זרקור לאומי: עמרי קנדה

לא קל לגדל מגינים. זאת הסחורה הכי מבוקשת והכי קשה להשגה בשוק הכדורגל. מאוד קשה לזהות תכונות נכונות למגן. לרוב, הפתרון הכי טוב של מועדונים הוא לקחת חלוצים בינוניים או קשרים לא מבריקים, כאלה שאין להם סיכוי להגיע רחוק בעמדה המקורית שלהם, והופכים אותו למגן. לאותו שחקן שעבר את ההסבה יש כבר יתרון ברור ביכולות ההתקפיות, זאת הרי העמדה בה גדל, ואם הוא לומד את העבודה ההגנתית על בוריה, הרווחת מגן מנצח. בקיצור, כאב ראש לא קטן עם רווח גדול.

זה בדיוק הסיפור של עמרי קנדה, מגן הפועל פתח תקוה בשנתיים האחרונות. מאמנו בקבוצות הנערים הבין שקנדה, אז בכלל חלוץ, חייב את ההסבה ופגע בינגו. "המאמן שלי בנערים אמר לי שעם מהירות והבנת משחק כמו שלי, הכי טוב לי להיות מגן. אני חושב שאם הייתי נשאר שחקן התקפה, הייתי מגיע לבוגרים עם הרבה פחות ציפיות, ולא בטוח שהייתי שורד כמקצוען".

קנדה היה בעונה שעברה סוג של אור בקצה המנהרה עבור הפועל פ"ת. דווקא בעונת הירידה, עונת השפל של המועדון המפואר, התפתח שחקן עם עתיד מבטיח כמו קנדה (21), שחקן שגדל במועדון. הרבה שחקנים נטשו את הספינה הטובעת בקיץ, אבל קנדה בחר להישאר למרות ש"היה לי מו"מ עם מכבי חיפה. יכולתי לעזוב את הפועל פ"ת בקיץ האחרון והיו לי גם הצעות מהפועל כפ"ס וממ.ס אשדוד, אבל בחרתי להישאר כדי להחזיר את הקבוצה למקומה הטבעי בליגת העל. כבר בעונה שעברה, כשכבר היה ברור שנרד, הצהרתי שאני אשאר בהפועל פ"ת ועמדתי בהצהרה הזו".

בעונה שעברה קנדה פגש את המאמן שהכי השפיע על הקריירה שלו: אייל לחמן. השמועות על יחס אגרסיבי מצידו של המאמן לקנדה לא עולות בקנה אחד עם הזיכרונות של המגן מלחמן. "זו הדרך של אייל ללמד את השחקנים שלו. מה ששונה אצלו ממאמנים אחרים זה שהוא מעודד יותר אגרסיביות מהם. לפעמים הוא היה מדגים עלינו השחקנים הצעירים איך הוא רוצה שנתנהג במגרש, וזה היה מגיע לכדי אגרופים. למרות כל זה, לחמן הוא זה שלימד אותי איך לשחק כדורגל. הוא לימד אותי שכדי להצליח בבוגרים צריך לדעת לדרוס אנשים אחרים בדרך, ולא לוותר לאף אחד. אני חושב שבניגוד להרבה שחקנים אחרים, הייחוד שלי הוא שאני מעדיף לקחת את החיים בדרך הצחוק. זו גם הסיבה שלא נפגעתי מלחמן, וידעתי לנצל את התכונות הטובות שלו. גם אחרי הפסדים כשכולם מורידים את הראש, אני לפעמים צוחק, אבל לא כי לא אכפת לי, אני צוחק מתסכול איך זה יכול להיות שאנחנו הפסדנו משחק בליגה הזו".

זאת בדיוק הבעיה של הפועל פתח תקוה העונה. גם היא לא מבינה איך יש לה כבר 3 הפסדים בליגה הזו. הפועל פתח תקוה עדיין לא מוכנה לליגה הזאת, ומנסה לשחק כמו בליגת העל: הנעת כדור סבלנית, גישה טקטית מדי למשחק – כאילו היא עדיין במרכז הטבלה בליגת העל ולא קבוצה שצריכה לחשוב כמו פייבוריטית בליגה הלאומית, שחייבת לדרוס.

"זה נכון, אנחנו מתקשים קצת להסתגל לליגה הזאת. בליגה הזו אתה צריך להעיף כדורים למעלה לחלוצים כדי לנצח, וזה סגנון משחק שאנחנו לא רגילים אליו. המגרשים בליגה הלאומית הרבה מגרשים יותר קטנים ולא נוחים למשחק, שמאוד קשה לפתח עליהם כדורגל טכני. היריבות בליגה הזו לא מנסות לשחק משחק יפה ושוטף ובדרך כלל מתגוננות נגדנו ומנסות לעקוץ במתפרצות או במצבים נייחים. אני חושב שהליגה הלאומית היא הרבה יותר קשה מליגת העל".

העתיד המקצועי שלך ייפגע בגלל הליגה הזאת?

"אני מאמין בעצמי, ומודע ליכולות שלי. אני גם מודע לכך שזה שאני משחק השנה בליגה הלאומית לא עושה לי טוב לקריירה, אבל אני מאמין שאני אחזור בשנה הבאה לליגת העל יחד עם הקבוצה. אני טיפוס עם הרבה ביטחון עצמי ואני יודע שאני אגיע לאן שרק ארצה, ואני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר".