מתברר שזו העונה הגרועה ביותר

מכבי תל אביב הוא מועדון הכדורגל היחיד בישראל שלא ירד מעולם ליגה. היום, כשבאמתחתה נקודה אחת אחרי חמישה מחזורים, מתחילים לפשפש בקרית שלום בעונות הקשות, וגם להיסטוריונים הגדולים ביותר של המועדון יהיה קשה להיזכר בפתיחת עונה דומה, בטח שלא באווירה קשה כל כך סביב הקבוצה שמיתגה את עצמה כגדולה במדינה. כשמדברים על תקופות קשות במכבי, תמיד נזכרים בשנים שבין 1979 ל-1992, בהן הקבוצה לא זכתה בתואר, אך היו גם תקופות קשות יותר, בהן על צווארו של המועדון כמעט והונחה כבר החרב. ועדיין, בכל העונות בהן מכבי ניצלה בשלב כזה או אחר, היה לה את הערך המוסף שעשה זאת עבורה. יצאנו לבדוק מהו והאם יש אותו עדיין בין שרידי המועדון ההרציקוביצ'י.

כבר בעונה הקודמת, 1961/2, אוהדי מכבי החלו להתלחשש על ירידה היסטורית לליגה א', הלאומית של היום, כשבמחזור ה-17 לקבוצה היה מאזן של 12 נקודות. אלא שאז פוטר המאמן ההונגרי, איגנץ מולר, שהגיע לאחר אליפות בהפועל פ"ת, ובמקומו מונה ישראל חליבנר, שהצליח לייצב את המערכת ולמקמה במקום העשירי עם 17 נקודות. את העונה המדוברת, 62/3, פתחה מכבי עם המאמן היוגוסלבי, סלאבוליו סטאנקוביץ', שדרדר את הקבוצה למקום האחרון אחרי 9 מחזורים וחמש נקודות בלבד. מכבי הודחה גם על ידי הפועל נהריה ממפעל הגביע ובמועדון הבינו כי זה הרגע לשינוי. ג'רי בית הלוי, הדמות המזוהה ביותר עם מכבי בכל שנותיה, חזר לאמן, הפך את היוגוסלבי לעוזרו והביא שני שחקני רכש, ג'קי פורטוגז מבית"ר תל אביב ושלום שיקווה ממכבי רמלה, שסייעו לקבוצה להציג סיבוב שני מדהים, בו השיגה 16 נקודות וסיימה לבסוף במקום השביעי בטבלה.

"ניצלנו רק בגלל שהיינו מלוכדים", נזכר אגדת מכבי תל אביב, שייע גלזר. "רובנו הגענו מקבוצת מכבי "מיכאל" הצעירה, היינו יחידה אחת. השנה אני בדיוק נזכר בעונה הזאת, מכבי הייתה בסכנת ירידה וניצחנו 2 משחקים מול הפועל תל אביב וזה מה שהציל אותנו. היום השחקנים של מכבי לא נלחמים, אי אפשר ככה לשחק. אלי כהן היה מאמן טוב, שזכה במקום שלישי וקיבל את תואר מאמן העונה. לא ראיתי אף פעם שזורקים מאמן כל כך מוקדם, בלי קשר לתוצאות. מכבי חייבת מנהל שיסביר לשחקנים שהמועדון לא ירד ליגה מעולם ושהם עומדים לעשות היסטוריה. פעם היינו מגיעים לנתניה ומנצחים בקלות, היום אני חושש מהמשחק הבא מולם, חושש מתבוסה".

"אני לא רוצה להתקיף את אבי נמני", ממשיך גלזר, "אבל לא היה בהיסטוריה שחקן שיש לו כל כך הרבה תפקידים. ממתי שחקן פעיל קובע מי ישחק איתו ומי לא? זה לא נורמאלי. ומה קורה עם מאנה? מה עם כל הכסף שהוא נתן? אני מסתכל על הליגה ואני לא רואה אף קבוצה שמכבי תנצח. אם הם נראים ככה בגמר הסיבוב, הם יורדים במאה אחוז. אני יליד מכבי, הבאתי שש אליפויות ושישה גביעים, ואני כמעט ולא הולך לראות את המשחקים שלהם. אני מתבייש להיות מזוהה איתם ברחוב".

את הסבנטיז זוכרים במכבי לטובה. העשור כלל זכייה בכל התארים וחמישייה בדרבי על הפועל, אך באמצע אותו עשור, כשהפועל באר שבע חגגה אליפות שנייה ברציפות, התעסקו במכבי בניצניהם של מאבקי תחתית, למרות שדרמה רצינית לא יצאה אל הפועל ובסופו של דבר ובסוף העונה מכבי דורגה במקום השביעי ואפילו הגיעה לגמר הגביע (אותו הפסידה לבית"ר ירושלים בתוצאה 2:1(. במקומה של מכבי, שנאבקה במחזורים האחרונים על חייה ואף הפסידה במחזור הלפני האחרון בדרבי מכריע, ירדה ליגה, בפעם הראשונה בתולדותיה, הפועל פ"ת הגדולה.

"מדובר בעונה קשה, אך לא כמו בתחילת שנות ה-60 ובטח לא כמו בעונה שאנחנו נמצאים בה היום", מתאר צביקה רוזן, בלמה המעוטר של הקבוצה בזמנו. "זה אף פעם לא הגיע למצבים האלה. ב-1976, שלושה-ארבעה משחקים לסיום, לא שיחקתי בגלל פציעה והקבוצה התדרדרה למשחק קובע על הירידה, בליגה מאוד מוזרה. בסוף לא היינו צריכים להציל את הקבוצה, היה די ברור וטבעי שהיא לא תרד, היה משבר, אבל לא כמו העונה".

"אפילו בעונות הקשות ביותר, בתחילת שנות ה-60, זה לא נראה כל כך גרוע", ממשיך רוזן. "אני התאמנתי עם הקבוצות האלו של מכבי וראיתי את מצב הרוח. היו שם חבורה של פייטרים, אמנם מבוגרים, אבל מודעים לחשיבות הגאווה במועדון. אם ימשיכו להתייחס ככה למצב זה לא טוב. היחס של השחקנים הוא כאילו יהיה בסדר. על "סמוך" ו-"יהיה בסדר" שמענו מספיק. אם זה לא היה עצוב, זה היה מאוד מצחיק".

העשור הגרוע ביותר של המועדון הצהוב הגיע לשיאו במחזור ה-30 של עונת 87/88, אז הגיעה מכבי תל אביב למשחק של צהריים בקרית אליעזר וספגה עשירייה ממכבי חיפה. גיורא שפיגל, המאמן באותה עונה, נאלץ להתמודד עם תקציב דחוק וכמה שחקנים לא מוכשרים, ומצא את עצמו בפלייאוף התחתון. למזלם, שתיים משלוש היורדות נקבעו כבר לפני תחילת הפלייאוף, מכבי פתח תקווה והפועל לוד, ולמכבי נותר להיאבק על מקומה בליגה יחד עם בית"ר ירושלים, מכבי חיפה וצפרירים חולון, שגם ירדה לבסוף. נוסף לתוצאה בחיפה והעונה העלובה, במכבי נאלצו לצפות ביריבה האדומה שמעבר לכביש אוספת עוד תואר וחוגגת עשור נהדר. שפיגל התנחם, דפוס חוזר במועדון, בזכייה בגביע המדינה, שם ניצחו את האלופה 1:2 (בני טבק, מיקי כהן).

"מדובר בעונה חלשה, שנבעה יותר מתקציב מאוד נמוך וכמובן המינוי של גיורא, שהיה מעט מדי זמן במועדון", נזכר נציג התקופה, אלון נתן. "גיורא לקח משימה, להצליח עם כסף קטן בגלל מצוקה כספית, אבל לא הגענו לסכנת ירידה אמיתית. גם ל-0:10 בחיפה בסופו של דבר לא היה משמעות. אין מה להשוות למצב היום. הבעיה של מכבי היום, לעומתנו, היא בעיה מושרשת, עם הרבה טעויות שנוצרו בשנים האחרונות: חוזים מפלצתיים שגרמו נזק עצום למועדון, בחירת שחקנים שגויה, שחרור שחקנים שגוי. מדובר בעלבון לאינטליגנציה. אם הייתה בעיה אחת או שתיים, הם היו כבר פותרים את זה. כרגע, מכבי תל אביב היא המועמדת הרצינית ביותר לירידה, לחלוטין ככה. אני גם לא רואה איך הופכים את המצב הזה. ואני לא מאשים רק את השחקנים, אם אתה נמצא בקרקס "מדראנו", אתה לא יכול להרגיש במסגרת. אתה לא מתכונן למשחק כדורגל, נושא השיחה הוא לא המשחק, וזה פשוט לא טבעי. אני גם חושב שכל ההתנהלות לגבי אבי נמני עושה רע לכל הנוגעים בדבר. כולם זורקים סיסמאות על כל מיני פתרונות, אבל הם מדברים על סימפטומים ולא על המחלה עצמה. המצב, לדעתי, הוא כמעט לא הפיך".

שנתיים אחרי דאבל עם דרור קשטן ובעיצומה של תקופת הבנייה הארוכה של אברהם גרנט, אז עדיין "הקוסם", מגיעה מכבי במחזור הפתיחה לאצטדיון רמת גן, מגרשה הביתי ומפסידה להפועל כפר סבא משערים של יניב אברג'יל ואיתי קורן. מאז אותו מחזור לא הצליחה להשיג מכבי יותר משלוש נקודות וירדה למקום האחרון, עד שהצליחה להכפיל את המאזן בזכות צמד שערים של החלוץ הצ'יליאני החדש, רודריגו גולדברג, שמאוחר יותר באותה עונה נפרד מהקבוצה. את הניצחון הראשון הצליחה מכבי להשיג רק במחזור השמיני, כשלאחריו מגיע הפסד כואב בדרבי, שמסמל את חילוף המשמרות המסורתי.

אחת מנקודות השפל של אותה עונה הייתה הנסיעה לאשקלון, שם הנחית סמיר זמפיר המקומי מכה על ראשם של הצהובים ושלח אותם צפונה עם הפסד 1:0 לבדיחה של אותה עונה. למרות זאת, בזכות שערים של הצעירים גיא צרפתי ודדי בן דיין ומשחקים גדולים של הוותיקים, בראשות אלי דריקס, הצליחה מכבי לצבור כמה נקודות, לחזור לחיים לקראת סיום העונה ולסיים במקום השישי, דבר שכמעט והשכיח את פתיחת העונה המזוויעה.

"זו הייתה עונה קשה", מתאמץ להיזכר אלון ברומר, מכוכביה של קבוצות האליפויות בניינטיז. "כקבוצה, הגענו למשבר מסוים, אך לפי מה שאני זוכר דווקא החבר'ה שגדלו בקבוצה, המכביסטים, הם אלה שהוציאו את העגלה מהבוץ. הייתה לנו מודעות למצב. זו החלטה שנלקחת במישור קבוצתי, לא של בן אדם אחד, אלא כיחידה אחת. לא מסתכלים וחושבים: "מה קורה אם", אלא באים ומשנים. אני יודע שיש היום שחקנים לא רעים. מדובר במועדון גדול ומותג, שאי אפשר להתאמן בו, לשחק וללכת הביתה. אם השחקנים לא יהיו מחויבים וירתמו למען המאבק הזה, אז הם יכולים לרדת ליגה. קשה לי לראות, כמישהו שגדל במכבי, מה עובר על הקבוצה, אבל זה יכול לקרות. החוכמה היא לצאת ממצב הזה. אם אני הייתי שחקן, כל ענייני רוני מאנה, לוני הרציקוביץ' ואבי נמני לא היו מעניינים אותי, הייתי יודע שצריך להתנתק ולעלות למגרש בשביל לשחק ולהילחם וככה זה צריך להיות. היום מכבי היא לא מקור לגאווה כמו שהיא הייתה בעבר, ועל זה צריך לעבוד לפני הכול. אם מכבי תל אביב לא מושכת שחקנים שיעשו הכול כדי להגיע אליה, פה טמונה הבעיה".