וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

משב רוח מרעננה

אייל בן יעקב

14.10.2007 / 13:05

מה סוד הצלחתה של מוליכת הלאומית? האם זה הניהול? התרבות? היחס למאמן? האווירה? ואיך זה קשור בכלל למכבי ת"א?

"מה שמיוחד ברעננה הוא שאין אצלנו לחץ. יש אווירה משפחתית, כמו בבני יהודה של פעם".

הרבה קבוצות הוא עבר, האיש שמאחורי המשפט הזה, דודו אברהם, ואין ספק כי הקשר בן ה-26 - שהחל את דרכו בנוער של מכבי ת"א וניסה את מזלו גם במ.ס אשדוד, הכח ר"ג, הפועל חיפה ומכבי אחי נצרת - לא האמין שדווקא בהפועל רעננה הוא יהפוך לאחד השחקנים המובילים בליגה, ויתפוס עם קבוצתו את ראש הטבלה כבר חמישה מחזורים ללא הפסד.

המקרה של דודו אברהם הוא דוגמה מייצגת לתהליך שעוברת הפועל רעננה העונה, לסוד הקסם של מוליכת הלאומית, שהתפרסמה בעבר בזכות ניצחונותיה שמנעו מקבוצות אחרות לעלות ליגה בעבר. כמו אברהם, גם הקבוצה הבשילה היטב משנה לשנה, המשיכה לצעוד בדרך הישר, בדרך המקצוענות, עד שהעונה דווקא היא, הנציגה מהעיר השקטה במרכז השרון, מסתכלת מלמעלה על הפועל באר-שבע והפועל פ"ת העשירות. רעננה אף עשתה זאת ללא הרבה קהל, ללא תקציב גדול וללא עיר שחיה כדורגל. אז מה הסוד של רעננה?

רווח כפול

סוד ההצלחה של הפועל רעננה הוא קודם כל היותה עוף מוזר בכדורגל הישראלי, ולצערנו, זו מחמאה בענף חולה, מוצף בעסקנים ונצלנים. ראשית, הקבוצה מגיעה מעיר שהקשר שלה לכדורגל מזכיר את הקשר של צביקה פיק לחברה שלו - קיים, אבל לא כל כך ברור. רעננה לא ספגה מהמסורת של הכדורגל הישראלי, ובעיקר לא מהצדדים הרעים שבה. שנית, רעננה, יחד עם ראשון לציון (מקום שני בלאומית), נותרו הקבוצות היחידות בין 24 הקבוצות בשתי הליגות המקצועניות, שלא נמצאות בבעלות פרטית, ומוגדרות כעמותות. כשרואים מה קורה עם רוני מאנה ולוני הרציקוביץ', אולי באמת זה לא כל כך נורא.

כדי להבין את רעננה יותר לעומק, צריך לבחון מספר מאפיינים שמייחדים את הקבוצה: תרבות ניהולית, תרבות הכדורגל הייחודית של המועדון, היחסים שבין הקבוצה לאוהדים ולעיר והרצון המיוחד של השחקנים. בכל כתבה על קבוצה אחרת מהכדורגל הישראלי, למשל, במיוחד בליגות האלה, זאת הפסקה בה היה צריך לכלול התכתשויות בין עסקנים, טיפוסים מפוקפקים שמבטיחים הרבה ומקיימים מעט, ובעיקר, הרבה הפסדים כספיים. לא ברעננה, שאינה שייכת לאף אדם פרטי.

האיש שמנהל את העניינים הוא שלמה שטרן, יו"ר העמותה וספק הכספים העיקרי של הקבוצה. "לפני שבע שנים קיבלנו את הקבוצה מהנהלה שהשאירה את הקופה במצב של גירעון מאוד גדול", מספר מנכ"ל הקבוצה, אלון קיטלמן. "בכדי להתאזן כלכלית, היינו צריכים לצמצם הוצאות כל עונה, עד שהעונה הצלחנו להוריד את הגירעון של ה-5 מיליון שקלים. בעצם, אם לא מחשבים את תשלום החובות, הפועל רעננה הרוויחה כסף בכל אחת משלוש העונות האחרונות".

אגב, התקציב של הקבוצה העונה הוא חמישה מיליון שקלים, ויחד עם עירוני רמת-השרון ונצרת-עילית הוא הכי נמוך בליגה. כרגע זה לא משתקף בטבלה.

נותנים גב למאמן

הליגה הלאומית היא רכבת שדים למאמנים שבאים והולכים. ברעננה, לעומת זאת, מנסים לשמור של שפיות גם בגזרה הזאת. השנה, זו העונה השלישית ברציפות, מדריך את הקבוצה אלי כהן, שחקן העבר של מכבי חיפה, שהוביל את הפועל רמת גן לזכייה בגביע. וכשנותנים למאמן לעבוד לאורך זמן רואים תוצאות. "בכל השנים שאני בקבוצה נפרדתי ממעט מאוד מאמנים, וגם זאת רק כאשר היה ברור כי הקשר בין המאמן לשחקנים פוגע בקבוצה", מעיד המנכ"ל קיטלמן.

אלי כהן הגיע לרעננה באמצע עונת 05/06 כשהחליף את רמי שנהב. כהן לקח את הקבוצה כשהיא הייתה שרויה במקום האחרון ובמצב כלכלי קשה, והצליח להביא אותה למקום התשיעי ולעוד עונה בלאומית. בעונה שלאחר מכן הוא כבר הביא את השחקנים שרצה, והצעיד את רעננה למקום השישי המכובד. העונה החליט כהן לשמור על הבסיס הקיים מאשתקד, וחיזק בעיקר את ההגנה והקישור, צעד שנראה כרגע כנכון ויעיל, בעיקר בזכות השתלבותם של שחקני הרכש מבחינה מקצועית וחברתית. רעננה אמנם כבשה רק חמישה שערים עד כה, כמו נצרת עילית במקום העשירי, אבל ספגה רק אחד.

תרבות כדורגל אחרת

הגאווה של רעננה היא בכך שאם תשאלו אוהד ממוצע מה הוא יודע על קבוצתם, תקבלו תשובה בסגנון של "זו הקבוצה העקשנית הזו, לא?". ואכן, לרעננה יצא מוניטין, ובצדק, של הקבוצה הכי ספורטיבית בארץ. בעבר מנעה הקבוצה מקריית שמונה ומהפועל ירושלים לעלות ליגה במחזור האחרון, וזאת למרות שלא היה לה על מה לשחק פרט לכבוד שלה. היום היא באה על שכרה.

המוניטין הזה מחלחל לכל שחקן שמגיע למועדון, ואחת התכונות היותר שכיחות של שחקנים בקבוצה היא הלחימה. יכולה להעיד על כך הרכבתם בכל משחק של שני הקשרים הצעירים, משה אבוטבול ולירון בלכמן, שבשבילם ויתור על הכדור זה מונח שלא קיים. את הספורטיביות הזו מנחילים דרך אהבה לקבוצה. "אני מרגיש ברעננה כמו בבית, וזה נותן לי מצב רוח לתת את כל כולי בכל אימון ובכל משחק", מצדיק המגן השמאלי המסור של הקבוצה, ג'וני טננבוים, את המוניטין.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

מכבי ת"א בסכנה

רעננה, זה ידוע, היא לא עיר של כדורגל. אוכלוסיית העיר המונה כ-75 אלף תושבים, מורכבת מהרבה דתיים ועולים חדשים מצפון ומדרום אמריקה, ואם תשאל תושב העיר היכן נמצא האיצטדיון העירוני, סביר להניח שתזכה למבט מופתע. הקבוצה האהודה ביותר ברעננה, עיר ההייטק, היא הצוללת הצהובה מתל-אביב, שכפי שמסתמן כרגע עוד עשויה להחליף ליגות עם רעננה בעונה הבאה.

האם ההצלחה של רעננה תשנה את המפה העירונית? בקבוצה עובדים על זה, כי הם יודעים שאחרת לעליית ליגה לא תהיה משמעות. מה הטעם לעלות להעפיל לליגת העל, בלי בסיס קבוע של קהל? "רעננה היא קיבוץ גלויות. יש בעיר כמות גדולה של עולים חדשים מצפון אמריקה שלא יודעים בכלל מה זה כדורגל, וגם אל העולים מדרום אמריקה קשה לנו להגיע, בגלל הרמה הטכנית הנמוכה של הכדורגל הישראלי. חלק מחובבי הכדורגל בעיר הם גם מפונקים. אם וכאשר תעפיל הקבוצה לליגת העל הם ייצאו מהחורים, וכולם יראו שגם רעננה יכולה למלא את האצטדיון שלה", מנתחים גורמים בקבוצה את המחסור באוהדים.

עד שהקבוצה תעלה ליגה, בהנהלה מנסים לתת מספר פתרונות לבעיה. עבור אותו גרעין דרום אמריקאי באוכלוסיית העיר, הובאו מספר שחקנים מהאזור: שני ברזילאים ושני ארגנטינאים יהודים. בנוסף, ההנהלה החלה בפרויקט של חלוקת מנויים חינם לכל ילדי קבוצות המועדון, כ-1,000 במספר. הניסיון הזה נוחל הצלחה חלקית עד עכשיו, ועל פי שני משחקי הבית של הקבוצה, נראה כי יש עתיד ברעננה ליצירת בסיס אמיתי של קהל.

קיבוץ גלויות

אנונימיות זו המילה הראשונה שעולה לראש כשמסתכלים על ההרכב של רעננה. פרט לדודו אברהם, שאול סמדג'ה ונדיב סימנטוב, שאר שחקניה של הקבוצה אינם מוכרים לציבור הרחב, ויכולים לעלות ולשחק בלי לחץ תקשורתי ובלי ציפיות מוגזמות. הקו האחורי של רעננה כולל את איתן טיבי, הבלם הצעיר שהגיע מבית"ר ירושלים, ואת רובי רגב, שהגיע מהכח. הקישור כולל, כאמור, את הצעירים הלוחמים משה אבוטבול ולירון בלכמן, וכן את הברזילאי הטכני המצוין, מרטין גומז, שזו עונתו השלישית בקבוצה. בהתקפה מוצבים כריסטיאנו דוס-סנטוס, הסקורר הברזילאי, שפותח את עונתו השנייה בקבוצה, והרכש מהפועל חיפה, סרג'י איליי. הספסל כולל צעירים כמו גיל קופר, גיא כוואז, רז כהן, ניר בובליל ומור שקד, שיכולים לעלות ולשנות את המשחק. אבל הסיפור הכי מייצג הוא של המגן השמאלי ג'וני טננבוים, אהוב הקהל המקומי.

טננבוים עלה לארץ מארגנטינה לפני כחמש שנים, שם שיחק בקבוצה מבואנוס איירס, בליגה השנייה בארגנטינה. הוא ידוע כשחקן שנלחם כל המשחק ומשחק חזק, אבל תמיד שומר על קור רוח. "כשאני עולה למגרש אני לא רואה בעיניים, אבל אני לעולם לא רב עם שופטים או עם שחקנים יריבים, כי ההרחקה ואיבוד המקום בהרכב פשוט לא שווים את זה. אני דרום-אמריקאי שקול, אם יש דבר כזה", מתבדח טננבוים. רק ברעננה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully