קינת דייויד

בשלהי העונה שעברה, כשלא היה ברור עדיין מי ישדר את משחקי מכבי תל אביב ביורוליג, אמר דייויד פדרמן, אחד האנשים החזקים במועדון הצהוב, כי מבחינתו עדיף שזה לא יהיה ערוץ 1. "אנחנו לא צריכים שיגידו עלינו שאנחנו לוקחים כספי ציבור", התייחס פדרמן לטרוניות של אלה שאינם אוהדים את הקבוצה, לפיהם אינם רוצים לשלם את אגרת רשות השידור ולקבל בתמורה את משחקי היורוליג.

זו לא הייתה אמירה בעלמא. כך נוהג פדרמן כבר מאז שנות ה-90 - אומר ועושה את מה שהציבור רוצה לשמוע ולראות. יש שיאמרו שהוא האיש ששינה את המכביזם לרעה, המכביזם של שמעון מזרחי, המכביזם הלא מתפשר, הלא מתחנף. זה שחשוב רק ניצחונות, ופחות טריקים שיווקיים. רק בחמישי שעבר הגיח פדרמן לאולפו יציע העיתונות ואמר משהו כמו "לא יקרה שום דבר אם נפסיד משחק בליגה", והוכיח את הנקודה. הנה עוד כמה דוגמאות להחלטות פופוליסטית שהוביל פדרמן שנגמרו בדיוק כמו קטש.

הקולות שקראו להוצאתה של מכבי תל אביב מהליגה הישראלית גברו. ממילא אין ערך לליגה שבה האלופה נקבעת מראש בכל עונה. פדרמן ראה הזדמנות להחזיר את מכבי למעמד "הקבוצה של המדינה" בכמה אספקטים. הצטרפות לליגה האדריאטית תיתן יותר חשיפה ואהדה באירופה, ובעתיד אולי אפילו תסייע להפרדה מוחלטת בין מכבי לליגה הישראלית. בהיבט הציבורי, האופוזיציה לקבוצה יכולה רק לברך על מהלך כזה ואוהדי הקבוצה יכולים לראות בעניין סוג של התרסה של מכבי כלפי שאר העולם, משהו כמו "אם לא רוצים אותנו, לא צריך, תסתדרו בלעדינו". לכאורה, סיטואציה מנצחת.

התוצאה: שלושה משחקים בשבוע, קבוצה מותשת, חוסר הצלחה באירופה ודאבל רגיל, שגרתי ומשמים בארץ. לא שווה את המאמץ, לא שווה את ההשקעה.

ההחלטה של פדרמן להביא את פיני גרשון במהלך עונת 1998/99 התקבלה גם היא על בסיס של דעת קהל, ובניגוד לשאר ההחלטות עד כה, התבררה כמנצחת. אבל בעונת 2003/04 פדרמן כבר החליט שגרשון לא מתאים לו. זה קרה בגלל משחק אחד ביורוליג, מול ז'לגיריס קובה, שבו לא שותף שרונאס יאסיקביצ'יוס כלל. בישיבת דירקטוריון דרש פדרמן לפטר את גרשון ונדחה על הסף. הדרישה לא היוותה איום ממשי על משרתו של גרשון, אבל הראתה שוב שפדרמן פועל על בסיס דעת הקהל ונותן פחות דגש לפן המקצועי.

אחד הכישלונות שמעידים יותר מכל על דרך העבודה של פדרמן והחשיבה לטווח קצר היא המיזם המגלומני בקבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב לפני עונת 2005/06. בעצת פדרמן החזיר לוני הרציקוביץ' את אבי נמני מגלות בת שנתיים בבית"ר ירושלים, ויחד איתו הגיעו אייל ברקוביץ', ששב מאנגליה, וג'ובאני רוסו ממכבי חיפה.

בטווח הקצר, פדרמן ומכבי תל אביב השיגו את המטרה. רבבת אוהדים רכשה מנויים והפתיחה נראתה מבטיחה. ההמשך, כפי שרבים צפו, היה עגום. הקבוצה לא התחברה, המאמן ניר קלינגר התפטר והעונה הסתיימה במינוי הליצני של טון קאנן ובתבוסה משפילה 4:0 להפועל עכו בגביע. הצהובים לא התאוששו מאותה עונה, שכל כולה הייתה יציר כפיו של פדרמן.

סביר להניח שאילו היה שמעון מזרחי צריך לחתום על מסמכי השחרור של ג'יימי ארנולד להפועל ירושלים, הגהינום היה קופא לפני כן. "מכבי התכוונה לעזור לג'יימי, ואם צריך, גם להפועל ירושלים". הצהרה זו, שהגיעה מפדרמן, אינה עולה בקנה אחד עם שום עיקרון מכביסטי, כשהמועדון הצהוב חרט על דגלו שמירה על כל השחקנים הטובים בשוק, בדיוק למטרה הזו - למנוע התחזקותן של היריבות. עם זאת, יש לציין שארנולד כבר לא היה חתום במכבי תל אביב, לעומת שרון ששון. במכבי חשבו לשחרר את ששון לאשקלון הבלתי מזיקה, אבל בסיוע של פדרמן, גם הוא הגיע לירושלים.

דווקא אחרי עונת הנפילה עם נוון ספאחיה, כל מה שעבר בראשו של פדרמן הוא איך למכור מנויים ולהשאיר את יד אליהו מלא. קטש סיים עונה סבירה בגליל, שבה כמעט הפתיע את מכבי תל אביב בפיינל פור, אבל עונה לא ממש יציבה ומרשימה באופן יצוא דופן כדי להפוך בסיומה למאמן מכבי תל אביב. אחרי שלושה חודשים של משחקים התברר: עוד פרוייקט גלקטיקוס של פדרמן נפל.

בעקבות הסכסוך בין רוני מאנה ללוני הרציקוביץ', הגיע פדרמן עם פיתרון - מכירת קבוצת הכדורגל לידיו של המיליארדר הקנדי אלכס שניידר. קולו של שניידר טרם נשמע שבועיים לאחר המכירה, וכרגע אין לדעת מה יהיו השלכותיה של העסקה והאם תחזור מכבי תל אביב לצמרת ליגת העל. אם להסתמך על המקרים הקודמים, טוב לא ייצא מזה.