עונה בצל

באו: זאק רנדולף, פרד ג'ונס ודמיטריוס ניקולס (בטרייד מפורטלנד) ווילסון צ'נדלר (בחירה 23 בדראפט), ג'ארד ג'ורדן (בחירה 45 בדראפט, בטרייד מהקליפרס).

הלכו: סטיב פרנסיס וצא'נינג פריי (בטרייד לפורטלנד).

חמישייה: סטפון מארבורי, ג'מאל קרופורד, קווינטון ריצ'רדסון, זאק רנדולף, אדי קרי.

ספסל: נייט רובינסון, ג'ארד ג'ורדן, פרד ג'ונס, רנאלדו באלקמן, ג'ארד ג'פריז, דמיטריוס ניקולס, ווילסון צ'נדלר, מאליק רוז, דייויד לי, רנדולף מוריס, ג'רום ג'יימס.

מאמן: אייזיה תומאס (עונה שניה כמאמן, רביעית כג'נרל מנג'ר).

מאזן בעונה שעברה: 33 ניצחונות, 49 הפסדים.

אליפויות: 2 (1970, 1973).

העונה האחרונה היתה עוד עונה מדכאת לאוהדי הניקס. היא החלה בהכרזה הפומבית והמתוקשרת של ג'יימס דולאן, בנו של הבעלים ומנהל הקבוצה בפועל, כי לאייזיה תומאס מוקצבת שנה אחת בדיוק על מנת להחזיר את הקבוצה אל דרך הישר או שהוא ימצא את עצמו בחוץ. היא המשיכה לא רע בכלל, עם חצי ראשון סביר בהחלט שהציב את הניקס בעמדת זינוק טובה לתפוס מקום בפלייאוף, והסתיימה באחת עם החלטתו התמוהה של דולאן להאריך את חוזהו של אייזיה בעקבות ההצלחה החלקית, מה שהוביל לירידת מתח פראית שבאה לידי ביטוי ב-13 הפסדים ב-16 המשחקים האחרונים של העונה. מיותר לציין שפלייאוף לא ראו במדיסון סקוור גארדן.

אייזיה תומאס בילה את העונה האחרונה בעיקר בסיפוק הוכחות לכך שיכולותיו כמאמן לא עולות בהרבה על יכולותיו העגומות כג'נרל מנג'ר. על כישוריו של תומאס כמנהל נכתב כבר הרבה, אבל ניתן לסכם זאת בקלות רבה: הוא מעוור על ידי כישרון. היכולת האמיתית של אייזיה לזהות כישרון הופכת אותו לנכס אמיתי בדראפט, אבל חוסר היכולת שלו לעצור לחשוב איך השחקנים המוכשרים שהוא מביא ישתלבו יחדיו הופכת אותו ל-GM נוראי בכל זמן אחר.

אבל אייזיה אינו האשם היחיד - ואולי לא העיקרי - במצבה העגום של אחת מקבוצות הדגל של ה-NBA. דולאן נושא גם הוא בנטל לא מבוטל. כל הראיות מצביעות על כך שאין לו מושג כלשהו בניהול ארגונים, ובטח שלא בניהול קבוצת כדורסל.

והפגמים האלה לא מסתכמים בהחלטות כדורסל רעות. מעל העונה הקרובה של הניקס רובץ ענן שחור בדמות משפט ההטרדה המינית בו הפסידה הקבוצה לאחרונה. המשפט חשף כל כך הרבה פגמים בניהול של הקבוצה ובמוסר הבסיסי של אנשי המפתח, שאין ספק שהוא ישפיע על העונה הנוכחית. הניהול הכושל של דולאן, האמירות הבוטות של תומאס ועצם העובדה שהסיפור הזה מעולם לא היה צריך להגיע לבית משפט ולהפוך לפארסה ציבורית - כל אלה הציגו ארגון שקצת מחליא להגדיר את עצמך כאוהד שלו.

ביום הדראפט נערך הנסיון האחרון של תומאס להציל את הקבוצה (ולעשות קצת כותרות, דבר שנראה אהוב עליו אף יותר מניצחונות, או אולי פשוט קל יותר) כשהביא בטרייד את זאק רנדולף תמורת פרנסיס וצ'אנינג פריי המוכשר. פריי, שנראה לרגעים ככוכב העתיד של הקבוצה, נקבר בעונה האחרונה על הספסל וכמעט מפתיע שפורטלנד הסכימה לתת תמורתו את אחד הפורוורדים המוכשרים בליגה.

ואולי זה לא מפתיע כל כך. רנדולף הוא שחקן שמאמנו בתיכון אמר עליו "בכל פעם שאני פותח את העיתון, אני תוהה האם אקרא שזאק נמצא מת". לא מדובר כאן באדם המאוזן ביותר בהיסטוריה של הליגה, ומי שהתקשה לתפקד בפורטלנד הקטנה עשוי לקרוס תחת לחץ הזרקורים בניו יורק. ובכל זאת, כישרון יש לרנדולף בשפע, ומדובר בשחקן שעשוי בהחלט להביא ממוצעים של 25 נקודות ו-10 ריבאונדים לערב.

אבל אולי המהלך המסקרן ביותר שעשה תומאס בפגרה היה הבאתו של ג'ארד ג'ורדן, בחירת הסיבוב השני של הקליפרס. ג'ורדן אמנם שיחק במכללת מאריסט העלומה, אבל מדובר במוסר מחונן שיש הצופים לו עתיד כסטיב נאש הבא. כמובן, עם המזל של הניקס, זה יקרה בקבוצה הבאה שלו.

כמו בכל הקבוצות של תומאס, גם השנה הניקס היא קבוצה מוכשרת מאד. יש לה בסגל מספר שחקני הגנה טובים ומספר שחקני התקפה מצוינים. קשה יותר למצוא בקבוצה השנה שחקנים שמסוגלים לשחק גם התקפה וגם הגנה באופן סביר. בנוסף, זאת לא הקבוצה המאוזנת ביותר בליגה, בשום משמעות של המילה. קרי ורנדולף משחקים על אותה המשבצת בדיוק בהתקפה, וקרופורד וריצ'רדסון הם כמעט אותו שחקן. מארבורי, קרופורד וריצ'רדסון יכולים לפרוח במשחק ריצה. קרי ורנדולף צריכים שיאייתו להם את המילה "ריצה". וכמובן, תתקשו למצוא תיאורים של מי מהחמישה כאדם בוגר ואחראי.

על הספסל יש לניקס כמה אזרחים טובים ונחמדים שיודעים לשחק הגנה. דייויד לי, לדוגמה, יהיה מחליף מצוין לשני הגבוהים. לי, אגב, גם יודע לשחק בהתקפה ועשוי לשדוד לא מעט דקות מקרי. לצידו יישבו רנאלדו באלקמן ומרדי קולינס, שבשנתם השנייה אמורים לקבל מקום משמעותי יותר ברוטציה.

עזרה נוספת עשויה להגיע מכיוונו של אלן יוסטון, הצלף המחונן שנתן כמה שנים גדולות במדיסון סקוור גארדן בשנות התשעים, אבל ייזכר לנצח על ידי אוהדי הניקס כמי שחוזה העתק שלו חנק את תקרת השכר של הקבוצה, בעוד שהוא מדלג מניתוח אחד למשנהו. כעת, בגיל 36 ושנתיים אחרי שהודיע על פרישה מכדורסל, מתכוון יוסטון לעשות את הקאמבק שלו דווקא במדי הניקס, ואולי להשתמש בנסיון הרב שלו וביד הזהב המוכרת שלו על מנת לפצות במעט את אוהדי הקבוצה, שכבר מרננים בציניות על כך שתומאס מתכוון להחתים אותו על חוזה מקסימום.

מועמד לפריצה: בשתי עונותיו הראשונות בליגה הצליח נייט רובינסון להתחמק מתדמית הקוריוז של הננס המקפץ ולמצב את עצמו כשחקן NBA לגיטימי. אחרי עזיבתו המבורכת של פרנסיס, ולאחר שכיכב בפגרה האחרונה בליגת הקיץ בלאס וגאס, כבר אפשר לצפות ממנו לעשות את הצעד הבא ולהפוך לשחקן מוביל. עכשיו רק שיירגע עם נסיונות ההטבעה המיותרים ועם ההתגרויות המטופשות ביריבים, ויהיה בסדר.

מועמד לדעיכה: קצת קשה להצביע על מועמד ספציפי, לאור העובדה שהאווירה הכללית סביב הקבוצה מסוגלת לדכא בקלות את כולם, אבל בולט במיוחד הוא אדי קרי. השילוב עם רנדולף מבשר רעות, הפציעה בכתף לא מעודדת, ועצם האפשרות שנייט רובינסון יסיים את העונה עם ממוצע ריבאונדים גבוה יותר ממנו צריכה לשריין לו את המשבצת הזו.

תסריט אופטימי: האקס פקטור של העונה הוא התגובה של הניקס להפיכתם לקבוצה עוד יותר שנואה מאי פעם בעקבות המשפט של תומאס. אייזיה אוהב לטפח מנטליות של "אנחנו נגד העולם", ויש סיכוי קלוש שהקבוצה תתאחד סביבו ליחידה מגובשת שתפתיע רבים, תמרר להרבה קבוצות את החיים, תגיע לפלייאוף ותעוף בסיבוב הראשון.

תסריט פסימי: לניקס יש השנה יותר מדי בעיות: בעיות איזון, בעיות הגנה, בעיות המבנה של הקבוצה, ועוד ועוד. עוד עונה כושלת לא תפתיע אף אחד בניו יורק.

תחזית: לא מדובר בקבוצה שהולכת לעונה מלבבת במיוחד. כישרון אומנם לא חסר, אבל החיבור הבלתי אפשרי של כל חלקיה יהפוך אותם למתחרים רציניים על הבחירה הראשונה בדראפט של השנה הבאה.