תחזירו לנו את הנבחרת

לא רוצים יורו, גם לא מונדיאל. לא מעונינים במשיחי שקר כמו הידינק, או בגורו אחר מחו"ל שרק יחשוב על השורה התחתונה. רונן גיל מתחנן: תחזירו לנו את הנבחרת השמחה של שנות ה-90

רונן גיל
17/11/2007

בשביל שלא ייווצר, חלילה, רושם מוטעה ובל ימחה על קוראי, עלי להבהיר תחילה בטרם אגש לעניין: אין לי רצון לראות שוב את בייגה בכינור ופואד בפסנתר, לפחות לא על בסיס קבוע. וגם הכסא הריק של רפי רשף מוטב שיישאר נעול במחסן ריהוט מאובק. מצד שני, זה לא יהיה נכון להכתים עשור שלם בגלל כמה מקרי אלימות. בכל מה שקשור לנבחרת ישראל למשל, הרשו לי לבקש, רגע לפני שמתחילים בהכנות לקמפיין הבא - החזירו לנו את שנות ה-90.

כן, הבנו, אין עוד ברקוביץ' ולא יהיה כמוהו וגם רביבו הוא אחד בדורו. זוהר, נמני, כולם יצורים שמיימיים וחד פעמיים, ועדיין - תחזירו לנו את הימים היפים ההם. בשביל גישה נכונה לא צריך את עטר, מספיק את בוזגלו. קחו את דגו, קחו את טועמה, יצחקי, ברוכיאן, את הכי מלהיבים שיש לנו, תחברו אליהם מאמן חדש, אחד שלא פוחד על הישבן שלו כמו קשטן ולא סומך על האחוריים שלו כמו גרנט. כבר 8 שנים, אם לא שמתם לב איצ'ה ולוזון, שאתם מנסים לשווק לנו אטרקציה מהתחת, נסו לקרב אותנו למוצר בדרכים אחרות.

הפטריוט המצוי, זה שמזיל ריר מכול משחק זוגות זניח של רם וארליך לעיני 30 אנשים מנומנמים וצלם תורן של רויטרס, זה שמרעיד לי את הבית עם כל דרדלה של בניון בצ'מפיונס, רוצה את הנבחרת שלו במונדיאל, ביורו, מצדו באליפות אפריקה לוותיקים, העיקר שתגיע כבר לאיפשהו. הפטריוט המסויג כמוני, שלא עולה על הזן הקודם בכלום רק רואה את הדברים קצת אחרת, רוצה הישגים על תנאי. אם דיל ההשתתפות ביורו כולל תבוסה אחת, ושתי תוצאות תיקו משמימות אז האמת שלא בא לי עליו.

עוד בוואלה!

הטיפים שיעזרו לכם לצלוח את הוצאות הקיץ בשלום

בשיתוף כאל

הידינק, בוא לפה

אם זה נראה לכם קצת קיצוני, אנא דמיינו בבקשה צפייה במשחק ביורו, נניח ספרד – איטליה. אתם שם? יפה. עכשיו לכו עם זה הלאה ותראו את פרננדו טורס מכין את הרגל לוולה מרהיב למול עיניו המשתאות של בופון ובדיוק אז המסך מתפצל לשניים, נפתח חלון וממנו עולים פניו המיוסרות של עידן טל. הכדור של טורס טס לרשת האיטלקית, אבל במקום לשמוע את מצהלות הקהל הספרדי אתם שומעים מלמולים בעברית בנוסח "ספגנו גול שלא מחויב המציאות" ו"הצרפתים למדנו אותנו היטב".עם כל הכבוד לחינוך הממלכתי שקיבלתם, זה לא משהו שבאמת בא לכם לנסות.

נבחרת ישראל, מעצם טבעה כמייצגת אומה בעידן שבו אנשים מחפשים להם קבוצות שיוך קטנות ואינטימיות יותר, לא יכולה לצפות ממני להזדהות רגשית אוטומטית. הפריבילגיה להיראות כמו אבן גבירול ביום של תקלת ביוב ולקבל תשואות כאילו מדובר בקונצרט של ברצלונה שמורה למכבי והפועל תל אביב, פריבילגיה של מועדונים. נבחרת לאומית חייבת להציע משהו אחר. בעוד שהקשר עם הקבוצה שלי משול לקשר שבין האדם הדתי לאלוהיו – שמירת מצוות, אהבה ואמונה ללא תנאים מוקדמים, הרי שהיחס לנבחרת הוא חילוני במהותו, עם זיקה קלה למסורת. אם כסאות בית הכנסת נוחים, אם החזן מיטיב לזמר ואם יש כמה פנים יפות שמציצות מעזרת נשים, אין סיבה שלא נקפוץ לאיזו תפילת מעריב קטנה. כל מה שפחות מזה, משאיר אותנו מחוץ למניין.

בשבת יבוא לכאן חוס הידינק. המשיח. ההוא שגאל את קוריאה ואוסטרליה, אולי גם את רוסיה. מתחשק לקרוא לו, לחוס. לשים לו חצי מיליון, שלושה מיליון, לחודש, לשבוע, רק שיעלה אותנו. אבל משהו עוצר מבעדי. לא רוצה משיח. לא רוצה גורו, שבתמורה לתלוש שמן יהיה מחויב רק לשורה תחתונה. לא רוצה יורו או מונדיאל, לפחות לא בכל מחיר. רוצה את אוחנה, עטר, את פרדי דויד. לא כל כך משנה מי, העיקר שיהיה אחד משלנו. לשים לו ביד את המשכורת שהוא מקבל מהרצליה, בתוספת אש"ל ונסיעות ולדרוש ממנו רק דבר אחד: תעשה לנו כיף, פרדי. מי יודע, אולי אחר כך גם נגיע למונדיאל, וכשנגיע זה יהיה עם נבחרת ירוקה וידידותית לסביבה, ולא אחת שתזהם את האוויר הספורטיבי בכדורגל שלילי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully