האיגוד הבינלאומי להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS) עורך בימים אלו משאל בקרב גולשי האתר הרשמי שלו לבחירת הכדורגלן הפופולארי בעולם. את רשימת המתמודדים, הכוללת בין השאר גם את כריסטיאנו רונאלדו, מסי וקאקה, מוביל בבטחה הפליימייקר המחונן של אל-אהלי המצרית, מוחמד אבו טריקה. למתבונן מהצד יהיה קל להטיל ספק באמינות ההצבעה, ולתרץ את המצב בהתגייסות כללית של העולם הערבי למטרה (ולראייה, גם את המקומות השני והשלישי מאיישים שחקנים ערבים), אבל אם בוחנים את סיפורו של אבו טריקה מגלים שגם אם "ההאשמות" נכונות, הן עדיין עושות צדק גדול.
ההתפתחות הטבעית של הכדורגל ברחבי העולם על שלל היבטיה החיוביים והשליליים אינה פוסחת על מצרים או שאר העולם הערבי. היא אמנם איטית יותר בכל הקשור למסגרות הכלכליות ולכסף הגדול המתגלגל מאחורי הקלעים (אם כי הפער הזה מצטמצם כל הזמן), אך מבחינה תקשורתית, יחסי הגומלין שנוצרו בין השחקנים לעולם הזוהר אינם שונים בהרבה מאילו בזירה המקבילה באירופה. שחקני כדורגל הם אייקונים תרבותיים ותקשורתיים לכל דבר ועניין. דווקא בנוף הזה מעניין ויפה לראות סיפורים כמו זה של "המאסטרו" המצרי.
פופולרי, לא פופוליסט
אבו טריקה (ובשמו המלא מוחמד מוחמד מוחמד אבו טריקה. כן כן, שלוש פעמים מוחמד) נולד ב-7 בנובמבר, 1978, בכפר נאהיא שבמחוז גיזה, דרומית מערבית לקהיר. כבן למשפחה מהמעמד הבינוני במצרים (שני אחים ואחות), חונך מוחמד לפי ערכי האסלאם המתון והלא תוקפני, לכיבוד ההורים ומילוי מצוות הדת. לעולם הכדורגל הוא נכנס בגיל 12, כאשר התגלה ברחובות הכפר על ידי הסגל המקצועי של קבוצת תרסאנה (בערבית ארסנל), אז בליגה השנייה במצרים. שלוש שנים מאז התחיל משחק באופן קבוע בקבוצה, הרחק מעיני התקשורת והאוהדים, העפילה הקבוצה לליגה הבכירה, ולאחר שנתיים מוצלחות מאד במגרש של הגדולים הגשים אבו טריקה את חלומו של כל ילד קטן במצרים ואולי אף בעולם הערבי כולו, ונרכש על ידי מועדון הפאר המפורסם והמצליח אל-אהלי.
את הקריירה של מוחמד אבו טריקה אפשר לשפוט בכלים מקצועיים בלבד, והיא תדבר בעד עצמה: שלוש אליפויות, שני גביעים מקומיים ושתי אליפויות יבשת אפריקה בארבע עונות באל-אהלי; אליפות אפריקה לאומות עם נבחרת מצרים המארחת ב-2006 (אבו טריקה היה השחקן הבולט בשורות המצרים, והיה אף זה שהבקיע את הפנדל המכריע בגמר מול חוף השנהב); מלך השערים של הליגה המצרית ושל ליגת האלופות האפריקאית ב-2006; פעמיים שחקן השנה במצרים ופעם אחת שחקן השנה האפריקאי של רשת BBC. לכל זאת יש להוסיף את הטכניקה הגבוהה וסגנון המשחק האלגנטי שהוא מפגין, הגורם גם לפעולות המורכבות ביותר להיראות כל כך פשוטות על ידו.
ועם זאת, לא הנתונים הסטטיסטיים היבשים הם שיעידו על גדולתו של אבו טריקה. את הכבוד וההערכה להן הוא זוכה מטעם אוהדי הכדורגל לא רק של אל-אהלי, אפילו מהיריבה השנואה א-זמאלק רכש אבו טריקה בעיקר בזכות מוסריותו הרבה, אורח חייו הצנוע והחיבור הקרוב שלו לדת, למשפחה ולחברה.
אבו טריקה רואה במקצוע שלו שליחות חברתית של ממש: "לכל ספורטאי יש איזשהו מסר הומניטארי עבור החברה שלו. הוא הרי אינו חי לבד בעולם, אלא עם עוד אנשים. אני תמיד אוהב לקחת חלק במעשים טובים, ומשתדל בכל כוחי לספק את צרכיהם של העניים והנזקקים. עלינו לגייס גם את הכדורגל למטרות הומניטאריות".
שלא כמו במקרים אחרים ומוכרים טוב מדי ממחוזותינו, דבריו אינם נועדו לצרכים פופוליסטיים ותדמיתיים, אלא מיושמים הלכה למעשה. הוא נוהג לפקוד בתי יתומים ולנכוח בפעולות צדקה, ואת הפרס הכספי שקיבל על אחד התארים בהם זכה הוא העביר כתרומה לבית חולים המטפל בחולי סרטן. עוד מסופר עליו כי הוא מקפיד להעביר מדי חודש וברוב המקרים באמצעים חשאיים הנסתרים מעיני הציבור סכומי כסף נאים לאוכלוסיות נזקקות. ב-2005 הוא השתתף, ביחד עם כוכבי כדורגל רבים מרחבי העולם, ב"משחק נגד העוני" שערכה פיפ"א בגרמניה, והוא מככב בתשדיר הקמפיין של תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP), למאבק ברעב העולמי בקרב ילדים.
"כל אדם צריך לשמש דוגמא לשאר", מוסיף אבו טריקה, "דוגמא אינה באה לידי ביטוי בדיבורים, אלא במעשים. עלייך ליצור אמון באנשים, כדי שישאפו לחקות אותך". ואכן, פרשנים, מאמנים ואף קולגות למקצוע מדברים כולם על ההשפעה שיש לאופיו כבן אדם על המשחק שלו. הוא לא רב עם שופטים, לא מתעמת עם שחקני הקבוצה היריבה, ושרירי האגו לעולם לא יופעלו אצלו במקרה של חילוף או הורדה לספסל.
דמות מופת
ומיהו המודל לחיקוי של אבו טריקה עצמו? כיאה לכל מוסלמי מאמין, גם הוא רואה בנביא מוחמד דמות מופת שיש לחקותה, בנוסף לאביו אשר לו הוא רוחש כבוד רב בעבור החינוך שהעניק לו.
לדת האסלאם יש כאמור מרכיב משפיע מאד בחייו של אבו טריקה, והוא מייחס לה את הרקע למעשיו: "האסלאם דואג לעניים באמצעות צדקה, כשהעשיר חש במצוקתם של העניים. עלינו לעזור לעניים בכל האמצעים האפשריים, על מנת שלא ירגישו שאינם חלק מהחברה." בנוסף, הוא נוהג לעלות לרגל למכה פעמים תכופות. מסירותו האדוקה לדת עוררה גם את חוגי האסלאם המטיף, וכתבה מיוחדת הוקדשה לסיפור חייו באתר המפורסם "אסלאם-און-ליין".
משמעות המילה "פופולאריות" בערבית היא "שעביה", וגם היא כמו מקבילתה הלטינית נגזרת מהמילה "עם" (שעב). החיבור הזה אינו כל כך טריוויאלי בעולם הכדורגל הקרוב אלינו: ליאונל מסי הארגנטינאי חי בספרד מגיל 12 בערך, ורונאלדיניו וקאקה הברזילאים "ויתרו" על אליפות היבשת האחרונה משיקולי נוחות. הסיכוי שאחד מהנ"ל יבחר לחיות בקרב בני עמו בעתידו (ולא רק המקצועי) נמוך מאד. על רקע זה בולטת עוד יותר נאמנותו של אבו טריקה לחברה ולמדינה בה הוא חי, כפי שהיטיב להביע בראיון שהעניק לאתר אוהדים באינטרנט כשאמר שגם אם ריאל מדריד תרצה לצרף אותו לשורותיה, הוא לא יוכל לעזוב את אוהדי אל-אהלי. ספק גדול אם הכדורגל האירופאי יכול כיום לספק לקהלו המקומי (האם עוד יש כזה בכלל?!) אגדות כדורגל כמו מוחמד אבו טריקה.