אם שותים לא מעודדים

אוהדי מכבי נתניה לא נשארו מאחור. חלק מהם רואים את ההרגלים החדשים של אוהדי הקבוצות הגדולות ומקפידים לעקוב באדיקות, גם בכל הקשור לתרבות האלכוהול המתפתחת בקרב חוגי האולטראס למיניהם. בשבועות האחרונים, למשל, ישנה התארגנות קבועה של מספר צעירים מחוץ למגרש הקופסה, כאשר הם לוקחים שקיות טרופית, מרוקנים אותן, ממלאים בארק ומכניסים לאצטדיון. המטרה: להשתכר תוך כדי משחק ולתת לעוד יצרים לצאת החוצה. לא, לא מדובר באירוע זניח, אלא באחד הסימפטומים המרכזיים בהקצנה של אוהדי הכדורגל, שנותנים להרגלי השתייה החדשים שלהם לקחת אותם למקומות עוד יותר אפלים. כמו בימים בהם החוליגנים האנגלים שלטו בליגה שלהם והכתימו אותה.

גם האוטובוס שלקח את אוהדי בית"ר מירושלים לחיפה ביום ראשון האחרון היה מלא בבקבוקי אלכוהול, ולפי השמועות גם בכמה אלות וציוד אלים אחר. כשנחתו סמוך לקריית אליעזר, יצאו האוהדים הצעירים לכיוון האצטדיון והחלו במסע הציד. שום דבר חדש עבור השוכנים הקבועים באזור. אופייה העתיק של סביבת האצטדיון והסמטאות הרבות המוליכות אליו, מביאים למצב בו המשטרה וגורמי האבטחה מתקשים לתפקד ולכסות בצורה מושלמת, כך שאוהדים שמתאספים בחבורות ומעוניינים לטרוף, יזכו כנראה למבוקשם. הפעם התוצאה הייתה יחסית קלה, עם מספר גולגולות שהצליחו האוהדים לאסוף על הדרך לאיצטדיון ולהצמיד בגאווה לחגורה. הנערים נאספו חזרה לאוטובוס על ידי המשטרה והנהג קיבל את ההוראה לשוב לירושלים.

תרבות האלכוהול החדשה היא ללא ספק אחד הקטליזאטורים להקצנה של אוהדי הכדורגל בישראל, והתחרות ביניהם מי יותר מופרע. הנוער הישראלי, ברוב המקרים, לא לוקח את האלכוהול למקומות הנכונים. אל הארץ העניין יובא בשנים האחרונות. התל אביבים, אוהדי הפועל ומכבי, החלו לפקוד מספר שעות לפני המשחק הביתי שלהם את איזור האצטדיון. המוכרים בפיצוציות מסוימות של שדרות ירושלים הסמוכות לא מקפידים מדי על החוק, האוסר מכירת משקאות חריפים לנערים מתחת לגיל 18, ואלו מגיעים ומנצלים את הרפיון כדי לשבור שיאים. עם הזמן, הטריק השתכלל והבקבוקים, שהגיעו על ידי הגורם המבוגר יותר בחבורה או נגנבו מהארון שבו מחביא אבא את בקבוק הוויסקי היוקרתי, הפכו למוצר הנלווה, לצד צעיף בצבעי הקבוצה. אותם ילדים רצו להרגיש אנגליה, אבל זה נראה כמו אנגליה בימים השחורים בסוף שנות ה-80. מכאן והלאה זה היה רק עניין של זמן עד שזה יזלוג לקהלים נוספים.

העניין הופך חמור יותר כשאותם אוהדי חובבי אלכוהול חדשים באים בהסעות מאורגנות למשחקים. על הבעייתיות באוהדים הצעירים שמגיעים בהסעות המאורגנות עלו בשנים האחרונות, במיוחד במשטרת מחוז ירושלים, שנחשבת לקשה והמחמירה ביותר בכל הנוגע לאוהדי הכדורגל. בשנה שעברה, במחזור השני בליגת העל, יצאו אוהדי הפועל תל אביב, בעיקר נערים עד גיל צבא, למפגש עם היריבה השנואה מהמזרח. על האוטובוס המקרטע עלה שלל רב של אלכוהול מכל הסוגים. בעיקר בקבוקי וודקה, בעיקר הזולים מביניהם. בהתקרבם לאיצטדיון טדי נתקלו במחסום משטרתי מיוחד, שהוקם ויועד למען המטרה הספציפית, למנוע מאוהדים "מסוכנים" את הגישה לאצטדיון. באותו לילה הציגה המשטרה את הממצאים: עשרות בקבוקי בירה, וודקה ו-וויסקי, משובחים יותר או פחות, שהובאו כאליבי לקרב האיום שהתרחש בסיום המשחק בין האוהדים האדומים לשוטרים.

החיבור בין המשקאות האלכוהוליים ליציעי הכדורגל כבר העסיק עשרות מומחים. את המהומות שיצרו אוהדים אנגלים ב-30 השנים האחרונות כל ילד יודע לדקלם, התמונות של שני אוהדי לידס שנדקרו למוות באיסטנבול מוכרות וכן המאבקים בין אוהדי נבחרת שלושת האריות עם אוהדים גרמנים. השאלה
היא כיצד האוהד הישראלי, שלא רגיל לערבב בין אלכוהול לכדורגל, מקבל זאת. האם יש להתייחס אליו כמו לאוהד ממקומות בהם מושרשת תרבות השתייה, כמו בסקוטלנד? ברוב המקרים, נדמה, אנחנו עדיין לא מספיק בוגרים לכך.

יש לציין, בדיוק כמו במדינות המוזכרות כנעימות יחסית, כי שתיית משקאות אלכוהוליים לצד משחק כדורגל הפכה לדבר מתבקש ומקביל עבור כאלה שלא מחפשים לפרוק יצרים אפלים במגרש. לצד מקרים כמו איבוד ההכרה של אוהד מכבי תל אביב לפני שתי עונות במהלך משחק דרבי, ישנן גם עדויות לשמחה והנאה ביציעים מאז פשטה מגיפת האלכוהול. האווירה הטובה שנוצרת סביב הבקבוק היא מבורכת לרוב, אך מגיפת ה"וודקה רד בול" הישראלית הוכחה גם כמסוכנת, ויעידו על כך בלייני מועדונים רבים, שזוכים לראות את חודה של סכין מדי פעם בפעם. החיבור של חינוך קלוקל עם כמה טיפות מיותרות העלה קורבנות רבים בתקופה האחרונה ונראה שמוקד ההרג הבא הוא האצטדיון וסביבתו.

"האבסולוט (מותג וודקה) הרג את המדינה סופית", מסביר אוהד בית"ר ירושלים, המגדיר עצמו כ"חוליגן לשעבר", שמודע לבעיית האלכוהול החדשה, אך טוען שהיא רק המסייעת בגילוי הצרה האמיתית: "אבל מדובר בעיקר בשינוי של הנוער. היום יש הרבה יותר ילדים רעים. פשוט רעים. האלכוהול רק מעצים את זה. פעם היו דוקרים כמו שדוקרים היום? פעם אם היו משעים ילד מבית הספר היו רועדות למורה הביצים. היום אם משעים אותך, אתה מביא את אימא שלך ששורפת את בית הספר. בזמנו היינו יכולים לפוצץ משחק, אבל לא לתת אלה בראש לבן אדם".

וכך, עם הרבה אלכוהול בדם, האוהדים נהנים להתחרות לעתים מי יותר קיצוני. את ההתפרעויות של אוהדי בית"ר מיום ראשון בחיפה, שבין השאר כללו גם את שריקות הבוז לזכרו של רבין, צריך לבחון באופן רחב יותר ולהרים את זכוכית המגדלת מראשיהם של הצהובים שחורים. בשבע השנים האחרונות מצליחים לשבור אוהדי כל הקבוצות שיאים של טיפשות, ברבריות וחוליגניזם מדי שבוע. "אוהדים של כל קבוצה כאילו בוחרים את הנושא בו הם יוכלו להיות הכי קיצוניים. הם מתלבשים עליו ומשתדלים להקצין בו כמה שיותר. הכול משחק. רוצים להיראות כמה שיותר רעים. המטרה היא לא לתמוך בקבוצה. כבר מזמן לא. המטרה היא להוציא שם "טוב" לקהל. שיידעו שאנחנו משוגעים, בנושא הזה לא מתעסקים איתנו. אפשר לקחת כדוגמא את נושא השחקן הערבי. הילדים, האוהדים חדשים יחסית של בית"ר, אומרים שזה עניין של עיקרון. אבל זה בסך הכול משהו שהם יודעים שיהפוך אותם למשוגעים ומסוכנים בעיני הרוב השפוי, אותו הם מנסים להדהים ולעצבן כל הזמן".

למהפכת התקשורת של השנים האחרונות יש תפקיד נרחב בהחרפת הקיצוניות בספורט. בעבר הייתה הגעת האוהד למשחק עניין פרטי, מין טקס דתי שמתחיל בסיום המשחק שעבר. המחשבות על המשחק הבא, ההשכמה בבוקר המשחק, ההתגנדרות בבגדים המסורתיים לקראת היציאה ורגע ניקוב הכרטיס בכניסה. כל אלו נדחקו והפכו לפעולות שוליות בדרך למפגש החברתי השבועי. "חוויות יום המשחק הפכה למשהו שונה לגמרי", מסביר אוהד חיפאי ירוק, "בשביל הרבה אוהדים צעירים יום המשחק כולל אלכוהול לפני, קללות ונאצות במהלך ורדיפה וחיפוש אחר אלימות לאחר המשחק. אם פעם הגיעו אנשים לבד, שעה לפני המשחק ויצאו בסיומו, היום המשחק הפך להיות משהו שמפריע בין האטרף של השבת. זה קורה הרבה בגלל ההתכנסות שלהם בארגונים. הם מדברים כל השבוע באינטרנט, נוצרות חבורות וכנופיות, ממש כמו בסרטים. לפעמים אפילו נוצרים עימותים בין ארגונים מסוימים על רקע ויכוחים במהלך השבוע בפורומים באינטרנט".

את אלמנט ההפחדה וההרתעה השאילו הצעירים הישראליים מאירופה ומדרום אמריקה, שם במקרים מסוימים המהומות ביציע מלמדות ומעניינות יותר מאשר המשחק על כר הדשא. את העידוד, עם התופים והדגלים, למדו ממדינות כמו טורקיה, יוון וארגנטינה. לאחרונה השאילו גם ביטויים רבים הנוגעים לטוטאליות באהדת הקבוצה ועל המצבים והמקומות אליהם יסכימו להגיע, למען המועדון כביכול. את האלימות למדו מהאיטלקים, מזרח אירופאים וכמעט מכל קבוצת אוהדים בעולם שהועילה בטובה להעלות סרטון שמציג קרבות רחוב לרשת המקוונת.

"גילוי האינטרנט והשתלבותו באורח החיים של האוהד הוא מהגורמים המרכזיים לקיצוניות הגוברת", מסביר ר', אוהד מכבי תל אביב שחשש להזדהות בשמו, "הם רואים מה נהוג בעולם מבחינת גזענות ואלימות ומנסים לחקות. אולי גם על הארגון (מועדוני אוהדים שקיימים בכל הקבוצות הגדולות בארץ) שלהם ישמעו וידברו ככה. הנטייה שלהם היא לחשוב שאירוע אלים בו הם יצאו עם ידם על העליונה יאדיר את שמם ברחבי המדינה ויהפוך אותם לאיזשהו ארגון נחשב וגדול. כשקהלים של חוליגנים ופאשיסטים הם המודל היום, אין צורך להתפלא משום מקרה שמתרחש ביציעים בארץ".