אפקט גאידמק

בעלי בית"ר ירושלים הכניס את ענף הכדורגל לסחרור, אבל המצב על הדשא רחוק מלהיות זוהר. לא פלא שהאוהדים מצביעים ברגליים

הדר חורש

הדו"ח שהפיצה לפני כשבועיים הרשות לבקרה תקציבית בהתאחדות לכדורגל לא עורר תשומת לב רבה בעיתוני הספורט, למרות המספרים שחשף. בעונת המשחקים שהסתיימה במארס השנה הכפילו בעלי קבוצות הכדורגל בליגת העל את השקעותיהם בקבוצות מ-91.2 מיליון שקל ל-183.8 מיליון שקל. כתוצאה מכך התנפחו תקציביהן של 12 הקבוצות הגדולות ב-35%.

הפריחה הכלכלית המדהימה באה דווקא בתקופה שבה מי שאמור להיות המממן העיקרי של הספורט - הקהל - מצביע ברגליים. ההכנסות ממכירת הכרטיסים ירדו בעונה שעברה ב-6% והסתכמו ב-45.2 מיליון שקל בלבד. הקהל במשחקים, שבאירופה מממן יותר ממחצית ההכנסות של הקבוצות ובאמריקה הלטינית את רוב ההכנסות, ממשיך להדיר את רגליו מהמגרשים.

מי שמבקש לעמוד על רמת הכדורגל בישראל לא צריך לבהות ב-90 דקות של משחק. די להציץ באיצטדיונים הריקים בדרך כלל - למעט כמה משחקים מרכזיים וקובעים או משחקי דרבי. רמת המשחק הירודה, האלימות במגרשים והדימוי שמעניקים לענף סוג מסוים של אוהדים פרועים מונעים ממנהלי הליגה ומהקבוצות להרחיב את קהל הלקוחות ולהפוך את הצפייה לבילוי משפחתי אטרקטיווי.

מלבד הקהל שמגיע לאיצטדיונים, יש לכדורגל הישראלי קהל נוסף, רחב בהרבה, של מאות אלפי צופים הרואים את המשחקים בטלוויזיה. בימי חול משודרים משחקים מרכזיים בערוצים הפתוחים ובשבתות בערוצי התשלום. החשיפה בטלוויזיה אמורה להשתלם פעמיים - בהכנסות ישירות מהערוצים והזכיינים המשדרים, ובהכנסות עדיפות ממפרסמים היודעים להעריך את הכוח השיווקי של מאות אלפי העיניים הצופות במשחקים.

ואולם גם כאן משתקף ענף הכדורגל בכל עליבותו. למרות הצמיחה המהירה של המשק והמצב הכלכלי המשתפר, ירדו ההכנסות מפרסום ואימוץ קבוצות. בתחילת העונה צפו פרנסי הספורט עלייה משמעותית של כ-10% בהכנסות מפרסום ואימוץ, ותיקצבו את ההכנסות הצפויות ב-57.3 מיליון שקל. בפועל דווקא ירדו ההכנסות מפרסום בלא פחות מ-22% - ל-41.3 מיליון שקל.

טוב לדעת (מקודם)

הדגמה חינם: הפלטפוס מתיישר כבר מהצעד הראשון

לכתבה המלאה

ההתאחדות אשמה

איש עסקים השולט באחת הקבוצות הבכירות בליגת העל סבור שניתן לעשות הרבה לשיפור המצב, ומאשים בעיקר את ההתאחדות לכדורגל, המנהלת את הענף. במשך עשרות שנים נוהלה ההתאחדות על ידי עסקנים של אגודות הספורט הגדולות והעמידה בראשה עסקנים בכירים וחביבים, שהתאפיינו באהדה עצומה לכדורגל וקשרים טובים במקומות הנכונים, אך לקו בכישורי ניהול ובראייה עסקית.

רק לפני שנה מונה איש העסקים אבי לוזון ליו"ר ההתאחדות, ונראה כי משהו מתחיל לזוז בענף. לוזון טוען כי הנוכחות באיצטדיונים צפויה להשתפר בעונות הקרובות, עם השלמת הבנייה של ארבעה איצטדיונים חדשים בנתניה, פתח תקוה, חיפה ובאר שבע. אבל ראשי הקבוצות רוצים יותר.

"ההתאחדות צריכה לקחת את עצמה בידיים ולהתארגן לשיווק עסקי מסודר של הליגה, כפי שעשו בליגת הכדורסל האמריקאית NBA, שהיתה ארגון כושל עד שמונה דיוויד שטרן למנהל ("קומישנר") והפך אותה לעסק כלכלי ענק ורווחי", אומר בעלים של קבוצה בליגת העל. "גם באירופה הוקמו מפעלי כדורגל מצליחים ורווחיים כמו גביע אירופה לאלופות". לדבריו, הקבוצות צריכות לעבור למסגרת של ניהול עסקי במסגרת חברות בע"מ, כפי שבנויות חלק מהקבוצות המצליחות בעולם.

לוזון מעדיף להטיל את האחריות לשיווק המשחקים על הקבוצות. "ההתאחדות אינה אחראית לשיווק המשחקים, וכל קבוצה צריכה לטפל באוהדים שלה בעצמה. הבעיה העיקרית, לדעתי, היא ברמת המשחקים. אנחנו רואים שכאשר יש משחק טוב ומעניין האיצטדיון מלא, אף שהוא משודר גם בערוצים הפתוחים. ההתאחדות הצליחה יפה בשיווק המשחקים ובהעלאת ההכנסות משידורי המשחקים בטלוויזיה".

לוזון אינו בטוח שהישועה תבוא מהפיכת הקבוצות מעמותות לחברות עסקיות. "הדרישה להקמת חברות עסקיות נשמעת בעיקר במכבי תל אביב, הנשלטת על ידי לוני הרציקוביץ (הבעלים של ישפאר), ובמכבי חיפה, הנשלטת בידי יעקב שחר (מבעלי קבוצת מאיר). הרציקוביץ מנהל מאבק ממושך עם רשויות המס המונעות ממנו בינתיים להפוך את הקבוצה לחברה בע"מ, מחשש שהשינוי ישרת בעיקר תרגילי מס - הפסדי העתק הצבורים בקבוצות ייהפכו להפסדים מוכרים לצורך מס שיקוזזו מרווחי המשקיעים בחברות עסקיות אחרות. אני מאחל לו הצלחה, ואם הוא ינצח במאבק יהיו בוודאי קבוצות נוספות שיהיו לחברות עסקיות".

בדו"ח הרשות לבקרה תקציבית על הענף בולטת צמיחה של 64% בסעיף שכותרתו "הכנסות אחרות", שהגיע בעונה שעברה ל-66.6 מיליון שקל. רו"ח יאיר רבינוביץ', יו"ר הרשות - שתפקידה לדאוג לכך שההתחייבויות של הקבוצות לא יחרגו מגבולות התקציב הסביר - אומר שכל הגידול נובע מהכנסות ממכירת שחקנים לקבוצות אחרות בליגה או באירופה. העסקה המדוברת ביותר בעונה האחרונה היתה העברת השחקן רוברטו קולאוטי לקבוצה גרמנית תמורת 1.5 מיליון יורו.

בית"ר ועוד 11

מי שנהנו מהצמיחה הנאה בתקציבי הקבוצות הם השחקנים. הנתונים המצרפיים מלמדים שלמרות מצבו העגום של הענף וחוסר העניין הבולט מצד הקהל, משכורות השחקנים צמחו בעונה שעברה ב-42% והסתכמו ב-175.3 מיליון שקל.

הגידול בשכר השחקנים הוא הצד השני של הצמיחה בהשקעותיהם של בעלי קבוצות הכדורגל. הזרמות ההון של בעלי העניין נועדו לאפשר את הגדלת המשכורות של השחקנים ולהתגבר על הירידה בסעיפי הכנסות אחרים, כמו מכירת כרטיסים למגרשים והוצאות פרסום. הגידול בהוצאות השכר של השחקנים אינו מלמד על עלייה בשכרם של כל השחקנים. הגידול מכונה בענף הכדורגל "אפקט גאידמק".

ארקדי גאידמק, שרכש לפני שלוש שנים את בית"ר ירושלים, החליט להשתמש במשאביו העצומים (הונו נאמד ב-2.5 מיליארד דולר) כדי להפוך את הקבוצה המדולדלת ל"אימפריה" - קבוצה בלתי מנוצחת כמעט שתזכה באליפות הליגה ללא עוררין. כבר בשנה השנייה לשליטת גאידמק זכתה בית"ר באליפות, ונראה כי אין בליגת העל קבוצה המסוגלת ליטול מבית"ר את הכתר גם בעונה הנוכחית. למעשה, כיום מתחרות 11 הקבוצות האחרות על המקום השני בליגה, כפי שקורה כבר שנים רבות בליגת הכדורסל, שם מדדות תשע קבוצות בעקבות מכבי ת"א עתירת התקציבים והכוכבים.

משכורותיהם של שחקני הכדורגל, גם הזוטרים שבהם, מחושבות בדולרים; המספרים הגדולים שמגיעים מדי פעם לכותרות הם שכר לאחר ניכוי מס. עלות הכוכבים המקומיים נשמעת אסטרונומית. שחקן רכש או שחקן ישראלי שהיה יכול לשחק בקבוצה בכירה בליגה זרה משתכר בין 400 ל-600 אלף דולר לעונה, ועלות שכרו מגיעה ל-3.2-4.8 מיליון שקל. שחקן ישראל מהשורה, שאינו כוכב ולא יכול לנהל מו"מ קשוח עם מנהלי הקבוצות, משתכר בין 50 ל-70 אלף דולר לעונה, ועלות שכרו היא 400-700 אלף שקל. הסכומים נשמעים אמנם גבוהים, אך הם מרשימים פחות בהתחשב בעובדה שמדובר בקריירה קצרה, שבסיומה מתקשים רבים מהשחקנים הפורשים למצוא עבודה או עיסוק ראויים.

הזינוק בהוצאות השכר של הקבוצות מבטא בעיקר את העלייה החדה בתקציב הרכש של בית"ר ירושלים, שהוכפל לעומת תקציב השנה שעברה. "אפקט גאידמק" גרם לעלייה משמעותית בשכר השחקנים, ובעיקר הקפיץ את רמת השכר של השחקנים הזרים בליגה ואת שכר השחקנים המעוררים עניין בקרב קבוצות זרות.

המתחרים עוקבים בדאגה אחר מהלכיו של גאידמק. טבלת ההשקעות בקבוצות מראה שתקציבה של בית"ר ירושלים הוא כשליש מהתקציב המצרפי של כלל קבוצות הליגה. הטבלה מבוססת על הערכות התקציב שפורסמו בתחילת העונה במוסף הספורט המיוחד של "הארץ".

עידן טל כמודל

תקציבי הקבוצות אינם מתפרסמים באופן רשמי, והם נחשבים לנתונים פנימיים וסודיים. עם זאת, הניסיון מלמד שההערכות קרובות למציאות ומוטות מעט כלפי מטה, בין היתר מפני שמנהלי הקבוצות נוטים מטעמי זהירות להערכת חסר של ההכנסות הצפויות של הקבוצות.

ההשוואה מצביעה על מתאם גבוה בין תקציבי הקבוצות למקומן בליגה. על פי הטבלה, די בתקציב של 60-70 מיליון שקל בשנה כדי להבטיח כמעט בוודאות את זכייתה של הקבוצה באליפות הליגה. תקציבה של בית"ר כפול מהנדרש. ניתן היה לחשוב שגאידמק השקיע בקבוצה כדי לפרוץ את גבולות הכדורגל המקומי ולנסות להעפיל לשלבים המתקדמים של המפעלים האירופיים - גביע אירופה לאלופות או גביע ההתאחדות אופ"א. השנה, עם זאת, כשלה בית"ר כבר בשלב הראשון של המפעל האירופי, בעקבות הפסד לקבוצה דנית נמוכת דרג.

בענף מצביעים על עסקת הרכישה של השחקן עידן טל כדוגמה נוספת להתנהלות הראוותנית של אנשי גאידמק. טל הוא ככל הנראה שיאן המשכורות בקרב שחקנים ישראלים בליגת העל, עם 600 אלף דולר לעונה. הוא זכה במשכורת לאחר שכבר שיחק בליגה האנגלית, ובית"ר התחרתה בקבוצות זרות על שירותיו. ביצועיו של טל בליגה עד כה רחוקים מלהרשים. הוא לא שותף במשחק הנבחרת האחרון שבו גברה ישראל על רוסיה, כמו גם כוכבים ותיקים ויקרים אחרים מבית"ר ירושלים, בהם מיכאל זנדברג.

"התקציב הגדול של בית"ר אינו מיועד רק להעלאת שכר השחקנים ולהשקעה מיידית בקבוצה", אומר מנכ"ל הקבוצה איציק קורנפיין, בעבר שוער הקבוצה. "אנחנו בונים קבוצה לשנים הבאות. בית"ר משקיעה יותר מכל קבוצה אחרת בנוער, ואף הקמנו אקדמיה לכדורגל. לא שילמנו יותר מדי בעבור עידן טל. הוא היה באנגליה, והצלחנו להחזיר אותו לכאן במחיר נמוך יותר ממה שהציעו בעבורו באירופה", אומר קורנפיין.

בענף חוששים מהשלכות נוספות של אפקט גאידמק ועליית השכר בקבוצות. ותיקי הענף נזכרים בסוף שנות ה-90, אז רכש איש העסקים רובי שפירא המנוח את קבוצת הפועל חיפה והזרים לה תקציבים בסכומים שלא נודעו עד אז. "אפקט שפירא" הכניס את הקבוצות האחרות בליגה ללחץ וגרם להעלאת שכר השחקנים, ולקשיים כספיים בקבוצות שניסו להתחרות בהצעות שהגיש שפירא לשחקנים בכירים.

"כיום מנוהלות הקבוצות בליגה טוב יותר", אומר לוזון, "ואני לא חושש מפשיטות רגל. החשש העיקרי צריך להיות בבית"ר ירושלים. ההשקעה העצומה אינה מבטיחה לקבוצה אליפות, ובמחזורים האחרונים ראינו שהיא אינה מנצחת קבוצה עם תקציב קטן יחסית כמו קריית שמונה במשחק ביתי. מצד שני, אם מסיבה כלשהי ייאלץ גאידמק להפסיק לתמוך בקבוצה, היא עלולה להיקלע למשבר לנוכח ההתחייבויות העצומות שלה, ולפשוט רגל".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully