הכל חוץ מאינטליגנציה

1. מכבי תל אביב החלה את הופעותיה בגביעי אירופה השונים בעונת 1957/8. רק 19 שנה לאחר מכן, בעונת 1976/7, העפילה לראשונה לשלב בית הגמר של גביע אירופה לאלופות. מתוך 23 השנים הבאות, עד לתחילת עונת 1999/0, למעשה, סיימה מכבי שלוש פעמים בלבד עם מאזן חוץ חיובי במפעל (82', 87', 89'). בשנות האלפיים התהפכו היוצרות: מכבי יצרה רצף נהדר של שש עונות, בהן סיימה במאזן חוץ חיובי (00', 01', 02', 04', 05') או מאוזן (03'). פיני גרשון ודיוויד בלאט הרגילו את אוהדי הקבוצה לשרשרת של ניצחונות חוץ מהנים, בהם היה נראה לעיתים כי טיב הכדורסל שהציגה מכבי מחוץ לגבולות המדינה אף עלה על זה שהוצג בהיכל. בעונת 2005/6 נשבר הרצף (מאזן 6:5), ובעונה שעברה שבה מכבי לסורה עם מאזן חוץ איום של 9:3.

אולי זה עוד קצת מוקדם, אבל בשני משחקי החוץ האחרונים שלה, בנהריה ובוילנה, הראתה מכבי סימנים של קבוצת חוץ לא אינטליגנטית בעליל. היא נלחצת במהירות, לא מצליחה להיכנס לקצב המשחק, מוותרת על הנעת כדור מסודרת וסבלנית ומסתפקת במהלכי סולו. גרשון ובלאט נהגו לפתוח משחקי חוץ בהזנת שחקני הפנים, שקלעו באחוזים גבוהים ואילצו את היריבה להוציא לפועל את התקפת הנגד מהנקודה המרוחקת ביותר במגרש, תחת הסל, ולא תוך כדי תנועה מריבאונד. מובן גם שהקבוצות של השניים הציגו משמעת יוצאת דופן בכל הקשור לריבאונד ההגנה.

כל זה, למעשה, ביטל כמעט לחלוטין את משחק המעבר של היריבות והעניק למכבי זמן חשוב להסתדר בהגנה. את הרבע הראשון אמש סיימה מכבי עם 8 זריקות מ-2 (5 נכנסו), אבל גם 5 ניסיונות משלוש. ריטאס חיסלה את מכבי בריבאונד וההשפלה הגיעה לשיאה ברבע השני, עם 14 כדורים חוזרים לזכותם של הליטאים לעומת 2 (!) בלבד של מכבי. תיאורטית, זה אומר שלהוציא מקרים בהם חטפה את הכדור, קיבלה מכבי רק שתי הזדמנויות לצאת להתקפות מהירות בכל הרבע השני. הדומיננטיות המוחלטת של הליטאים בריבאונד ההתקפה (0-11 במחצית, 3-17 בסיום), בנוסף לששת האיבודים של מכבי במחצית, סידרו לריטאס 35 זריקות מהשדה ב-20 הדקות הראשונות, לעומת 25 זריקות של מכבי. גרשון הסביר פעם בקצרה את הפילוסופיה ההתקפית שלו, באומרו כי התקפות קצרות מאריכות את המשחק ומעניקות יותר פוזשנים והזדמנויות לצבור נקודות. מכבי האיטית והמנוונת של קטש עדיין לא הפנימה את השיעור החשוב הזה.

2. "כדורסל, בסופו של דבר, הוא כולו מתמטיקה", מסביר איוון ירמיץ', עוזר מאמן ריטאס וילנה, שעבד בשנים האחרונות במספר קבוצות אירופאיות מובילות, בהן צסק"א מוסקבה. "עשינו סקאוט מצוין על מכבי וידענו בדיוק איך לפגוע בה. תראה, באחוזים מ-2 מכבי הייתה מצוינת (28 מ-37, 75%, א.ג.). הבעיה שלה הייתה הריבאונד. זה נדבך קריטי במשחק, אנשים לא תמיד מבינים עד כמה הוא משמעותי. אי אפשר לנצח משחק כשהקבוצה שמולך לוקחת 23 ריבאונדים יותר ממך. אי אפשר. בוא נגיד, לדוגמא, שהיא מתרגמת רק עשרה ריבאונדים לנקודות. זה כבר אומר עוד 20 נקודות הבדל, שמגיעות מריבאונד. זו מכת מוות. לא תוכל לנצח משחק חוץ ביורוליג, בטח שלא אצלנו בבית, עם כזה פיגור בריבאונד. אנחנו עובדים על זה קשה מאוד: ראית אתמול שגם הגארדים שלנו לקחו לא מעט ריבאונדים. זו תוצאה של אימון ותרגול סיזיפי. מכבי תהיה חייבת לעבוד על זה, אם היא רוצה לעשות דברים גדולים העונה במפעל".

ירמיץ' אומר ש"עמדנו בכל המפתחות העיקריים שהצבנו לעצמנו: לשלוט באופנסיב ריבאונד, לעצור את ניקולה וויצ'יץ' ואת דיוויד בלות'נטאל". כיצד עצרה ריטאס את וויצ'יץ' (וכפועל יוצא מחקה את משחק ההתקפה הקבוצתי של מכבי)? היא פשוט העתיקה בצורה מושלמת את מה שעשה לו נוון ספאחיה ב-2006 - התעקשה להציב מולו שומר אחד בלבד ובחרה שלא להביא עזרה, גם כאשר בודד הקרואטי תחת הסל. זה אומנם עלה לריטאס ב-12 נקודות של וויצ'יץ', אבל גם ביותר איבודים (3) מאשר אסיסטים (2), ולמעשה בהרס מוחלט של הסט-אופנס של קטש.

"רק משוגעים יעשו דאבל-טים או טריפל-טים על וויצ'יץ'", אומר ירמיץ'. "להביא עליו שומר נוסף זה אומר להשאיר לפחות שחקן אחד אחר של מכבי פנוי לחלוטין, והרי ניקולה תמיד יימצא את השחקן הזה. הוא המוסר הגבוה הטוב באירופה ורצינו לעצור את האסיסטים שלו בכל מחיר, כי זו הנקודה החשובה ביותר במשחק ההתקפה של מכבי. היא משיגה המון נקודות מבק-דור דרך מסירות של וויצ'יץ', ולזה היינו חייבים למצוא פיתרון. מעבר לכך, החלטנו שכשבלות'נטאל או שארפ על המגרש, השחקן ששומר עליהם לא עוזב אותם לרגע, לא משנה מה. לפעמים השלשות שלהם נכנסות באחוזים גבוהים יותר מליי-אפ, וראית שמכבי קלעה כל המשחק רק שתי שלשות.

"אני גם חושב שהפציעה של בורשטיין משפיעה מאוד על מכבי", ממשיך ירמיץ' ומנתח. "הוא מוביל כדור נוסף, גבוה, שיכול לשמור על שחקנים גבוהים יותר. בורשטיין לא סקורר, אבל הוא היה המרכיב הסודי במשחק ההתקפה הקטלני של מכבי בשנים הטובות שלה. בכלל, אני חושב שזה לא שמכבי שיחקה כל כך רע, כמו שאנחנו שיחקנו טוב. קלעו באחוזים מצוינים, עשינו את מה שרצינו, ואני חושב שגם צסק"א הייתה מפסידה לנו אתמול. אני מקווה שעכשיו יבחנו את ריטאס בעיניים אחרות. אנחנו עובדים קשה מאוד-מאוד, ומגיעה לנו ההכרה הזו. אבל אתם צריכים לתת למכבי זמן. הקבוצות הגדולות באמת לא מנצחות כל הזמן, אלא מתי שצריך. ואני חושב שלמרות הכל, מכבי היא עדיין קבוצה גדולה".

3. היה מאוד מסקרן לראות כיצד מגיב מרכוס פייזר לדחיקתו לספסל. כשעלה לשחק, 6 דקות בתוך המשחק, הוא מיד השתלט על ריבאונד בהגנה וצבר נקודות בצד השני. כשפייזר מקבל את הכדור בבלטה האהובה עליו זה כמעט תמיד נגמר בסל קל, אבל כשהוא מוותר לעצמו ובוחר להשליך שלשות, קטש מאבד סבלנות במהירות. בטח כשהכדורים אפילו לא פוגעים בטבעת. בנוסף, פייזר הוא מיס-מאצ' הגנתי עצום: רגליו האיטיות וחוסר העניין המובהק שמגלה בצד הדפנסיבי, וודאי כאשר מנגד ניצבים מולו גבוהים אתלטיים ומהירים, זה מתכון הרסני במיוחד. "פייזר, בראש שלו, הוא עדיין כוכב NBA", חולק ירמיץ' את רשמיו באשר לביג-מן המאכזב. "הרבה אמריקאים שמגיעים מה-NBA לאירופה בטוחים שזה משחק ילדים. הם לא יודעים כמה קשה הכדורסל האירופאי. הוא הרבה יותר מאורגן ומרוסן מאשר הכדורסל האמריקאי. אני לא אומר שהוא כדורסל טוב יותר, אבל הוא כדורסל אחר. ועד שפייזר לא יבין לאן הוא הגיע, תהיה לו ולמכבי בעיה".

וויל ביינום נזעק ללמד על חברו סנגוריה. "מה עובר על מרכוס? לא עובר עליו כלום", הוא טוען. "קטש הוא המאמן, ולמאמן משלמים כדי שיקבל את ההחלטות. אולי הוא קלט בעיית מאץ'-אפ ולכן החליט להושיב אותו על הספסל. זה לא אומר שמשהו לא טוב בקבוצה או שמשהו לא טוב במרכוס. אני נמצא עם מרכוס כל היום, ואני משוכנע שלאורך העונה הוא ישתפר וישחק יותר ויותר. אני מקווה שהוא ישמור על ראש פתוח לגבי הסיטואציה החדשה וילמד דברים חדשים. התקשורת תמיד מחפשת בעיות, אבל בחדר ההלבשה שלנו אין כאלה. כולם אוהבים את כולם, אנחנו אוהבים את המאמן. זו משפחה, לטוב ולרע. תמיד יש שמועות ואנשים חושבים שהם יודעים מה קורה אצלנו בחדרי חדרים, אבל אין להם מושג".

תקשורת או לא, ובהשוואה לעונה שעברה, המספרים מדברים בעד עצמם: אפילו רודני ביופורד שיחק יותר מפייזר בשני מחזורי היורוליג הראשונים. תחליטו אתם מה זה אומר.