המדריך המלא לאליפות

הדרך הטובה ביותר לבנות את מכבי תל אביב החדשה היא באמצעות בחינה מחודשת של מסלול ההשתלטות של ארקדי גאידמק בשנתיים האחרונות. המסלול הארוך, רווי המשברים, שהסתיים בסופו של דבר באליפות. מהלקחים שראשי מכבי החדשים ימצאו בשכר הלימוד שגאידמק שילם, ביו"רים המתחלפים שלו, במעורבות שלו בקבוצה והשקט שהוא נותן או לא נותן לה, הם ימצאו את התשובה כיצד לנשל אלופה מכתרה. בסופו של דבר, בית"ר עשתה בשנתיים כמה מהלכים מנצחים, באמצעותם היא הדיחה את מכבי חיפה. הנה כמה דוגמאות שבהחלט יכולות לעניין את מכבי תל אביב.

למרות החזון לשפיות כלכלית שעולה מתוך ישיבות ההנהלה המתגבשת, חשוב להזכיר: בית"ר השתלטה על הליגה בעיקר על ידי השקעה ראשונית חסרת תקדים, שכיוונה את חיציה ללב היריבה הגדולה שלה, מכבי חיפה. בית"ר בלבלה את המערכת של יעקב שחר והחלישה אותה: גנבה את זנדברג, הקשתה על המו"מ עם עידן טל (שבסוף עזב), והכניסה מרמור בשחקנים אחרים. למכבי תל אביב אין ברירה אלא לנהוג כמוה. שוק השחקנים הקיים דל מדי ואין בו מספיק תחמושת כדי להביס את בית"ר ואפילו לא את מכבי חיפה. מחטף של אחד משחקני המפתח של בית"ר יכול להיות הצהרת כוונות רצינית, סוג של מדיניות מתבקשת שתתקן אולי את מאזן הכוחות הקיים. גם אם זה לא יצליח, בית"ר לא תוכל להמשיך לדבוק במדיניות היד הקפוצה שמנהיג אלי ארזי, שלא ישמח להיכנס לתוך המערבולת.

שיהיה ברור: בית"ר לקחת אליפות רק בזכות הישראלים שלה (וזר אחד מגאנה), דבר שאין כרגע למכבי תל אביב. דבר שהיא צריכה לנסות ולקחת מבית"ר. בלי זה, למכבי אין כמעט סיכוי להתחרות באלופה. כל עוד בית"ר מחזיקה בישראלים מהדרג של זנדברג, עידן טל, גל אלברמן ושמעון גרשון, שהם גם חומר אנושי מנצח, השליטה של גאידמק כמעט מובטחת. מכבי תל אביב יכולה לקוות שהסקאוטים הבלגים יעשו בשבילה את העבודה ויחלישו את בית"ר על ידי זה שייקחו ממנה עוד שחקנים, או לעשות זאת בעצמה. אם אנשיו של שניידר מאמינים כי הדרך האחרונה היא הנכונה, כדאי להם מיד לזנוח את החזון שלהם לארקדי שפוי. מי שרוצה לנצח את ארקדי, מתנהג כמו ארקדי.

ארקדי גאידמק ערף הרבה ראשים עד שהשתכנע כי המערכת פועלת על פי רוחו חסרת המעצורים, אבל בסוף זה הצליח. בסופו של דבר, דרך האימה שהוא הילך, ארקדי הצליח לבנות בבית"ר מערכת שנלחמת למען המטרות שהוא עיצב, יראה ורצון להצדיק את המשכורות שהוא מחלק. למרות ההחלקות שלו בדרך, בעיקר בפה, הפיקוח של גאידמק מעל כל מה שקורה הביא לתוצאות הרצויות.

במכבי תל אביב המצב מעט מסובך. לא ברור אם אלכסנדר שניידר יבוא למשחקים, לא ברור כמה הוא יכיר את השחקנים, יבין מקרוב את הבעיות ויקרין על המערכת את האג'נדה המנצחת שלו. גם ככה נראה שרוב השושבינים הבכירים של עסקת המכירה לא ממש רוצים להיות בפרונט. קשה לנהל עסק בשלט רחוק, במיוחד בספורט. זה לא בלתי אפשרי, אבל בהחלט רצוי ששניידר עצמו יהיה מעורב בצורה זו או אחרת במה שקורה ויידע דבר או שניים על הלכות ליגת העל. שהאנשים שמקבלים ומוציאים את הכסף שלו יידעו למי לתת דין וחשבון. שרוחו ומטרותיו ינחו במידה זו או אחרת את המועדון המתחדש. מודל בו אלכסנדר שניידר בקנדה, וממשלת צללים מסתתרת מאחורי אבי נמני, עלול לחרוק מדי. פילנתרופים לא לוקחים אליפות. גאידמק הוא לא כזה, יש לו אינטרסים גדולים מאוד בבית"ר ירושלים. רצוי שגם לשניידר יהיו כמה כאלו במכבי תל אביב.

דבר אחר ברור: ראשיה החדשים של מכבי תל אביב עומדים לטעות הרבה מאוד בשנה הקרובה. ארקדי החליף מאמנים, יו"רים, שחקנים ומנהלי קבוצות כמו גרביים עד שהגיע לאיזושהי נוסחה יציבה. לפחות בינתיים. במלאכת ההרכבה מחדש שלו, גאידמק נדרש גם להתמודד עם חיבורים היסטוריים, מהם רבים המליצו לו להיזהר: הסמלים. גאידמק, בחכמה או ביוהרה, לא חשש ללכת נגד הזרם ולוותר על אותם סמלים ברגע שהוא הבין שהם אינם עומדים בקריטריונים המחמירים שלו. הוא רצה מאמן טוב יותר מאלי אוחנה ומנהל טרי יותר מאברם לוי. אפשר להתווכח על הדרך שבה זה נעשה, אבל אי אפשר להתווכח על התוצאות.

אסור לראשי מכבי תל אביב להתפשר היכן שגאידמק לא פחד לסרב למשה דדשים למיניהם וקרוביהם בתקשורת, שניסו לסדר להם ג'ובים. כבר בתקופה הקרובה, בזמן שיילקחו ההחלטות החשובות הראשונות במועדון, הם יוצפו בלא מעט מהתעמולה הקבועה על חשיבותם של הסמלים ושחקני העבר. תעמולה שאין לה בסיס כשרואים ממה מורכבת ההנהגה של גאידמק בבית"ר: גיורא שפיגל (מכבי תל אביב), יצחק שום (כפר סבא), אלי ארזי (משטרת ישראל) וקצת איציק קורנפיין מבית"ר. מה זה אומר לגבי אבי נמני, הסמל האחרון במועדון? שהנהלת מכבי תל אביב צריכה לבנות לו תפקיד מקצועי ברור ולהביא אנשי מקצוע מצטיינים שיעזרו לו. מה גם שנדמה לא פעם שתפקיד המנג'ר עדיין לא ברור ומוגדר כהלכה לכדורגל הישראלי. כמו בנושא הרכש, מכבי צריכה לחפש גם מאמן יותר טוב מזה שיש בבית"ר ומנכ"ל ויו"ר טובים יותר מאלו שיש בבית"ר, שישלימו צוות מוביל לצידו של אבי נמני. אין שום צורך שגם הם יהיו סמלים.

בשנים האחרונות ניצלה התקשורת לא מעט את חולשתה של מכבי תל אביב והכתיבה לה את סדר היום, כמו שעשתה בעונת הבתולים של ארקדי גאידמק. לבית"ר השקטה של היום, למי ששכח או נמנם, לא הייתה אז שום יכולת לפקח על האינפורמציה שיוצאת מתוכה, לא היה לה מספיק בגרות כדי לקחת אוויר ולא לרוץ אחרי האירועים, דברים שנרכשו רק עם הניסיון. בשלב הראשון זה סיבך את בית"ר עם כותרות לא נעימות מדי יום, בשלב הבא זה כבר הוביל להחלטות תחת לחץ רב מדי, וכמובן לטעויות.

מספיק לראות כיצד לואיס פרננדס הלך מכאן גם בגלל שהוא לא קיבל מעטה הגנה מהקבוצה נגד התקשורת. מספיק לראות כיצד היא איבדה את כריסטיאן פביאני, שהיום לוקח אליפות ברומניה, רק בגלל שהיא נגררה לרצות את דעת הקהל, שהוזנה גם היא מחוסר הסבלנות של התקשורת. מכבי תל אביב החדשה צריכה לשלוח לא מעט חיילים לגזרה הזאת. למנות דובר חכם, או קצין תקשורת או שניהם ביחד, שיידעו להאביס את התקשורת באינפורמציה שהם רוצים שתצא. לשלוט בתקשורת ולא להישלט על ידה.

אדם קאפיץ', דויד אגנסו, קלבר שוונקי, טוטו ליבוניר רושל, ז'וזה רמאליו, פבריס פרננדס, קוז'י נקאטה, איגור מיטרסקי, כריסטיאן פבאיני, הם חלק קטן מרשימה ארוכה של שחקנים שעברו או כמעט עברו בבית"ר, ועלו למועדון הרבה מאוד כסף.

מערכת חדשה, כמו מכבי תל אביב, ששואפת לנהל כמו שצריך תקציב אירופי, צריכה סקאוט עם ידע מקיף בכדורגל העולמי – כמו דוד דהאן בזמנו בבית"ר. האיש שהביא את דרק בוטאנג, אולי הזר הכי מרשים שנחת בישראל. כדי להסתדר בג'ונגל השמות צריך ידע, רק כך ניתן לזהות יהלומים כמו בוטאנג, שהפך בזכות אותו ידע מקשר קדמי לקשר אחורי. רק עם זרים ברמה של בואטנג, וישראלים ברמה שיש בית"ר, מכבי תוכל להתחרות באמת על האליפות. וגם זה, כידוע, לא עולה בקנה אחד עם החזון השניידרי לשפיות כלכלית.