סיכומים עושים בסוף

איש השנה? ב-2008 נדע

שגיב ברעם מנסה לעשות סדר בויכוח האינסופי סביב אברהם גרנט. היכן בדיוק יש למקם את הסיפור של מאמן צ'לסי בסיכומי השנה וכיצד להגדיר אותו?

  • אברהם גרנט
  • צ'לסי
שגיב ברעם

כשהדיבורים על הגעה של אברהם גרנט לבית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק התחילו לתפוס תאוצה, אוהדי הקבוצה הביעו התנגדות קולנית. איש שהציג את עצמו כמקורב למאמן התקשר לאחד ממנהלי אתר האוהדים הכי פופולארי של בית"ר והציע לו להיפגש עם גרנט. מנהל האתר סירב. הרבה אנשים היו שמחים היום לקבל את ההזדמנות הזאת, בטח כל אלו שבחרו את גרנט לאיש השנה בשבוע האחרון.

על התפר הזה שבין בוז להערצה עיוורת נע הויכוח האינסופי סביב גרנט, ויכוח שמוביל לא פעם לאי דיוקים. חשוב לזכור: גרנט הוא לא "איש השנה" של הספורט הישראלי. בכל זאת, דודי סלע, שחר פאר ואפילו יוסי בניון גם עשו משהו, אבל הוא בהחלט ברשימת המועמדים. במאבק על "סיפור השנה" לעומת זאת, אין לו מתחרים. ההתרחשויות מאז ה-8 ביולי ועד היום, מהרגע בו התמנה לאחראי על תיק שבצ'נקו/עוזר מאמן/מנהל מקצועי/חבר דירקטוריון בצ'לסי ועד לרצף התוצאות הנהדרות שלו כמאמן הקבוצה, ראויות להתחרות גם על סיפור השנה בכדורגל העולמי. אולם כאן, בביצה הישראלית, הסיפור הוא לא רק הנסיקה של המאמן בן ה-52, אלא גם יחסה של התקשורת אליו, ויחסי האהבה/שנאה אליו. קצת קשה ככה לתהות על קנקנו של גרנט בהקשר של סיכומי השנה. כדי לעשות זאת ברצינות, חובה להבין את מהלך העניינים, עם ניסיון כנה למבט אובייקטיבי ולמינימום עקיצות.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

הקשר מתנתק

גרנט נהנה מתכונה אנושית שכל אדם היה חושק בה. הוא מבין את התנהלות האנשים שמולו ולצידו, ברמה כמעט גאונית. הוא נהנה מאינטואיציות נהדרות ומיכולת חיבור נדירה בשיחות אחד על אחד. האנשים אותם אימן היו שחקניו, אבל גם חבריו. בכל מקום בו דרך השאיר קשרים חמים.

לפני כעשור גרנט, או אברם באותה תקופה, נחשב לגאון תקשורתי ונהנה מתדמית מתאימה. זה שיישאר יבש גם אחרי הליכה איטית במבול של אמצע ינואר. אבל מאז עבר הרבה זמן והדברים השתנו. מהאוהדים התובעים את ראשו בקרית שלום, דרך טבעת החנק של המקומונים בחיפה ועד לעמדה החשופה לכל ביקורת כמאמן ישראל, גרנט איבד את האפיל. הסדקים התחילו כבר בסוף שנות ה-90, אבל השבר הגיע ב-2004, כשמאמן הנבחרת דאז המריא לאליפות אפריקה בסיועו האדיב של בועז ביסמוט, כתב ידיעות אחרונות.

בשיטת יד רוחצת יד, התמורה הייתה הגעת הסיפור ל"עיתון של המדינה". האחרים נשארו מאחור עם ההוא ביד ועם הפה פעור. מכאן אברם הפך לאברהם והפרגון נזרק לפח הזבל של ההיסטוריה. ככה פועלת התקשורת ומנקודת מבטה – באופן מוצדק לחלוטין. אם אתה מדליף ידיעות השכם וערב לעיתון אחד (ובדרך גם פוגע בקבוצה שלך), אז למה שאני, שנשאר מאחור, אכבד אותך?

החברים הוותיקים מהתקשורת נשארו, אבל הדור החדש והצעיר הפסיק לקנות את הסחורה. החיוך הידידותי נראה עכשיו כמו חיוך ערמומי וההתקדמות המקצועית האדירה נראתה חשודה. יוסי בניון ירד ליגה עם הפועל באר שבע ונאבק בתחתית עם ראסינג סאנטנדר ו-ווסטהאם, טל בן חיים רץ בחוף הים וחיפה על חוסר הכשרון בעבודה קשה, אבל מה לעזאזל עשה גרנט? איפה הוא נלחם כדי להגיע להיכן שהגיע? ומעל הכל, איך אנחנו נשארנו מאחור עם אורוות וקופסאות?

קשר אחר נרקם

ליחסים הבין-אישיים של גרנט תפקיד מכריע בנסיקה שלו. הסיפורים טוענים שהמאמן הישראלי התיידד מאוד עם רומן אברמוביץ'. באנגליה מתייחסים יותר ליחסים בין השניים ופחות לישראלי לבדו, כפי שקורה בדרך כלל בתקשורת בארץ הקודש. באי הבריטי, גרנט של החודשים הראשונים בצ'לסי נחשב ליס מן של הבוס הרוסי. puppet קראו לו שם והשוו אותו לבובה על חוט. אבל כלי התקשורת באנגליה לא ידעו לתת מספיק קרדיט לגרנט עצמו, האדם שבעצמו היה מושך בחוטים של העיתונאים. אז אולי אברמוביץ' הוא הבובה?

יש אנשים שמתפרנסים בעולם הכדורגל מזיהוי כשרונות, אברהם גרנט מתפרנס בשנים האחרונות מזיהוי המצב. אם למי מאיתנו הייתה יושבת במוסך מכונת זמן, מי לא היה נוסע לעבר הלא רחוק ומגלה את כריסטיאנו רונאלדו בעיר פונצ'אל שבאי הפורטוגלי מדיירה? גרנט לא צריך מכונת זמן, הוא מצא את אברמוביץ' בזמן הנכון. מספיק להביט על המקומות אליהם היה מועמד, כדי להבין את העניין בפשטות. הפועל תל אביב של לב לבייב לכאורה ובית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק. לבסוף הגיע לפורטסמות של שבט גאידמק ובקיץ החל לקבל תלוש משכורת מאברמוביץ'. מה המשותף בין כולם? אין צורך להסביר. ריצ'רד וויליאמס, מבכירי הפרשנים של "גרדיאן" ידע לשים את האצבע על התופעה כבר בספטמבר, ימים ספורים אחרי מינוי של גרנט. "הוא מבין את משמעות המילה 'קשר'", כתב וויליאמס על המאמן הישראלי, "הוא ניצל בצורה המקסימלית את הקשר הכדורגלני שנע היום על קו לונדון - מוסקבה - תל אביב".

אבל שלא תהיה כאן טעות. גרנט לא רודף אחרי הכסף. המשכורת היא רק חלק קטן מהשלם. המאמן הישראלי אוהב כדורגל ורוצה להצליח בו. התנאים אותם יכולים המיליארדרים להציב לטובתו הם תנאי פתיחה מצוינים להצלחה מקצועית וגם לפתיחת קשרים נוספים בכדורגל העולמי. זהו הדרייב האמיתי.

אברמוביץ' אוהב את זה

רומן אברמוביץ' הוא פריק של מתקני אימונים ושל מה שמתרחש בהם. הקשר ההדוק של צ'לסי עם פ.ס.וו איינדהובן נוצר בין היתר אחרי שאברמוביץ' ערך סיור במתקן האימונים של הקבוצה ההולנדית, דה הרדגאנג, וביקר במחלקת הנוער שלה. ההתלהבות שלו הייתה כל כך גדולה, עד שהפך למבקר קבוע במתקן. השבוע דאג להצבת מערכות מעקב משוכללות במתקן האימונים של צ'לסי. כך יוכל לעקוב אחרי האנשים להם הוא משלם מיליונים גם כשמזג האוויר בחוץ לא נוח, או כשהוא נמצא מחוץ ללונדון לרגל עסקיו.

הסיפור הקטן הזה מדגים בצורה יפה דווקא את יחסיהם של המאמן גרנט ושל הבוס. יכול להיות שגרנט לא הכי מרוצה מהסידור החדש, אבל הוא לא יתנגד אליו לעולם. המאמן הישראלי יודע שאם הוא רוצה לעבוד אצל מיליארדר עליו להפנים את העובדה מי בעל הדעה. מוריניו היה עקשן, גרנט מבין את רצונותיו של אברמוביץ' ומתאים את עצמו אליהם. כשהוא הולך על הדשא הוא הופך לירוק, בשעת טיפוס על העץ הוא משנה צבעו לחום. זאת הדרך היחידה להישאר לעבוד בצ'לסי.

בעל הבית האמיתי הוא אברמוביץ' ומוריניו התקשה לקבל את זה. היחסים בין השניים החלו להתערער לפני שנה בדיוק, כשחלון ההעברות של ינואר עמד להיפתח והפורטוגלי התחיל למתוח את הגבולות של הרוסי עם תלונות פומביות על סגירת ברז הכסף. אברמוביץ' שמר על שקט יחסי וחרט לעצמו את ינואר בזיכרון. כשהקבוצה התחילה לגמגם העונה, מוריניו נשלח הביתה. הסיבות היו פרסונליות הרבה יותר מאשר מקצועיות. מה שעבר לפורטוגלי בראש יצא חיש מהפה. גרנט הוא טיפוס יותר מדוד, שוקל כל צעד לאורך ולרוחב. הוא לא זורק האשמות על כניסה של מאמנים אחרים לחדר ההלבשה של השופטים, לא משתתף במלחמות בשדות תעופה זרים ולא קורא לארסן ונגר "מציצן". אברמוביץ' אוהב את זה.

עוד ארוכה הדרך

האמת צריכה להיאמר, גם אם לאנשים מסוימים היא צורמת. אברהם גרנט הוא מאמן צ'לסי והוא עושה בה תוצאות יפות, טובות מאלו שהשיג ז'וזה מוריניו השנה. המיקום בטבלה וההתקדמות בליגת האלופות הם המבחן האמיתי ובו המאמן הישראלי בינתיים עובר בהצטיינות.

"גרנט הוא אדם נבון. הוא עשה כמה שינויים, אבל בשורה התחתונה הכל נשאר אותו הדבר כמו לפני כן. הוא ידע שכבר יש לנו קבוצה מנצחת", אמר לפני כשבועיים פטר צ'ך. ניתן להשליך מכך שאת הקרדיט להצלחה צריך להעניק לשחקנים, אולי אפילו למוריניו. לאנשי הצד הלא מפרגן זהו הצעד הכי הגיוני.

אבל גרנט נמצא מספיק זמן בכדורגל כדי לדעת שאחרי שלוש שנים תחת אותו מאמן, פלוס קיץ שלם של הכנות, הדבר הכי לא נכון יהיה להתחיל לבצע שינויים. אם היה הופך את צ'לסי על פיה ביומיים, הוא כבר לא היה מאמן אותה היום. במקום זה הוא המשיך בנוסחה המנצחת. במשחקים הראשונים שלו עלה במערכים והרכבים זהים לאלו של מוריניו ומאוחר יותר התחיל להכניס שינויים קטנים. הכל בצורה מדורגת ועם הסגל שיש לו כל קבוצת מרכז טבלה ומטה בליגה האנגלית הפכה לקורבן של הכחולים.

לאברהם גרנט יש דרך של ממש, גם אם היא לא תוכננה מראש כפי שהיא יצאה. על ההתנהלות שלו ניתן לבוא בטענות, כדאי אפילו. מצד שני יש כאן נקודה חיובית. תמיד מענג לראות מאמנים ישראלים ותיקים וכושלים כשהם משתלחים בלשונם אך ורק בגלל היותם אכולי קנאה. בשביל להביט במראה הם לא עצרו לרגע. אם היו עושים זאת היו מגלים שהם בעצמם מצאו עבודות משונות אצל מיליונרים אחרים או כפרשני טלוויזיה (בצורה מבזה כמעט כמו העבודות האחרונות שלהם בכדורגל).

גרנט בשלו, על אפם וחמתם של אותם מאמנים ושל כל הפרשנים, ישראלים ואנגלים כאחד. מצד שני הוא תלוי אך ורק בתוצאות. בינואר הישראלי יתחיל לעשות שינויים בצ'לסי. חלוץ חדש יגיע, אולי גם קשר או שניים. רומן אברמוביץ' נהנה מיחסים טובים עם גרנט ומהשקט שהוא מספק לו, אבל אם התוצאות לא יהיו טובות, הוא יחזיר אותו לפוזיציה יוקרתית רק על הנייר או שישלח אותו לדרכו. היום עדיין מוקדם, אבל בסוף 2008 נדע אם אברהם גרנט יהיה ראוי לתואר איש השנה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully