הכניס בעוצמה את כף רגלו, התמנה למשרה הבכירה ב-1992 והציל את הקבוצה. האוהדים זכרו לו היטב את מהלכיו משנים עברו, אבל לפני שנה כבר העלו טענות בסגנון "אם מישהו מציל את חייו של תינוק מטביעה, זה לא אומר שהוא יכול לזרוק אותו לנהר 15 שנה מאוחר יותר".

לואן דן הריק היה רצון טוב, אבל בשנים האחרונות הוא הוליך את המועדון למספר מהלכים פיננסיים כושלים וטבעת החנק שנכרכה סביב צווארו על ידי האוהדים, החלה להתהדק. יושב הראש לשעבר, ג'רארד קרקום, הקים את ועדת קרקום, קבוצת אוהדים שבנתה תכנית להצלת המועדון וטענה שעל ואן דן הריק להתפטר והאוהדים הקיצוניים אירגנו תהלוכה למשרדי המועדון ודרשו את התפטרותו, רק כדי לשמוע שהוא איתן בדעתו להישאר. רק בדצמבר 2006, אחרי ארועי נאנסי ואחרי שזוכה במשפט שחיתות שנערך נגדו במשך מספר שנים, הודיע שיעזוב.

ועדת קרקום ביקשה מדיק ואן וויל, איש עסקים ואוהד הקבוצה שפוקד את משחקיה במשך עשרות שנים, להתמנות ליושב ראש בצורה מיידית, אך זה סירב וביקש להמתין מספר חודשים. קרקום עצמו לקח על עצמו את התפקיד למשך חצי העונה הבאה ובתחילת העונה הנוכחית נטש ואן וול את תאו באצטדיון דה קיפ על מנת להנהיג את המועדון לעתיד טוב יותר. פיינורד יצאה לדרך חדשה.

עם שני שערים למשחק, עם מאזן הספיגות הנמוך בליגה, עם 11 ניצחונות ורק שלושה הפסדים, פיינורד יצאה לפגרת החורף בהולנד כשהיא במקום השני, עם מספר נקודות זהה לזה של פ.ס.וו. ארנסט בווס סיפר באתר 'סוקרנט' שבאפריל בשנה שעברה הוא ביקר בדה קיפ במשחק של פיינורד מול ניימיכן וגילה שכמחצית מהמחזיקים בכרטיסי מנוי למשחקי הקבוצה לא הגיעו. כעבור ארבעה חודשים, ביולי, פגש באלפי אוהדים שהצטופפו במגרש האימונים של הקבוצה, השליכו אבוקות והדליקו זיקוקים. הרעב העצום לכדורגל ברוטרדאם חזר. באימון הפתיחה של הקבוצה, למשל, נכחו 20 אלף אוהדים.

ב-27 ביוני החלה המהפכה. אוהדי הקבוצה התעוררו למשמע חדשות מרעננות בדמות הגעתו של ג'ובאני ואן ברונקהורסט. למגן/קשר נותרה עוד שנה בחוזהו בברצלונה, אבל הוא רצה לשוב לפיינורד, בה למעשה עשה את שמו באמצע שנות ה-90. ואן ברונקהורסט ביקש לשוב דווקא לקבוצה שבעונה החולפת רשמה את העונה הגרועה ביותר שלה מזה 16 שנה. ביחד איתו הגיע קווין הופלנד המצוין מוולפסבורג. יממה עברה, האוהדים הנרגשים בקושי הצליחו לישון וכבר הגיעו חדשות טריות יותר: רוי מקאיי וטים דה קלר נמצאים בדרכם לקבוצה.

מאמץ גדול של הנהלת פיינורד וגם של היושב הראש לשעבר, ואן דן הריק המושמץ ושל צמד סוכני השחקנים רוב ינסן וסיגי לנס, הביאו לפיינורד ארבעה הולנדים בינלאומיים בתוך יממה. עוד לפני הגיע המאמן ברט ואן מרוויק. הנהלת הקבוצה מצאה בקו אדריאנסה את דמות המושיע, אך למרות שהתפטר מתפקידו כמאמן מטלורג דונייצק, אדריאנסה, שהפך את אלקמאר לאימפריה של ממש, דחה את ההצעה. המועמד הבא היה ואן מרוויק, שהביא לקבוצה את התואר האחרון שלה, גביע אופ"א ב-2002. הוא מיד אמר "כן" והיום ספק גדול אם יש מי שמצטער על כך בפיינורד.

ואן מרוויק לא יכול היה להחזיק בקבוצה את רויסטון דרנתה ורומאו קאסטלן, אבל הוא משלב את הרכש ההולנדי הוותיק שהביא עם כשרונות צעירים כמו ג'ונתן דה גוזמן (שספק אם יישאר עונה נוספת בליגה ההולנדית), נורי סאהין, ניקי הופס, לואיג'י ברוינס וג'ורדי בויס והמכונה עובדת. לפני תחילת העונה התרשם רונאלד קומאן, שאז עוד אימן את פ.ס.וו: "פיינורד עשתה את השינויים הכי גדולים בקיץ והחתימה כמה שחקנים גדולים. יהיה מעניין לראות באיזו מהירות הם יהפכו לקבוצה". הטבלה מספקת תשובה טובה מספיק. מהירות שיא.