דבק בו רביב

ביום חמישי הקרוב רביב לימונד עתיד להיות השחקן הישראלי השני אי פעם שמשחק נגד מכבי תל אביב ביורוליג. למי ששכח, הראשון היה לא אחר ממאמן הצהובים, עודד קטש. זהו פרט טריוויה זניח, אבל אולי כזה המסמן את הכיוון אליו לימונד חותר. בכל מקרה, לא ברור באיזה מעמד חוזר לימונד לישראל: כשחקן יורוליג לגטימי או כשחקן שעדיין מחפש את הקאמבק ונסע עד צרפת מכורח המציאות.

לימונד (1.91 מ', 23) סומן בעבר ככישרון הבא של הכדורסל הישראלי, ופריצתו הייתה רק עניין של זמן. כבר בגיל 18 כיכב הגארד במדי עירוני רמת גן. הקבוצה מזיסמן סיימה אחרונה בטבלה, אבל עבור לימונד זו הייתה רק תחילת הדרך למעלה. באמצע עונת 2003/4 הגיע המעבר הגדול להפועל ירושלים, ובקיץ 2004 הגארד הצעיר הפציץ בטורניר אליפות אירופה 18.7 נקודות, והוליך את נבחרת העתודה של ישראל, יחד עם יותם הלפרין, לסגנות. אבל כמו בכל טלנובלה טובה, כאן העלילה מתחילה להתפתל. כיאה לסיפור של לימונד.

אומנם בסוף אותה עונה צפה לימונד בחבריו החדשים חוגגים תואר היסטורי בגביע יול"ב, אבל מבחינתו החלו שלוש השנים שהאטו לו את הקריירה. "אני חושב שאם הוא היה לוקח החלטות נכונות בתחילת הקריירה, הוא היה פורח קודם. בסופו של דבר הזמן עושה רק טוב, וכל התנסות כזו תורמת לחספוס שלו ולהתחשלות שלו כשחקן", מסכם מאמן עירוני רמת גן, רובי בלינקו, את אותן שנים במלחה. בלינקו אימן בעבר את בית הספר אורט יד לייבוביץ' בנתניה, וטיפח במסגרתו את לימונד כבר מגיל צעיר. "כילד, זיהינו את הכישרון שלו, את המנטליות שלו. בכל גיל, ילדים, נערים או נוער, הוא בלט. כשהיה בן 15 היינו יחד במסע בארצות הברית וכל תיכון או קולג' שראה אותו, היה מוכן לקחת אותו".

בלינקו יודע על איזה החלטות נכונות הוא מדבר. ירושלים של אותן שנים לא ממש היטיבה עם השחקן, ותחת שרביטו של שרון דרוקר היה לימונד שחקן ספסל, שתפקידו להכניס אגרסיביות והתלהבות. השורה הסטטיסטית של התקופה ההיא אינה מחמיאה במיוחד. בפלייאוף לא זכה לימונד לאמון ממאמנו, וגם כשארז אדלשטיין הגיע העירה לא השתנו פני הדברים. בקבוצה בה מלכו באותן שנים פיגורות כמו מאיר טפירו, דורון שפר ו-וויל סולומון, היה קשה לו להתבלט, והמאמנים שהתחלפו לידו העדיפו להשתמש בכישרונם של האחרים. בעונת 2005/06 רשם לימונד ב-20 משחקי הליגה במדי ירושלים ממוצע של 3 נקודות ב-8 דקות משחק. תחתית הבור.

"הבאנו שחקן צעיר שהכישרון שלו היה מונח על השולחן", מספר מאמן עירוני נהריה, אריאל בית הלחמי, על קליטתו של הבחור הנתנייתי בקבוצה מהצפון בקיץ 2006. "נתנו לו להוביל את הקבוצה. הוא היה צריך לקבל עזרה בקו האחורי, אך נקלענו בעמדת הרכז לבעיה עם הזרים, ולכן הוא הפך משמעותי יותר ממה שחשבנו או תכננו. הוא היה אמור לשחק לצד רכז מנוסה וזר, אבל אחרי שג'רוד הנדרסון נפצע בתחילת העונה, לא מצאנו פתרון טוב לעמדת הרכז, ורביב לקח על עצמו הרבה". כך מצא עצמו לימונד הופך משחקן ספסל בירושלים למנהיג הקבוצה היומרנית מנהריה. לאורך העונה התחלפו לידו שמות כמו ג'ון גילכריסט, שון קולסון ומייקל ג'ונסון, ובסופו של דבר, הכל התנקז אליו.

"הוא הפך למוביל הקבוצה", נזכר בית הלחמי בעונה הלא ממש מוצלחת שעברה על קבוצתו, "אין ספק שהוא לקח אחריות בגדול, לפעמים גם לרעה, אבל תרמנו לו הרבה. הייתה לו אפשרות לעשות דברים שחשובים להתפתחות של שחקן צעיר". באופן מעודן, נגע בית הלחמי בעקב אכילס של לימונד. מדובר באתלט אדיר עם רגליים חזקות, הגנה יעילה, ניתור מצוין, יד טובה וראיית משחק, אבל קבלת ההחלטות שלו ברגעי הסיום הורידה את נהריה לא אחת מנוצחת מהפרקט. בחמשת משחקיו ביורוקאפ תרם לימונד לנהריה ממוצע של 16.6 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים, אבל לא מעט אוהדים בעין שרה עוד זוכרים את השלשה המוזרה שזרק כמה שניות לסוף, בהפסד לאסטודיאנטס ביורוקאפ.

ב-27 משחקיו בעונה שעברה בליגה תרם לימונד ממוצע של 14.9 נקודות, 3.1 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. מספרים מרשימים, אבל לא תמיד מנצחים. באמצע העונה הגיעה נהריה למשחק חוץ במלחה, לימונד נצץ עם 21 נקודות ב-90 אחוזים מהשדה, ומצא פנאי לחלק חמישה אסיסטים. הסיום היה טראומתי ותשעת איבודיו באותו משחק, חלקם ברגעי ההכרעה, הורידו את נהריה מהפרקט עם הפסד כואב, 91:90.

"הוא עוד צעיר, ויש הרבה לפניו", מרכך קפטן נהריה, ברק פלג, ששיחק בעונה שחלפה עם לימונד. קבלת ההחלטות של לימונד עוד טעונה שיפור, אבל פלג ממעיט בחשיבות העניין, בטח אחרי העונה בה התגלח השחקן על זקנה של נהריה. "יש לו כל כך הרבה דברים טובים מעבר לכישרון שלו. יש לו מוסר עבודה אדיר, הוא בא לפני כולם לאימון, והולך אחרון".

את שיקול הדעת בקבלת ההחלטות משאיר פלג לעתיד, וכאן אנו מגיעים אולי לבעיה המרכזית הנוכחית של לימונד - הסתגלות. כוכב הנבחרת הצעירה ועירוני רמת גן הפך בזמנו לשחקן ספסל ממורמר בהפועל ירושלים. כשהגיע לנבחרת ישראל בקיץ האחרון כשחקן הישראלי המצטיין של העונה, הוא התקשה לפלס את דרכו בסגל שהתכונן לאליפות אירופה. "בנבחרת היה צורך לבוא לא כשחקן מוביל, ולהרוויח מחדש את המעמד", מנתח פלג את אירועי הקיץ, "כמתבונן מהצד, רביב רוצה ומרגיש שהוא צריך להיות מרכזי, ובאופן טבעי, אם אתה בא אחרי עונה מצוינת, ולא מוצא את עצמך בנבחרת, זה מתסכל. צריך לעשות התאמות. סבלנות הדדית הייתה תורמת לשני הצדדים. אם הוא היה נשאר בנבחרת, הוא היה מוצא את הנישה שלו, והם היו מוצאים את האיכויות שלו".

אז סבלנות הדדית לא הייתה שם, ושוב לימונד מצא עצמו רוכב באותה רכבת הרים מתעתעת, משחקן מרכזי ומוערך לאחד שצריך להילחם על מקומו. איך זה נגמר בסוף? כולם יודעים. המאמן צביקה שרף סירב להתראיין לכתבה זו, אבל העובדה שלימונד לא נטל חלק ביורובאסקט מעידה על כך שהאיש עם הקיסם לא ממש מעריך אותו בשלב זה של הקריירה.

אחרי העונה בנהריה היה די ברור שלימונד בשל לעבור לרמה גבוהה יותר. חוזהו חייבו לשחק בישראל רק בהפועל ירושלים, ולאור ההיסטוריה בין הצדדים, טבעי היה שהגארד ימצא עצמו באירופה, חותם באלופת צרפת לשעבר, לה מאן. עתה המעבר קשה יותר. מעבר לצורך לבלוט ולהוביל, לימונד מתמודד עם קשיים נוספים. "כיום הוא לא משחק הרבה או פותח בחמישייה, ועכשיו יש חשיבות לקטע המנטלי", אומר בית הלחמי, "יש לו את הכישרון והיכולת להצליח. לה מאן אינה מאריות אירופה, זו קבוצת יורוליג בינונית, ואין סיבה שלא ישתלב בה. הקושי נמצא מסביב. זו מדינה זרה, אין לו את מעטפת המשפחה והחברים, הוא תחת מאמן חדש שיכול לאהוב או לא לאהוב את סגנון המשחק שלו. זה לא תלוי רק בו, אלא גם בצוות המקצועי סביבו, והאופן בו יעריכו אותו וישתמשו בו".

המעבר להפועל ירושלים לא עשה טוב ללימונד, ושוב מנקר הספק אם פריחה על הפרקט תפנה את מקומה לקמילה על הספסל הצרפתי. "מבחינת יכולותיו הפיזיות וכישרונו, הוא מתאים. משחק או שניים ביורוליג שווים הרבה ניסיון, יותר מאשר ללכת לליגה קטנה יותר שבה אולי תצליח ואולי לא", שומר ברק פלג על אופטימיות, "הוא יודע שהוא צריך לקבל דברים אחרת, הוא בכיוון הנכון. זה צעד שיכול לבגר אותו ולעצב את האישיות שלו, בגלל הריחוק מהארץ. אני מקווה שתהיה לו סבלנות להתגבר על משברים וקשיים שעוד יהיו". בלינקו חושב שהתפתחותו של הנער אותו טיפח בעבר, לא תיעצר. "הוא שחקן מקצוען לכל דבר, ומעבר לזה, הוא אוהב את המשחק ברמות שלא ראיתי אצל הרבה אנשים", מספר בלינקו, "הוא כבר לא ילד, הוא יודע להתמודד עם הדברים והמציאות החדשה. המעבר ללה מאן חיובי, הוא מספיק מוכן כדי לעשות את הקפיצה. אני מקווה שהבדידות והארץ החדשה לא ישברו אותו".

גם אריאל בית הלחמי מנבא שהשחקן לא ישקע שנית. "הוא עשה בחירה טובה בהליכה ללה מאן. יש כאן גם גורמים כלכליים, מדובר בקבוצה שמשלמת לו הרבה יותר ממה שהרוויח בארץ. יש לו כישרון גדול, ועכשיו יש חשיבות לקטע המנטלי. הוא בחור שלא נשבר, אם רק יקבל הזדמנות - הוא יצליח. כיום הוא יותר בשל ובוגר, הוא כבר הוביל קבוצה".

דומה שהשלושה בכיוון הנכון. הגארד הישראלי מתחיל לבסס את מקומו בשורות הקבוצה הצרפתית, ובמחזור הליגה האחרון נגד פו אורטז שיחק לימונד 27 דקות בהן קלע 15 נקודות, הרבה מעבר לממוצע שלו, שעמד בשלושת המשחקים הקודמים על 13.6 דקות ו-3.6 נקודות. אמנם זה רק משחק אחד ואי אפשר להסיק ממנו דבר, אך אלו הם הצעדים הקטנים בשביל הביטחון העצמי בו צועד שחקן כדורסל, והחלופה הנגדית, אתם יודעים, בטח לא הייתה מוסיפה לו.

ביום חמישי הקרוב יגיע לימונד עם קבוצתו ליד אליהו, אותו הוא מכיר היטב, למשחק שיחנוך את העונה האירופית של שתי הקבוצות. הנתונים הפיזיים, הכישרון והעובדה שדרק שארפ וטל בורשטיין לא הופכים צעירים וכשירים יותר מיום ליום, מעלים את השאלה אם אחרי עונה טובה בליגה הצרפתית, יכול לימונד ללבוש את המדים הצהובים. נכון, בעולם הספורט רווי התהפוכות זה נשמע רחוק וחסר יסוד, אבל אפשר להיזכר בשרון ששון שעשה את הדרך מנהריה לאוראל גרייט הרוסית, ומשם לאימפריה של שמעון מזרחי. בלינקו נענה לאתגר. "אני מקווה שנגד מכבי הוא יקלע 20 נקודות, ומכבי תנצח. אין לי ספק שלימונד יהיה אחד הגארדים המובילים במדינה ובנבחרת, ואין לי ספק שהוא גם יכול להיות בעתיד חלק ממכבי". פלג מהוסס יותר. "הכל עניין של סיטואציה", הוא אומר, "דרק יפרוש בעתיד, והגעה למכבי זה משהו שיכול לקרות עוד שנתיים-שלוש. תנו לו את הזמן שלו לגדול".