תם המשחק השמיני שלנו, חלפה עברה לה חצי עונה, והנה כבר הגיע הסתיו, אך בלבנו, בלבנו החורף, שניצניו הראשונים כבר התגנבו להם בשבוע שעבר והשבוע הוא כבר מחבק אותנו חיבוק דב. ידענו והתרענו שההתקפה לא מתפקדת, אבל תצוגה התקפית כל כך מבישה, מביכה ומזעזעת הצליחה להפתיע אפילו אותנו. המאזן אולי חצוי, אבל היכולת בשפל המדרגה. ועבור הפנתרים האדומים שבינינו מדובר באחת הקרקעיות הספורטיביות העמוקות ביותר בהן ביקרנו מזה שנים ארוכות.
אני מתחיל לשקוע במרה שחורה, ולכן אסטה מהנושא ואפתח הפעם בדיון כיצד שינתה את חיי המצאת המאה של כל חובבי הספורט באשר הם, ואני מתכוון כמובן לממיר הדיגיטלי המקליט, מה שידוע יותר כמובן בחברת הלווין כ"יס מקס" ובחברת הכבלים כ"הוט מג'יק" (כל אחד יבחר את הספק החביב עליו). כבר רבות דובר על המוצרים האלה, אך אני עדיין לא נתקלתי בדיון החשוב על ההשלכות שיש להם על חייו של חובב הפוטבול.
קחו, למשל, את משחק המאנדיי נייט. גם אם אתם חולי פוטבול כבדים, אתם חייבים להודות שזה די מבאס לקום בארבע בבוקר, אלא אם ממילא אינכם יכולים להירדם כי אתם תחת ציפייה דרוכה למשחק של קבוצתכם האהודה (וגם במקרה זה התענוג עלול להיות מפוקפק, זאת אני יכול להעיד מנסיון אישי, אבל אני בטוח שתוכלו להבין גם אם אתם דולפינים, סילונים או ביזונים למשל).
אז מה עושים אנשים שגמישות בשעות השינה אינה הצד החזק שלהם? עד לפני כמה שנים היינו מקליטים בוידאו ורואים במהרה בבוקר, אבל יש בכך שני חסרונות בולטים: האחד, שמאחרים מאוד לעבודה. השני שזה פשוט לא כיף להרגיש שאתה בדיליי של שעתיים, ושכל העולם יודע את התוצאה חוץ ממך (טיעון אותו מסוגלים להבין רק חובבי ספורט, בוודאי כבר יצא לרובכם לנחור בבוז כלפי בת הזוג שלכם ששאלה אתכם למה שלא תקליטו את משחק הכדורגל ותראו אותו אחרי שתחזרו מהבילוי המשותף באופרה). והנה קמו להם אנשים יקרים, והביאו לנו טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לנו לקום שעה וחצי יותר מאוחר, לראות את כל המשחק בלי להחמיץ אף סנאפ, ולצפות בסיומו כמעט בזמן אמת, בזכות האפשרות להריץ קדימה את ההפסקות בין הדרייבים, המחציות ופסקי הזמן.
אבל לא רק בשעות הלילה הקטנות עסקינו, הבה אחשוף בפניכם את סודי הקטן: את המשחקים של יום ראשון כמעט לעולם אני לא רואה בזמן אמת. שני ילדים זאטוטים באמתחתי, ואני מכין להם ארוחת ערב, רוחץ אותם, משכיב אותם לישון, ורק קצת אחרי 9 מתחיל לצמצם פערים עם הזמן האמיתי. עד השנה שעברה כל זה היה קורה בקצב לא אנושי בזמן המחצית, תוך כדי יצירת טראומה לילדים המסכנים. הממיר החדש שינה את חיי ואת חייהם. וכמובן, לא נפסח על הנקודה החשובה ביותר. מי לא נתקל בתופעה של בת הזוג שמסובבת את הגב לפני השינה 7 פעמים בשבוע, אך באמצע משחק הפוטבול של יום ראשון או באמצע הדרבי התל אביב נתקפת בדחף מיני שאינו בר שליטה? ובכן, רבותיי, נגמרו הזמנים שדילמה קשה מנשוא מסוג זה מעמידה את אופיינו במבחן. כפתור ה- pause בממיר שינה את חיינו, הנה אני בא בייבי!
קאר, הכי נמוך שיש
לקחתי פאוזה, אבל חייבים לשוב לסוף השבוע השחור, שהתחיל כבר בשבת בעת שישבתי לצפות בדרבי הלוזונים, מצפה לראות את השדים האדומים מקריבים את נשמתם לטובת מלחמת ההישרדות בליגת העל. עד מהרה גיליתי שנקלעתי לסרט הלא נכון. למזלנו שייע, שחתם השבוע בהפועל אשקלון לאחר שנואש מלהמתין לשיחת הטלפון משארלוט, הכניס בחוזהו סעיף המשחרר אותו במידה ויקבל הצעה מקבוצה בליגת העל.
אבל לא נרחיב בנושא, כי את המדור הזה אנחנו קוראים ממילא כדי לברוח מהפאביו ג'וניורים. הנה הגיע יום ראשון ושוב מצאתי את עצמי מהרהר בשייע ומתעמק בשאלה המשפטית האם המונח "קבוצה מליגת העל" כולל גם קבוצה מה-NFL.
הנה התובנה המרכזית שלי מהמשחק של יום ראשון. חברים, קחו נשימה עמוקה. דייויד קאר הוא אפס. מה, אתם כבר יודעים? אז אתם לא מבינים את כוונתי. מה שאני מתכוון להגיד זה שהוא ממש ממש אפס. יש ב-NFL הרבה קוורטרבקים שנויים במחלוקת, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות, לכל אחד יתרונותיו וחסרונותיו, אבל האוטו הוא פשוט הגרוע מכולם. עזבו את זה שלוקח לו שעות למסור. הוא לוקה בכל אלמנט של שיקול דעת. הוא לא יודע מתי לזרוק ומתי להעיף, הוא נלחץ בקלות, הוא לא יודע לקרוא נכון את ההגנה ואת הכיסוי שלה, וכשהוא כבר מצליח לשחרר מסירה הוא לא עושה את זה טוב. המינימום שאתה מצפה מכל ק"ב בליגה הזו (ובוודאי מאחד שהיה בחירה ראשונה כללית בדראפט) זה יכולת בסיסית לקבל החלטות סבירות.
יכולת קבלת ההחלטות של קאר היא שערורייתית. לשם השוואה, מאט מור, ק"ב אלמוני שלא נבחר בדראפט כלל, הצליח במהלך המסירה הראשון להשלים את המסירה הארוכה ביותר של הפנתרים במשחק. והוא עשה את אותו הדבר גם במשחק הקודם שבו הוא החליף את קאר.
אז נכון שנדנדה של ארבעה קוורטרבקים מהווה חוסר מזל גדול, אבל פשוט אין דרך להצדיק את זה שארבעה איבודי כדור של הטיטאנים, מתוכם שניים עמוק בחלק המגרש שלהם, תורגמו לאפס נקודות. התוצאה, כמו שהסביר בחוכמה אחד הפרשנים במשחק, היא שההגנה, שעושה עבודה די טובה, בסופו של דבר מתחילה לאבד את המוטיבציה. ועוד חולשה שנחשפה השבוע הגיעה מצד הספיישל טים, שאיפשר למחזיר הפאנטים שלהם לרוץ 30 יארד כמעט בכל החזרת פאנט.
האבסורד הוא שרק משחק אחד מפריד כרגע בין הפנתרים לבין הפלייאוף. אבל כמו שהקבוצה נראית כרגע, יש להוציא אל מחוץ לחוק כל דיבור על השתתפות פנתרית בפלייאוף. אני לא מכיר אף תורת מוסר שפויה שמסוגלת להכיל תרחיש כל כך מופרך. שאלת השבוע: אם אנחנו אנדרדוג נגד כל קבוצה בליגה, האם עורך המדור יהמר עלינו כל שבוע?
ונסיים, כרגיל, בתחזית, כאשר הפעם אנחנו מתחילים כבר מחר, כאשר התרנגולים הגאים באים להתארח אצל סוגרת טבלת ליגת העל. למישהו יש ספק? נ-פ-ר-ק אותם!!! כי ראובן עובד התנצל והוחזר לאימונים!
ביום ראשון הפאלקונים מאטלנטה מגיעים לשארלוט. במשחק הקודם באטלנטה, בעזרתו האדיבה של דיאנג'לו הול, מחזיק גאה של אות הפנתר, שבנו הביתה עם נצחון. מי יהיה הק"ב הפותח? כמו כל שבוע, הסוגיה אפופה מסתורין. התחזית: נפרק אותם! כי הוכחנו השבוע שאנחנו יכולים להפסיד בחוץ, והמסקנה המתבקשת היא שאנחנו גם יכולים לנצח בבית.
באותה שעה, איצטדיון בלומפילד יארח את קרב התחתית המסקרן, הלא הוא הדרבי התל אביבי הגדול. למישהו בכלל יש ספק? נפרק אותם! ואם בית"ר תמעד נגד קרית שמונה, נצמצם את הפער בצמרת ל-14 נקודות.