חיבור למתחילים

באו: אל הורפורד (בחירת שלישית בדראפט), אייסי לואו (בחירה 11 בדראפט).

הלכו: אסטבן באטיסטה (שחקן חופשי, עזב לבוסטון).

חמישייה: אייסי לואו (ספידי קלקסטון), ג'ו ג'ונסון, ג'וש סמית, מרווין וויליאמס, אל הורפורד.

ספסל: קלקסטון, טיירון לו, סלים סטודמאייר, אנתוני ג'ונסון, ג'וש צ'ילדרס, זאזה פאצ'וליה, שלדן וויליאמס, לורנזן רייט.

מאמן: מייק וודסון (עונה רביעית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 30 ניצחונות, 52 הפסדים.

אליפויות: 1 (1958, בתור סט. לואיס הוקס).

עונה לא קלה עברה על הניצים מאטלנטה. בשנה שלפניה הקבוצה הכפילה את מאזנה מ-13 ל-26 ניצחונות, והצפי בעונה שעברה היה להמשיך ולהתקדם. רצף שנים קשות ועקרות שייצרו בחירות דראפט איכותיות הנחיתו בקבוצה את הוויליאמסים (מרווין ושלדן) ואת הג'ושים (סמית' וצ'ילדרס). אבל פוטנציאל לחוד ותוצאות לחוד. היעדר גוף בצבע (שם "כיכב" זאזא פאצ'וליה) והיעדר רכז אמיתי (תחסכו לי את האופציות הדלוחות שהיו להוקס שם) לא איפשרו ללהקה הצעירה להתבטא ולשחק כמו שארבע בחירות טופ 10 בדראפט צריכות להיראות. ניצוצות וזיקוקים היו למכביר, אבל לא מספיק בכדי להתניע את המנוע.

אטלנטה פתחה את העונה שעברה בסערה והעסק נראה מבטיח. אבל אז החלו הפציעות וכולם החלו ליפול כמו זבובים. כשקבוצה מוגבלת בעמדת הרכז משחקת 66 משחקים ללא הרכזים שלה (ספידי קלקסטון וטיירון לו) קשה להגיע רחוק. נצרף לזה 21 משחקים שהחמיץ הכוכב הבלתי מעורער ג'ו ג'ונסון ונבין שגם 30 הניצחונות של הקבוצה הם בגדר נס ספורטיבי.

מעבר לכך, הקבוצה נמצאת במצב קשה מעבר למגרש. מאבק בעלות מתיש מתרחש בקבוצה כבר כמה שנים, ומתנהל בבתי המשפט. הקבוצה מתקשה לתפקד ולקחת החלטות לטווח ארוך (השנה צריך למשל להאריך את חוזהו של צ'ילדרס) ולבצע טריידים (טרייד אפשרי יכול היה להביא לקבוצה בקיץ את אמארה סטודמאייר). מעבר לכך, פיתחו באטלנטה את הכשרון לוותר על שחקנים טובים בדראפט, וכך לקחו ב-2005 את מרווין וויליאמס על חשבונם של כריס פול ודרון וויליאמס, שהיו מן הסתם ממלאים את החור בעמדת הפוינט שלהם, ובעונה שעברה לקחו בבחירה חמישית את שלדן וויליאמס ופסחו על ברנדון רוי, שזכה בתואר רוקי השנה בפורטלנד.

אטלנטה ניסתה למקסם את הסגל ולנצל את מגוון הפורוורדים האתלטיים והאגרסיביים שלה (למרות העדר הגובה בצבע) והלכה חזק על ריבאונד ההתקפה. אבל במקביל היא היתה קלעית השלשות הגרועה בליגה, וגם הייתה בין הגרועות בספיגת שלשות (ולא ששאר ההגנה הייתה משהו לכתוב עליו הביתה). 30 הניצחונות היוו הישג נאה בתנאים אלה ומקור למעט אופטימיות זהירה לעתיד.

אחרי שוויתרו בעקביות על בחירת רכז בדראפטים האחרונים, דילגו ההוקס גם השנה על הרכז שנחשב לטוב ביותר בדראפט, מייק קונלי ג'וניור, והשתמשו בבחירה השלישית שלהם כדי לבחור את אל הורפורד, פאואר פורוורד מגוון שיכול לשחק גם כסנטר, והיה חלק משמעותי בקבוצה הנפלאה של פלורידה, אלופת המכללות בשנתיים האחרונות. בבחירה ה-11 הם כבר לקחו את הרכז שכל כך חסר להם כשבחרו את אייסי לואו מטקסס A&M. הג'נרל מנג'ר בילי נייט לקח הימור מחושב על כך שלואו, שעשוי להתפתח בעתיד לרכז טוב יותר מקונלי (והוא לבטח מוכן יותר ממנו ל-NBA אחרי שהשלים ארבע שנים מלאות בקולג' לעומת אחת בלבד של קונלי), יישאר פנוי עד הבחירה ה-11, והרוויח בכך גנרל אמיתי על הפרקט, שיכולות ניהול המשחק שלו וההתעלויות התכופות שלו ברגעי הקלאץ' יהפכו אותו תוך זמן קצר לסוג של צ'ונסי בילאפס מוקטן.

הגעתו של לואו תוריד מכתפיו של ג'ונסון את נטל ניהול המשחק ותאפשר לו לפרוח עוד יותר בהתקפה, אחרי עונה בה היה לפרקים מוזכר כמועמד ל-MVP עם ממוצע של 25 נקודות למשחק. שני הקפיצים (סמית' וצ'ילדרס) יחלקו את הזמן בעמדת הסמול פורווד, בעוד שהוויליאמסים ישחקו בפאואר, ואולי מרווין יתחיל (סוף סוף) להצדיק את הבחירה השנייה שהושקעה בו. הורפורד ישלים בסנטר הרכב צעיר ולא מנוסה, עמוס בכשרון ופוטנציאל, שהמאמן מייק וודסון יצטרך לנווט בזהירות לסגנון משחק מהיר ואטרקטיבי, שלא יגלוש בטעות לבלאגניסטי ומרושל.

מועמד לפריצה: את האתלטיות והאגרסיביות של ג'וש צ'ילדרס אף אחד לא ייקח ממנו, ובמידה והוא יצליח לשפר את הקליעה שלו מחצי מרחק, הוא יהפוך לשחקן אפקטיבי בהרבה. מועמד נוסף הוא מרווין וויליאמס, שנראה בחצי השני של העונה שעברה כמו פורוורד איכותי, ואם ימשיך במגמת השיפור השמיים הם הגבול עבורו.

מועמד לדעיכה: צריך להגיע למשהו בכדי לדעוך ממנו, ובבינוניות שפשתה באטלנטה קשה למצוא מועמד מובהק לדעיכה. ההיפך הוא הנכון. נראה שהתוספות רק יכולות לשפר את התפוקה של חלק מהנמצאים, כמו פאצ'וליה, שייתן מסה אפקטיבית יותר כמחליף.

תסריט אופטימי: אם הכול יתחבר וכולם יישארו בריאים, הסגל הצעיר והאתלטי של ההוקס יכול להמשיך ולהשתפר, להגיע בכיף למאזן חיובי ולנתץ את מחסום הפלייאוף לראשונה מאז 1999.

תסריט פסימי: פציעות וחוסר נסיון יותירו את ההוקס בעוד עונה של אכזבה ודשדוש. עונה של 30 נצחונות והרבה כדורים בלוטרי, שרק יכאיבו כיוון שהבחירה שלהם השנה תעבור אוטומטית לפיניקס כחלק מטרייד על ג'ו ג'ונסון.

תחזית: מקריות עגומה כמו זאת של השנה שעברה לא צפויה להתרחש. התוספות החדשות לקבוצה שוות מספר ניצחונות נוספים למאזן, ועונה מוצלחת של 37-38 ניצחונות במזרח תספיק בהחלט למאבק על אחד המקומות האחרונים לפלייאוף.