מקום קטן לדאגה

דקות ארוכות לאחר שמסדרונות ההיכל התרוקנו מאדם ואבק הקרבות החל לשקוע, נותר וינסנט קולה, מאמנה של לה-מאן הסימפטית, שקוע מעל ראשו בדף הסטטיסטיקה המקומט שהחזיק בידיו. כשטרנס מוריס חטף את הכדור השני בדקה האחרונה וסיים בליי-אפ שהעביר את היתרון לצידה של מכבי תל אביב, עיקם קולה את פניו בכאב וגלגל עיניים לתקרה. בירידה לחדר ההלבשה נזף ממושכות ברביב לימונד ובנבוייסה בוגבאץ' על איבודי הכדור המשמעותיים בדקות ההכרעה, שעלו לקבוצתו במשחק.

קולה היה כואב במיוחד, שכן לה-מאן כמעט ולא טעתה במשך שלושה רבעים וחצי. היא התעקשה לנתב את הכדורים פנימה, לכיוונם של סם קלאנסי ואלאיין קופי האתלטיים, וחגגה ב-18 הדקות בהן ישב טרנס מוריס על הספסל; הלכה בכל הכוח על ריבאונד ההתקפה כדי לבטל את משחק המעבר של מכבי; ובאופן כללי מיעטה לזרוק מבחוץ (17 ניסיונות משלוש בלבד) והשתדלה לסחוט את השעון עד תום. זה אולי היה משחק כדורסל מכוער לצפייה וקשה לעיכול, אבל מאבק המוחות בין שני המאמנים היה לא פחות ממרתק. "הכנו את עצמנו לכל תסריט אפשרי. אולי, בעצם, פרט לתסריט בו אנחנו מובילים בשמונה נקודות, חמש דקות לסיום", מיאן קולה להתנחם."ואולי פשוט לא האמנו שאנחנו באמת יכולים לעשות את זה".

עודד קטש ועוזריו לא היו מאוכזבים אמש מהיכולת הדלה שהציגו שחקניהם, כי אם מאי-העמידה בתוכנית המשחק המקורית. "ידענו שהם לא קולעים טוב מבחוץ ושצריך למנוע מהם את החדירה לצבע ואת ריבאונד ההתקפה, כי הרבה מעבר לזה אין ללה-מאן להציע. רק שלא באמת עשינו את מה שתכננו", ניסה גיא גודס להסביר. "ההתקפה לא עבדה, ההגנה לא עבדה, לא נכנסו טוב למשחק. אנחנו מאוכזבים מכך שלא שיחקנו טוב כקבוצה. ביורוליג אין מקום לטעויות כאלה. לא שמרנו על הריבאונד ולכן לא הצלחנו לייצר התקפות מעבר. הרבה שחקנים לא היו בשיאם, אולי חוץ מיותם הלפרין, אבל האמת היא שלמרות המספרים היפים והסטטיסטיקה שהעמיד, יצאנו בתחושה שגם זה לא היה משחק גדול שלו. הדבר החיובי היחיד הוא ששמרנו על הבית". מול יריבה קצת פחות נאיבית, הוסיף גודס בהכנעה, זה כנראה היה נגמר בהפסד.

כלל שחקני ומאמני מכבי הרבו לדבר בסיום על פיק הברכיים שתקף אותם במעמד המרגש. אולם אלו דיבורים שיכולים להיות רלוונטיים רק לפן ההתקפי. לחץ בא לידי ביטוי בבחירת זריקות רעה, בקבלת החלטות לא טובה, בזריקות קלות שחומקות החוצה. אבל לחץ לא אמור למנוע משחקן לעשות בוקס-אאוט. לה-מאן מחצה את מכבי 25-34 בריבאונד (כולל 4-13 בריבאונד ההתקפה). הלחץ, כמובן, הורגש היטב גם על הקווים. כאשר מאמן מזעיק פסק זמן פחות משתי דקות בתוך המשחק, זה אומר בדרך כלל אחד משניים: או שהשחקנים שלו לא הבינו מה ביקש מהם, או שהם פשוט התעלמו. שתי האפשרויות, בכל מקרה, מדאיגות.

"כמאמן, אין לך תובנות חדשות אחרי דקה בתוך המשחק", מספר מאמן כדורסל ישראלי. "בטיים-אאוט כל כך מהיר אתה רק מחדד את מה שאמרת לפני כן. ראו בבירור שעודד בלחץ. לא משפת הגוף שלו, אלא מהפעולות שביצע: הוא לקח פסק זמן מאוחר מאוד ברבע השלישי וזה סימפטום מובהק ללחץ, כי כשמאמן מחכה כל כך הרבה זמן זה אומר שהוא לא רצה לבזבז טיים-אאוט מהפחד שיצטרך אותו בהמשך. גם השיתוף של באטיסטה לארבעים שניות מלמד על פאניקה. אם אתה מכניס שחקן למשחק, לפחות תן לו כמה דקות להיכנס לקצב. אפילו העניין הזה של אזורית – מכבי לא שמרה אתמול אזורית בכלל, שהיא הפיתרון ההגנתי היעיל ביותר לנחיתות אתלטית או לבעיה בריבאונד. לפעמים, כשאתה לא שלם ובטוח בעצמך, אתה מעדיף להמשיך עם שמירה אישית, שהיא אולי פחות אפקטיבית, כי אתה חושש שיענישו את האזורית שלך בשלשות. כל מה שקרה אתמול זה פונקציה של חוסר ביטחון".

במשך שלושה רבעים ערבב קטש את חפיסת הקלפים מחדש וחיפש נואשות את הג'וקר שיציל לו את ערב הבכורה. רק שהוא לא כל כך מצא. לאורך דקות ארוכות ברבע האחרון העמיד חמישייה שכללה את יותם הלפרין, וונטיגו קאמינגס, דיוויד בלות'נטאל, ליאור אליהו וניקולה וויצ'יץ'. זו החמישייה המתואמת ביותר שיש לו כרגע. קטש גם עדיין מחפש פתרונות לכיסוי החור שנוצר בעמדת הסמול פורוורד, עם פציעתו של טל בורשטיין. הוא החליף אינספור מערכים, שינה הרכבים, ניסה את אליהו, כספי ובלות'נטאל, אבל בעדינות נאמר שאף אחד מהם איננו הסמול פורוורד האולטימטיבי. זאת ועוד: 33 דקות חלקו אמש יחד מרכוס פייזר, וונטיגו קאמינגס ואסטבן באטיסטה. שלושתם עולים למכבי כשלושה מיליון דולר ברוטו, אבל אתמול סיפקו במשותף 4 נקודות, ריבאונד בודד ומספר שלילי של נקודות מדד (2-). נחמד לראות שלפחות חוק אחד במכבי נותר על-זמני: לא משנה כמה כסף יוציאו הבעלים בקיץ וכמה זרים יקרים יונחתו בהיכל, בסופו של דבר וככלות הכל, הדברים תמיד מתנקזים בסיום לדרק שארפ.