מסלול ההתרסקות של ירושלים

הפועל ירושלים עוברת פתיחת עונה לא סימפטית, אבל סימפטית עוד פחות היא ההתנהלות של ההנהלה בכל הקשור לזרים של הקבוצה. מרכוס סלוטר, שנחת היישר ממחנה טרום העונה של מיאמי היט, עזב בבושת פנים עם אות קין בדמות בילוי עם נערת ליווי ערב משחק. חברו, אנתוני רוברסון, נקנס בסכום חסר תקדים של 50 אלף דולרים על מעורבותו, לכאורה, באותה פרשיה, וגם הוא בדרך החוצה ממלחה. לגמרי במקרה מדובר בשניים שאיכזבו בביצועיהם על המגרש.

תקנון הענישה, שנקבע ב-2004 ומשותף למנהלת הליגה, איגוד הכדורסל וארגון השחקנים וחל על שחקנים ישראלים וזרים כאחד, קובע כי עבירה של "התנהגות בלתי ספורטיבית" או "מעשה שאינו הולם שחקן כדורסל" מאפשר לקבוצה להרחיק שחקן לצמיתות או לבטל את חוזהו, אך במקרה כזה הוא רשאי לערער בפני ועדה שתורכב מנציג איגוד הכדורסל וארגון השחקנים. קנס כספי, כפי שהטילה לכאורה ירושלים על רוברסון, יכול להתבצע אך ורק מתוך הסכומים הנלווים לשכר הבסיס של השחקן (הבונוסים, שחייבים להוות עד 25 אחוזים מחוזהו), וגם אז אינו יכול לעבור סכום של כ-8,000 דולרים, המוגדר כסכום המירבי במקרה של העבירה החמורה ביותר בספר.

אלא שהעימות בין ירושלים לסלוטר ורוברסון הוא לא רק כספי, וקשור גם לסגנון ההתנהלות של המועדון השני בחשיבותו בכדורסל הישראלי. האימפריה האדומה, בעלת התדמית המשפחתית, נקלעה בשנים האחרונות לאינספור אירועים, החל מפרשיות הסמים של דרק המילטון ולמונט ג'ונס, וכלה בעימותים הפיסיים בין הוראס ג'נקינס למאיר טפירו ובין טפירו ולמונט ג'ונס – תקריות העלולות להתרחש בכל קבוצת ספורט. אלא שהפרשיות הללו מתגמדות אל מול גיליון הפרשיות ההיסטורי באדום, שכולל כמה מן השערוריות הגדולות והמביכות בתולדות הכדורסל הישראלי. הנה הן לפניכם.

בתחילת החודש חזרה הפועל ירושלים משטרסבורג, אך לאימון הערב לא הופיע הזר מרכוס סלוטר, שסבל אז מפציעה בברכו. בהנהלת ירושלים דיווחו על עבירת משמעת חמורה שביצע השחקן, לפני שב"חדשות הספורט" חשפו את הסיבה: השחקן בילה עם נערות ליווי במהלך הלילות שלפני ואחרי המשחק.

עם החזרה לישראל, כמה ימים לפני התפוצצות הפרשה, עמד סלוטר בפני ועדת משמעת, ונשלח בחזרה לארצות הברית עם מטען אותו לא יוכל לפרוק בירידה מהמטוס. "אני לא מבין למה אני צריך ללכת לשדה התעופה הלילה, בידיעה שאנשים יזהו אותי, יסתכלו עלי ואני ארגיש מובך בגלל משהו שאינו אמת", אמר השחקן בראיון לעיתון "הארץ". "על התחושה הזאת לא אסלח לירושלים בחיים".

סיפור נערות הליווי נשמע מעט אחרת בסביבתו של סלוטר, שסיפר על ידידותיו האמריקאיות שביקרו אותו ועוד שניים מחבריו בגלוי לאורך השהות בצרפת. בירושלים העדיפו להדליף את סיפור נערות הליווי, ושילמו מחיר יקר בדמות תדמית הקבוצה שנפגעה. שוב.

בסוף יוני 2007, מספר שבועות אחרי שכמעט והביא אליפות היסטורית להפועל ירושלים, חתם מאיר טפירו במפתיע בבני השרון. מספר ימים חלפו, ובמקומון הירושלמי "כל הזמן" פורסמה חשיפת "הסיבה האמיתית למעבר". שלושה חודשים קודם לכן, גילה העיתון, נדקר טפירו בתום אימון באולם במלחה.

בכתבה מתוארת השתלשלות העניינים החל מהרגע בו פונה טפירו לטיפול רפואי על ידי אד קוטה, ועד המשחק מול גבעת שמואל, אליו עלה עם מגן זיעה שהסתיר את החתך בידו. בהמשך, מתוארים בפירוט המאמצים הרבים שעשו, לכאורה, האדומים להשאיר את הקפטן במלחה, שסירב להישאר הירושלים למרות הזיקה למועדון שהשווה את שכרו. "בהפועל סבורים כי טפירו נכנע ללחצים שהפעילו עליו הגורמים העבריינים שאיתם הסתבך, והם שגרמו לעזיבה", נכתב בכתבה.

פרשת הדקירה, שנשמרה בסוד כמוס אפילו משחקני הקבוצה לאורך העונה כולה, צצה לפתע בעיתונות ברגע בו הקפטן האדום החליף לכחול. הסיפור האמיתי, ובו גם הפרטים שינקו את טפירו מכל אותם רמיזות לגבי "הסתבכויותיו", נשארו באפילה.

בנובמבר 2006 התראיין מאמנה לשעבר של ירושלים ארז אדלשטיין לגלי צה"ל, והתרעם על היחס לו זכה כשעבד בקבוצה: "בכירים בקבוצה התקשרו לעיתונאים והדליפו עלי דברים שהכפישו אותי", אמר. "לא אחזור לקבוצה הזאת כיוון שהאנשים שם פגעו בי בצורה קשה בקטע האישי, המקצועי, אפילו המשפחתי".

בירושלים לא אהבו את הראיון של אדלשטיין, ומיהרו לשלוח את מנהל הקבוצה, גידי דודי, לתכנית "חמישיות", למה שהפך לאחד מהאירועים הטלוויזיונים הבוטים והמדהימים בתולדות הספורט הישראלי. "ארז הוא בושה לעולם הספורט, ולכל מקום שלא יעבוד בו", פתח המנהל. "הוא אדם מסכן, יש לו סגידה עצמית חולנית. זה היה סיוט לעבוד איתו, וסיוט להיות איתו. אחרי ההפסד למכבי תל אביב הוא מירר בבכי כמו ילדה קטנה. הוא אמר לזרים שאיתם אין לו בעיה, ורק עם הישראלים יש לו בעיה על זה שהם לא מתאמנים ולא מתאמצים. יום קודם לכן הוא עשה אותו דבר עם הישראלים".

"הוא היה פרנואיד, ובגלל המצלמות בפיינל פור הוא היה צועק בכוונה תרגילים לא נכונים מתוך מחשבה שמקשיבים לו. הוא טוען שרצינו שהוא ייכשל, אבל עשינו הכל, טייחנו הכל כדי שהוא ימשיך. אחרי המכות בין מאיר טפירו להוראס ג'נקינס הוא חגג ושמח. קראנו לזה האליבי של ארז - עכשיו אפשר להתפרק ויש לו תירוץ".

"הוא נתן לנו תחושה של בית משוגעים", סיכם דודי. "אנחנו לא רוצים אותו, לא רוצים לשמוע ממנו, לא רוצים לראות אותו בקהל. עדיף לעולם הכדורסל שלא יהיה איש כזה".

במרץ 2006 הגישה צעירה בת 19 תביעת נזיקין בסך 2.5 מיליון שקלים לבית משפט השלום בתל אביב, נגד ארבעה שחקנים זרים, בטענה כי אנסו אותה והתעללו בה מינית בעת ששהו במועדון ריקודים באוקטובר 2005. בין הארבעה היו גם שחקני ירושלים דאז הוראס ג'נקינס, רוג'ר מייסון ומריו אוסטין.

הצעירה טענה כי לאחר שביצעה מין אוראלי בכמה מהם בשירותי המועדון, הוכנסה לרכבם שנסע לדירתו של מייסון בירושלים, שודלה לצרוך סמים, ולאחר שקיימה יחסי מין עם כמה מהם בדירה נשלחה במונית בחזרה לביתה.

ירושלים גוננה אז בחירוף נפש אחר שחקני הקבוצה, בעוד שעורך הדין שייצג אותם, עו"ד גיא נוף, פסק: "התביעה מבוססת על עלילת בדים, שעניינה דברי הבל ורעות רוח. איננו יודעים מי עומד מאחורי העלילה האפילה. מישהו מנצל נערה תמימה".

בדצמבר 2001 אירחה הפועל ירושלים את מכבי תל אביב למשחק ליגה. היתה זו תקופת שיא במתיחות בין שתי היריבות המרות, והמשחק הטעון התחמם עם הרחקתו של המאמן הירושלמי המתון בדרך כלל, יורם חרוש, על סף המחצית.

יו"ר ירושלים דני קליין מיהר והורה לשחקניו לרדת מן הפרקט, כשעל השעון נותרו 18 שניות למחצית. "מה שראינו זה תשקיף מלא של כל המחלות שיש בכדורסל הישראלי", אמר אז קליין. "אולי כבר לפני עשר שנים זה היה צריך להיעשות. היום אני הילד הרע של הכדורסל".

האדומים לא חזרו לפרקט, ונענשו בהפסד טכני וקנס כספי גבוה. קליין עצמו הורחק לחצי שנה מהמגרשים ומשאר מוסדות איגוד הכדורסל.

בסוף שנת 2000 החתימה הפועל ירושלים שחקן בוסמן צ'כי, קני וויליאמס שמו. המכשף, שכיכב בקבוצה בשלוש העונות הקודמות כזר, הונחת לפתע במעטפת אירופית, כחיזוק חירום לקבוצה שהחלה את העונה בגמגום. בפברואר 2001 הדהים השגריר הצ'כי דניאל קומרמן, כשגילה כי דרכונו של וויליאמס שייך לאישה צ'כית, וכי זה נגנב ממנה 4 שנים קודם לכן.

וויליאמס הורחק על ידי איגוד הכדורסל מ-4 משחקים בפועל ו-6 על תנאי ונקנס ב-25 אלף שקלים. קליין נכנס לפרשייה משפטית סבוכה, שהסתיימה רק לפני שלושה חודשים, אז דחה בית המשפט העליון את ערעורו על הרשעתו בעבירה של קבלת דבר בתחבולה, וקבע כי ירצה עבודות שירות בהיקף של 500 שעות לתועלת הציבור.

בפסק הדין של בית המשפט נכתב, כי "התנהגותו של קליין היתה נגועה לא רק בעבירה פלילית אלא גם בהפרת אמונים לספורט הישראלי, ומעילה באמון שהציבור רוכש למנהיגיו בתחום הספורט".

למרות פתיחת עונה צולעת, דן שמיר יכול לישון בשקט בירושלים, בדיוק כפי שקרה לו אחרי התבוסות של תחילת העונה שעברה. אלא שהגיבוי המוחלט למאמן הירושלמי רחוק מלהיות דרך חיים בקבוצה ממלחה, שבעשור האחרון שימשה כתחנת רכבת למאמנים בכירים הרבה יותר משמיר, שרובם ככולם סיימו את דרכם במלחה בטונים צורמים.

פיני גרשון, אגדה אירופית בימינו, הוביל בעונת 1995/6 את ירושלים לגביע ראשון בתולדותיה. גם ההישג הזה לא מנע ממנו את הדרך החוצה בנובמבר 1996, אחרי תבוסה למכבי תל אביב, שהשמועות סביבה דיברו על סבוטאז' כנגד המאמן. את גרשון החליף גדי קידר, שהוביל את הסגל המוכשר של האדומים לגביע שני ברציפות, אך בעונה שלאחר מכן הלך הביתה במחזור השביעי.

את קידר החליף אפי בירנבוים, שסיים את אותה עונה במקום הרביעי, בדרך לעונת שיא של מקום ראשון ומאזן 2:20 בליגה הרגילה של עונת 1998/9. אלא שפרשת הפיצה הוציאה לאדומים את האוויר מהמפרשים, ובעונה שלאחר מכן הלך גם בירנבוים הביתה במחזור ה-12, והוחלף על ידי צביקה שרף. שרף, שכמה שנים קודם עזב את מלחה לטובת אריס סלוניקי, סיים את אותה עונה במקום השביעי, אך בזו שלאחריה עזב גם הוא באמצע הדרך לאחר פתיחה לא טובה.

מחליפו של שרף היה יורם חרוש, שבעונה השניה שלו הוביל את ירושלים לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע ספורטה. גם ההישג הזה לא עזר למאמן, שאחרי אינסוף רמיזות מצד ההנהלה הודיע במהלך אותו קיץ על עזיבתו. את עונת 2002/3 פתח ארז אדלשטיין, שבתקופה של מספר חודשים הספיק להתפטר שלוש פעמים בטרם הוחלף בגדי קידר, שסיים את העונה ועזב שוב.

עונת 2003/4 הפכה לעונה היסטורית בירושלים, אותה הוביל שרון דרוקר לזכיה בגביע יול"ב. אלא שבשנה שלאחר מכן הכריעו הציפיות המוגדלות את הקבוצה, שנכשלה בליגה ובאירופה, כעונת 2005/6 נפתחת שוב עם ארז אדלשטיין על הקווים, בדרך לשנה רווית מתחים וסכסוכים, שהסתיימה במפלה בגמר הפיינל פור מול מכבי תל אביב. מאז, מאמן בירושלים דן שמיר, המאמן התשיעי ב-13 עונות.

"הסכומים שפורסמו בדבר הקנס והמשכורת של רוברסון אינם נכונים. הקנס היה קטן בהרבה ממה שפורסם. לגבי נערות הליווי היתה הודאה של השחקן בועדת המשמעת בנושא. להפועל ירושלים לא חסר כסף ולא היה חסר כסף מעולם, ואנחנו לא נוהגים בשיטות שתיאר הסוכן. עשינו הכל על פי החוק ואין לנו שום כוונה להתנצח עם שחקנים או סוכנים מעל דפי העיתון".