משחרים לטרף

באו: ג'ייסון קאפונו (שחקן חופשי, ממיאמי), קרלוס דלפינו (בטרייד מדטרויט), מייסיאו באסטון (שחקן חופשי, מאינדיאנה).

הלכו: מוריס פיטרסון (שחקן חופשי, לניו אורלינס).

חמישייה: טי ג'יי פורד, אנתוני פארקר, קאפונו, כריס בוש, אנדראה ברניאני (ראשו נסטרוביץ').

ספסל: חוזה קלדרון, חואן דיקסון, דרק מרטין, דלפינו, ג'ואי גרהאם, חורחה גרבאחוסה, קריס האמפריס, באסטון, נסטרוביץ'.

מאמן: סם מיצ'ל (עונה רביעית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 47 נצחונות, 35 הפסדים. הפסידו לניו ג'רזי בסיבוב הראשון בפלייאוף.

אליפויות: 0.

ב-1995 צירף דיוויד שטרן צירף ל-NBA שתי קבוצות חדשות מקנדה - ונקובר גריזליז וטורונטו ראפטורס. מהר מאוד התברר שהסיפור עם ונקובר לא מסתדר, אבל טורונטו לעומתה כן הצליחה לתקוע יתד בליגה. הגעתו של וינס קרטר לעיר עזרה למלא את האולם, הקבוצה העפילה לפלייאוף שלוש פעמים בתחילת האלף הנוכחי ואפילו ניצחה סידרה אחת. אך מהרגע שוינסנטי התחיל לעשות בעיות המועדון שקע ונראה בדרך להתאיידות דומה לזו של מקבילו בונקובר. השינוי הגיע לפני כשנה וחצי בזכות החתמה של כוכב אמיתי. לא שחקן, אפילו לא מאמן, אלא ג'נרל מנג'ר.

בראיין קולאנג'לו, שהמציא את פיניקס כפי שאנו מכירים אותה, החליט לקחת על עצמו אתגר חדש בקנדה. השינוי שהוא שאף לבצע היה הגברת קצב המשחק ושימוש בשחקנים אירופאים. בקיץ שעבר הוא החליף יותר מחצי קבוצה, בחר במפתיע את הכשרון האיטלקי אנדראה ברניאני בבחירה ראשונה בדראפט, ויתר בטרייד מעורר פליאה לא פחות על צ'ארלי וילנואבה בשביל הרכז הזריז טי ג'יי פורד והביא את אנתוני פארקר וחורחה גרבאחוסה האלמוניים מהיורוליג.

ומה נגיד, זה עבד, ואפילו הרבה יותר טוב מהצפוי. לאחר פתיחה חלשה טורונטו התחילה לנצח ולנצח, וגם פציעה של כוכבה הגדול כריס בוש לא עצרה את הקצב. מאחת הקבוצות החלשות בליגה הפכה טורונטו לאלופת הבית האטלנטי (לא חוכמה גדולה בשנה שעברה, אבל עדיין הישג מרשים) ולקבוצה עם המאזן הרביעי בטיבו במזרח. בוש המשיך להתפתח כפרנצ'ייז פלייר ונבחר לאולסטאר, ברניאני השתלב מהר יחסית ופארקר הפך לשחקן מפתח, בעיקר בהגנה.

בפלייאוף טורונטו קיבלה שיעור מניו ג'רזי על ההבדלים בין העונה הרגילה לאוף-סיזן. הגנה חונקת של הנטס עצרה את בוש שלא הצליח לתפקד בסדרת הפלייאוף הראשונה שלו. פארקר ופורד היו היחידים שבלטו בטורונטו, אבל זה לא הספיק מול התעלות של ג'ייסון קיד, וטורונטו הפסידה למרות הביתיות. זה לא מנע מקולאנג'לו להיבחר למנהל השנה ומסם מיצ'ל, שבתחילת העונה השאלה היחידה הייתה מתי קולאנג'לו יחליף אותו במישהו כמו דייויד בלאט, להיבחר למאמן העונה. השנה המוצלחת של מיצ'ל הפכה אותו למאמן מבוקש וההחלטה של קולאנג'לו להשאיר אותו הייתה ההחתמה המשמעותית של הראפטורס בקיץ. ניהול המשחק שלו בפלייאוף לא הבריק, אבל השחקנים אוהבים אותו ואי אפשר להתעלם מהחלק שלו בהצלחה.

קולאנג'לו המשיך הקיץ בנסיון לבנות קבוצת יורוליג לכל דבר ב-NBA. אם לא מזמן יורוליג הייתה מילת גנאי בליגה הטובה בעולם, עכשיו היא כבר נחשבת לגישה לגיטימית ומצליחה למשחק הכדורסל. מילת המפתח במשחק של טורונטו היא ריווח - משחק עם חמישה שחקנים שמסוגלים לקלוע מבחוץ ומבוסס על חדירות והוצאות לקלעים, פיק אנד רול, תנועה בלי כדור ואינטליגנציית משחק גבוהה.

המפתח לשיטה הזאת הוא גבוהים שמתפקדים כשחקני חוץ. בוש מעדיף לשחק עם הפנים לסל תודות ליד הקטלנית שלו מחצי מרחק והצעד ראשון שלו, המהיר מאוד עבור פאוור פורוורד. לידו צפוי לפתוח השנה ברניאני, אחד מכוכבי הטרנד החדש של גבוהים שמתפקדים כשחקני חוץ לכל דבר ויודעים לצלוף מבחוץ (כמעט חצי מהזריקות שלו בשנה שעברה היו שלשות, והוא דייק ב-37.5 אחוזים מהן). בוש יבצע את הפיק אנד רול עם הפוינט גארדים פורד וקלדרון, שניים שיודעים להגיע עד הטבעת ולהוציא לקלעים כשצריך. פורד וקלדרון חילקו ביניהם את עמדת הרכז בעונה שעברה, סיפקו ביחד 13 אסיסטים למשחק, והפכו למפלצת הדו ראשית הטובה בליגה בעמדת הפוינט.

למרות שפורד הוא הרכז הראשון והמספרים שלו טובים יותר, רבים רואים בקלדרון את הרכז הטוב מבין השניים, ומתקשים להאמין שבעתיד הוא יסכים להישאר שחקן ספסל. בקיץ הוא יהפוך לשחקן חופשי מוגבל, והוא עשוי לקבל הצעות שלא יאפשרו לראפטורס להשאיר אותו, כך שקולאנג'לו עשוי להעדיף לשלוח אחד מהם בטרייד במהלך העונה.

אל הצמד הזה מצטרפים פארקר וגארבחוסה כשניים ממקבלי ההחלטות הטובים בליגה בעמדות שלהם. זו הסיבה שטורונטו צפויה גם השנה לאבד מעט מאוד כדורים ולהגיע לזריקה טובה כמעט בכל התקפה. פארקר וגארבחוסה גם ידאגו לקלוע חלק גדול מהשלשות הפנויות שהם יקבלו, יחד עם ברניאני, חואן דיקסון (קלע בדאבל פיגרס מאז שהגיע לטורונטו באמצע השנה) ובעיקר ג'ייסון קאפונו.

שחקן הרכש המרכזי שקולאנג'לו הביא בקיץ הוא אמנם אמריקאי לחלוטין, אבל אם הוא יחליט לקרוא לעצמו ג'ייסונאס קפונאוסקאס אף אחד לא ישים לב. מדובר בצלף שלשות אדיר שפרץ בשנה שעברה במיאמי כקלע הטוב בליגה (ויסלחו לי כל האחרים, 51.4 אחוזים מחוץ לקשת בעונה שלמה זה לא משהו שרואים כל יום). קאפונו הגיע בעצם על חשבון מוריס פיטרסון וחתם לארבע עונות תמורת 24 מליון דולר. יחד איתו הגיעו קרלוס דלפינו (תמורת שתי בחירות סיבוב שני), הארגנטינאי המוכשר שלא הסתדר בדטרויט, ומיודענו מייסיאו באסטון. קולאנג'לו הביא את באסטון גם כדי שיהיו לו שבעה יוצאי יורוליג ברוטציה, גם כדי שיהיה לפארקר עם מי לדבר עברית וגם כי הידיים הטובות שלו והתנועה ללא כדור יכולות להפוך אותו לשחקן שמשתלב טוב בשיטה.

איפה הבעיות? בעיקר בהגנה. לראפטורס אין יותר מדי חשק לשמור ובעיקר אין כלים. פארקר לקח את תפקיד הסטופר וביצע אותו נהדר, אבל סביבו אין הרבה. הבעיה העיקרית היא אצל שחקני הפנים. בוש וברניאני שניהם רזים ולא מסוגלים לשים גוף על סנטר אמיתי. מה יקרה, למשל, כאשר הניקס של אדי קרי וזאק רנדולף תגיע לבקר? מי ישמור על מי ואיך? אולי כדאי למיצ'ל ללכת עד הסוף עם קונספט היורוליג ולעבור לשמור איזורית, רק שאז תבוא לידי ביטוי מוגבר חולשה נוספת של הראפטורס, בריבאונד ההגנה. ברניאני יהיה חייב לקחת יותר מריבאונד כל שש וחצי דקות וגם פארקר, קאפונו ואפילו פורד (ריבאונדר טוב מהצפוי) יהיו חייבים לתרום יותר כדי שזה לא יהיה מה שיפיל אותם.

מועמד לפריצה: סימן השאלה סביב גרבאחוסה, שלא ברור עד כמה הופעתו במדי נבחרת ספרד הקיץ תשפיע על מצב בריאותו אחרי הפציעה הקשה ממנה סבל בעונה שעברה, עשוי להעביר אותו לשמש יותר כמחליף לגבוהים ופחות כסמול פורוורד, מה שיכול לפנות דקות בעמדת המחליף לגארד-פורוורד. מי שיכול לנצל את הדקות הפנויות הוא קרלוס דלפינו הארגנטינאי, שהגיע לליגה עם שאיפה להיות הג'ינובילי הבא אבל בדטרויט כמעט לא קיבל צ'אנסים. דלפינו הוא חודר נהדר, שומר טוב ויודע גם לקלוע, והוא מתאים מאוד לשיטה בטורונטו. אם לא הוא, אולי נראה משהו מג'ואי גרהאם האתלטי.

מועמד לדעיכה: קריירת ה-NBA של ראשו נסטרוביץ' נמצאת בדעיכה קבועה כבר כמה שנים, אבל בשנה שעברה חל שיפור קל. השנה, למרות שהרשים במדי נבחרת סלובניה הקיץ, ראשו צפוי לחזור ולרדת למעמד של לא יותר מגוף גדול מול סנטרים עבים, בעיקר בגלל שהוא לא מתאים לשיטה של הראפטורס, ובגלל ההתפתחות הצפויה של ברניאני.

תסריט אופטימי: כל מה שעבד בשנה שעברה ממשיך לעבוד, ברניאני מתחיל להזכיר את נוביצקי והתוספות לסגל הופכות את טורונטו לקבוצה של 55 ניצחונות ואת בוש למועמד ל-MVP. הקנדים משאירים את בוסטון מאחוריהם בבית האטלנטי ומנצלים את הביתיות כדי להגיע עד לגמר המזרח, שם הם נעצרים אצל שיקגו.

תסריט פסימי: היריבות מתחילות ללמוד את הטריק של טורונטו, כף הרגל הפצועה של בוש ממשיכה להטריד אותו, ברניאני לא מתקדם ואף אחד לא לוקח ריבאונד. טורונטו נופלת למקום השמיני במזרח ועפה בקלות בסיבוב הראשון.

תחזית: אין סיבה שטורונטו לא תשחזר את העונה המוצלחת מאשתקד, יש לה סגל עמוק מספיק כדי לשרוד פציעה של כל אחד חוץ מבוש. הבעיה היא שהמזרח התחזק, בעיקר הבית האטלנטי שלה. אז מה יהיה? מקום רביעי עד שישי במזרח, עם סיכוי די נמוך לעבור סיבוב בפלייאוף.