היום שאחרי לוזון

נפתח בהצהרה מפתיעה: מי שלא יהיה המאמן הבא של הפועל תל אביב, עומדת בפניו משימה לא פשוטה. גיא לוזון משאיר אחריו אומנם רשימת הישגים לא מבוטלת, ובראשם הידוק קשרי החוץ של המועדון עם מכבי פ"ת ואופציה לקבל את סולי צמח בחלון העברות, אבל בגדול, איך נאמר זאת בעדינות, האדמה מעט חרוכה.

שחקני הרכש לא פוגעים, שחקני הבית אנמיים, כל היתר לומדים בימים אלה בשקיקה את מסמך הקוד האתי, בחיפוש נואש אחר עבירת משמעת שתחלץ אותם מהגנון של מוני. כמו החיילים בספר של רון לשם, שנלחמו עבור מדינה שאיבדה בהם עניין, גם החיילים של בן עמי והראל מחכים שמישהו יוריד אותם מהבופור. ככה זה שלא נותנים לך כבוד. ככה זה כששחקן ותיק כמו אנטבי, מסור, נאמן, שותף בכיר לכל הישגי הקבוצה בעשור האחרון, מקבל זובור על סיבוב קטן ברולטה. אחר כך מתפלאים שאין מוטיבאציה.

לא די ברוח הנכאים שמצפה להם בוולפסון, מאמנים פוטנציאלים כמו גוטמן וקלינגר, שתמיד האמינו בפעילויות העשרה לשחקנים בימי משבר, יצטערו לגלות שמכבי סגרה כבר עם כל המרצים הבכירים בשוק עד סוף 2008. ובכל זאת, לגלגל, כמו שאומרים, יש נטייה מוזרה להסתובב, ורק צריך למצוא מישהו שייתן לו דחיפה קלה בכדי שיזוז כבר. הבה נצא לדרך. הפועל ת"א, המאמן הבא.

על פניו המכסה האולטימטיבי לסיר המבעבע. אם הפועל תל אביב זה כדורגל שמרני, ממושמע, נסוג, מטובל בכמיהה צנועה לגול מקרי או טעות שיפוט, אז גוטמן הוא האיש הנכון. אלא שגוטמן, מאז האליפות עם רובי שפירא, נראה כמי שאין לו את היכולת או הרצון להתאים את עצמו לצרכים ועולמות משתנים. דבק בתפיסת עולמו ובדרכי עבודתו הוא לוקח את אותן הניירות לכל מקום עבודה. נאמן בכל נפשו לכדורגל הגרמני, הוא מתעלם מעובדה שהכדורגל הגרמני עצמו כבר מזמן לא גרמני. וגם הפועל כבר מזמן לא שם. אחרי שבלומפילד ראה למשך שנתיים שחקנים מרתקים כמו ורמוט, ברדה, אפילו דה ברונו, אין בקהל האדום שום רצון ללכת אחורה. גוטמן, עם הרצינות התהומית והפנים המיוסרות, עלול להכניס לתרדמת עמוקה אפילו את הבחורצ'יק חשוף החזה בשער חמש, שקופץ עם הגב למגרש כבר שמונה שנים ברציפות. בערך מאז שגוטמן לקח אליפות בחיפה. הרבה זמן עבר מאז.

יתרונות: מי שלקח פעם אחת אליפות כבר לא יכול להיגמל מזה.

טקטיקה: מבנה גמיש של שלושה בלמים עם אופציה לארבעה, או חמישה, בהתאם להתפתחויות במגרש.

קלישאה אחרי הפסדים: "חלק מהבלמים לא נשמעו להוראות הטקטיות"

הרצאת אורח: החבר ג'ובאני רוסו במופע "כדורגל זה בידור, הכי חשוב זה ליהנות מהמשחק"

בחברה דמוקרטית וסובלנית, שמאמינה שאפילו אוהדי בית"ר זכאים לצ'אנס מחודש, בוודאי שסיני, גדול שחקני הפועל תל אביב, ראוי למחילה. הבעיה היא פחות הקדנציה האומללה ההיא ויותר מה שבא אחריה. בניגוד לאלי אוחנה, שאחרי הפיאסקו בבית"ר היה מוכן לנוע מעט לאחור לקבוצה קטנה בשביל ללמוד ולהתמקצע, סיני למד בעיקר להסתדר. החיים היפים אצל איצ'ה בהתאחדות. קוקטיילים, מסיבות עיתונאים, אימונים ספוראדיים ומהר הביתה, יש כדורגל אנגלי בטלוויזיה. צלמי ספורט שביקשו בשנים האחרונות להשיג תמונה של סיני לבדו, התקשו לחזור למערכת עם תוצאות של ממש. האיש נראה לאחרונה מתחבא לו אי שם מאחורי חמסה וג'ינס כחול דהוי. למעלה מ-10 שנים ושום הישג אישי, שום נקודת ציון ששווה להתעכב עליה. אה כן, הוא היה מאמן הצעירה. בין הגולשים שזוכרים מה בדיוק עשתה הנבחרת האולימפית בראשותו של סיני יוגרל פוסטר ענק של יוסי מדר.

יתרונות: חייבים להודות, הכישלון הקולוסאלי של לוזון עם תקציב של 40 מיליון, מעמיד את הקדנציה של סיני בהפועל ההסתדרותית והענייה באור מעט שונה. אולי לא היה נורא כל כך אחרי הכל.

טקטיקה: למנוע מג'ימי טורק כניסה לתא הכבוד.

קלישאה אחרי הפסדים: "חבל מאוד ששחקני עבר פוגעים בקבוצה"

עד לא מזמן השם החם בקהילת המאמנים בארץ, שהתפשט מנכסיו בשבועיים אומללים בקיץ האחרון. תמהיל מבהיל של הצגות כדורגל מבישות עם גסות רוח כלפי התקשורת, בתוספת קמצוץ של אובדן דרך, והנה, מבעד לחזות האירופאית המעודנת צץ לו שוב אותו גיא לוי מדאון טאון פ"ת. כמו לוזון בהפועל. כמו לוזון בהפועל תל אביב, כך לוי עם הנבחרת הצעירה, בא מוכן ומוזמן ליישם את תוכנית א', אבל לא גילה שום יכולת לעבור לתוכנית חלופית כשהעסק התפרק.

מצד שני, לוי מביא איתו לא רק חזון מקצועי מרשים (בכל זאת, היה גם טורניר מוקדמות מנצח ובעיקר תקדימי), אלא גם נדוניה אפשרית בדמותם של שחקני הצעירה, לפחות אלו ששומרים לו חסד נעורים. בקבוצה שנואשת כל כך לחיזוק משמעותי כמו הפועל תל אביב, כל מועמד צריך להביא איתו רשימת קניות ליום שאחרי. זה צריך להיות היתרון היחסי של לוי.

טקטיקה: עמית בן שושן מגיע מבית"ר ומחליף את עובד באגף ימין, גברי לוי מגיע מפ"ת ומחליף את עמוס לוזון ביציע הכבוד. ג'ימי טורק ימשיך לחכות להזדמנות בשער 3.

קלישאה אחרי הפסדים: " קצת קשה לתפקד כששחקנים מובילים כמו בן שושן מסתובבים כל הזמן בעולם עם הנבחרת. אבל אין לי טענות לאיש, אנחנו נעשה חושבים ונמצא לזה פתרונות"

המינוי המעניין והנכון ביותר לטעמי ולו משום שרגעיו הטובים של קלינגר במכבי היו כשהשכיל בחוכמתו להפוך אותה להפועל תל אביב. קבוצה של חוטבי עצים ולוחמי גרילה ממושמעים, בתוספת של יהלום אחד רעב וצייתן שעושה שמות בהגנת היריב. אם קלינגר המכביסט הגאה יסכים ללבוש אדום, הוא אפילו לא יצטרך לחפור וללטש יהלום חדש - ברוך דגו מחכה לו בכושר מצוין (בהנחה שהוא לא נפצע אתמול באימון).

אכן, יש כמה סיבות טובות לשלול מינוי של קלינגר, וזו לא רק הנפילה הגדולה שבאה אחרי אותה אליפות. גם במבחן האופי הציון בתעודה לא משהו. הוא שקע בדיכאון, נבהל אחרי כישלון אחד וברח לגלות במקום למחול על כבודו ולהתחיל מחדש בסכנין או אשדוד. אבל איכשהו, מכול חבורת הכוכבים הנופלים שהתקבצה לאודישנים, קלינגר נראה זה שיש לו את הסיכוי הגבוה ביותר לסיבוב ניצחון נוסף.

ועוד דבר: בניגוד למקובל לחשוב, המאמן הבא יצטרך להתגבר לא רק על הכישלון של לוזון אלא גם על המורשת התבוסתנית שהשאיר אחריו קשטן. מקום שני מכובד, מאבק שקט על כרטיס לאירופה, העיקר לא להעיר את השכנים מחיפה. הגיע הזמן לרוח ווינרית בהפועל תל אביב. אולי הגיע הזמן לקלינגר (ורצוי בגרסה קצת יותר התקפית ומשוחררת)

יתרונות: אשף בדרבי, תותח בלנער מעליו את נמני, יש עליו כבר שירים מוכנים, רק צריך לשנות מעט את המילים.

טקטיקה (אחרי שדגו מתישהו יפצע): ארבעה קשרים אחוריים וטל חן כעושה משחק

קלישאה: "אני יכול להבין את הכעס של האוהדים. טל חן זה טעות שלי. עוד יהיו לנו ימים יפים"

הצורך לכתוב פיסקה שלמה על אלי גוטמן שיעמם אותי כל כך, שהחלטתי להשתעשע מעט. וחוץ מזה, בינינו, אם אברם הגיע לצ'לסי אין שום סיבה שז'וזה לא יבוא לוולפסון.

נכון, מוריניו לא עונה לקריטריון המרכזי שהצבנו לעצמנו בטרם נבחר מאמן להפועל תל אביב – שנת אימון אחת לפחות בקבוצה גדולה בקפריסין. זו בהחלט בעיה. אבל תודו, החיבור בין מאמן שבור ופגוע כמו מוריניו שמחפש לגיטימציה מחודשת בזירה הבינלאומית לבין קבוצה עם מסורת אירופאית מרשימה כמו הפועל תל אביב, נראה יותר מטבעי.

יתרונות: מיודד עם אברם, זה יכול לעזור מול התקשורת המקומית

טקטיקה: 3:3:4 קלאסי, עם רובן ודאף מהאגפים, כשלמפארד שועט קדימה מהקו השני.

הרצאת אורח: הקרנה של סרט תיעודי על מאמן הכדורגל האגדי ז'וזה מוריניו, כולל פגישה נרגשת עם גיבור הסרט.

בהנחה שהמגן המוכשר דני בונדר לא יימכר לפתע בטרייד עצבני לברצלונה תמורת חמישה מיליון יורו בתוספת צ'אבי ואינייסטה, כנראה שלא יהיה כסף להביא את מוריניו. שאר האופציות ראויות אך רחוקות מלהלהיב (גם אלי כהן, אם שמו קפץ לכם, לא כזה). קלינגר נראה לי המועמד המועדף, אבל גם הוא לא מבריק ונחוש מספיק בשביל לאיים על גאידמק. מצד שני, כמעט כל השמות שהוזכרו כאן, יסודיים, חרוצים, ומבינים מספיק כדורגל בשביל להחזיר את הפועל תל אביב למקומה הטבעי. קרי, זכייה שנתית בגביע המדינה והופעה מכובדת בגביע הטוטו. הפועל תל אביב, אם תשאלו אותי ואתם לא, כי אתם יודעים את זה כבר לבד, זקוקה קודם כל להחלפת הצוות הניהולי. אבל זה כבר עניין לפעם אחרת. שבת שלום ודרבי שמח לכולם.