מדינה קטנה, מהפכה גדולה

ב-20 באוקטובר 2002 ניצבו נבחרת צפון אירלנד ומאמנה, סמי מקלרוי, אחרי שני משחקים כושלים במוקדמות יורו 2004. הראשון, שמונה ימים לפני כן, הסתיים בתבוסה 3:0 לספרד והשני בתיקו מאופס מול אוקראינה בבלפאסט. עוד קמפיין שמטרתו עלייה לטורניר גדול לראשונה מאז מונדיאל 1986 נפתח בצורה עגומה, אבל דווקא אחד מגדולי כדורגלניה בכל הזמנים, ג'רי ארמסטרונג, היה סלחני באותו יום.

"לראשונה מזה 75 שנים לא כבשנו שער כבר במשך חמישה משחקים, השגנו נקודה אחת בלבד משני המשחקים הראשונים וחסר לנו חלוץ מטרה. הגיע הזמן להתייאש? דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת", כתב באותו יום חלוץ טוטנהאם לשעבר, שלבש את מדי נבחרתו במונדיאלים של 1982 ו-1986. "אוקראינה מדורגת 50 מקומות מעלינו בדירוג העולמי, יש להם שחקנים משחטיור דונייצק, דינמו קייב וספרטק מוסקבה והם יכולים היו להושיב על הספסל שחקן כמו סרגיי רברוב. אתם יכולים לדמיין את סמי מושיב שחקן כזה על הספסל שלנו?".

"ועוד משהו", הוסיף ארמסטרונג, "אני חייב להגיד כמה נהניתי מ-1,000 האוהדים שליוו את הנבחרת לספרד. הם התנהגו למופת ולא הפסיקו לשיר. הם היו פשוט מדהימים. אני שמח להגיד שפגשתי את רובם, אבל אני יכול להבטיח לכם שלא נעניתי לכל ההזמנות שניתנו לי לשתות".

דווקא בימי קינה אלו, יש לנו הרבה מה ללמוד מהגישה הצפון אירית, אותה מבטא באופן מושלם ארמסטרונג. נכון, לפני מספר חודשים צפון אירלנד עוד אצה לעלייה לאליפות אירופה, אבל דווקא עכשיו, בימים בהם התברר כי גם היא וגם ישראל לא יהיו בשוויץ ובאוסטריה בקיץ הבא, ויום לפני שהנבחרות הצעירות של השתיים נפגשות, ניתן אולי לעמוד על ההבדלים בין השתיים.

מדינה קטנה (ומוכת קנאות דתית) ואיכות ירודה בצורה יחסית של הליגה המקומית ושל השחקנים הם לא תירוצים שיכולים להיות נחלתו הבלעדית של הכדורגל הישראלי. בצפון אירלנד יש פחות משני מיליון תושבים ופחות משני שחקנים בליברפול ובצ'לסי, אבל איכשהו, אולי דרך דבריו של ארמסטרונג, ניתן לראות שההבדל הגדול ביותר בין הכדורגל הצפון אירי לזה הישראלי מצוי במשהו אחר.

אותו קמפיין נמשך וצפון אירלנד לא מצאה לכל אורכו את הרשת. את הבית היא סיימה במקום האחרון, מתחת לארמניה הקיקיונית, עם שלוש תוצאות 0:0 וחמישה הפסדים. תחת מקלרוי לא כבשה צפון אירלנד במשך 13 משחקים רצופים וניצחה ב-5 משחקים מתוך ה-29 בהם הדריך אותה, כולם בשנתו הראשונה בתפקיד. במרץ 2004 הגיעה לתחתית. היא דורגה במקום ה-124 בעולם, הגרוע בהיסטוריה שלה, והידרדרה לדרג החמישי באירופה.

עם זאת, מקלרוי שהתפטר בשלהי 2003 אחרי שלוש שנים כושלות בתפקיד, שחקן עבר גדול עם קרוב ל-90 הופעות בינלאומיות בנבחרת, נותר עד היום אחד מאנשי הכדורגל האהובים במדינה. בצפון אירלנד יודעים שגם קמפיין נוראי, ללא כיבוש ועם מקום אחרון, לא יכול להפוך את המאמן הלאומי לאויב העם.

היום, שלוש וחצי שנים לאחר מכן, התהפך עולמה של הנבחרת מהאי הבריטי. צפון אירלנד מדורגת במקום ה-36 בעולם, אחרי שלפני כחודשיים כבר דורגה במקום ה-27. השינוי התחיל בספטמבר 2005, במשחק חסר חשיבות במוקדמות המונדיאל, כשנה וחצי אחרי מינוי של לורי סאנצ'ז למאמן הלאומי. אנגליה כבר הייתה כמעט בטוחה בטורניר בגרמניה, צפון אירלנד שיקמה את חורבותיה עם קמפיין בינוני, אבל 0:1 קטן חתם ניצחון ביתי ראשון מזה 78 שנים שלה על האחות הגדולה.

הקהל הצפון אירי, שעד אז היה מנומנם כתוצאה מהחיוורון של נבחרתו, התחיל להתעורר והווינדזור פארק העתיק התחיל להתמלא בקצת יותר מ-20 אלף חיילים של הצבא הירוק-לבן, אוהדי צפון אירלנד, בכל משחק. ניצחון על אנגליה הדליק את הפתיל והתותחים התחילו לירות במוקדמות יורו 2008. ספרד ושבדיה הפסידו בבלפאסט, דנמרק השיגה רק 0:0 בקופנהגן והמהפך הושלם. צפון אירלנד יכולה הייתה לכבד את עצמה שוב.

בדייויד הילי, שכבש את השער מול אנגליה ושעד העונה לא רשם ולו דקת פרמיירליג אחת בקריירה, גלומים רבים ממרכיבי סיפור הסינדרלה שדבקו גם בנבחרתו בחודשים האחרונים. לידס, קבוצתו של הילי בעונה שעברה, ירדה ליגה והוא הציג יכולת חלשה והתקשה לכבוש, אבל דווקא במדים הלאומיים הוא מצא את הפריחה.

בעבר היו בונים שחקנים מנבחרות בינוניות על פריצה דרך הנבחרת, אבל היום השתנו פני הדברים. מערכי סקאוטינג סבוכים, גביעי אירופה השונים ואפילו יוטיוב שינו את פני המשוואה. צלחות לווין מביאות שידורים מכל ליגה לכל סלון ובאירופה, בה ההגבלות על שיתוף זרים הפכו למטושטשות לחלוטין, כל הגבולות נפרצו. מי בישראל לא שמע על החשיבות של השתתפות בגביע אופ"א עבור וינסנט אניימה? גם הוא כבר יודע שהדלת לליגה אירופאית בכירה גדולה בהרבה בגביע אופ"א מאשר הפתח הצר שמתירים לו מירב משחקי נבחרת ניגריה, גדולה ככל שתהיה.

הילי, לעומת זאת, עשה את זה בדרך הישנה והטובה. למרות שלא הרשים במדי לידס, החלוץ כבש שלושער שהיה שווה סנסציה מול ספרד, שלושער נוסף מול ליכטנשטיין ואת הגול היחיד במשחק הניצחון על לטביה. את מאמן נבחרת שבדיה, לארס לאגרבק, שהצהיר ש"אנחנו לא חוששים מהילי. אנחנו מכירים אותו ויודעים איך לעצור אותו", העניש החלוץ עם צמד שהעניק לנבחרתו ניצחון מפתיע 1:2.

אם יש שחקנים שאומרים עליהם שהם "שחקני ליגה טובים", הרי שהילי הוא ההיפוך הגמור. על אף שהיה שותף ל-23 החודשים בהם לא כבשה צפון אירלנד שער, לשחקן החוד יש 32 שערים ב-59 הופעות בינלאומיות. הילי הוא חלוץ נבחרת טוב וזה משהו שכל נבחרת בינונית הייתה שמחה להתברך בו. היום משחק החלוץ בפולהאם. קבוצת תחתית, אבל בפרמיירליג. בגיל 28 הגיח משום מקום וטיפס לגבהים אותם לא הכיר, אך לא הייתה זו יד המקרה.

באפריל 2007 פוטר מאמן פולהאם, כריס קולמן. ההצלחה הכבירה של לורי סאנצ'ז לא נעלמה מעיניהם של ראשי הקוטג'רז ואלו מינו אותו למאמן הקבוצה. כך מסתבר, הרוויח סאנצ'ז מנבחרת צפון אירלנד לא פחות ממה שהיא הרוויחה ממנו. אחרי שהציל את קבוצתו החדשה מירידה, דאג שחקן העבר של רדינג ו-ווימלבדון לסביבה מוכרת וכך נולד לו הרומן בין פולהאם לבין הילי.

בנוסף לחלוץ עשו גם כריס ביירד מסאות'האמפטון וסטיבן דייויס וארון יוז מאסטון וילה את הדרך לקרייבן קוטג', כשפולהאם הופכת לחממה צפון אירית לכל דבר. ביחד עם דמיאן ג'ונסון ומייק טיילור הוותיק שעלו ליגה עם ברמינגהאם ועם ג'ורג' מקארטני מווסטהאם, בקיץ אחד עלה משמעותית מספר השחקנים מהמדינה הקטנה בליגה האנגלית הבכירה. מירב התודות שלוחות לקמפיין אחד מוצלח.

"מכרנו 28 אלף חולצות של הנבחרת בשלושת החודשים האחרונים", סיפר סאנצ'ז כחודש לפני שעזב לפולאהם, "זה נהדר לראות את ההשפעה שיש לנבחרת על האנשים במדינה. אפשר להרגיש את תחושת הגאווה".

בתחילה דובר על כך שסאנצ'ז ימשיך בצפון אירלנד, במקביל לעבודתו השוטפת בפולהאם, אך עד מהרה ירד הרעיון. המאמן המצליח עזב לטובת חלום הפרמיירליג וכעת על ההתאחדות הצפון אירית היה למצוא לו מחליף לשישה משחקי המוקדמות שנותרו. דרך כיצד לעשות זאת כבר היתה להם.

שישה מתוך שמונה המאמנים שעברו על הקווים של נבחרת צפון אירלנד מאז 1967 - סמי מקלרוי, בריאן המילטון, בילי בינגהאם, בילי בלאנשפלאוור, דייב קלמנטס וטרי ניל - צברו למעלה מ-45 הופעות בינלאומיות כל אחד כשחקנים בנבחרת הלאומית ולכן, כמיטב המסורת, מינויו של נייג'ל וורתינגטון, לו 66 הופעות במדים הירוקים-לבנים, לא הגיע בהפתעה.

תתארו לעצמכם שמעתה ידריכו את ישראל בעיקר מאמנים כאלון חזן, ראובן עטר, ניר קלינגר ואחרים. שחקני עבר בעלי ניסיון בינלאומי גדול, שקמפיינים של הנבחרת היו פעם חלק מהאוויר אותו נשמו במשך שנים ארוכות. קשה להאמין שכאן זה יקרה, אבל בצפון אירלנד זהו בדיוק המצב.

במקביל למינוי מאמן חדש המשיכה ההתאחדות המקומית בקמפיין נמרץ משלה. הקנאות הדתית היא חלק בלתי נפרד מהמדינה הקטנה. ניל לנון פרש בגללה מהנבחרת ומשחקי הדרבי בין גלנטורן ולינפילד נוהגים להתלהט סביב הסוגייה. בשנים האחרונות ההתאחדות לא מסתפקת בגינויים במקרה הטוב או בסוג של התעלמות, ראה מקרה עבאס סואן בטדי, אלא פועלת בצורה ממשית להרצת קמפיין ל"בעיטת הקנאות הדתית מהמגרשים".

ההתאחדות הצפון אירית מארגנת מפגשי אוהדים, שולחת שחקנים בינלאומיים למחיקת כתובות גרפיטי על קירות אצטדיונים ביחד עם ילדים וב-2006 זכה ג'ים רייני, אחד מהבולטים שבאוהדי הנבחרת שפועל נגד הקנאות הדתית בצפון אירלנד ביחד עם ההתאחדות, לפרס מאופ"א. באותו יום, אגב, זכתה צפון אירלנד בניצחון ההרואי 2:3 על ספרד.

"אנחנו לא ברזיל, אנחנו צפון אירלנד", נוהג לשיר הצבא הירוק-לבן, ובעצם ממצה את סיפור הכדורגל במדינה הקטנה. הגישה הזו נשמעת תבוסתנית, אבל צפון אירלנד לא כזו, היא פשוט ריאלית. ההתאחדות הבטיחה לשחקני הנבחרת מענקי ענק עבור עלייה ליורו והאוהדים עדיין חולמים על שחזור שנות ה-80 ועל כוכב ענק כמו ג'ורג' בסט.

סלובניה נהנתה משנים זהובות בהן הגיעה ליורו 2000 ולמונדיאל 2002. ווילס העפילה לפלייאוף העלייה ליורו 2004 וסלובקיה לזה של מונדיאל 2006. ייתכן שגם צפון אירלנד מודל מוקדמות יורו 2008 היא אפיזודה חולפת, אבל זה לא יפריע לה להמשיך להאמין ובמקביל להתחשב במציאות ולנסות גם ליהנות. כי זה הכי חשוב.

הכרטיסים למשחקי הבית של נבחרת בווינדזור פארק אזלו מזמן וכ-1,000 אוהדים מלווים בשירה ובצבע את נבחרתם למשחקי חוץ. השחקנים והמאמן הגיעו לשיאים אישיים בזכות הצלחתם בנבחרת, שחקני העבר זוכים לכבוד ענק וההתאחדות פעילה מאוד בקהילה ובקרב קהל הכדורגל. לישראל, מדינה קטנה עם ייצוג אירופאי צנוע בדומה לצפון אירלנד, יש עדיין מה ללמוד. מצד שני צפון אירלנד נמצאת באי הבריטי ואת זה אי אפשר ללמד.