"קטש וספאחיה זה כמו יום ולילה"

הקיץ האחרון ערער את וויל ביינום. זו מילה קשה לעיכול, ערער, אבל ביינום אומר שהוא נולד בקיץ הזה מחדש. שהיום הוא אדם אחר. כמו על המגרש, גם בחייו הפרטיים סבל ביינום מרכבת הרים תלולה של רגשות: קודם הגיחה לאוויר העולם ביתו הבכורה, ליילה. זמן קצר לאחר מכן נכנע אביו האהוב למחלת הסרטן שקיננה בו בחודשים האחרונים.

"כולנו במשפחה ידענו שהזמן של אבא אוזל ובעונה שעברה זה הרג אותי, לדעת שהוא שם בארה"ב, סובל, ואני כאן משחק כדורסל", משחזר ביינום בשיחה עם וואלה! ספורט. "לא סיפרתי את זה לאף אחד, אבל בעונה שעברה חשבתי הרבה על לעזוב הכל ולחזור לשהות לצידו בארה"ב. הייתי קרוב לזה. מאוד. אבא שלי הוא הכל עבורי, הרבה יותר מאשר הכדורסל. אבל לא דיברתי על המחשבות האלה עם אנשים ממכבי. השתדלתי לעשות את ההפרדה כשהגעתי לאימונים ולמשחקים, ואני חושב שזה גם לא פגע באיכות המשחק שלי. אני זוכר שדיברתי עם אבא שלי ושאלתי אותו האם הוא רוצה שאחזור, והוא אמר לי שכל מה שהוא רוצה זה שאמשיך לשחק ושאם אפשר, גם אזכה כאן ביורוליג. הוא דיבר איתי על השינוי החיובי שחל במשחק שלי ואמר שאני צריך להמשיך, ואני מקשיב לטיפים המקצועיים שלו. אבא שלי צופה בי משחק כל חיי, הוא ישב ביציע בכל משחק ששיחקתי מגיל 8, והוא גם היה שחקן בעצמו. הוא תמיד צדק. גם הפעם הקשבתי לו".

ביינום מדבר על אביו בשקט. כמעט בלחש. הוא נתן לו כבוד גדול בחייו, קל וחומר שלאחר מותו. "קשה לי להתאושש מהמוות שלו", הוא מספר. סערת הרגשות הפנימית ניכרת בבירור על פניו. "זה השפיע עלי בצורה קשה. היה לי קשה מאוד לאבד אותו. הייתי ב'אפ' כשהבת שלי נולדה, למרות שכולנו ידענו כמה זמן נשאר לו. אבא שלי גסס, אבל הוא היה אדם גדול. הוא הגיע הישר מבית החולים הביתה, כדי לראות את הבת שלי. וזה בן אדם שבקושי יכול היה לקום או ללכת, אבל את הבת שלי הוא אפילו הצליח לקלח. הוא עשה מאמצים אדירים כדי לראות אותה ולהיות איתה בזמן שנותר לו. זה אמר עבורי הרבה. לא ידעתי כמה חזק הוא היה. אני משתדל להשתמש באובדן הזה כמוטיבציה לכדורסל, לחיים. זה נותן לי דחיפה נוספת כשאני עייף או כשאני לא רוצה לעשות משהו. אבא שלי תמיד לימד אותי לא לוותר לעצמי בשום מצב. ואני מנסה לעמוד בזה".

ביינום מעיד על עצמו כי השינויים הללו שינו חייו לחלוטין. "התבגרתי מאוד. בוודאות. בכדורסל תמיד הייתי בוגר, אבל זה הפך אותי לבוגר יותר בחיים. זה שהפכתי לאבא, גרם לי לחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם בעבר. והמוות של אבא שלי גרם גם לי לחשוב על המוות בכלל. אני מוצא את עצמי עושה דברים שבכלל לא חשבתי עליהם לפני הקיץ הזה, כמו לשמור כסף בצד לבת שלי, כדי לוודא שגם אם לי יקרה משהו, היא לפחות תהיה בסדר ותוכל להתקיים. פתאום אני מדבר עם אמא של ליילה על מה היא תעשה אם יקרה לי ככה וככה. עשיתי ביטוחי חיים. פעם יצאתי מידי פעם, היום אני כמעט ולא הולך לשום מקום. השמחה שלי היא לחזור הביתה ולראות את הבת שלי מחייכת. וזה שינוי עצום מהשנה שעברה".

עבור ביינום, הקישור בין המהפכים והתמורות בחייו לכדורסל הוא ברור. היום הוא רואה עצמו כשחקן בוגר ובשל יותר למערכת סבוכה כמו מכבי. "אצלי השינוי הגדול התרחש בעצם בענה שעברה. תמיד היה לי הרבה כישרון, אבל לשחק עם שחקנים כמו ניקולה, טל ודרק... זה עזר לי לראות את הכדורסל מנקודת מבט אחרת. גדלתי בארה"ב על סגנון כדורסל שונה ולמדתי להתאים את עצמי גם לסגנון האירופאי. כל השנה שעברה הייתה תהליך למידה אחד ארוך, אבל זה בהחלט שינה אותי".

מה היה הלקח המקצועי החשוב ביותר שלמדת בעונה שעברה?

"בעיקר למדתי לסמוך יותר על חברי לקבוצה. זה היה השינוי הגדול והמשמעותי ביותר שחל בי. תמיד האמנתי בחברים שלי, אבל האמנתי בהם בצורה קצת שונה".

אתה לא חושב שהדרישות של הקהל והתקשורת, ממך באופן אישי ומהקבוצה בכלל, לפעמים לא באמת ריאליות?

"המדיה הורגת את כולם, כל הזמן, בכל מקום. זה הג'וב שלה. העיתונאים מבקרים אותך ואם אתה לא אוהב את זה, אז יש לך בעיה. אני לא נותן לזה להשפיע עלי, כי אני יודע מי אני ומה אני. כך שלא אכפת לי מה כותבים. אני אמשיך לשחק חזק. התקשורת לא יכולה להלחיץ אותי".

דיוויד פדרמן אמר שמכבי מאוד רצתה להחזיר הקיץ את שרונאס יאסיקביצ'יוס. גם קטש לא הכחיש. לא סומכים עליך?

"זה בכלל לא מעניין אותי. אני שחקן כדורסל. אני יכול לשחק יחד עם בארון דיוויס וג'ייסון ריצ'רדסון, אז בטח שאין לי בעיה לשחק עם כל כדורסלן אירופאי. שאראס? אני לא מסתכל עליו באותה צורה כמו כולם כאן. שמע סיפור: שאראס היה כאן בקיץ שעבר והתאמן איתנו. לא ידעתי בכלל שזה הוא, עד שמישהו בא ואמר לי. אני חושב ששאראס פוינט גארד טוב, אבל הוא לא כאן וככה זה. גם מה שאתה אומר לי, שמכבי רצתה להחזיר אותו, זה לא אומר עבורי כלום. אני בקלות יכולתי ללכת הקיץ למקום אחר ולקבל יותר כסף. אבל לא רציתי לעשות את זה".

ביינום חתם במכבי בקיץ 2006, כשהוא מחזיק ברזומה של חצי עונה ככדורסלן מקצועי, אותו צבר בעיקר על ספסלה של הגולדן-סטייט ווריורס. קדמה לכך חצי שנה בה שלט בליגת הפיתוח (NBDL), וארבע עונות בליגת המכללות (שנתיים באריזונה, שנתיים בג'ורג'יה טק). כשהווריורס הודיעו לו כי החליטו לוותר על שירותיו, ביינום מספר שמשהו בו נשבר. "זאת הייתה אכזבה עצומה עבורי, להגיע לאירופה בגיל הזה", הוא מודה. "אבל הייתי מאוכזב כי בכלל לא ידעתי לאן אני נכנס. אכזבה הייתה התגובה הראשונה שלי למעבר למכבי. באמת, בהתחלה לא האמנתי שאגיע לאירופה. חשבתי שאשתלב ב-NBA, אבל אתה לומד שהקריירה שלך הולכת למקומות מסוימים ואי אפשר להיאבק בזה. בקולג', לדוגמא, תמיד שיחקתי עם הרבה גארדים, כך שלא יכולתי להראות לכולם מה אני באמת יכול לעשות. ב-NBDL כן עשיתי את זה, ואז אנשים הבינו ונפתחו כלפי. אני חושב שלכולם יש את התבניות שלהם ואת הדרך שהם צריכים לעבור בחיים. אני עדיין לא בן 25, יש לי עוד דרך ארוכה. עם קצת עזרה משמים אני חושב שיש לי לפחות עוד 7-8 עונות ברמות הגבוהות ביותר.

"שלא תבין לא נכון, אני יודע שאני שחקן ברמה של NBA", ממשיך ביינום בשצף. "לכן אני גם לא מאוכזב. הייתי מאוכזב אם הייתי חושב שאני לא מספיק טוב. אבל הבעיה עם ה-NBA היא שאתה לא יכול סתם לקבל חוזה בליגה הזאת. אתה צריך את ההזדמנות הנכונה, את המאמן הנכון שיאמין בך, ולהיות עם השחקנים הנכונים בקבוצה. אני לא רוצה סתם לשחק שם, אלא להצליח. ובשביל להצליח ב-NBA, הרבה דברים צריכים ללכת בדרך שלך. זה כמו לזכות בלוטו".

אחרי שהאריך ביולי האחרון את חוזהו במכבי בשנתיים נוספות, ללא סעיף יציאה, טוען ביינום בתוקף כי כעת הוא שלם לחלוטין עם עצמו ועם המקום בו נמצאת הקריירה שלו. "היום כבר למדתי להעריך את הכדורסל האירופאי, את ההזדמנות שקיבלתי במכבי. יש כאן אווירה משפחתית מדהימה, לפעמים נראה לי כאילו אני משחק בקולג'. אני כל כך נהנה ומרגיש שלם, שאני לא מנסה להוכיח יותר כלום לאף אחד. אין לי מה להוכיח. אני חושב רק על לנצח ולעזור למכבי. אני מקבל הרבה פידבקים מג'נרל מנג'רים ב-NBA ויודע בדיוק לאן הקריירה שלי הולכת, וזה למעלה. להישאר כאן בשנתיים הקרובות אומר עבורי המון, ובעיקר זה אומר שאוכל להמשיך להתפתח ככדורסלן. בעוד שנתיים אני משוכנע שאהיה במצב בו הבחירה תהיה בידי – ללכת ל-NBA, או להישאר באירופה. זה יהיה תלוי רק בי".

מי שביינום סומך עליו שיעזור לו לקחת את הקריירה למחוזות טובים ורחוקים יותר הוא מאמנו החדש, עודד קטש. לפני מספר שבועות צוטט ביינום אומר כי "למדתי יותר במשך כמה שבועות עם קטש מאשר במשך עונה שלמה עם נוון ספאחיה". עכשיו הוא מתנדב להסביר. "התכוונתי לומר שאני ועודד תמיד משחקים באימונים אחד מול השני, מתחרים. אני רואה את התשוקה שלו למשחק ואני בטוח שהוא מזהה את אותו הדבר גם בי. זה נדיר להתחבר ככה למאמן, וכשחקן זה החיבור החזק ביותר שהיה לי עם מאמן כלשהו. עודד היה רכז ואנחנו בוחנים את המשחק מנקודת מבט דומה. יש הרבה מהלכים, כמו בפיק אנד רול או אחרי חסימה, שאנשים רגילים לא יכולים לראות בעין או להבין, אבל לעודד ולי יש את העין לזהות סיטואציות מסוימות במשחק.

"ההבדלים בין קטש לספאחיה? זה כמו יום ולילה, אני חושב. עודד מנהל מערכת יחסים שונה עם השחקנים, לא נכנס איתם לוויכוחים, נותן להם את ההרגשה שהוא סומך עליהם במאה אחוז. בחיים לא ראיתי את עודד מתווכח עם שחקן. אבל זה לא רק עודד: גם גיא גודס עושה איתי אימונים אישיים כבר למעלה משנה ויש לו חלק גדול מאוד בשיפור ובהצלחה שלי. אנחנו עובדים יחד כמעט כל יום. הוא תמיד מלמד אותי טריקים קטנים, אנחנו רואים יחד המון קטעי וידאו. הוא חלק גדול מהשינוי שחל בי".

עד למשחק מול נהריה היה ברור לכולנו שוונטיגו קאמינגס הוא הפוינט גארד המוביל של הקבוצה. אבל כשחזרת לשחק, קטש העביר את הכדור לידיים שלך וביקש ממך להתניע חלק גדול מהמהלכים. מי הרכז האמיתי של מכבי?

"גם אני וגם וונטיגו גארדים, שנינו מנהיגים ושנינו נשחק יחד. משחק הכדורסל, בטח הכדורסל האירופאי, מאפשר את זה. עכשיו שאראס הגיע לפנאתינייקוס, קבוצה עם כל כך הרבה גארדים טובים. אז מה, מי הפוינט גארד שם? הם ישחקו יחד, כי יש להם הרבה שחקנים טובים. ככה זה גם איתי ועם 'וי'. אני לומד המון מוונטיגו וזה נהדר. הוא כמו מנטור עבורי, וגם החבר הכי טוב במקביל. הבדלי הגילאים? זה לא משמעותי. אנחנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים חושבים דברים דומים, על המגרש ומחוצה לו, וזה לפעמים קצת מפחיד".

מבחינה מקצועית, אתה מרגיש טוב יותר בעמדה מספר 1 או בעמדה מספר 2?

"עבורי זה לא ממש משנה. מה שאני אוהב זה ליצור, להוביל, לדבר עם החברים לקבוצה ולהפוך אותם לטובים יותר. אלה האיכויות של רכז אמיתי, ואת זה אני יכול לעשות משתי עמדות הגארד".

למדת להכיר את היריבות העיקריות שלכם ביורוליג. אתה חושב שלמכבי יש קו אחורי טוב ועמוק מספיק כדי להתמודד איתן?

"לפעמים לוקח שנים כדי לפתח כימיה נכונה, אבל אומר לך בכנות שזאת אחת הקבוצות הכי מוכשרות ששיחקתי בהן בחיים. עכשיו זה תלוי בנו. נצטרך להתחבר במהירות ולעשות את הדברים הקטנים כדי שנוכל ללמוד תוך כדי תנועה. אבל מה שכן, הפציעה של טל עדיין משפיעה עלינו. הוא חשוב מאוד עבור הקבוצה. טל הוא גארד גדול שיכול לשמור על שחקנים גדולים יותר, למרות שגם ככה יש לנו המון שחקנים טובים, ואני בטוח שזו תהיה עונה מעניינת. איך אני מגדיר מעניינת? תראה, הבסנו את אולימפיאקוס ב-20 נקודות בלי טל, ניקולה ובלעדי. ולזה אני מתכוון כשאני אומר שיהיה העונה מעניין".

חזרת רק ביום ראשון מפציעה, שלמעשה גרמה לך להחמיץ את רוב תקופת ההכנה. ולמרות זאת, דווקא אתה קיבלת את הכדורים ברגעי הסיום. זה אומר לא מעט.

"באמת הייתה לזה משמעות גדולה עבורי, אבל אני חושב שעוד יש לי דרך ארוכה. אני צריך לעזור ליתר השחקנים לקבל זריקות פתוחות, להכניס אותם למשחק ולערב אותם. ואני חושב שכשאני על המגרש, שחקנים מקבלים את ההזדמנויות האלה. כשאבריא לחלוטין מהפציעה אשמור טוב יותר, אלחץ לאורך כל המשחק ואשמור על הקצב הגבוה שעודד אוהב. אני חושב שזה רק ישפר אותנו כקבוצה. אני רוצה להאמין שאיתי מכבי טובה יותר".