וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תעודת שליש

22.12.2007 / 13:05

הרי אתם כבר יודעים שלברון היה גדול, שהבולס איכזבו ושהמג'יק הפתיעו, אז הפעם הרשינו לעצמנו להתפרע עם נבחרי שליש העונה

עוד מעט כריסמס, מה שאומר שהנוצרים בינינו צריכים לוודא שהם היו ילדים טובים השנה, ושעונת ה-NBA נמצאת פחות או יותר בשליש הדרך. בדיוק הזמן הנכון לסיכומי ביניים וחלוקת תעודות שליש (בעצם, הזמן הנכון הוא בדקה ה-16 של המשחק ה-28, אבל למה להתקטנן?). חשבתי לספק לקוראים הנאמנים סיכום סטנדרטי אבל הגעתי למסקנה שהוא... נו... סטנדרטי. אז במשפט אחד - בוסטון וסן אנטוניו מרשימות, אורלנדו ופורטלנד מפתיעות, שיקגו ויוסטון מאכזבות ואת התארים האישיים אתם מוזמנים לחלק בין לברון, גארנט, מאנו, קיימן, דוראנט וסטן ואן גנדי איך שבא לכם.

ועכשיו נעבור לחלוקת התארים האלטרנטיביים:

MMP - השחקן הכי מפלצתי

שמעו, לדוויט הווארד מגיע שנמציא לו תואר מיוחד. הוא כמעט MVP, כמעט שחקן ההגנה וכמעט כמעט השחקן המשתפר (רק המטמורפוזה הלא הגיונית של כריס קיימן מאיש מערות לסנטר הטוב במערב מפריעה לו). מה שמפחיד באמת אצל דוויטי זה שיש לו עוד כל כך הרבה מקום לשיפור ושהוא מתכוון לנצל את המקום הזה. אם עכשיו הוא קולע 23.5 נקודות כמעט רק מדאנקים, הוק-שוט בשמאל ועונשין באחוזים גרועים, מה יקרה עוד שלוש שנים כשהוא יפתח עוד 2-3 תנועות, ישפר קצת את הקליעה ויוסיף לרפרטואר יכולת מסירה (וכל הדברים האלה הולכים לקרות)? בהגנה הוא כבר עכשיו אחד משליטי הרחבות המשכנעים בליגה וגם זה רק ישתפר עם הזמן.

MBT - הקבוצה הכי משעממת

דטרויט קוטפת את התואר הזה בקלות. התגובה הראשונה שלי לנצחון שלהם על בוסטון הייתה: "וואלה, הם עדיין בליגה?". בדרך כלל הם מנצחים, מדי פעם מפסידים, ראשיד חוטף טכניות, טיישון בא יום כן שבוע לא, בילאפס והמילטון בשלהם, מקדייס יעיל ומקסיל מבטיח. הכל כרגיל, חוץ מהבאז שהתעפף לכיוונים אחרים. הפיסטונס מייצרים תחושת שובע ואף אחד לא סופר אותם ברצינות או מדבר עליהם מאיזושהי סיבה. אפילו אהרון אפללו מהבניין ממול לא עוזר, אולי רודני סטאקי יכניס קצת פלפל.

MWHTIWST - הכי מה שהוא לוקח אני רוצה גם

אי אפשר להתעלם מאייזיה תומאס באף סיכום. מכירים את המבט המזוגג? מבט של אנשים שהפסיקו לחלוטין להתייחס לסביבה מסיבה זו או אחרת וחיים בעולם משלהם? אייזיה עבר לאחרונה לצד שלהם באופן סופי. הוא מדבר על פלייאוף אחרי כל נצחון מקרי, רב עם אוהדים ומצליח להדחיק את העובדה שעיר לא כל כך קטנה מאוחדת ברצון שהוא יתפוגג איכשהו. הניקס צריכים משהו כמו שבעה ניתוחי חירום כדי לחזור לתפקד, אז אולי הדחקה היא הפתרון ההגיוני.

(טוב, הסעיף האחרון הוכיח שהקטע עם ראשי התיבות לא עובד, נמשיך בלעדיו):

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא

הכוכב הכי שקט

ידעתם שריצ'ארד ג'פרסון חמישי בליגה בנקודות עם 25 למשחק? כן, לפני כרמלו, וויד, מייק רד, נוביצקי, טי-מאק וגם וינס קרטר. הוא גם קולע אותן באחוזים סבירים והופך לסקורר יעיל במיוחד בזכות ממוצע של עשרה ביקורים למשחק בקו העונשין אותם הוא מנצל באחוזים נהדרים. חבל רק ששתי הצלעות האחרות במשולש של הנטס לא ממש עוזרות לו השנה.

התופעה הכי מאכזבת

קבוצות בדרך לשום מקום. הזכרתי כבר את דטרויט וניו ג'רזי, ניתן להוסיף להן את הלייקרס, יוסטון, דנבר, שיקגו, וושינגטון ומיאמי - קבוצות שלא יכולות לקרוא לעצמן קונטנדריות, לא בדיוק בונות לעתיד ותקועות עם פער בין כוכבים שרוצים עכשיו למציאות שטוענת שאולי אחר כך. לכל קבוצה יש סיפור קצת שונה, אבל ביחד הן מעבירות מסר ברור - לבנות קבוצה לאליפות זה עסק מאוד מסובך.

הספרדי הכי טוב

חוזה קלדרון. לא רק בגלל שגאסול עושה בושות בממפיס, קלדרון הוא פשוט רכז נהדר. הוא שני רק לנאש באסיסטים ל-48 דקות ומחזיק ביחס אסיסטים איבודים לא הגיוני של 6 ל-1. לקראת הקיץ והתהייה מה טורונטו מתכננת לעשות עם הפוינט גארדים שלה, השאלה המעניינת ביותר היא אם קלדרון יכול להצליח גם בקבוצת NBA סטנדרטית ולא רק בסגנון היורוליג של הקנדים. הסיבה ליחס האסיסטים איבודים הזה היא שקלדרון משחק פשוט ויעיל, מזרים את המשחק כמעט בלי להיות מורגש. כדי שזה יעבוד הקבוצה צריכה לשחק תרגילים מסודרים ולדאוג שיהיו שחקנים פנויים לקבל את הכדור. הראפטורס מושלמים בשביל קלדרון, קבוצות אחרות הרבה פחות.

העתיד הכי מבטיח

פורטלנד היא הבחירה הצפויה והיא דוסקסה ותדוסקס עוד בעתיד, הפעם אני רוצה להתעכב על פילדלפיה. פתאום נראה שבילי קינג, אחרי כל השטויות שעשה, ממש לא משאיר אחריו אדמה חרוכה. פילי הרבה פחות נמושה מהצפוי מאז העזיבה של אלן אייברסון והיא מציגה כמה שחקנים שנמצאים בשלבים שונים של מימוש הבטחה. והכי חשוב - הם במרחק הטרייד המתבקש של אנדרה מילר תמורת חוזה גמור כלשהו מלהיות מסוגלים להחתים שני פרי אייג'נטס רציניים בקיץ ואחריהם את איגודלה ולואיס וויליאמס. הקיץ מתפנים לא מעט תותחים כבדים שבכלל לא בטוח שירצו להישאר בקבוצה שלהם ופילי יכולה להיות אופציה מעניינת עבורם.

הדרך הכי מעצבנת לסחוט פאולים

הצעקות. טקטיקות סחיטת הפאולים הפכו בשנים אחרונות לתופעה מרגיזה ברמת ההתחזויות בכדורגל. אם בשנים האחרונות שלטו בכיפה הקפיצה לתוך הגוף של שחקן הגנה, התגנבות לתנועה של מישהו כדי לסחוט אופנסיב קלוש וחדירות עם נפנופי גוף וידיים כאילו נלחמים בלהקת ארבה (במילים אחרות - חדירת ג'ינובילי), השנה נדמה שהצעקות הפכו לכלי העיקרי. השיטה קלה - שחקן חודר לסל ותוך כדי זריקה יוצר מגע קל וצועק כאילו לפני חצי דקה הוא הפיל את הסבון בכלא. פעם חשבתי שזה קטע בלעדי של גאסול, היום קשה למצוא מישהו שלא ימכור את הכבוד שלו בשביל שתי זריקות.

השם הכי מגניב

קליינה אזובוקי. הלהיט לרגע של גולדן סטייט ניצח בקרב לא פשוט את רייג'ון רונדו המתגלגל על הלשון ואהרון מהבניין ממול, כי השמות האפריקאים תמיד מנצחים בסופו של דבר. בכלל, הגיע הזמן שהאמריקאים ילמדו קצת מהיבשת השחורה האמיתית וישפרו את תחום השמות כדי שמשפחת וויליאמס בליגה תפסיק להתרחב (עכשיו בכלל סיבכו אותנו עם שני שון וויליאמס שכתובים אחרת). לפחות בדראפט הבא הם הולכים להפתיע עם מיונז וביסלי בצמרת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully