להפסיד כמו ונגר

מקורביו של רומן אברמוביץ' טוענים כבר זמן מה שהמשפט של הבוס שחרץ את גורלו של מוריניו בסטמפורד ברידג' היה: "עדיף להפסיד כמו ונגר, מאשר לנצח כמו מוריניו". ששת התארים בהם זכתה צ'לסי בתקופת הפורטוגלי לא הצליחו להשקיט את קנאתו של הבעלים בכדורגל השוטף והמהנה של ארסנל. אפילו ההישגים לא עניינו אותו (בפרק הזמן המקביל ארסנל זכתה בתואר אחד – הגביע האנגלי).

המאמן החדש, אברהם גרנט, לעומת זאת מצהיר בריש גלי על הערצתו לונגר ולכדורגל שלו וחוזר על "הצגה" יותר מאשר על המילה "תוצאה". העניין הוא שונגר כבר לא כל כך מפסיד. גרנט מפסיד לונגר. הוא הפסיד רק פעם אחת העונה בליגה והוביל אותה מהמחזור הראשון, ההרכב השני שלו עושה חיל בגביע הליגה ואילו בליגה האלופות התותחנים הבטיחו את העפלתם לשלב הבא כבר במחזור השלישי.

ארסנל הנוכחית היא מקרה נדיר שבו עזיבתו של המנהיג הוותיק דווקא השפיעה לטובה על הקבוצה. הקבוצה איבדה בקיץ את תיירי הנרי, שהיה לב המשחק ההתקפי של ארסנל, והעובדה הזו הוסיפו עוד רב-גוניות וגורם הפתעה להתקפה הנהדרת של התותחנים. כל אחד מהקשרים מהווה איום תמידי על השער – רוסיצקי, פלאמיני, וולקוט ודנילסון כבשו כבר כמה שערים העונה.

אלכסנדר ה?לב (כך צריך לבטא את שמו), שלפני כן העז לבעוט לשער רק כשהנרי לא היה זמין, כבר השיג שיא קריירה בשערים לעונה - 5. ססק פברגאס, הקטאלוני בן ה-20, קיבל מעמד של כוכב עולמי ומציג השנה משחק מושלם לשחקן מרכז שדה בתפקידו: הוא כובש (11 שערים ב-19 משחקים), מבשל (8), עוזר בהגנה ועובד על חיבור מערכי הקבוצה בכזו יעילות שארסנל נראית באמת כיחידה אחת. וזה כשחלוצי ארסנל משחקים העונה ממש טוב. אדבאיור, ואן-פרסי, אדוארדו ובנדטנר כבשו העונה כבר 25 שערים ביחד וזה כאשר רק לראשון יש מקום קבוע ובטוח בהרכב.

רק עתה נהיה ברור למה ונגר התעקש כל השנים לאסוף בכמויות שחקני התקפה מאותו סוג: צעירים, מהירים, זריזים, לא מתעייפים, חסרי פחדים וטכניים. הוא האמין באפשרות שילוב כל אותם השחקנים יחד, תוך יצירת הרמוניה מושלמת. הכמות – בשביל הרוטציה והעומק כשיש פציעות (הלב לא שיחק אמש בגלל פציעה). היעדרותו הארוכה של מלך השערים של הקבוצה מהעונה שעברה, רובין ואן-פרסי, פשוט לא הורגשה.

וזה לא הכל. בסתיו האחרון המועדון הודיע על צמיחה חסרת תקדים של ההכנסות שלו כבר בשנה הראשונה לאחר המעבר לאצטדיון האמירויות החדש. ההכנסות קפצו ב-46% לרמה של 201 מיליון ליש"ט והרווח הנקי ב-274% לרמה של 51 מיליון ליש"ט. ארסנל לא רק הצליחה לעלות לראש טבלת המועדונים הרווחיים באנגליה (אם כי לא בהפרש גדול ממנצ'סטר יונייטד), היא גם השכילה ליצור שינוי פראדיגמה בכדורגל המודרני על יעילות ותפקידה של ההנאה בכל העסק. הכדורגל של ארסנל בנוי על אינטואיציה, הוא מהיר ושובה לב ובגלל זה לפעמים היא נופלת מול יריבות מתוכננות טקטית. מצד שני, היא נמכרת טוב יותר, כי כולם רוצים לראות את ההצגה שוב ושוב. כבר שנה וחצי ארסנל משחקת באצטדיון החדש ולא היה ולו משחק אחד שבו כל הכרטיסים לא נמכרו מראש. אפילו לתאי המנהלים, שעליהם גובה ארסנל סכומי שיא, יש תור ארוך של מעוניינים.

האידיאולוגיה החדשה של צ'לסי בינתיים לא מצליחה לנצח את זו של ארסנל. לא בטוח שאברהם שלנו הוא האיש המתאים ליישם אותה. מה שכן נראה הוא שהשינוי הוא ברובו תוצאה של תשוקה אברמוביצ'ית לכדורגל איכותי, אבל גם בחלקו חישוב קר של אברמוביץ' העסקי. איש ממקורביו אינו מכחיש זאת.