ההפך מקטש, ההפך ממכבי

המפגש בין אוניקאחה מלאגה למכבי תל אביב צפוי להיות לא פחות ממרתק. לא בגלל הכדורסל שיוצג באולם על שם חוסה מרטין קארפנה – אוניקאחה ומכבי מאכזבות בינתיים בכל המסגרות – אלא בגלל האופן בו יוגש לצופים בידי מאמני הקבוצות. זהו אולי הקרב האולטימטיבי בין שתי אסכולות אימון מנוגדות, שתי גישות שונות לחיים בכלל ולמשחק בפרט: עודד קטש האסתטיקן, נושא דגל הדמיון, החופש והיצירתיות, מחד. סרג'יו סקאריולו, אמן השליטה בפרטים הקטנים, מנגד.

"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", נוהג לומר סקאריולו, במקור מברשיה, איטליה. כמה קטנים? ובכן, רק לאחרונה החליט להתעמק במשמעות הקריאה הקבוצתית הנפוצה בסיום כל אימון, פסק זמן או משחק: עד העונה עשתה אוניקאחה שימוש בקריאה "א-קווי-פו!" ("קבוצה" בספרדית). בתחילת העונה הנוכחית החליט המאמן לשנות את הקריאה ל"מלאגה!". בפשטות. בראיון שהעניק לכלי תקשורת בספרד לפני מספר שבועות הסביר סקאריולו, ברצינות תהומית, את הרציונל מאחורי ההחלטה המשמעותית, לטעמו. "יש כאן לא מעט שחקנים חדשים וחשבתי שצריך לבנות מחדש את הזהות של הקבוצה וההזדהות שלה עם העיר, וזה מתחיל בשאגה הקבוצתית", אמר. "בעצם הקריאה 'מלאגה' אנחנו מביעים את תחושת הגאווה שלנו בעיר ואת הכרת התודה לאוהדים שלנו". רוב מאמני הכדורסל ביבשת, סביר להניח, מעולם לא הקדישו לקריאה הקבוצתית מחשבה.

סקאריולו, יש לציין, לא שיחק כדורסל ברמות הגבוהות. את קריירת האימון החל בגיל צעיר במיוחד – כבר בהיותו בן 19 מונה לאחד מעוזרי המאמן בברשיה. בגיל 22 בלבד מונה למאמן נבחרת הצבא האיטלקי, אז בליגה השנייה. הוא גם זכה איתה באליפות העולם לנבחרות צבאיות. אחרי שנתיים מוצלחות, קיבל סקאריולו זימון לצוות המקצועי של סקאבוליני פזארו, ושימש שם כעוזר מאמן בין השנים 89'-84'. בפתח עונת 90'/89' עבר לכיסא הנהג. את אותה עונה, הראשונה שלו כמאמן בליגה הראשונה, סיים עם אליפות סנסציונית. בכך היה למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה של הליגה האיטלקית שזוכה באליפות (בן 28).

"סקאריולו כל הזמן דוחף את עצמו לקצה היכולת, דורש מעצמו שלמות בלתי אפשרית", מספר העיתונאי מרקו מרטלי מהיומון "לה רפובליקה". "הפרפקציוניזם שלו מדהים. הוא עובד לפעמים 18 שעות ביום, דואג שהכל, מהתרגיל הגדול ועד הפרט הסטטיסטי השולי ביותר, יהיה מוכן בעת הצורך. הוא תמיד שואף לשלמות, וכך הוא גם רוצה שהשחקנים והמועדון שלו יתנהגו כלפיו. הוא לא מבין שרק אנשים מעטים מסוגלים לחיות בצורה דומה. אבל מה שאני אוהב אצלו במיוחד זה שסקאריולו לא מפחד מאתגרים. להפך: הוא תמיד מחפש אותם". אולי הדחף הזה גרם לו להדהים את עולם הכדורסל האיטלקי ולנדוד כעבור שנתיים לליגת המשנה, כאשר מונה למאמנה של קבוצת אאורה דסיו האלמונית (93'-91'). לאחר מכן עבר לפורטיטודו בולוניה, העולה החדשה לליגה העליונה, שלאורך השנים חסתה בצילה של האחות הגדולה וירטוס והייתה נחשבת לנכשלת סדרתית.

"גם זו הייתה החלטה יוצאת דופן, כי כשסקאריולו חתם עם פורטיטודו, הם בדיוק עלו ליגה והחזיקו בתקציב זעיר", נזכר מרטלי. "הוא הרי יכול היה לחתום במועדון צמרת אם היה רוצה. אבל האתגר הגדול באמת עבורו היה שבעקבות איזו עבירה תקנונית שנעשתה עוד בעונה שלפני כן, פורטיטודו פתחה את העונה עם מינוס שש נקודות. ובכל זאת סקאריולו לקח את הקבוצה מהסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת עד לפלייאוף". על ההישג הזה זכה סקאריולו בתואר מאמן השנה באיטליה לעונת 94'/93'. סקאריולו המשיך בבולוניה שנתיים נוספות, בהן ייצב את מקומה בצמרת הליגה ורשם גמר פלייאוף ב-96', שהיה הראשון בתולדות הקבוצה. בפתחה של עונת 97'/96' הסתכסך עם ראשי המועדון ועזב לספרד, שם הצטרף לטאו ויטוריה. שתי עונותיו בחבל הבאסקים היו מוצלחות למדי (גמר פלייאוף ב-98', גביע המלך ב-99') והיוו מעין קרש קפיצה לקבוצה גדולה באמת: ריאל מדריד.

במהלך המו"מ עם ריאל, הציב סקאריולו דרישה מוזרה: במקביל לתואר המאמן, הוא דרש גם את תפקיד הג'נרל מנג'ר. כמעט כל קבוצות הכדורסל בספרד מאיישות את המשבצת הזו באיש מקצוע וותיק ומוערך. סקאריולו היה הראשון שחבש את שני הכובעים במקביל. מאלו דה-מולינה, מבכירי פרשני הכדורסל בספרד, זוכר היטב את החוויה המשונה. "סקאריולו חשב שהוא יכול לעשות הכל: גם לעקוב אחרי שחקנים, גם לנהל איתם מו"מ, גם לדאוג להם וגם לאמן אותם. גם לעבוד על תוכניות ארוכות טווח, לעסוק בפיתוח מתקנים, ובמקביל להכין את הקבוצה מבחינה מקצועית. הוא קונטרול פריק, אבל אחר כך אפילו הוא הודה שהסיפור בריאל היה יותר מדי, אפילו בשבילו". בשנת 2000 סקאריולו אומנם החזיר למדריד את צלחת האליפות, לראשונה מאז 1994, אולם השנתיים שלאחר מכן היו טובות פחות (גמר פלייאוף ב-01', חצי גמר פלייאוף ב-02'). הכישלונות בזירה האירופאית סיימו גם את הרומן הזה בפיצוץ. סקאריולו החליט לשבות מאימון בשנת 2003, וחתם באוניקאחה בפתח 2003/4.

על ההבדל המהותי ביותר בין מכבי תל אביב לאוניקאחה ניתן ללמוד מרפרוף קל במדריך המדיה החדש שפרסמה היורוליג: בעוד מכבי היא אחת המובילות במפעל בכל הקשור למספר האוחזים בתפקיד ניהולי, הרי שאוניקאחה נמצאת בראש בכל הקשור למספר האוחזים בתפקידים מקצועיים. בזמן שעודד קטש נתמך בארבעה אנשי מקצוע בלבד (צביקה שרף כמנכ"ל, גיא גודס, אורן עמיאל וסטטיסטיקאי נוסף), ייסד סקאריולו מערכת מקצועית המורכבת מלא פחות מאשר עשרה אנשים: ארבעה עוזרים, צוות סטטיסטיקאים, סקאוט, ג'נרל מנג'ר ומנהל מקצועי נוסף. מלאגה מחזיקה במאמן כושר, שלושה רופאים, שני פיסיותרפיסטים, מנהל טכני ואדם שכל תפקידו הוא לדאוג למחסורם של שחקני הקבוצה. רק הקיץ צירפה הקבוצה לצוות המורחב את ברני פרז, שהיה הג'נרל מנג'ר של גראן קנאריה הקטנה ועמד מאחורי ההצלחה הגדולה שלה בשנים האחרונות.

חלוקת התפקידים ברורה: שוס מתאו הוא מומחה להתקפה ואחראי לתיאום האופנסיבי. אנדראה גברילוביץ', לשעבר עוזר מאמן וירטוס בולוניה, אחראי על התחום הדפנסיבי; אנחל סאנצ'ז-סנייטה הוא מומחה לכדורסל אירופאי, ואמון על ניתוח היריבות. פאקו אאורילוס משלים את הצוות המקצועי הבכיר. מעל כולם ניצב סקאריולו, שמעורב בכל, עד לפרטים הקטנים ביותר. "הוא רוצה לדעת כל דבר וקובע הכל בקבוצה, עד לרמת הצוות הרפואי", מסביר מאלו דה-מולינה. "בספרד לא קיים מקצוען גדול ממנו. הוא מסיים בסוף העונה הקרובה חוזה ובקיץ האחרון הוא ניהל עם מלאגה מו"מ להארכתו בשלוש שנים נוספות, אבל זה לא הסתדר והוא כנראה יעזוב. הדרישות שלו מהמערכת לא פשוטות – הוא דורש מהקבוצה להשקיע כספים במתקנים, בנוער, בבניית תשתית רחבה שתעזור למועדון לגדול. אפשר להגיד על סקאריולו הרבה דברים, אבל הוא לא חושב רק על עצמו ועל החוזה שלו, אלא על עתיד המועדון בו הוא עובד. עד היום הזה עדיין רואים את טביעות האצבע שלו בטאו. אני חושב שהוא המאמן האירופאי שהכי קרוב ל-NBA ברמת האימון והסגנון".

סקאריולו נבדל ממאמנים רבים, ובכללם קטש, גם בהתנהלותו מחוץ למגרש. הוא אחד המאמנים היחידים באירופה שמחזיקים באתר אינטרנט פרטי ומקדיש לכל נושא המדיה זמן ומשאבים רבים. "מדובר באדם שחייב להיות בשליטה, גם בתקשורת", מוסיף העיתונאי פראן מרטינז. "הוא אוכל ארוחות בוקר עם עיתונאים, יודע לפני כולם איזה עיתונאי עובר לאיזה עיתון. הוא מתחבר לעיתונאים ודרכם משפיע על דעת הקהל. הוא אפילו קובע לקצין העיתונות של הקבוצה את נהלי העבודה. סקאריולו עושה שימוש באתר האינטרנט שלו בעיקר בקיץ, כדי לשחרר הצהרות שכביכול מיועדות לאוהדים, אבל בעצם מפורסמות כדי להפעיל לחץ על המועדונים שלו".

לא מעט סיפורים נקשרו בדרישתו חסרת הפשרות של סקאריולו לפרפקציוניזם. שתי אנקדוטות מחיי היום-יום של אוניקאחה מהוות דוגמא מייצגת. "סקאריולו רואה בטלוויזיה המון ענפי ספורט, ומנסה לשאוב רעיונות מכולם", מגלה מרקו מרטלי. "פעם אחת הוא ראה משחק פוטבול של הדאלאס קאובויז והתלהב מהמיקרופון הקטן שהמאמן מדבר דרכו לשחקנים במגרש. הוא חשב שזה פיתרון מצוין לאימונים, כי הוא לא אוהב לצעוק ולפגוע במיתרי הקול שלו. אז הוא קנה לכל השחקנים מיקרופונים, בעזרתם הוא מעביר להם הוראות. כשהוא רוצה לגעור במישהו, הוא פשוט מסובב את כפתור הווליום".

גם במגרש סקאריולו עושה דברים בצורה מעט שונה. "בפסקי הזמן הוא עובד עם לוחות טקטיים מיוחדים", ממשיך מארטלי, "לא כמו הלוחות של יתר המאמנים, שכותבים עליהם בעטים עם צבע ואז מוחקים עם היד. סקאריולו לא רוצה שהבגדים או שהידיים שלו יתלכלכו, לכן הוא משתמש בלוח מיוחד עם עט אחר, שלא משאיר צבע. לוח כמו שיש לילדים. כך שהידיים והבגדים תמיד נשארים נקיים. גם מחוץ למגרש הוא תמיד מוקפד, תמיד מושלם – אף פעם לא תראה שערה אחת שלא במקום. הג'ל תמיד מרוח בצורה מדויקת והשיער עומד בצורה מושלמת. גם המכנסיים, הנעליים, החגורה, הז'קט. הכל מצוחצח".

אוניקאחה ומכבי נפגשות בזמן לא אידיאלי מבחינתן. מכבי חורקת ואוספת ניצחונות בשיניים, בעוד שמצבם של הספרדים גרוע אף יותר: מלאגה פתחה את הליגה הספרדית במאזן 5:2 וממוקמת רק במקום ה-15 – פתיחת העונה הגרועה ביותר שלה ב-9 השנים האחרונות. ביורוליג הן חולקות מאזן זהה – 1:2. עם ההכנה המדוקדקת והירידה לפרטים הקטנים, השאלה היא מה מפריע למלאגה, שהתחזקה הקיץ בשורה של שחקנים רכש מרשימים (מרכוס הייסליפ – החוסם הטוב ביורוליג אשתקד ומהאתלטים הגדולים ביבשת, הפוינט גארד המבטיח בויאן פופוביץ', בוניפס נ'דונג הסנגלי – בעברו בלוס אנג'לס קליפרס, ודאבור קוס, שהגיע בכסף לא קטן מציבונה זאגרב), בנוסף לשלד שהצליח מאוד אשתקד ביורוליג. "הקבוצות של סקאריולו חושבות הרבה. לפעמים הרבה מדי", מנתח מרטלי. "הוא מעמיס על השחקנים שלו כל כך הרבה פרטי טריוויה, שזה לפעמים פוגע בהם. לשחקנים לוקח זמן ללמוד אותו".

"באופן מסורתי, קבוצות של סקאריולו מתקשות להתרכז בשתי מסגרות", טוען מרטינז. "לעיתים רחוקות הן יצליחו במקביל. אוניקאחה לקחה אליפות ב-2006, גביע ב-2005 ולא עשתה כלום ביורוליג. בשנה שעברה הם איכזבו בגדול בליגה הספרדית, והעפילו לראשונה לפיינל פור". אם כי התשובה של דה-מולינה פשוטה הרבה יותר. "לוקח לשחקנים זמן להפנים את שיטת המשחק שלו. הוא אוהב את האקסטרה-פאס, תמיד אומר לשחקנים שיחשבו טוב לפני שהם זורקים, כי אולי בהמשך ההתקפה הם יקבלו זריקה טובה יותר. הקבוצות שלו יכולות לשחק 24 שניות כל התקפה. אין לו בעיה עם זה. וכמובן, ההגנה – אם שחקן שלו לא ייתן מעצמו 100% בצד הזה של המגרש, הוא יהיה בצרות. למזלו של סקאריולו, השיטה של היורוליג מאפשרת לו לבצע ניסויים ולהישאר אחר כך בחיים".