וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רואים 5/5

דן לזר

21.11.2007 / 13:16

אורלנדו לוהטת, ניו ג'רזי נעלמת, קירילנקו עושה את הדברים הקטנים, ולברון פשוט עושה הכל לבד. דן לזר מסכם את השבוע שהיה ב-NBA

החמישייה הטובה

1. טריקולד. אחת הקבוצות הגרועות בליגה בשנה ובשנים האחרונות עשתה הקיץ את המהפך האולטימטיבי, והפכה תוך חודשים ספורים למועמדת לגיטימית לקחת אליפות, או לפחות להיות קבוצת עונה סדירה יוצאת מן הכלל. עד כה הטריו הגדול של בוסטון כמעט אינו מנוצח, ומחזיק במאזן של שמונה ניצחונות מול הפסד בודד באורלנדו. רוב הניצחונות מגיעים בהפרשים גדולים ותוך השפלת היריב והכרעת המשחק כבר במחצית הראשונה, או ברבע השלישי. קווין גארנט נראה מאושר בחברת שותפיו החדשים ויחד עם פול פירס וריי אלן הטריו קולע עד כה 64 נקודות משותפות בממוצע וממלא את השורות הסטטיסטיות בכל טוב הארץ. תקופה טובה לספורט במסצ'וסטס, כאשר עם ניו אינגלנד בפוטבול, והרד סוקס בבייסבול, עבר לא מעט זמן מאז חוו שם אכזבות בפעם אחרונה.

2. החברים של דוויט. הביקורת שטפה את אורלנדו הקיץ כמו הוריקן דרגה 5 אחרי החתימה על חוזה העתק של רשארד לואיס, אשר לטענת רבים תוקע את המועדון להרבה שנים. אבל עם יכולות ההתקפה של לואיס, עם הכישרון של ג'מיר נלסון, עם ההפתעה הטובה מכושרו של הידו טורקוגלו וכמובן, בעיקר, עם המפלצתיות של דוויט הווארד, סטן ואן גאנדי מצעיד את המג'יק למאזן של עשרה ניצחונות מול שני הפסדים בלבד (כולל הניצחון היחיד בליגה, עד כה, על הסלטיקס) תוך תצוגות כדורסל שוטפות ורעננות, והרבה כיף, כיאה לקבוצה הבאה מארץ דיסני. אורלנדו היא למעשה הקבוצה החמה היום בליגה, ונראית טוב לא פחות מכל קבוצה אחרת.

3. מלך אמיתי. לברון ג'יימס התאמן הקיץ באינטנסיביות מיוחדת ולפי דיווחים ממחנה האימונים הגיע ראשון ויצא אחרון כמעט מכל אימון. משחק הפתיחה של העונה לא בישר טובות, אבל מאז קינג ג'יימס עושה בשביל קליבלנד המוגבלת הכל, וזה ממש מילולית. אחרי שני טריפל דאבלים לאחרונה ועוד שני משחקים בהם חסר לו בכל פעם אסיסט אחד לטריפל דאבל נוסף, רושם הבחור הצעיר (עדיין לא בן 23) ממוצע של 29.6 נקודות (ראשון בליגה), 7.7 ריבאונדים, 7.9 אסיסטים, 1.7 חטיפות ו- 1.6 חסימות כדי להעמיד את קליבלנד עם מאזן של חמישה ניצחונות מול שישה הפסדים (שלישית בבית המרכזי), למרות חומר שחקנים שלא בטוח שהיה מצליח בלעדיו ביורוליג.

4. שנה כן, שנה לא, השנה כן. לפני שנתיים אנדרי קירילנקו נחשב לאחד השחקנים המרתקים בליגה, עם יכולת השתלטות כמעט טוטאלית על משימות ההגנה, חסימות מהדהדות ואפילו יכולות התקפה לא רעות בכלל. בשנה שעברה AK-47 נעלם לחלוטין עם החזרה של קרלוס בוזר, אבל השנה, לפחות בשלב זה של העונה, נראה שוב כמו הקלצ'ניקוב מלפני שנתיים. בהתקפה קירי עדיין לא מייצר כמו לפני שנתיים, אך הוא גם לא נדרש לכך עם כלים התקפיים מושחזים כמו קרלוס בוזר ודרון וויליאמס לידו, אבל 6.9 ריבאונדים, 6.2 אסיסטים, 1.5 חטיפות ו- 2.8 חסימות למשחק העונה מחזירים אותו למעמד המרתק שהיה לו ו(כמעט) אבד.

5. קיי-מארט. בסקרמנטו אין באמת קבוצה השנה, ובכלל כבר אי אלו שנים שאין מה לראות בבירת קליפורניה. בשנה שעברה הפציע שם קווין מרטין, אשר הראה לאוהדים קצת ניצוץ של ברק בעיניים והשנה שב כדי להמשיך בדיוק מאותה נקודה, ביכולת שיא. ארבעת הניצחונות של הקינגס השנה מגיעים בעיקר בזכותו, וממרומי מקומו הגבוה ברשימת הקלעים בליגה (מעל 26 נקודות למשחק, בין ארבעת המובילים) הוא מרשים ביותר ושווה לשלם בשבילו כרטיס, גם באזורים הפחות מלהיבים של קליפורניה.

החמישייה הרעה

1. X-files. סטפון מארבורי תמיד היה שחקן אקסטרווגנטי. מימיו בניו-ג'רזי, דרך הקדנציה בפיניקס וכמובן לכל אורך ימיו בניו יורק, תמיד היה שנוי במחלוקת עקב אישיותו הבעייתית לצד כשרונו הלא מוטל בספק. בשבועיים האחרונים שבר סטפון את כל השיאים וחצה את כל הגבולות כאשר איים, פומבית, לשחרר מידע רכילותי על איזיאה תומאס, אם האחרון לא יעלה אותו בחמישייה. אין ספק שזו דרך מכובדת וראויה להבטיח מקום בחמישייה, ולא משנה שעם שני ניצחונות, שמונה הפסדים (מתוכם שבעה רצופים) ויכולת מזוויעה, "הרכז הטוב בעולם" לא מוכיח שהוא מסוגל לספק את הסחורה.

2. הצגה של איש אחד? מיאמי וניו ג'רזי הן דוגמאות רעות לתלות יתר של קבוצה בשחקן אחד. כולנו ראינו מה קרה למיאמי בלי דווין וויד, ואיך האלופה מלפני שנתיים מאבדת צלם קבוצה בלי המנהיג והשחקן החשוב ביותר שלה, בדרך למאזן מביש של שני ניצחונות ושמונה הפסדים. גם ניו ג'רזי ראתה את וינס קרטר נפגע בקרסול ונאלץ להפסיד מספר משחקים, ומאז הקבוצה לא נראית כמו שום דבר קרוב לקבוצת כדורסל, עם שישה הפסדים רצופים אשר בחלקם לא היה נעים להיות אוהד נטס ולראות את השחיטה על המגרש. קבוצות כדורסל אמורות להיות מאוזנות ויציבות יותר, ותלויות פחות בכוכב על אחד, במיוחד כאשר מדובר בקבוצות בכירות אשר נמצאות בשנים האחרונות בדרך כלל במאבקי הצמרת.

3. היתה קבוצה? שיקגו הוזכרה בצד הרע של הטור גם בפעם הקודמת, אך ראויה לכל אזכור שלילי ומילה רעה גם הפעם. דומה ששום דבר טוב לא קרה בשיקגו מאז תחילת העונה, והקבוצה צוברת הפסדים והשפלות בלי הכרה, כמו למשל תבוסה ב-30 נקודות הפרש בבית לטורונטו, או ב- 28 נקודות הפרש ללייקרס, בלוס אנג'לס, והפסדי בית לפילדלפיה ולקליפרס החלשות. סה"כ המאזן הנוכחי של הבולס עומד על שני ניצחונות מול שמונה הפסדים, ודומה שהשוק בשיקגו דובי לאחרונה, בעוד השוורים נמים. אין נקודות אור נכון לעכשיו ואין רמזים לעתיד טוב יותר. פשוט שממה וקיפאון.

4. עמוק באיגלו. בפינת "עמוק באיגלו" הפעם שני שחקנים שלא מוצאים את עצמם מאז תחילת העונה ומתקשים לייצר את מה שהתרגלנו לראות מהם בשנים האחרונות. פאו גאסול לא הצליח למצוא את הקצב שלו עד כה, בעשרת המשחקים הראשונים של העונה, ויורד בכל הפרמטרים הסטטיסטיים של המשחק, בעיקר בנקודות (קרוב ל-4 נקודות ירידה לעומת ממוצע השנתיים האחרונות), ריבאונדים (3.5 ריבאונדים פחות מן הממוצע בשנה שעברה) ובחסימות (כחסימה פחות מבשנה שעברה). אלו נקודות החוזק היחסיות של פאו, ושם הוא, לפחות בינתיים, חלש. גם כריס בוש יורד בינתיים באותם פרמטרים ממש (למעלה מ-5 נקודות פחות, וכ-7 אחוזים פחות מהשדה, וכן למעלה מ-3 ריבאונדים פחות. לפחות בחסימות הוא לא יורד ואפילו מעט עולה). שני האנשים הגדולים סוחבים שאריות פציעה ממשחקי קדם העונה, לכן יש עדיין מקום לאופטימיות בקרב אוהדי ממפיס וטורונטו.

5. כריס קרוס. פז'ה סטויאקוביץ שיחק 53 משחקים בסך הכל בשתי העונות הקודמות עקב בעיות גב קשות, ואולי זו הסיבה שאת העונה הנוכחית הוא פתח בחוסר יציבות משווע. ההורנטס כמובן לא נהנים מחוסר היציבות הזה, אבל אנחנו עשויים למצוא בכך אלמנטים משעשעים במסגרת פינת כריס קרוס, אשר שמחה לארח את הצלף מבלגרד. בשני לנובמבר, מול פורטלנד, רשם השוטר 18 נקודות (4 שלשות), עם 6 ריבאונדים ו-3 אסיסטים, אבל יומיים אחר כך, מול דנבר, כבר נעלם עם 5 נקודות ושלשה אחת. עוד יומיים חלפו ומצאו את פז'ה שלנו בכושר נפלא, עם שיא מועדון של 10 שלשות, בדרך ל- 36 נקודות (ו-5 ריבאונדים), בניצחון על הלייקרס, אך כבר למחרת הסתפק ב- 5 נקודות ושלשה בודדת בהפסד לפורטלנד, והמשיך עם 2 נקודות רעות (כמובן, ללא שלשות) בהפסד לסן אנטוניו. הרולר קוסטר של סטויאקוביץ יימשך קרוב לוודאי כל העונה, ואני לא אתפלא אם יופיע פעם נוספת (או פעמים) בפינה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully