פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קיבלתם מונדיאל, ועכשיו מה?

        התחבורה הציבורית במצב כאוטי, האיצטדיונים מיושנים ופיפ"א מחפפת. שבע שנים לפני גביע העולם, תמונת המצב בברזיל עגומה במיוחד

        שיטת הרוטציה המופרכת של פיפ"א עלולה לקבל את סטירת הלחי שלה בשני המונדיאלים הקרובים, אותם תארחנה דרום-אפריקה וברזיל. אם ידענו שאפשר לסמוך על האמריקאים, הצרפתים, היפנים/קוריאנים והגרמנים, הרי שעכשיו המצב שונה לחלוטין. אולי זו הסיבה שפיפ"א החליטה לבטל לאלתר את שיטת הרוטציה, וצפון-מרכז אמריקה הפסידה בכך אירוח מונדיאל ב-2018 (מה שהיה גורם למקסיקו לארח מונדיאל שלישי או לארצות הברית שני בתוך 24 שנים). בעוד דרום-אפריקה הייתה המדינה האפריקאית היחידה שעוד איכשהו עמדה בקריטריונים המינימליים לאירוח המשחקים, ברזיל הגישה מועמדות לבדה, מה שמעמיד באור די מוזר את ההכנות. הרי לא נבחרה כאן המועמדת הטובה ביותר, אלא ברירת המחדל.

        הברזילאים יודעים את זה בעצמם. לצד החגיגות והצהרות הבומבסטיות של הגורמים הרשמיים, בעיתונים בברזיל יש נימה אחרת לחלוטין, סקפטית בעיקר. הפן הראשון בעניין הוא ההשתאות והקנאה מהאירופאים: "יש הבדל גדול בין הכדורגל באירופה לשאר העולם", נכתב לאחרונה במאמר מערכת של היומון הברזילאי "לאנסה". "זוהי חוויה אדירה לראות משחק בקמפ-נואו, תמיד מלא בקהל שיושב ממש על הקווים. הארגון מושלם – כסאות מסומנים, סדרנים שעוזרים, מאבטחים מטעם המועדון, תחבורה ציבורית יעילה. אכן, זהו עולם אחר".

        גם האופטימיים ביותר מבין הברזילאים יודו היום בפה מלא כי בברזיל של היום אין ולו איצטדיון אחד שמתאים לאירוח של משחק בגביע העולם. העבודה שדרושה משמעותית, וההשקעה הכלכלית עוד יותר גדולה. לברזיל יש הזדמנות גדולה לסגור את הפער מהמתקנים של אירופה – אבל האם יש לה את היכולת לכך?

        מנמיכים ציפיות מראש

        הסימנים המוקדמים לא מעודדים. כבר במרץ 2003 היה ברור שברזיל היא זו שתארח את המונדיאל ב-2014, עם ההכרזה של ספ בלאטר שדרום-אמריקה תארח את המונדיאל ב-2014. בתוך 10 ימים הכריזה ההתאחדות הדרום-אמריקאית, קונמבול, שברזיל היא המועמדת היחידה שלה. פרט לכך, היחידה שעוד עשתה קולות של התמודדות הייתה קולומביה, אבל היא וויתרה בשלב די מוקדם, תוך הבנה ברורה של חוסר ההתאמה שלה לעניין.

        עברו, או יותר נכון בוזבזו, ארבע וחצי שנים. קשה להאמין, אבל עד עכשיו לא ידוע באילו ערים ייערכו המשחקים. הרשימה מונה 18 מהן, כשפיפ"א תדרוש לצמצם אותה ל-10 או 12. הנשיא הנצחי של ההתאחדות הברזילאית, ריקארדו טשיירה (בתפקידו מזה 18 שנים), מנסה לרקוד על שתי החתונות ובינתיים לא מוציא ערים מהרשימה. הוא יודע שפעולה כזו משמעותה אובדן תמיכה באותן הערים, וזה קריטי בשנה שבה הוא עומד לבחירה מחודשת. בכלל, האלימינציה לא תהיה קלה בארץ בה יש 15 ערים עם אוכלוסיה מעל למיליון איש.

        פיפ"א מביעה חוסר אמון. את זה ניתן לראות מהדו"ח שהעבירה משלחת הבדיקה של הארגון להנהלת הארגון, אחרי שסיימה את ביקורה בברזיל, לפני מספר חודשים: "פיפ"א חייבת ליישם פיקוח הדוק על התקדמות המיזם מרגע ההחלטה הסופית עד לשריקת הסיום. הסטנדרטים והדרישות של גביע העולם 2014 יהיו גבוהים יותר וברמה אחרת מכל מה שאי פעם אורגן בברזיל במושגים של היקף ומורכבות".

        הצהרת הפתיחה הייתה דרמטית: "ההשקעה הכלכלית הדרושה בתשתיות של המדינה, יועילו לא רק לאזרחים מהשורה, אלא גם לכדורגלנים ולאוהדי הכדורגל, כעדות למורשת הספורטיבית והתרבותית של המדינה". אבל כבר אחר כך ניתן לראות את החפיפניקיות, כשהדו"ח דווקא מקל בעניין התחבורה. "התחבורה האווירית והעירונית עומדות כבר עכשיו בדרישות", נאמר שם – הצהרה שתפתיע את הברזילאי המצוי. התחבורה האווירית נמצאת בקביעות במצב כאוטי, והמצב בתחבורה העירונית גרוע אף יותר, שם משלמת המדינה את מחיר ההזנחה ארוכת השנים בנושא זה.

        לדוגמא, הדו"ח קובע שמערכת התחבורה של ריו מתהדרת ברשת רחבה של קווים תת-קרקעיים. האמת אחרת לחלוטין. התחתית מרכזת רק כ-4% מכלל התחבורה העירונית בכרך המפורסם. הרכבות מיושנות והלו"ז פשוט לא מתאים לדרישות המודרניות. למען האמת, מומחי תחבורה ברזילאיים קובעים כי: "אין עוד דוגמאות במדינות מפותחות שבהן 70% מנפח התחבורה הציבורית בערים הגדולות הוא באוטובוסים, כפי שקורה בריו ובסאו-פאולו" (כנראה שהם לא שמעו על תל-אביב וירושלים)". ואם זה לא מספיק, קבלו את הקביעות הבאות: "אנשים מוסעים בתנאים לא אנושיים, אחרי המתנה של 40 דקות. הנסיעות יכולות לקחת שעתיים או שלוש ברמת דחיסות של 9-10 אנשים למ"ר רבוע, הרבה מעל הסטנדרט המקובל של 5-7".

        בפיפ"א די מתעלמים מהנתונים, או שאולי הם מקווים שאירוע אחד יכול לשנות עשרות שנים של הזנחה. ואם בתחבורה קשה להאמין שיקרה נס, הרי שלפחות בתחום האצטדיונים, הבמה המרכזית של האירוע, יש לצפות שהשיפור יהיה דרמטי.

        נס אתונה יחזור שנית?

        אחד מהאדריכלים האחראים ליצירות המופת של "וומבלי" ואצטדיון האמירויות, בארי לאו, נשלח לבחון את ה"מראקנה". המסקנה: האצטדיון הענק שנבנה לקראת גביע העולם ב-1950 כבר ידע ימים יפים יותר. "אין מספיק יציאות, היציעים רחוקים מדי מהדשא והגג חלקי בלבד. האצטדיון לא יכול לשמש למשחק גביע עולם בעידן המודרני ובשל ממדיו וצורת הבנייה, קשה להאמין שניתן יהיה להשמיש אותו לעניין", קובע לאו. גם טשיירה חולק את אותה הדעה והצהיר בגלוי שצריך לפוצץ את האצטדיון ולבנותו מחדש. הוא גם הצהיר שאותו גורל רצוי לענק השני של המדינה – ה"מורומבי" של סאו פאולו.

        וגם כאן פיפ"א מגלה רוך מפתיע. שני האיצטדיונים מהווים חלקי מפתח מהתכניות לקראת 2014. התכנית כרגע מדברת על ארבעה איצטדיונים חדשים, אף לא אחד מהם בערי הכדורגל המסורתיות של המדינה. האיצטדיונים האחרים ישופצו – מיזם שעלותו לעיתים גבוהה מבניה של אצטדיון חדש לחלוטין.

        אם כך, העלות הארגון עשויה להיות די גבוהה והעלות תיפול על גבם של אזרחי ברזיל. משימה לא קלה במדינה שהתל"ג שלה לנפש עומד על 5,717 דולר ארה"ב – מקום 64 בעולם – אחרי "מעצמות" כלכליות כמו צ'ילה, לוב, גיניאה המשוונית, בוצוואנה ולבנון. ומה אותו ציבור ברזילאי יקבל בתמורה לכספו? הדו"ח לא מציין דרישה גורפת להתקנת גגות מעל האצטדיונים, דרישה סבירה בארץ טרופית חמה עם שמש יוקדת וגשמי מונסון אדירים. נוסף על כך, הדו"ח קובע כי: "מרבית האיצטדיונים שישופצו ישמרו על הצורה הנוכחית שלהם" – כלומר, על המרחק האדיר בין היציעים לדשא. סוג זה של אצטדיון נחשב מיושן כבר לפני שנים רבות. אם פיפ"א תמשיך בעמדה זו, ברזיל תארח את המונדיאל עם איצטדיונים לא מתאימים מראש לעניין.

        ברור שפיפ"א מאוד רוצה שברזיל תעמוד בדרישות. ברור שאי אפשר להתעלם מהמסורת הספורטיבית של המדינה הזו. אבל האם הנמכה מכוונת של הדרישות היא הדרך? או שאולי כבר עכשיו אפשר לוותר על מונדיאל ברמת הארגון שראינו בגרמניה לפני כשנה. לא סתם המרכזיים שבעיתוני ברזיל רומזים כבר היום: "למה היינו צריכים את זה?". לנו נותר לקוות שנס אולימפיאדת אתונה יחזור, חבל לבזבז כזו הזדמנות.