הסיבוב הראשון של הליגה הלאומית העונה היה מצוין. הרבה מהפכים, נפילות, נסיקות והרחקות. בסיכום שעשינו נבחר את השחקן המצטיין, את האכזבה הגדולה, את המאמן הבולט ואת התגלית שלנו. בנוסף, מצאנו עשר תופעות מעניינות שאפיינו את הסיבוב, מסטטיסטיקה של ניצחונות בית ועד לנאחס של התקשורת.
התגלית, המאמן, המצטיין והמאכזב
התגלית: מוראד אבו-ענזה (בני לוד)
דווקא במשבצת הזו התחרות הייתה מאוד לא צמודה. החלוץ הבדווי בן ה-20, שזו עונתו הראשונה בלוד, מתגלה כשחקן נפלא. אבו- ענזה טכני מאוד, ומסוגל לעבור שחקנים בקלות, הוא נלחם בכל שלבי המשחק ולא מהסס לספוג כרטיס עבור הקבוצה שלו. אם ישפר את משחק הראש שלו ואת היציבות הכללית, בסיבוב הבא תשמעו עליו הרבה יותר.
המאמן: מישל דיין (בני לוד)
גם כאן לא הייתה שום תחרות. למרות תקציב מהנמוכים בליגה, בעלים שיושב על הוריד ואיצטדיון ביתי מיושן מאוד, הצליח המאמן הירושלמי לבנות בלוד תלכיד נהדר של שחקנים שמשחקים כדורגל התקפי ויפה. מישל לא חושש לשנות את המערכים שלו גם אחרי ניצחונות, וכל שחקן אצלו יכול לרדת לספסל. הבעיה של דיין היא שהוא נוטה להסתכסך עם מעסיקיו, ובלוד, עם אבו-סובחי הצבעוני, הקרקע כבר מוכנה. מישל חייב להתאפק ולא להיגרר לעימותים, והוא יוכל לבנות בלוד קבוצה צעירה שתרוץ אפילו לליגת העל, אם לא העונה, אז בעונות הקרובות.
השחקן המצטיין: מור גולן (עירוני ראשל"צ)
ההתלבטות במשבצת הזו לא הייתה קלה, מאחר שאין שחקן שהצטיין בצורה מאוד בולטת בסיבוב הזה. מי שהחלטנו לבחור בו הוא מור גולן, הקשר-חלוץ של עירוני ראשל"צ. גולן הוא מלך השערים של הכתומים עם חמישה כיבושים, ואף מוביל את הקבוצה בבישולים. השחקן, שהגיע לראשון רק העונה, השתלב נהדר, ונראה שאם ימשיך ביכולת הזו, הוא יכול לסחוב את קבוצתו לעונה שהיא אפילו לא חלמה עליה.
האכזבה: הפועל באר-שבע
אין הרבה מה להוסיף שלא נאמר כבר. למרות התקציב הגבוה בליגה ושחקנים של ליגת על, נמצאת הקבוצה הדרומית בחלק הדרומי של הטבלה. שום דבר עוד לא סגור העונה, אבל בסיבוב הזה באר שבע היא בהחלט אכזבה.
ועכשיו - קצת ממצאים מפתיעים.
הקידמה זרה להם
1. מחצית מהמשחקים עם ניצחונות ביתיים
התופעה הבולטת ביותר, אולי, בסיבוב הראשון, הייתה החשיבות הגדולה של הביתיות. בדיוק מחצית מהמשחקים ששוחקו בסיבוב הזה הסתיימו בניצחון של הקבוצה הביתית, כשתוצאות התיקו וניצחונות החוץ מתחלקים בצורה כמעט שווה. נתון זה הוא בהחלט מעניין כשמשווים לעונה הקודמת בלאומית, שם, לאחר הסיבוב הראשון, היו בליגה 27 ניצחונות בית בלבד, לעומת 39 תוצאות תיקו וניצחונות חוץ. המאזן בליגה הלאומית העונה הוא בכלל מדהים, כשמשווים אותו לזה של ליגת העל העונה, שם היחס בין ניצחונות הבית והחוץ הוא כמעט זהה, עם יתרון של שלושה משחקים בלבד לניצחונות הביתיים.
2. ותודה לאוהדים
ההסבר למספר הגבוה של הניצחונות הביתיים נמצא כשבודקים מי הקבוצות שממוקמות בחלק העליון של הטבלה, ומי בתחתון. לצורך העניין, יש לציין כי לפחות כרגע, החלוקה הזו היא בין שמונה הקבוצות הראשונות לארבע האחרונות. מבין אותן קבוצות אחרונות, שלוש סובלות מקהל מצומצם מאוד של אוהדים - עירוני רמת השרון, הפועל נצרת-עילית והפועל עכו. מי שנמצאת בחלק התחתון למרות גרעין לא קטן של אוהדים היא הפועל רמת גן, אך גם הם הולכים ומתמעטים ממשחק למשחק במכתש. בחלק העליון העניינים ברורים עוד יותר. הפועל פתח תקווה, שמובילה את הטבלה, היא הקבוצה עם קהל האוהדים הגדול ביותר בליגה, להוציא אולי את הפועל באר שבע. פרט להכח עמידר רמת-גן שבמקום השני, כל הקבוצות בחלק העליון נהנות מממוצע של יותר מ-1,000 צופים במשחק ביתי, לא עניין של מה בכך בליגה הלאומית. אם יפסיקו אוהדי הכח את החרם שלהם, ויצטרפו לאוהדי עמידר שבאים לוינטר, התופעה הזו רק תתרחב.
3. לא שמעו על אינטרנט
הסיבה להיעדרות אוהדים ממשחקיהן של קבוצות התחתית מצויה בראש ובראשונה בהיעדרותם של אתרי אינטרנט רשמיים לקבוצות או אפילו של אתרי אוהדים. טעות נפוצה היא לחשוב שאתר אינטרנט מגיע בעקבות כמות אוהדים גדולה. התהליך צריך להיות הפוך. בניית אתר אינטרנט רשמי לקבוצה כמו עירוני ראשון לציון היא צעד מתבקש. העיר, שמונה יותר מרבע מיליון תושבים, מאכלסת בקושי 1,000 אוהדים במשחק בית. בנייה של אתר אינטרנט עשויה לקרב אוהדים רבים, שכעת כלל לא מכירים את הקבוצה, הדי אטרקטיבית יש לציין, שיש להם בעיר. הסיפור הזה הוא נכון בחלקו גם לגבי נצרת עילית, הפועל עכו והפועל רעננה. גם בני לוד ואחי נצרת מקטינות מאוד את פוטנציאל האוהדים היהודים שלהן, מאחר שאין להן אתר בעברית.
4. זרים לשערים
אם שמעתם פעם את שלמה שרף מדבר, סביר להניח שתפסתם אותו אומר "אני לא מבין למה ממשיכים להביא לפה את הזרים המצחיקים האלה, בשביל יכולת כזאת עדיף לתת לילדים לשחק". במקרה של הליגה הלאומית הוא צודק. 29 זרים משחקים בליגה הלאומית, רק ארבעה מתוכם הם שחקני הגנה ומחציתם חלוצים. למרות זאת, ובאופן די מדהים, או עלוב, תלוי את מי שואלים, הבקיעו הזרים בסך הכל 31 שערים. טיפל'ה יותר משער בממוצע לשחקן זר. בשביל זה לא צריך זרים.
5. רחוקים מאירופה יותר מתמיד
זה כבר לא חדש שכמות הזרים שהגיעו לכאן מאירופה, ובמיוחד ממזרחה, הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות והחלו להגיע יותר דרום-אמריקאים ובעיקר אפריקאים. אז ברור שהסיבות לכך הן היצע רחב יותר ומחיר זול יותר, אך בכל זאת, בדיקה מדוקדקת מעלה שמתוך 29 זרים המשחקים בליגה הלאומית, ישנו אחד בלבד מיבשת אירופה, וזהו מיקוצ'דזה, הגיאורגיאני של נצרת עילית. אז מילא אם הזרים היו מוכיחים את עצמם, אבל אין ספק שדרוש שינוי בקטגוריה הזו. מועד ההעברות של החורף מתקרב, האם גם טיסות המאמנים לבלגרד ולזאגרב?
אני רואה אדום
6. גם הסטטיסטיקה בעד משחק נקי
מתוך אחד עשר המחזורים שהתקיימו בסיבוב הזה, רק במחזור אחד, החמישי, לא הורחקו כלל שחקנים. באופן מאוד מעניין, במחזור הזה הובקעו לא פחות מ-22 שערים, כמעט ארבעה שערים למשחק, הרבה יותר מכל המחזורים האחרים. נתון זה הוא "מפצח מיתוסים", מאחר שהטענה הרווחת היא כי הרחקת שחקן בדרך כלל "פותחת" את המשחק. שטויות. תפסיקו עם הפאולים ועם ההצגות ותשחקו כדורגל. הגולים כבר יגיעו.
7. קר שם למעלה, במקום הראשון
לא פחות מארבע קבוצות שונות כבשו כבר את הפסגה בסיבוב הזה. מדובר באחי נצרת, הפועל רעננה, בני לוד והפועל פתח תקוה, שעשתה זאת ברגע האחרון. מעניין לראות שאף אחת משלוש הקבוצות שהובילו את הליגה במשך עשרה מחזורים לא הצליחה להישאר בתום הסיבוב במקום ממנו מעפילים לליגת העל. אולי יש קללה על המקום הראשון, או שפשוט המלאבסים רצו להכניס לנו קצת עניין בליגה ועכשיו נמאס להם.
8. כבוד למגזר
למרות הרבה תופעות שליליות, ישנה תופעה אחת שהיא מאוד חיובית וטובה לכדורגל והיא ההשתלבות ההולכת וגוברת של שחקני המגזר הערבי. בלא פחות משבע קבוצות בליגה, יותר ממחצית, משחק לפחות שחקן ערבי-ישראלי אחד , ובכל המקרים הוא גם שחקן משפיע. להוציא את שחקני אחי נצרת ולוד, קבוצות המגזר, שמככבות בטבלאות הכובשים והמבשלים, בולטים בעיקר שחקניה הערביים של נצרת עילית, ובראשם איימן אבו-סאלח. מלך השערים של הכח עמידר הוא חמודי כיאל, ואחמד קסום מהפועל פ"ת הוא אולי השחקן הכי מוכשר בליגה.
9. תתפטר! תתפטר!
הטרנד החדש-ישן של אוהדי קבוצות בישראל הוא לדרוש את ראשו של המאמן אחרי כל הפסד. להלן רשימת המאמנים שאוהדי קבוצתם כבר דרשו לשלוח אותם הביתה - שלומי דורה, שמעון הדרי, יובל נעים, מרקו בלבול, אורי מלמיליאן, ירון הוכנבוים, צביקה צמח ואייל לחמן. האוהדים יכולים לצעוק כמה שהם רוצים, אבל המאמנים לא מקשיבים. היחיד שעזב את משרתו בליגה הלאומית עד עתה היה אייל לחמן שהתפטר מעכו, וגם זה קרה לאחר מחזורים רבים, שגרמו לאוהדים לחפש דרכים מקוריות לדרוש ממנו לעזוב, מאחר שנראה היה שקריאות מהיציע זה כבר ניינטיז מדי.
10. אוי לא, יש שידור
לסיום, אי אפשר בלי מילה על התקשורת. הליגה הלאומית זוכה לסיקור דל מאוד ביחס לליגת העל, והחשיפה הגדולה ביותר שלה מגיעה בימי שישי בצהריים בשידור הישיר של ערוץ הספורט. מבדיקה שערכנו עולה כי בשמונה מתוך 11 משחקים שהועברו בשידור ישיר, לא הצליחו קבוצות הבית לנצח, נתון שסותר את תופעה מספר 1 בכתבה זו. ביקשנו לברר את המחדל עם יונתן כהן, איש ערוץ הספורט. " אני מאוד שמח ששידורי הליגה הלאומית מהווים גורם משמעותי בליגה. אני חושב שהנתון הזה הוא מקרי, ובכלל לא חשבתי עליו. שחקנים בליגה הלאומית צריכים לדעת להתמודד עם תקשורת".
