טענה אופיינית כלפי ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים הפורש של ניו יורק יאנקיז, הייתה שהוא לא מסוגל לנצח. כשהבוס היה עומד לצד שחקניו בתהלוכת הניצחון שלאחר זכיה בוורלד סירייס, פניו היו חמורות סבר. מהרגע שבו הונפה הצלחת, הוא היה חושב על העונה הבאה, על איך לא לאבד את ההגמוניה. עובדים בכירים בברונקס לא רוו ממנו נחת, כי ידעו שגם אם היאנקיז ינצחו, הם לא ימצאו בעלים שמח למחרת בעבודה.
בשנות ה-2000 השתנו פני ליגת הבייסבול. סטיינברנר והיאנקיז הפסיקו לנצח, והגלגל הענק, שבו ניו יורק הייתה למעלה ובוסטון למטה, הסתובב לאחר יותר משמונה עשורים. במילניום הנוכחי הרד סוקס הם הקבוצה היחידה שזכתה פעמיים בוורלד סירייס, ליאנקיז אין אליפות מ-2000. חודש וקצת עברו מאז הזכיה, ובבוסטון כבר נכנסו למאבק עם היריבה מבית. רגע אחרי תהלוכת הניצחון, הרד סוקס שולפים ציפורניים. כמעט כמו סטיינברנר, בדיוק כמו היאנקיז. הסיבה: יוהאן סנטנה, המגיש הטוב ביותר ביקום. שמאלי קטלני בן 28, שתי זכיות בסיי יאנג כבר מאחוריו, מי יודע כמה עוד לפניו. ERA קריירה של 3.22, כשמעולם, מאז החל להגיש באופן סדיר ב-2002, לא ירד מה-3.33, מאזן שאותו השיג השנה. כן, זו הייתה העונה הגרועה ביותר של סנטנה בקריירה כפותח, והוא סיים אותה עם 15 ניצחונות ו-13 הפסדים ו-ERA של פחות מ-3.5. עד כדי כך הוא טוב.
היאנקיז קונים בחצי חינם
לסנטנה יש חוזה לעוד עונה במינסוטה, ואחריה הוא יהיה שחקן חופשי. הטווינס יודעים שלא יוכלו להחזיק במגיש, שמוערך ב-150 מיליון דולר לשש שנים. יש להם שלוש אופציות: לתת לו ללכת בסוף העונה ללא כל תמורה, לשחרר אותו בטרייד למתמודדת רצינית על התואר באמצע העונה או להעזיב אותו עכשיו. האופציה הראשונה פירושה התאבדות ומשכון העתיד של המועדון. השניה היא הימור גדול, כי גם אם קבוצת שוק גדול תיקח את סנטנה באמצע העונה, ספק אם תשלם מחיר גבוה. אחרי הכל, מדובר ב"השכרה" שאחריה יהיה המגיש שחקן חופשי שוב.
ולכן נשארנו עם האופציה של למכור את סנטנה כבר עכשיו, כדי לקבל עבורו פרוספקטים שיתנו בסיס טוב למועדון. במינסוטה זוכרים את הטרייד שהביא להם את פרנסיסקו ליריאנו וג'ו ניית'ן מסן פרנסיסקו תמורת איי ג'יי פיירזינסקי. זה היה טרייד חלומי, כזה של פעם בדור. סביר להניח שעסקה על סנטנה לא תהיה כל כך חד צדדית, אבל אם אפשר לקבל שלושה שחקנים טובים, למה לא לעשות את זה עכשיו?
ברירת המחדל של כל טרייד כזה היא ניו יורק יאנקיז, עדיין המועדון הגדול והעשיר ביותר. היאנקיז, מבחינתם, לא יכולים לפסוח על הזדמנות לקבל לידיהם את האס הגדול ביותר שמסתובב במייג'ורס. עוד לפני שידעו בניו יורק שאנדי פטיט ימשיך, פינטזו שם על מספר 1 קטלני, כזה שלא היה לניו יורק כבר הרבה זמן. רוטציה שתכלול את סנטנה, פטיט, צ'ין מינג וונג ומייק מוסינה היא רוטציה מסוכנת שתחזיר ליאנקיז את כוח ההרתעה.
היאנקיז חשבו לתת את איאן קנדי ומלקי קבררה. במונחים של סנטנה, מדובר בעסקת חינם כמעט. קנדי וקבררה הראו ניצוצות ויהיו שחקנים לגיטימיים, אבל שניהם לא פרוספקטים נוצצים כמו פיליפ יוז וג'ובה צ'מברליין, שעל שניהם לא רצו בניו יורק לדבר בכלל. אם בוסטון לא הייתה מתערבת, זה היה חתיכת דיל. אבל, נו, מישהו באמת חשב שבוסטון לא תתערב?
בוסטון משתמשת בנשק יום הדין
הרד סוקס התבוננו, ולא יכלו לשקוט על השמרים. מילא שהיאנקיז יקבלו את סנטנה (בעצם, לא כל כך מילא, אבל מילא), הם גם לא יתנו בשבילו שום דבר משמעותי? מבחינת בוסטון, זה לא בא בחשבון.
אז הגרביים נכנסו למשחק, כשכעמדת פתיחה הם מציעים את קוקו קריספ ועוד שני פרוספקטים. קריספ הוא שחקן סביר בהגנה ובינוני עד חלש בהתקפה. לכאורה, העסקה שהציעו הרד סוקס פחות טובה מזו של היאנקיז, אבל משום מה מינסוטה דווקא הראתה לניו יורק שבוסטון מעניינת אותה יותר. זו הייתה אסטרטגיה חכמה, כי לשתי הקבוצות מהמזרח כבר לא הייתה ברירה, וכל אותם השמות שלא באו בחשבון קודם לכן החלו לעלות. פתאום היאנקיז דוחפים פנימה את פיליפ יוז (אבל בשום אופן לא את ג'ובה), והרד סוקס מוכנים לתת את ג'ון לסטר או את ג'ייקובי אלסבורי, אולי גם את קליי בוכהולץ.
אחרי שהיאנקיז נתנו אולטימטום לטווינס והודיעו שהם יוצאים מהמרוץ, לכאורה רק הרד סוקס נשארו בו. ופתאום, הם לא ממהרים לשום מקום. למען האמת, אם סנטנה לא יחתום בבוסטון לעולם לא נדע כמה רציניות היו הכוונות של הגרביים לצרפו. תחשבו על רוטציה עם סנטנה, ג'וש בקט, שילינג ומאטסוזקה ותבינו כמה מפחיד זה נראה. אבל ספק גדול אם בוסטון רוצה לתת שני שחקנים שמרוויחים פרוטות כדי לקבל שחקן, טוב ככל שיהיה, שיופרשו לו 25 מיליון ירקרקים בכל שנה. גם כך התקציב של בוסטון עמד השנה על 165 מיליון דולר, הגבוה בתולדות המועדון. הבאה של סנטנה תעמיד אותו על משהו מפלצתי בהרבה, וג'ון הנרי לא ממש שש לעסק הזה. מצד שני, הנרי כבר הצהיר בעבר שיוריד את התקציב מ-130 ל-110 מיליון דולר, ורק הגדיל אותו עם השנים. גם הוא מבין שניצחון במערכה הזו מול היאנקיז חשוב כמעט כמו זכיה בוורלד סירייס.
האיינג'לס שוב נכנסים לחורים
התמונה עבור הטווינס מושלמת, כביכול. שתיים רבות, אחת תיתן יותר וסנטנה יהיה שלה. אבל גם במינסוטה יודעים שזה לא כל כך פשוט. היאנקיז מנהלים מאבק מוחות ובחרו לסגת (הם מצהירים בפומבי שירדו מסנטנה, גם כשלכולם ברור שזה רחוק מהמציאות), בוסטון לקחה צעד אחורה ובשלב זה סנטנה עדיין שייך למינסוטה, שלא ממש רוצה שיהיה שייך לה.
סביר להניח שסנטנה יגיע לבוסטון או לניו יורק, ולמרות שיש לו בחוזה סעיף של "נו טרייד" (שמאפשר לו להטיל וטו על טריידים שייעשו עליו), הוא לא יממש אותו במקרה של שתיהן. שתי קבוצות נוספות שנמצאות בתמונה הן ניו יורק מטס ולוס אנג'לס איינג'לס מאנהיים. אחרי שהיאנקיז והרד סוקס נרגעו, המטס נכנסו לעניינים. סנטנה תפור על המטס, שצריכים לפטי אחרי שטום גלאווין עזב, והמנכ"ל שלהם, עומאר מינאייה, משוגע על הקטע של להחתים שחקנים לטיניים לחוזים יקרים וארוכי טווח. זו כפפה שמאלית ליד, אבל נראה שגם ביל סמית', המנכ"ל החדש של מינסוטה, מתייחס אליהם כאל קוריוז ותו לא. שמועה שדיברה על טרייד משולש עם אוקלנד, שכולל גם את חוזה רייס ואת דני הארן, פרחה באוויר לזמן קצר. סמית' יודע שעדיף לו לדבר עם תיאו אפשטיין או עם בריאן קשמן, כי ממינאיה לא צפויה לבוא הישועה.
מי ששוב מאכזבים הם האיינג'לס, שיוצרים לעצמם את תדמית הפחדנים הגדולים של הליגה. בכל פעם שיש שחקן גדול בשוק, לוס אנג'לס נמצאת בתמונה. כך היה עם רנדי ג'ונסון במהלך 2004, כשהיה מועמד לעזוב את אריזונה ביולי. כך היה גם עם אלכס רודריגז לפני חודש, כשהאיינג'לס כבר נפגשו עם סקוט בוראס וקידמו את העניין. כך גם עם סנטנה. אנהיים מוזכרת כמועמדת, אבל לכולם ברור, משום מה, שסנטנה לא יגיע לקליפורניה. את ההחתמה המשמעותית שלהם בעשור הנוכחי, זו של ולאדימיר גררו, האיינג'לס עשו בלי תחרות ממשית. אנהיים נראית כמו פרובינציה שמתעקשת להישאר פרובינציה, למרות שיש לה את היכולת הכלכלית.
המנכ"ל החדש, טוני ריגנס, נכנס לתפקיד לפני חודשיים בלבד, מייד כשהסתיימה העונה. קשה להאשים אותו. האצבעות צריכות להיות מופנות לארטי מורנו, הבעלים, שמאז האליפות של 2002 ממשיך, משום מה, לחשוב שאפשר לזכות בתואר עם אוסף אקלקטי של שחקנים שיתחבר ברגע הנכון. האיינג'לס עשו שני מהלכים בפגרה הנוכחית - ההבאה של ג'ון גארלנד, מגיש בינוני מינוס, ושל טוריי האנטר, שחקן הגנה ממעלה ראשונה. כדי לעשות צעד קדימה זה בוודאי לא מספיק. אנהיים לא צריכה להביא שחקן בסדר הגודל של סנטנה או רודריגז רק לשם ההבאה, היא צריכה את זה כדי לעשות רעש, כדי להגיד "היי, אנחנו כאן, בייסבול משחקים גם בחוף המערבי". אם לא יתבצע תרגיל מבריק של מורנו וריגנס, סנטנה, כמו רודריגז ורנדי ג'ונסון בזמנו, ישחק לחופי האטלנטי, והאיינג'לס ימשיכו לחלום שג'רד וויבר יהיה יום אחד אס.
