שאנחנו ננצח?

הרמה הנמוכה של הכדורגל בארץ מעניקה לאוהדים נופך רומנטי. אצל האוהד הישראלי הכדורגל לא קיים על המגרש, אלא בדמיון, שמחכה שיציתו אותו. אוהד אמיתי הוא זה שבדמיון שלו נמצא ניצוץ תמיד, תקווה חסרת פשרות שהנה השבת - למרות יושב ראש אנטיפת וחסר כל אינטלגנציה, מאמן עם אוצר מלים של גמל והשראה של אזדרכת ושחקנים שאם לא היו על המגרש בטח היו גונבים לך את הרדיו מהאוטו בזמן שאתה ביציע – הולכים לנצח.

קחו לדוגמה את אבא שלי, אוהד הפועל תל אביב שרוף. הבן אדם עדיין לא התאושש מהעזיבה של רוני קלדרון, מצפה שהקבוצה תיתן שלישיות כל שבוע והצורה הנוגעת ללב שבה הוא לוקח הפסדים, הופכת אותו לפצצה קרדיולוגית מתקתקת. בהתחשב באיך שהפועל תל אביב נראית – לא רק השנה - אין הגדרה מתאימה יותר לרומנטיקן ממנו. תאמינו לי, אחרי שבת עם אבא שלי, תבינו שורתר הצעיר פראייר.

אלא שהעונה קרה לאבא שלי דבר משונה. הוא הפך אדיש, ולא רק בגלל שהקבוצה נמצאת במקום האחרון. הוא הפך אדיש, מכיוון שגיא לוזון לא רק הרג את שאריות הכבוד והכדורגל שהיו בהפועל תל אביב, הוא הניח בלוק שחור בתוך הדמיון של כולנו.

יש לי חבר מכביסט – טפו – שנוהג לספר שבעונות שבהן שיחקו בקבוצה שחקנים כמו עמיר תורג'מן, לירון בסיס ואורן זיתוני האוהדים לקו בתסמונת דומה, שהתאפיינה בדופק יציב לכל אורך העונה. גם כאשר היה ניצב שחקן מול השער, אף אוהד לא קם, הריע או התרגש. המצב בהפועל לא שונה בכלל. כבר ידענו עונות רעות, אבל מעולם הן לא עוררו תגובות כל כך מפוהקות. כמי שנמנה על האוהדים שאת עיקר זמנו ביציע שרף בקדנציה של סיני, אני מבטיח לכם שהבינוניות אינה זרה לי. גם מאבקי ירידה יכולים לתת פלפל לעונה, בוודאי כזו שנסגרה סופית במחזור התשיעי (עבור הנאיבים שלא ראו אותה נסגרת במחזור הראשון), אבל מה שעשה לוזון להפועל תל אביב הוא חמור פי כמה – הוא הפך אותה לקבוצה שלא מאמינה בעצמה. גם לא מול מ.ס אשדוד, בוודאי שלא במאבק על ההגמוניה בתל אביב.

לפיכך, כל עוד גיא לוזון מתעקש שלא יתפטר והביצים של מוני הראל ממשיכות לרעוד מהדוד עמוס, אני מעדיף שהפועל תפסיד הערב. שתושפל בצורה שתגרום לרביעיות בתקופת גרנט להיראות כמו חלום רחוק ומתוק, עד שלא יוותרו ספקות או ברירות. הקלישאה אומרת שדרבי חשוב יותר מאליפות (ברור!), אלא שהיום אני מוכן לחרוג ממנהגי ולקפוץ על הרימון. אפילו בעונת הירידה ניצחנו דרבי, כי האמנו שאפשר, או לפחות רצינו להאמין. המצב של הפועל תל אביב כרגע כל כך קריטי, שכל האמצעים מקדשים המטרה. אם הפסד בדרבי הוא אחד מהם, אני לוקח תבוסה בעיניים עצומות.

לפני המשחק של הפועל תל אביב עם טוטנהאם, תהיתי איזו תוצאה תהיה הכי גרועה למכבי לקראת הדרבי, בידיעה שברור לי שאין מצב שהפועל תנצח את האנגלים. הלכתי על דרך האלימינציה. תיקו, למשל, היה מביא אותה ליום ראשון עם הרבה ביטחון. לוזון היה מדבר על דרך חדשה, על כך ש"היום הגיע המפנה", השחקנים היו יורדים מעודדים מהמגרש ומוני הראל לא היה עוזב את האיצטדיון בחשש. בקיצור, הפועל הייתה מגיעה לדרבי עם הראש למעלה וחוטפת שלישייה, ממש כמו שמכבי הגיעה לדרבי המסיים אשתקד. תבוסה של 4:0 או 5:0 הייתה גורמת לשחקנים להרכין ראש, הלם מוחלט בחדר ההלבשה, דיבורים על התרסקות בדומה לזו של הפועל באר שבע בעונת ה-10:0 המפורסמת לרודה. דרבי? למי יש כוח לזה? מינימום שלישייה לטובת ממכבי.

לכן, על פי המתמטיקה הזו, 0:2 לטוטנהאם היא תוצאה שאינה מסבירה פנים לצהובים. גם כי זה בערך ההפרש שכולם ציפו לו, גם משום שזה פער לא מזיק שאינו נחשב לתבוסה וגם מכיוון ש-0:2 היא בדיוק התוצאה שמסמלת את תחתית הבאר בתקופה האחרונה. כשמכבי הפסידה לנתניה 2:0 (שכמו ה-2:0 של הפועל מול טוטנהאם, נראה יותר כמו 5:0), זאת היתה שיא ההשפלה, כולם כבר סימנו אותה כיורדת בטוחה. שבוע אחר כך היא הפסידה באותה תוצאה לבית"ר, אבל השיפור הגדול ניכר ויציאה לדרך חדשה נראתה באופק, דרך שהבשילה לניצחון ראשון על בני יהודה. מאז שאברם מצ'לסי חטף 2:0 באולד טראפורד הוא לא מפסיק לנצח, ככה שה-0:2 הזה תקוע עכשיו למכבי כמו עצם בגרון (זכויות יוצרים על הביטוי: ג. לוזון).

בעיקרון, זה לא צריך להדאיג עד כדי כך. בכל זאת, זו הפועל, וגם אם בלסינג קאקו יעיף כדורים לשחקנים שלה באמצע המגרש, היא לא תצליח להבקיע. טוב, בעצם רק אם בלסינג קאקו יעיף כדורים לשחקנים שלה באמצע המגרש היא תצליח להבקיע. רק שקאקו כבר מזמן לא במכבי (לנו יש את מרטינוביץ', הוא לא מעיף כדורים באמצע המגרש, הוא מעיף אותם לשער שלו מתוך הרחבה) והכל יהיה בסדר. שלישייה, מינימום. במקרה הזה אני מסכים עם עמיתי ניב הדס: אין בהפועל תל אביב שום דבר שמסמל יציאה מן הגיהינום הזה. שום מעוף, שום יוזמה, שום דרך, שום אמון במאמן. בעצם, בשתי מלים, אין שום, שאתו על הקווים המצב היה בוודאי נראה אחרת.

לכן, בחוסר זהירות שחצני ולא אופייני, הייתי מכריז על מכבי כמנצחת הדרבי הזה, הצהרה מסוכנת שעלולה לחזור כחרב פיפיות 90 דקות אחרי בעיטת הפתיחה. אין שום דבר בהפועל תל אביב שנראה כמסכן משהו שקשור לרחבת ה-16. ניצחון בדרבי ועוד אחד על הרצליה יסיים את הדיבורים על מפגשים של הצהובים עם אחי נצרת ועכו, ויחזיר את השלטים של אוהדי בית"ר על משחקים בכפר כנא לבוידעם. זהו, האוטו עומד להיגרר מהבוץ. יש רק בעיה אחת: ה-0:2 הנאלח הזה עם טוטנהאם. קיבינימט, ברבאטוב, לא יכולתם לשים עוד אחד ברשת? 0:2 שיכול לקלקל את כל התכנית.