לך, לך למדבר

השבוע מזומן לנו משחק מרתק – ולשם שינוי מאוד קובע – כבר ביום חמישי. אריזונה סטייט סאן דבילס מארחים את הטרויאנים מדרום קליפורניה למשחק שכנראה (ויסלחו לנו הברווזים הפצועים והחבולים) יקבע את זהות אלופת הפאק-10 ונציגת החטיבה ברוז-בול. לא שאנחנו צופים משחק מעניין מדי, אבל כשיש השלכות שכאלה, חבל לפספס הזדמנות. לשם כך, החלטנו לפנות לשני אוהדים של שתי הקבוצות הללו – אתם בוודאי תזהו את השמות – שיתנו לנו מעט מההתרשמויות האישיות שלהם לקראת המפגש הגורלי הזה, ועל הדרך לתת איזון בין שני הצדדים – בכל זאת מערכת עיתונאית רצינית ומכובדת (הערת עורך: מאוד, מאוד, כאן שומרים על מכובדות ומצויינות מכף רגל ועד ראש). אז ביקשנו, ולשם שינוי לא רק שקיבלנו את זה, אלא גם התנצחות קטנה ביניהם. אז למי שלא מבלה את ימיו בפורומים, קבלו את א.גרייזס ו-י.גפן ראש בראש.

גרייזס: לא קל להיות אוהד של אריזונה סטייט. בארה"ב יש ספרים שמדרגים מכללות ואוניברסיטאות לפי כל מדד אפשרי, מאיכות הפקולטה למדעי הטבע דרך רמת הקפיטריות וכלה באיכות המסיבות בקמפוס. אם תחפשו את אריזונה סטייט בדירוגים האלה, המקום היחיד בין 50 הראשונות שאולי תמצאו אותה יהיה פחות או יותר בדירוג מזג האוויר.

למרות שרק שתי אוניברסיטאות מחזיקות יותר סטודנטים מאיתנו, אריזונה סטייט היא לא ממש נווה מדבר של ידע. אם נגיד את זה בעדינות, מרבית גוף הסטודנטים לא בדיוק מורכב מזוכי פרס נובל פוטנציאליים (אלא אם ייצרו קטגוריה חדשה בלאפ-דאנס). דווקא השכנה מטוסון, אוניברסיטת אריזונה (בבקשה לא להתבלבל, זה יעצבן הרבה מאוד אנשים. כשיעבור להם ההנגאובר, כמובן) מושכת אליה את מיטב המוחות מהמדינה ואנחנו נשארים עם הבלונדות המחומצנות שיסיימו את חייהן בתור חשפניות או מלצריות בהוטרס (לא שאנחנו מתלוננים, חלילה). גם בספורט קשה לקרוא לנו בדיוק הצלחה גדולה. ככה זה כששחקן הפוטבול הכי מצליח שהוצאת הוא חביב המהמרים (הם תמיד ידעו להמר נגדו) ג'ייק הנחש פלאמר, וגם בכדורסל המקסימום שהוצאנו הוא שחקן טוב, אבל רק משלים, כמו ביירון סקוט. בבייסבול אנחנו דווקא די מצליחים, אבל מי רוצה שהשם שלו ייקשר בזה של בארי בונדס? בקיצור, אין הרבה סיבות לשמוח בטמפי. פעם בעשור בערך מתגבשת קבוצה סבירה, שנותנת ריצה לאליפות הפאק 10, וגם אז היא מצליחה להפסיד את האליפות בדקה האחרונה (כמובן, גם פה ג'ייק פלאמר היה מעורב).

לחבר'ה השחצנים מדרום קליפורניה, לעומת זאת, אין בעיה. אליפויות זה אצלם חופשי כל יומיים. אפילו בעונה גרועה שלהם הם הולכים לרוז בול, והמקסימום דיכאון שהם חשים זה כשהם מפסידים בדקה האחרונה במשחק האליפות (אח, וינס יאנג, אוהבים אותך הרבה) – מותרות שאנחנו יכולים רק לחלום עליהן. בקיצור – הם מלכי הכיתה. אתם יודעים, אלה שאף אחד לא סובל ורק מחכה לראות אותם חוטפים מכות פעם בחיים.

אז הנה, ההזדמנות הגיעה. זה הזמן של אלה שיושבים בצד בזמן מסיבות הכיתה ואוכלים את הלב (ואת הנישנושים, כמובן) בזמן שה"קולים" שוב תופסים את הכוסית של השכבה. כל המרכיבים קיימים פה. הקוורטרבק שלנו? חוטב עצים (באמת, לא בצחוק, שמו בישראל הוא קארפנטר). המאמן שלנו? אם תזכירו את השם של דניס אריקסון בסן פרנסיסקו אחרי שהוא הוביל את הניינרס לעונה מרשימה של שני ניצחונות, אפילו המאותגרים הטרוסקסואלית בעיר ירביצו לכם. האצטדיון שלנו? תנסו אתם לשבת על ספסלי מתכת בחום של אריזונה. בקיצור, אנחנו ילד הכאפות של הכיתה, זה עם המשקפיים והחצ'קונים, שאף אחד לא נותן לו סיכוי לאבד את הבתולים לפני גיל שלושים (וגם זה עם דאבה מכוערת), שבמקרה תפס את פמלה אנדרסון כשהיא שיכורה לגמרי, ואוטוטו לוקח אותה הביתה.

אז ביום חמישי יארחו הדבילס שלי את הטרוג'אנס השחצנים והמגעילים מדרום קליפורניה (בדיוק כמו פאמלה אנדרסון, גם הם יפים מבחוץ, מלאים אוויר מבפנים, ואוהבים שדופקים אותם) והסאן דבילס סטדיום יהיה מלא עד אפס מקום, כמו באותה שנה קסומה, 1996, אז אירח את הסופרבול וראה את הדבילס רצים מרחק ט"ד אחד מהאליפות הלאומית, בשאיפה לשחזר את הריצה לרוז בול מאותה שנה. מי יודע, אם הכוכבים ייסתדרו בדיוק במקום, אז ניצחון על הקואלות אפילו עשוי לקחת אותנו עד הגמר בניו אורלינס, אבל זה לא כזה משנה, כי אם אתם חובבי ספורט, אין לכם ברירה אלא לעודד את האנדרדוג בזהוב-בורדו. שיראה מה זה, הבריון של הכיתה, פעם אחת.

בתחילת העונה כבר זכינו באליפות. זאת אומרת, לא היה עיתון או אתר אינטרנט שלא דאג להכריז ששום דבר לא יעצור את הטרוג'אנס של השנה (הערת הכותבים: *שיעול*תומר*שיעול*). עוד לפני הסנאפ הראשון כולם כבר הכתירו את האלופה, ואפילו גוואלד, השוו את הקבוצה הזאת לזו של 2005. מכרו לנו ששני הראנינגבקים הפרשמנים ( סטנלי האווילי וג'ו מקנייט) הם הרג'י בושים או לכל הפחות המרקוס אלנים והאו ג'יי סימפסונים החדשים. אז מכרו. בדיעבד (טוב נו, כולם חכמים בדיעבד) זאת הייתה שטות מוחלטת, הרי אחרי הכול כמה קבוצות אתם מכירים שיכולות ללכת עד הסוף ללא תופסים? וכמה אתם מכירים שהגיעו לשם ללא קוורטרבק?

USC של השנים האחרונות הרגילו את האוהדים שלהם לניצחונות ולאליפויות. אם זה לא האליפות עצמה (2004 ולפני זה 2003, אליפות משותפת עם LSU) אז זה הגעה למשחק האליפות עצמו, או לכל הפחות אליפות הפאק-10. מאז התאקלמותו של פיט קארול בעיר המלאכים אנחנו לא יודעים מה זה להפסיד יותר מפעמיים, גג שלוש (במקרה הגרוע) בעונה. מאז עונתו השנייה בקבוצה, לקחנו חמש פעמים ברציפות את אליפות החטיבה. למה אני מספר לכם את כל זה? כי השנה זה נראה כאילו אין לנו את זה. השנה זה נראה כאילו הרצף הולך להישבר. ואתם יודעים מה? זה בדיוק מה שקבוצות של פיט קארול צריכות על מנת להוציא מעצמן את המקסימום.

בתחילת העונה אם הייתם שואלים אותי מה יהיה משחק המפתח שלנו השנה, הייתי ללא ספק מצביע על שניים. שני משחקי החוץ נגד קאל ואורגון בהתאמה. מי העלה על קו מחשבתו שהמשחק הכי חשוב יהיה דווקא נגד הסאן דבילס החלשים?

אבל - ביום חמישי בערב שעון אריזונה, ויום שישי בבוקר שעון בייג'ינג יתייצבו הטרוייאנים שלי מול הסאן דבילס הארורים של גרייזס, למה שעלול לקבוע את זהות אלופת הפאק-10. המשחק הזה הוא המשחק הכי חשוב של הסאן דבילס בשנים האחרונות, וללא ספק המשחק הכי חשוב שלנו השנה. ניצחון כאן, ויש סיכוי יותר מסביר שהעונה הזאת לא נזרקה לפח. ניצחון כאן, ויש סיכוי יותר מסביר שנגיע לאחד המקומות האהובים עלינו, מקום שאנחנו מכירים יותר מדי טוב, הרוז בול.

אז בוא נתחיל מהסוף - אין שום סיכוי בעולם שאנחנו לא יוצאים מהמדבר עם ניצחון. בוא נפשט את זה קצת יותר, ל-USC של השנים האחרונות יש יתרון על כל קבוצה אחרת במדינה במצבים כאלו, הם כבר היו שם, הם כבר עשו את זה (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב).

לרוז בול של השנה שעברה, הגענו בדיוק באותו המצב, עם הגב לקיר. אף אחד לא נתן לנו סיכוי לנצח את מישיגן החזקה. מה שכן ידעו להגיד לנו אחרי ההשפלה שהנחלנו ללויד קאר וחבורתו, זה שאנחנו קבוצה יותר מנוסה, וההגנה שלנו כן מגיעה למשחקים מסוג כזה. וזו בדיוק הנקודה שתנצח לנו את המשחק, הניסיון וההגנה.

אז אתם יכולים לרשום מה שאני אומר לכם - אריזונה סטייט לא עושה יותר מ-14 נקודות במשחק הזה. אתם יכולים לרשום עוד דבר, אני הולך לקבל אי מייל מידידי היקר אריאל גרייזס בסוף המשחק ובו יהיה כתוב את הדברים הבאים: " גפן אחי. מצטער שזלזלתי בכם, אתם קבוצה יותר טובה מאיתנו, מברוק על הניצחון. א. גרייזס".