הכי גדול באירופה

קבלן התארים היווני, מידאס המודרני אם תרצו, שנכנס בשנתיים האחרונות לנעליו של שרונאס יאסיקביצ'יוס כפוינט גארד הטוב ביבשת, עבר עונה מעט מוזרה. את אליפות היורוליג הפסיד למרות תצוגה פנומנאלית בגמר מול פנאתינייקוס, שסחטה קריאות התפעלות אפילו מאחרוני החוליגנים בשער 13. בדאבל הקבוע ברוסיה זכה, כמובן. ביורובאסקט, לעומת זאת, אכזב בגדול עם נבחרת יוון.

פפאלוקאס לא אתלטי במיוחד, לא מהיר, קצת גמלוני ולא בהכרח יציב מחוץ לקשת, אבל יהרוג אותך ברכות, באינספור דרכים אחרות: את הקרוס-אובר האלגנטי והטעיות הגוף אירופה מכירה לפני ולפנים אבל לא מצליחה לעצור; באיי.קיו הכדורסל הנדיר והדליקטסים שמאכיל את יתר חבריו לקבוצה אי אפשר לחבל; בעזרת 200 הסנטימטרים שהתברך בהם, הרגליים הארוכות והידיים העדינות הוא יגיע לטבעת כמעט מכל בלטה על הפרקט, יקבור ג'אמפרים באחוזים גבוהים במיוחד ולא יתבייש להוריד את השומר שלו ללואו-פוסט. שם, בזכות יתרון הגובה המוחלט, יצבור המון נקודות קלות. ובמשחק המעבר מדובר בשחקן קטלני עוד יותר. פפאלוקאס, חיית משחק אמיתית, יטעה רק לעיתים נדירות. פרס מיוחד יינתן לאדם שיאתר את משחק היורוליג החשוב האחרון בו העמיד יחס אסיסטים-איבודים שלילי.

פפאלוקאס לעולם לא יפתח בחמישייה, אבל תמיד יעלה כחילוף ראשון. "אני יושב בדקות הראשונות על הספסל ולומד את היריבה. כשאני עולה לשחק אחרי כמה דקות אני כבר מבין אותה ויודע איך אפשר לפגוע בה", הוא הסביר. בעורקיו זורמים, כנראה, מי קרח. אחרת בלתי ניתן להסביר את ההתעלויות הקבועות ברגעי הכסף. פפאלוקאס ינתב את הכדור לשחקן החם, יחדיר בחבריו את אהבת האקסטרה-פאס וישלוט אבסולוטית בקצב ובדקויות המשחק. גם בהגנה מדובר ברוצח ומעבר לכל, בשחקן של מאמן. עד שלא יוכח אחרת, תיאו פפאלוקאס הוא שחקן הכדורסל הטוב באירופה.

העין העקומה חוזרת ליבשת הישנה לאחר שנתיים של השבתה מאונס על ספסלי ה-NBA. בשלוש עונותיו האחרונות ביורוליג זכה יאסיקביצ'יוס בתואר (פעם אחת עם ברצלונה, פעמיים עם מכבי תל אביב) וניצח על הפילהרמונית של פיני גרשון. רגליו של שאראס איטיות במיוחד ומשחק ההגנה שלו הושם ללעג בידי לא מעט פרשנים, אבל מבחינה אופנסיבית מדובר בחבילה השלמה: הוא המוסר הטוב באירופה, מחזיק ביד נפץ משלוש (שיחק בקולג' כקלעי, באירופה הוסב לעמדת הרכז), מחטיא מהעונשין בקצב ששמעון מזרחי מספר בדיחות גסות (אף פעם) ושכלל את הפיק אנד רול לדרגת אומנות. הוא נחשב לאחד הטובים בעולם בכל הקשור לקריאת מצבים בפיק אנד רול, אף שיכולת הכדרור שלו בינונית. וזה היה שווה לפנאתינייקוס 3.5 מיליון יורו נטו לעונה.

יאסיקביצ'יוס מסרב להפסיד, גם לא בתחרויות קליעה באימונים, ונחשב למנהיג האולטימטיבי, אם כי מחוץ למגרש מספרים ששאראס אינו אדם נוח לכל הבריות. הוא כריזמטי בצורה יוצאת דופן, לטוב ולרע. אפשר לסמוך עליו שיתעלה במשחקים הגדולים באמת. בגיל 32 יאסיקביצ'יוס שב ליורוליג כדי להשלים את הקו האחורי של פנאתינייקוס, כתשובה לחימוש המאסיבי שערכה הקיץ צסק"א. אם יצליח לנער את האבק שצבר בפייסרס ובווריורס ויראה קצת יותר רצון ומוטיבציה בהגנה (אל תבנו על זה), ייתכן ויחזור בקרוב לראש הרשימה.

בלי ששמנו לב, וויצ'יץ' התבגר לנו. קצת הזדקן, בעצם. בעונה הקרובה יחגוג הפנומן הקרואטי 30 שנות קיום, ולאור מצבו הבריאותי והגב המועד לפורענות, צפוי לקבל מעט מאוד דקות בליגת העל, כדי לשמור על הרגליים טריות למאבקים החשובים יותר, בערבי חמישי.

עודד קטש מאוהב בו. אולי גם קצת מעריץ. במונחים אירופאים, וויצ'יץ' הוא שחקן פנים כמעט מושלם: אומנם לא אתלטי בצורה יוצאת דופן, לא מהיר ולא מתרומם לדאנקים מהדהדים (מעדיף לשמור אנרגיות), אבל בעל אינטליגנציית משחק נדירה. קטש אומר ש"כשהכדור בידיים של ניקולה, תמיד קורים דברים טובים". וויצ'יץ' הוא כנראה המוסר הגבוה הטוב ביותר שראתה אירופה מאז ארווידאס סאבוניס האגדי. בנערותו בקרואטיה, למרות גובהו, תופקד לעיתים כרכז ורכש מיומנויות של פוינט גארד. הוא מנהל את ההתקפה מאזור הטופ אוף דה קי, מכוון את החברים, מאיץ את התרגילים ולא יתבייש למסור לליאור אליהו מאחורי הגב או להעיף את הכדור לתקרה בתזמון כה מדויק, שהוא ינחת ישר בידיים של מייסיאו באסטון, שיצטרך רק לנתר קלות ולנגוח פנימה.

משחק ההתקפה של מכבי מבוסס ברובו על וויצ'יץ'. שחקני הקבוצה נמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת, כי במכבי אומרים שוויצ'יץ' כבר ימצא מי-מהם לסל קל. וויצ'יץ' יהרוג אותך מבחוץ ומבפנים, עם מגוון התנועות שלו בצבע. הוא ייקח כל שומר לטבעת או יוריד אותו ללואו-פוסט, שם, עם צעד ימינה וחצי הוק-שוט משויף, זה כמעט תמיד נגמר ברשת. אילו היה קצת יותר קליל ופחות שביר, תולדה בלתי נמנעת של שחיקת הגוף המאסיבי הזה לאורך השנים, הייתם רואים אותו דרך המסך, בשעות הקטנות של הלילה. לא פחות חשוב מכך, וויצ'יץ' ג'נטלמן אמיתי כפי שהוא שחקן כדורסל נפלא.

באתונה אומרים שפאו היא "דיאמנטידיס ועוד ארבעה". על איכויותיו של דימיטריוס דיאמנטידיס וחשיבותו למארג הקבוצתי של אלופת אירופה תעיד העובדה שלמרות שז'לימיר אובראדוביץ' ידוע בחיבתו לרוטציה ארוכה ובסגלים העמוקים שמגבש, דיאמנטידיס נמצא על המגרש יותר מכל שחקן אחר: בעונה שעברה זכה ביורוליג לכ-30 דקות משחק בממוצע, מספר כמעט דמיוני במונחים של הסרבי הקשוח.

ביוון מכונה דיאמנטידיס איש העכביש. חייל הקומנדו של אוברדוביץ' הוא ללא עוררין שחקן ההגנה הטוב באירופה, וזוכה בתואר השומר הטוב ביורוליג כבר מספר שנים ברציפות. הוא אתלט בחסד עליון ויכול לשחק בכל העמדות בקו האחורי, ביעילות זהה. הוא נחשב לאחד ממנהיגיה של פאו, הדבק הקבוצתי, אבל ביסודו מדובר בשחקן אפור. הוא נמצא בכל מקום על המגרש, כל הזמן, ובעל כושר גופני יוצא דופן שמאפשר לו ללחוץ על מובילי הכדור של היריבה לכל אורך המשחק. הוא יישלח ליירט את כוכב היריבה, ובדרך כלל יעשה זאת בהצלחה. דיאמנטידיס אומנם לא יציב מבחינה התקפית, נחשב לקלעי ולחודר סביר בלבד, אבל ריבאונד מצוין יחסית לגובהו (1.96) ושחקן שבאופן כללי ממעט לטעות. במשפט אחד: השחקן האמין ביותר באירופה.

הסלובני של צסק"א עובר רנסנס תחת אטורה מסינה. בתקופתו באיטליה (וירטוס בולוניה, פורטיטודו בולוניה) נחשב הפורוורד לשחקן מעט עצל ואנוכי שהתרכז ביידוי שלשות, אבל מסינה, שאימן אותו גם בארץ המגף, הצליח למקסם את האיכויות הפיזיות והמקצועיות של סמודיש והפך אותו לשחקן יעיל במיוחד. יחסית לגוף הגדול (2.05) והשרירי, סמודיש נחשב לשחקן מהיר. היום הוא כבר לא מתבייש לטייל לטבעת בכל הזדמנות, ולמד להפוך מיס-מצ'ים לנקודות קלות. אשתקד לכד סמודיש את המקום ה-16 והמכובד ביורוליג בכל הקשור לנקודות מדד איכות לדקה, ובצסק"א היה שני בקטגוריה רק לפפאלוקאס. מסינה בנה סביבו את משחק ההתקפה של צסק"א, ובחירת הזריקות הנבונה של סמודיש מסדרת לו טיולים בלתי פוסקים לקו העונשין (זרק בעונה שעברה כמעט 4 פעמים בממוצע מהעונשין, 16 ביורוליג, חמישי ביורוליג בסחיטת עבירות לדקה). אם לסמודיש היו יחסי ציבור טובים יותר, כנראה שהיה מוצא את מקומו ב-NBA.

בעונה שעברה מיצב שישקאוסקאס סופית את מעמדו כסמול פורוורד האירופאי הטוב ביותר. וזה למרות שעד גיל 25 הוא בכלל כדרר בריטאס וילנה וחסה בצילם של הכוכבים המקומיים. בקיץ שעבר, אחרי שנתיים בבנטון טרוויזו, אחת מהן תחת דיוויד בלאט, נהנה מנסיקה חדה במניותיו וחתם לשלוש שנים בפנאתינייקוס, בחוזה כבד במיוחד. משום מה, בחוזהו גם עוגן סעיף יציאה בסך של כמיליון יורו, בו עשתה הקיץ צסק"א שימוש וחטפה את שישקאוסקאס תחת אפם של הינאקופולוסים. אולי התצוגה הגדולה בגמר הפיינל פור באתונה (20 נקודות, 5 אסיסטים, 4 ריבאונדים, 30 נקודות מדד), שסידרה לשישקאוסקאס החביב את תואר ה-MVP, היא שהציתה את המהלך.

עיקר כוחו של שישקאוסקאס ביד הנפץ (בעונה שעברה קלע ב-47% ל-3 ביורוליג, שישי במפעל), כאשר בהתקפה יכול גם לעזור בריכוז המשחק ולשמש מוביל כדור נוסף. שישקאוסקאס יציב במיוחד ואשתקד סיים רק חמישה משחקי יורוליג ללא שלשה. כמו כן, בעשרת המשחקים האחרונים של העונה שעברה קלע בספרות כפולות. שישקאוסקאס לא כריזמטי או נוצץ במיוחד, אבל העובדה שזכה באמונו של אובראדוביץ' והיה שני בדקות המשחק רק לדיאמנטידיס, יכולה ללמד עליו רבות.

מאצ'אס רעב. הקלצ'ניקוב הליטאי, שהחמיץ את מרבית העונה שעברה לאחר שקרע את גיד אכילס, חוזר למפעל בכושר מלא. לפני שעזב את טאו ויטוריה לניו-אורלינס הורנטס בקיץ 2005 נחשב מצ'יאוסקאס לקלע הטהור הטוב ביבשת. היום, לאחר הכישלון הגדול ב-NBA והפציעה הקשה, הוא ירצה להוכיח לכם שיד הזהב עדיין כאן. מאצ'אס הוא סט-שוטר פנטסטי ומגוון, שיודע לכדרר, להוביל כדור ולמסור. הוא חודר נהדר וסקורר בחסד עליון. בניגוד לרוב הקלעים, מצ'יאוסקאס גם משקיע מאמצים רבים בחלק ההגנתי ונחשב לשומר טוב. פיני גרשון בנה סביבו את הקו האחורי של אולימפיאקוס. בלתי ניתן לעצירה כשהוא נכנס ל'זון'. אם ישדרג במעט את יכולת המסירה, יכול להפוך לנשק ההתקפי הקטלני ביותר באירופה.

אלו מכם ששומרים אמונים לכדורסל האירופאי הכבד והאיטי של פעם, וודאי מעריצים את לזארוס פפאדופולוס. האחרים יעדיפו לראות על הפרקט בערך כל שחקן אחר. אם לומר את האמת, הכדורסל של פפאדופולוס מחריד בכיעורו, אבל יעיל באותה מידה. פפאדופולוס הענק (2.10) עבר הקיץ לריאל מדריד בעסקת עתק, המוערכת בכ-2.5 מיליון יורו. הבלאנקוס בונים על כתפיו הרחבות ומשוכנעים שהוא זה שיעזור להם לעשות קפיצת מדרגה נוספת ויסחוב אותם לפיינל פור. הוא גדל באיראקליס ושיחק ביוון עד גיל 24, כולל שנתיים לא מוצלחות בפנאתינייקוס. את הפריצה ביצע במדי דינמו מוסקבה, והפך לביג-מן הדומיננטי ביותר ביול"ב קאפ. מתחת לזיפים ולקוקו המאיים מתחבא שחקן רגיש: פפאדופולוס ניחן ביד רכה מטווחים בינוניים, ולמרות הגוף המסורבל והכבד הוא אוהב ויודע למסור. ביג פפא ימעך אתכם בצבע, יפרק אתכם בהגנה, יחסל אתכם מחצי מרחק וכשמנסים לצופף מולו, הוא ישחרר את הכדור בתזמון המדויק לקלעי שיתמקם על קשת השלוש ויהנה מזריקה חופשית. יאסו.

אם אתם מאמני יורוליג חדשים שנפגשים במקרה עם טאו ויטוריה, עשו הכל, רק אל תשאירו את איגור ראקוצ'ביץ' לבד. למרות שגם אם מקיפים אותו שלושה שחקנים זה לא תמיד עוזר. כמו כל גארד סרבי משובח, ראקוצ'ביץ' הוא סקורר נפלא שיכול לצבור נקודות באינספור דרכים. הוא לא מוגבל בטווח, יכול לחדור בלי בעיה מול כל שומר, לקלוע מכדרור או תוך כדי תנועה, עם הגב לסל או עם הפנים לסל. אין לו בעיה להתרומם לזריקה מול שומרים שגבוהים ממנו בשני ראשים. משוגע, במובן החיובי. ביורוליג סיים אשתקד כסגן מלך הסלים וחמישי באחוזים לשלוש. רק פעמיים ירד מדאבל-פיגרס בנקודות. היום, כנראה שמדובר בסקורר הטוב באירופה.

באטיסט פותח עונה חמישית במדי פנאתינייקוס, ולא מדובר בנתון מובן מאליו. הוא אחד מאהובי הקהל ביוון, כיוון שתמיד משאיר הכל על הפרקט. הוא אתלט עצום ושומר נהדר. באטיסט מכיר במגבלותיו וכמעט לא זורק משלוש. בתוך הקשת, לעומת זאת, הוא קולע ב-67%. באטיסט נותן את הבלאנס בקו הקדמי של פאו, שואב ריבאונדים ואשתקד צבר 15.5 נקודות מדד איכות ב-22 דקות בממוצע בלבד (שלישי ביורוליג בנקודות מדד לדקה). הוא יעיל, יציב ואמין, וככל הנראה הפאוור פורוורד הטוב ביבשת. לפחות עד שמרכוס פייזר יוריד כמה קילוגרמים ויוכיח שבחירה רביעית בדראפט זה לא משהו שהולך ברגל.