קרבות תרנגולים

לפני תחילת העונה האנגלית, הפרשנים סימנו את טוטנהאם. אחרי שנתיים רצופות בהן סיימה הקבוצה במקום החמישי בפרמיירליג, התחזיות ניבאו עליית מדרגה. בוויט הארט ליין דיברו הרבה וההצהרות הפופולאריות ביותר התייחסו לארסנל. תיירי הנרי עזב לברצלונה, טוטנהאם התחזקה וכעת, היו בטוחים התרנגולים, הגיע הזמן לגזול מהיריבה השנואה את המקום הרביעי ואת ההשתתפות הקבועה בליגת האלופות.

בארסנל, מנגד, נשמר כמעט דום שתיקה כלפי השכנה הלונדונית. התותחנים לא יצאו בהצהרות על תחרות עם טוטנהאם כבר שנים ארוכות. מבחינתם, המטרות המוצהרות תמיד היו השגת כל התארים. היום ארסנל מובילה את הפרמיירליג, טוטנהאם במקום ה-18 מתחת לקו האדום.

אם תרצו, ההבדל בגישה של שני המועדונים מלמד לא מעט על הפערים ביניהם. טוטנהאם, קבוצה שמתקשה להגשים את החלומות הגדולים שלה כבר שנים רבות ומשנות ה-90 נפלה לבינוניות, בין היתר בגלל ששחקנים סירבו להגיע אליה, מתעסקת בארסנל. ההיסטוריונים יטענו שעוד משנות ה-20 בטוטנהאם נוטרים טינה לארסנל, שעברה לצפון לונדון ובעקבות כך גנבה לא מעט אוהדים, אבל מה שקרה בשנות ה-90 לארסנל המצליחה וטוטנהאם המבולבלת השפיע לא מעט.

גם המחסור בהישגים הוביל את טוטנהאם לחשוב כמו קבוצה בינונית, כמו סגנית נצחית. אולי זו הסיבה לכך שלמשחקי הקבוצה מול ארסנל, מנצ'סטר יונייטד ואפילו צ'לסי, השחקנים עולים למגרש בפיגור פסיכולוגי משמעותי. טוטנהאם לא ניצחה את ארסנל מאז 1999, את מנצ'סטר יונייטד מאז 2001 ומול ליברפול השיגה ניצחון בודד מאז 2002. בשבוע הבא טוטנהאם מגיעה לישראל למפגש עם קבוצה שנמצאת, בדיוק כמוה, במשבר. עם סיכוי לא רע לנצח בבלומפילד, אבל לא למצוא שם פתרון.

האיש שנבחר לשנות מעט את התמונה היה המאמן ההולנדי, מרטין יול. "אנחנו יותר מדי צפויים. יש לנו מנטליות טובה, אבל צריכים מנטליות מנצחת", אמר יול בראיון מלא אמביציה, שבועיים אחרי שהגיע לטוטנהאם, לקראת סוף 2004. המאמן ההולנדי מעולם לא אימן קבוצה גדולה לפני כן, אבל היה בטוח שזמנו הגיע.

באותו ראיון ל'אינדיפנדנט' הוסיף: "מישהו שאל פעם את אלכס פרגוסון איך הוא עיצב את יונייטד בצורה כל כך טובה והוא ענה שפשוט היה לו מזל. הרי בשנים הראשונות שלו במנצ'סטר היו הרבה בעיות. אני חושב שגם לי יש מזל. באנגליה יש שלושה מאמנים מהטופ. פרגוסון, ונגר ומוריניו. אני מקווה להיות הרביעי. אני רוצה שיום יבוא ויגידו עלי 'לעזאזל, הוא אמר את זה והוא גם עשה את זה'". עד הקיץ האחרון יול גם היה בכיוון הנכון. טוטנהאם חזרה לצמרת הגבוהה וההנהלה הייתה מרוצה מההולנדי.

אלא שיול מצא בטוטנהאם לא מעט דפוסי חשיבה, שבסוף פגעו בו. המנהל הספורטיבי הוא הדמות החזקה בצוות המקצועי בהרבה קבוצות, אבל מבחינתו של יושב ראש טוטנהאם, דניאל לוי, הדומיננטיות שלו צריכה להיות מוחלטת. לוי פשוט מאוהב בעובדה שיש לו אדם בתפקיד הזה במועדון. מאמנים עשויים לבוא וללכת מכל מיני סיבות, אבל לקבוצה אסור להתמוטט בעקבות כך. בשביל זה יש את המנהל המקצועי, שעל פיו יישק דבר. המילה האחרונה בנושא הרכש היא שלו וכך גם ברוב הנושאים המקצועיים.

פרנק ארנסן היה המנהל הספורטיבי הקודם של הקבוצה, אבל הוא עזב לטובת הכסף הגדול של צ'לסי. מרטין יול היה חברו של ארנסן, שהיום עושה חיל/טרור בקבוצה של רומן אברמוביץ' ועל פי דעת רוב, מונה לאימון טוטנהאם אחרי עזיבתו של ז'אק סנטיני בעיקר בזכות קשריו עם המנהל המקצועי. כשאייאקס התעניינה בשירותיו של המאמן ההולנדי ב-2005, התשובה שלו הייתה שהוא לא יכול לעזוב את פרנק. אבל פרנק עזב את מרטין ובמקומו מונה לתפקיד דמיאן קומולי הצרפתי. אם ארנסן סימל בדרכו הקצרה בטוטנהאם את פריחתו של המועדון, הרי שהיום גוברות והולכות הטענות לפיהן קומולי מצעיד אותו בדיוק בכיוון ההפוך.

קומולי ממשיך בטוטנהאם את הקו לפי המנהל הספורטיבי הוא כל יכול, בניגוד, למשל, לארסנל, שם ארסן ונגר עיצב קבוצה בצלמו מ-א' ועד ת'. כשאוהדי היריבות מקניטים את אוהדי ארסנל, הם מקללים לא מעט את ונגר ומכנים אותו פדופיל. הסיבה: החיבה שלו לרכישת שחקנים צעירים, אלו שמוליכים היום את ארסנל לעוד עונה נפלאה.

הקשר בין ונגר לקומולי ברור לחלוטין. ונגר היה זה שבשנות ה-90 המוקדמות שכנע את קומולי להפוך למאמן, עוד בימיהם יחד במונאקו. קומולי הוליך את קבוצת הנערים של המועדון לאליפויות וכמה שנים אחרי שונגר הגיע לארסנל, התמנה לסקאוט של ארסנל באירופה, תפקיד אותו מילא במשך שבע שנים. בין היתר גילה את קולו טורה, גאל קלישי וארתורו לופולי. ב-2004 עזב קומולי את ארסנל לטובת תפקיד המנהל הספורטיבי של סט. אטיין ובאותה שנה האימפריה הצרפתית בדימוס הגיעה למקום השישי בליגה, לחצי גמר הגביע וחשוב מכך, חיזקה את הקשרים שלה עם מחלקות נוער קטנות בצרפת ומחוצה לה.

לכן, כשטוטנהאם איבדה את ארנסן בקיץ 2005, היא הלכה על אחד הדברים הכי קרובים לונגר מארסנל, קומולי. כך הגיע האדם שמגדיר את עצמו כ"פוטבולהוליק", לאחת מהקבוצות היומרניות באנגליה. "לדמיאן יש רזומה מלא בהצלחות בכל מה שקשור לגילוי והחתמת שחקנים. אני בטוח שהוא יהפוך לנכס גדול לטוטנהאם", התרגש אז דניאל לוי וקומולי עצמו סיפר על התפטרותו מסט. אטיין: "לא הסכמתי עם ההנהלה. זה מראה לכם כמה אני נחוש. אני לא נמצא בכדורגל כדי לשבת מאחורי שולחן". אחד מהאנשים שלמדו על בשרם את העובדה שהצרפתי הצעיר אוהב ללכת רק בדרכו שלו, הוא מרטין יול.

במובנים מסויימים טוטנהאם ניסתה להיות ארסנל, אבל היא לא נתנה למרטין יול להיות ארסן ונגר. השכנה הצפון לונדונית מחתימה בצורה מסורתית בשנים האחרונות כוכבים צעירים ושלוש מההחתמות הגדולות של טוטנהאם בקיץ, יונאס קאבול, קוין פרינס בואטנג וגארת בייל, הם שחקנים מתחת לגיל 21, כשבנוסף הגיעו דיווחים על פעילות מוגברת של מערך הסקאוטים של הקבוצה באליפות העולם עד גיל 20 שנערכה בקיץ בקנדה. ברוב המקרים המילה של דמיאן קומולי היתה הקובעת.

יול הוציא כספים רבים על רכש בקיץ, אבל מאחורי הקלעים הדברים לא הלכו בצורה חלקה. ההולנדי, שציפה לכסף ממכירתם של מידו ושל ג'רמיין דפו, ביקש קשר איכותי לאגף השמאלי ובלם עם ניסיון בפרמיירליג. קומולי סיפק לו את קווין פרינס בואטנג הגרמני, שחקן שאנשים בקבוצה אומרים שלעולם לא יהיה טוב מספיק בשביל קבוצה כמו טוטנהאם ואת יונאס קאבול, בלם צרפתי סופר כשרוני, אבל כזה שחוסר הניסיון שלו בוודאי לא סייע לקבוצה בתחילת העונה.

מנגד, הנהלת טוטנהאם סירבה לקנות את הבולגרי הנהדר מרטין פטרוב, שהיה ממלא בצורה נאותה את החסר בצד שמאל. יול רצה את סילבאן דסטאן כגיבוי לחוליית ההגנה, אבל נתקל בסירוב של ההנהלה, כשההסברים נסובו סביב דרישות השכר של הצרפתי וסביב גילו. בחדרי חדרים קומולי טען בפני יול שהוא לא מוציא מספיק משחקני הרכש וכדוגמה נתן את פרדי קאנוטה, שלא הבריק תחת ההולנדי בימיו בטוטנהאם ושהפך לאחד מהחלוצים הטובים בעולם בסביליה, תחת חואנדה ראמוס כמובן.

ההתנגשות בין שתי הסמכויות הייתה בלתי נמנעת. כבר אחרי שטוטנהאם הודחה על ידי סביליה ברבע גמר גביע אופ"א בעונה שעברה, הצרפתי כנראה החליט שהגיע הזמן למאמן חדש. התחושה בטוטנהאם הייתה שיול קידם את הקבוצה בגדול, אבל שיותר מזה הוא לא יוכל להשיג. אף אחד לא חשב על האפשרות לעצב את הקבוצה תחת דמותו של ההולנדי כפי שעשו והצליחו יונייטד וארסנל עם מאמניהן. המרדף אחרי הצלחה כאן ועכשיו, או במילים אחרות מקום בליגת האלופות, עיוור את ראשי הקבוצה והצלחתו של יול נשכחה.

הדברים הגיעו לידי רתיחה אחרי שתמונות של דניאל לוי, קומולי ושל שני בכירים נוספים בהנהלה פורסמו כשהם מגיעים למשרדי סביליה בקיץ האחרון. "הייתי בטוח שהם הגיעו בשביל המנהל הספורטיבי של סביליה, רמון רודריגז ורדחו, כי הוא מהטובים בעולם. הייתי מודאג בקשר לקומולי", סיפר מרטין יול אחרי שגילה שבכירי התרנגולים נסעו לאנדלוסיה דווקא כדי לשוחח עם המאמן, ראמוס. כשהעונה החלה יול כבר ידע שטוטנהאם מחזיקה בסיכום עם ראמוס לעונה הבאה. אחרי שני מחזורי ליגה, בהם הפסידה הקבוצה, יול כבר נאלץ להתייצב בפני ההנהלה בכדי לתת הסברים ובמשך תקופה ארוכה הדריך את הקבוצה כשהוא יודע שיש לו מחליף.

בטוטנהאם, אם כן, פסלו את האפשרות לפתוח שושלת תחת יול והוא כבר שייך להיסטוריה. שלא כמו צ'לסי, לטוטנהאם אין סגל נוצץ שיכול להתגבר על משברים בין ההנהלה לבין המאמן ולהשיג תוצאות בזכות איכותו. כעת הגיע לקבוצה חואנדה ראמוס, מאמן מצוין, שהכדורגל שלו היה הכדורגל "הכי אנגלי" בספרד בשנים האחרונות.

לראמוס יש לא מעט תנאי פתיחה מצוינים להצלחה, אבל זה לא תלוי רק בו. כדי לשנות את המצב של טוטנהאם, ראמוס יזדקק ליחסים טובים עם קומולי, האיש שהביא אותו וזה שבמקרה של כישלון עשוי ללכת הביתה עוד לפניו. הוא יהיה חייב לזכות בסבלנות של ההנהלה, שבעצמה חייבת להבין שבאנגליה אתה יכול להחליף מאמן בכל שנתיים, אבל זה בוודאי לא יעזור לך להצליח.

תנאי אחרון הוא שינוי מחשבתי בוויט הארט ליין. לא לרדוף אחרי ארסנל, אלא להצליח בשביל טוטנהאם. לא לשאוף למקום רביעי, אלא לירוק דם בשביל מאבק אליפות. כשזה יקרה, טוטנהאם לא תהיה רק מועדון גדול, היא תהיה גם קבוצת כדורגל גדולה.