התקווה של הפועל תל אביב

את ההצלחה של ג'ובאני רוסו יהיה הכי נכון לאמוד לפי מידת ההשפעה שלו על המשחק של מכבי חיפה. ג'ובאני רוסו הוא היום מכבי חיפה, מכבי חיפה היא היום ג'ובאני רוסו: לא מוכשרת יותר מדי, אבל חזקה באופי כדי להתגבר על כך. לא מבריקה בצורה יותר יוצאת דופן, אבל יעילה בדיוק במידה הדרושה כדי לנצח ללא חלוץ טבעי בשטח. חכמה, לוחמת, מנצחת. בדיוק כמו לפני שלוש שנים, ג'ובאני רוסו הוא שוב המנהיג של מכבי חיפה. לרע, אבל בעיקר לטוב.

הערך המוסף של שום ושפיגל בבית"ר ירושלים עדיין לא מספק. מבחינה מנטלית, הקבוצה השתפרה ללא הכר מהלחץ התמידי של יוסי מזרחי. בית"ר רגועה יותר, בטוחה יותר בעצמה, לא נבהלת מפיגור או מיום לא טוב שלה, גם בגלל שהקוף הזה של תשע שנים ללא אליפות ירד לה מהגב בזכות אותו יוסי מזרחי. אלא שהבדלי הרמות משאר הליגה נותרו כמעט בעינם. גם מול עולה חדשה שבאה בפעם הראשונה לטדי וגם מול קבוצת נוער מחוזקת של נתניה, בית"ר מתקשה לייצר עליונות מוחלטת כיאה לקבוצה שמאומנת על-ידי שני מאמנים בכירים ומשופעת באמצעים ואנשי צוות. בית"ר עדיין לא בורחת לליגה מבחינה מקצועית, מדד מדויק להתקדמות שלה במהלך השנה האחרונה. מדד מדויק לקראת האתגרים באירופה, אליהם בית"ר צריכה להגיע כקבוצה הרבה יותר טובה מהליגה שבה היא משחקת.

על הנייר, שני המועמדים המתאימים ביותר לאימון הפועל תל אביב הם אלי גוטמן ואלי כהן. שניהם מעוטרים, שקדניים, טקטיקנים, מסתדרים נהדר עם רוח המועדון של 0:1 קטן, אבל לא בטוח שנכון להביא אותם בסיטואציה הקיימת. האופי של שניהם רק יחמיר את אווירת הפחד, החשדנות, המרירות המתגברת בשנים האחרונות. שניהם גיא לוזון משופרים, שניהם מציעים למועדון דברים שהוא כבר ראה בעבר ולעתים אף מאס בהם.

במשבר בו היא נמצאת, הפועל צריכה רוח חדשה, כיוון חדש, הפועל צריכה מישהו עם חזון אחר, עם צורת חשיבה אחרת, מישהו שיחזיר את האמון של הקהל במערכת, מישהו שיציל את הקשר עם ההנהלה. שיעלה אצל האוהדים חיוך בכל פעם שהוא עולה על הדשא, שיחזיר את החיוך לברוך דגו, שיחבק את ראובן עובד, שידריך את רמי דואני. למרות הרזומה המרשים יותר של כהן וגוטמן, ייתכן מאוד שדווקא שלום תקווה הוא האיש שיוציא את הפועל תל אביב מהמשבר המנטלי בו היא קבורה ויחזיר אליה את חדוות היצירה וגאוות המועדון.

אין מה לחשוש. מספיק לראות איזה אופק נתן יורגן קלינסמן לנבחרת גרמניה כדי להאמין. אמרו שקלינסי לא יצליח לקנות את האוהדים עם הגישה האופטימית שלו, אמרו שהוא לא מתאים לסגנון המסורתי עם הכדורגל ההתקפי שלו, אמרו שהוא לא עבר מספיק כמאמן, אבל קלינסמן, גם אם לא זכה במונדיאל, שינה את הנבחרת הכי שמרנית באירופה מקצה לקצה. נבחרת שחיפשה דרך חדשה למרות שלא גידלה כשרונות גדולים בשנים האחרונות ומצאה אותה אצל קלינסמן ויואכים לאב, שצועד על אותו מסלול היום. תקווה יכול לעשות את אותו דבר בהפועל תל אביב. בטווח הקצר ובטווח הארוך. גם להשאיר אותה בליגה (כפי שעשה לפני שלוש שנים) וגם להעיר אותה לבוקר של יום חדש.

מיותר לציין שאין סיכוי שהנהלת הפועל תל אביב תקבל את ההחלטה הזאת. שם עסוקים בשנאות, ביחסים בין אישיים, בקרבות אגו והחלטות לא ענייניות. גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

רמת השידורים של צ'רלטון, למרות הפז"ם המצטבר שלהם, ממשיכה להזכיר רשת כבלים פיראטית. אותן זוויות צילום מעטות מהעונה שעברה, אותה עריכה שלומיאלית, אותה הגשה אנכרוניסטית, אותן שגיאות מביכות. שום התקדמות, שום קדמה. במחזור האחרון נחשפנו למסך המפוצל בקרית אליעזר, שהתחלק בין הבועט, השוער והחומה, אבל הזכיר יותר מסך מפוצל של צלם חתונות לא מעודכן, מלא באפקטים סרק. אל מסך הברזל הזה נוספו במוצ"ש טעויות קשות לעיכול, מתוצאות הפוכות ועד לאיות חד פעמי של שמו של קשר ארסנל, תומאס רוזיצקי, פאשלות ששוב מעלות את התהייה: האם על אקסטרה כסף עבור ערוץ ספורט בתשלום אנחנו לא אמורים לקבל אקסטרה איכות, אקסטרה רמת צילום, תקריבים, הגשה? בצ'רלטון המשוואה הזאת דווקא הפוכה.

בצ'רלטון ממשיכים לנפנף בזכויות השידור הנרחבות שלהם ומזניחים את השאר. הם מאמינים שזה מספיק. אין להם עניין לבנות קשר עם הצופה, לתת לו בית חדש, הם מחזיקים ברוב המשחקים המעניינים ובטוחים שזה מה שיעביר אליהם את חובבי הספורט. רק הזמן ישפוט את הגישה של צ'רלטון, אבל ההישרדות של ערוץ הספורט המתרוקן רומזת על הסכנה שבהתבססות מוחלטת רק על זכויות השידור. זכויות שידור באות והולכות, ערוצים באים והולכים, אבל הצופים נשארים רק במקומות שמציעים להם איכות, חום, אתגר, בית. מקום שכיף לחזור אליו עם השלט גם כשאין אטרקציות, לא ערוץ שמנצלים אותו וזורקים אחרי זמן קצר. אם צ'רלטון ימשיכו לדבוק בקו שלהם ולזלזל באינטליגנציה של הצופה, הם ישלמו מחיר יקר יותר מזה שהם גובים מהצופים המסכנים שלהם.

"בינואר יהיו כאן שינוי מרחיקי לכת, הרבה שחקנים ישוחררו" (מתי בבני יהודה, אשדוד, הפועל תל אביב, מכבי תל אביב, יפסיקו עם הספינים שלא ממש עובדים?)

1. השבוע הקרוב יהיה מלא בהשוואות בין וינסנט אניימה לשביט אלימלך, שוער הליגה הטוב ביותר בתחילת שנות האלפיים, והאיש שעזיבתו מסמלת יותר מכל את התנוונות המועדון הזה בדרך למה שהוא היום. בשבוע הקרוב כולם עומדים לדבר על כמה ששביט חסר, על איך אניימה לא נותן ערך מוסף, על המשפט הכל כך מדויק ששוער קרית שמונה היום אמר בעונה שעברה לאוהדי הפועל תל אביב ("ההנהלה אשמה במצב"), על הצדק ההיסטורי שנעשה למוני הראל שפוגש את אלימלך במקום האחרון, הכל ידוע והרשות נתונה. רק שאלה אחת לחלק מאוהדי הפועל תל אביב, שעומד לקונן על כך השבוע: איפה הייתם אז? מה עשיתם כדי לעצור את המהלך בו נרמס כבודו של אלימלך? החרמתם משחקים? החזרתם מנויים? נכנסתם באיחור למגרש? הלכתם עד הסוף עם המחאה שלכם? מאוד קל להתגעגע לאלימלך בימים קשה, הרבה יותר קשה להגן עליו כשיש לך עדיין מה להפסיד.

2. אם לא יקרה שינוי של הרגע האחרון, 2 משחקים במחזור הקרוב יהיו ללא קהל. לא נראה לך מטופש, מר לוזון?