יחי המלך הישן

סיפורו של אחד ה-קוורטבקים הגדולים בתולדות ה-NFL (הגדול שבהם, יגידו חלק מהאנשים) מתחיל ב-25 לאפריל 1983, 3 שעות אחרי פתיחת הדראפט. בחירה מס' 27, מיאמי דולפינס. המאמן המיתולוגי דון שולה אינו מאמין למראה עיניו: חמישה קוורטרבקים כבר נלקחו (1983 היה הדראפט הטוב בהיסטוריה של הקוורטרבקים), ושמו של דן מרינו מאוניברסיטת פיטסבורג, שרק שנה קודם לכן נחשב לקווטרבק הטוב במדינה - עדיין מופיע על הלוח.

"כנראה שבאמת אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", אמר מאוחר יותר הבעלים של הדולפינס, ג'ו רובי. בקבוצה רצו את מרינו אבל לא האמינו שבשלב הזה הוא יהיה על הלוח, ולכן הם בנו על התאקל ההגנתי של סירקיוז, מייק צ'ארלס. היה זה יום המזל של הדולפינים, כיוון שכאשר הגיעה בחירת הסיבוב השני של הדולפינס, גם מייק צ'ארלס עדיין הופיע על הלוח.

הסיפור מסתיים ב-17 לספטמבר 2000, מחצית המשחק בין הדולפינס לבולטימור רייבנס. האפודה מס' 13, אותה לבש דן מרינו במשך 17 עונות, הופכת להיות השניה בתולדות המועדון ש"פורשת" לצמיתות (אחרי מס' 12 של בוב גריסי, עוד קוורטרבק מיתולוגי של מיאמי משנות ה- 60 וה- 70).

מיהו הקוורטרבק הגדול בהיסטוריה? לא תמצאו שני חובבי פוטבול שיסכימו על התשובה לשאלה הזו. אבל אם התשובות היו מצויות רק בסטטיסטיקה ובמספרים, מרינו הוא הכי גדול ללא תחרות, לפחות עד שברט פארב ינתץ לו עוד כמה שיאים או עד שפייטון מאנינג ישבור את כולם.

בספורט האמריקאי אוהבים לאסוף סטטיסטיקות. כמות הקטגוריות שעבורן רושמים שיאים ב-NFL היא בלתי נתפסת. כך יוצא שמרינו מחזיק ביותר מ-20 שיאי עונה סדירה ב-NFL (חלק מהם במשותף עם אחרים). הנה טעימה קטנה מההישגים אליהם הגיע מרינו ב- 242 משחקים ב-NFL (מתוכם הוא פתח ב-240):

• הוא הקוורטרבק היחיד שעבר יותר מ- 60 אלף יארד במסירה (61,361). פארב מתקרב אליו עם יותר מ-58 אלף יארד.

• הוא מחזיק בשיא המסירות לט"ד, 420, אותו עומד פארב לשבור. לשם השוואה - לפראן טרקנטון, המצוי במקום השלישי, יש 342 מסירות בלבד.

• יש לו יותר נסיונות מסירה (8,358) מכל קוורטרבק אחר בהיסטוריה של ה-NFL, והוא שני במסירות שהושלמו (4,967) אחרי פארב.

• הוא הוביל את הליגה ביארדים במסירה בחמש עונות, שיא המשותף לו ולסוני יורגנסן.

• הוא היחיד שמסר ליותר מ- 5,000 יארד לעונה. יש לו 6 עונות עם יותר מ-4000 יארד (שזה מקום שני. למאנינג יש 7, לפארב ולוורן מון יש 4), ועוד 6 עונות עם יותר מ-3,000 יארד.

• הוא מחזיק, יחד עם ג'ון אלוויי, בשיא ההופעות בפרו-בול לקוורטרבק: 9.

• יש לו 13 משחקים עם יותר מ-400 יארד במסירה. במקום השני נמצאים מונטנה, וורן מון ופייטון מאנינג עם 7 משחקים כאלה.

• השיא של 48 מסירות לט"ד בעונה נשבר על ידי פייטון מאנינג, אבל מרינו נמצא גם במקום השלישי, כשיש לו גם עונה עם 44 מסירות לט"ד.

ומה אין לו? טבעת אליפות. וזה הזמן להתחיל את הסיפור מההתחלה.

דניאל קונסטנטין מרינו ג'וניור נולד בפיטסבורג, פנסילבניה, ב-15 לספטמבר 1961, בשכונת אוקלנד, שהיתה שכונת "צווארון כחול". הוא היה הבכור לשתי אחיות שנולדו אחריו. אביו עבד בעבודות מזדמנות שונות כדי לפרנס את המשפחה, ולכן מעולם לא היה כסף רב בבית, אך מצד שני גם לא רעבו שם ללחם.

שנות ילדותו היו שנים טובות לפיטסבורג סטילרס, ומרינו, שביתו היה סמוך ל"פיט סטדיום", הפך להיות אוהד נלהב של הקבוצה ושל פוטבול בכלל. כבר בילדותו הוא היה משחק עם חבריו פוטבול ברחובות הצרים של השכונה, כשעמודי הטלפון היו משמשים כאנד-זון, וכבר אז הוא תמיד שיחק כקוורטרבק. כאשר לא היה לו עם מי לשחק, הוא היה זורק את הכדור לבדו על עמודי הטלפון, תוך כדי התחמקות ממכוניות שעברו ברחוב, שאותן הוא דמיין כשחקני הגנה.

חלומו של מרינו להיות שחקן פוטבול מקצוען החל להתגשם בבית הספר הקתולי של פיטסבורג. הוריו, שהאמינו בכישורים של בנם, עבדו קשה מאוד על מנת לגייס את הכסף שיאפשר לו ללכת לבית ספר זה, ומרינו החזיר להם בביצועים על המגרש. במסגרת בית הספר הוא זכה בתארים כלל ארציים, ובזכות כישורי המסירה שלו הוא חוזר על ידי המכללות הטובות ביותר בארה"ב, כולל נוטר-דם ו- UCLA. אך האפשרויות הבלתי מוגבלות של מרינו הצעיר לא היו רק בתחום הפוטבול: הוא גם היה שחקן בייסבול מצטיין, ובדראפט של ליגת הבייסבול של שנת 1979 הוא נבחר על ידי הקנזס סיטי רויאלס. אך אהבתו האמיתית של מרינו היתה לפוטבול. ומתוך מגוון האפשרויות שניתנו לו, הוא בחר להישאר קרוב לבית, והצטרף לאוניברסיטת פיטסבורג.

כבר בתחילת שנתו הראשונה באוניברסיטה הפך מרינו לקוורטרבק הפותח, ועד מהרה הוא הפך להיות אחד הקוורטרבקים המובילים בליגת הקולג'ים. הוא הוביל את אוניברסיטת פיטסבורג לשלוש עונות עם מאזן של 1:11, ונצחונות בפייאסטה-בול, הגייטור-בול והשוגר-בול.

עונתו השניה באוניברסיטה, בשנת 1981, היתה עונת השיא שלו. הוא מסר ל-37 ט"ד ונבחר לשחקן המצטיין של הליגה. בעונה השלישית הוא הוביל את אוניברסיטת פיטסבורג לניצחון בשוגר-בול במשחק דרמטי מול ג'ורג'יה, כאשר בדקה האחרונה, במצב של 4 ו-5, הוא שחרר פצצה של 35 יארד לט"ד שהוביל לניצחון 20:24.

דווקא העונה האחרונה (עונת ה"סיניור") שלו היתה יחסית מאכזבת, עם 17 מסירות לט"ד לעומת 23 אינטרספשנס (השמועות בארצות הברית מדברות על בעיית סמים באותה התקופה, אבל כמובן שלא ניתן למצוא לזה אסמכתא רשמית בשום מקום), ורבים החלו להעלות ספקות בקשר ליכולתו להצליח בליגה המקצוענית. מי שהרוויחו מכך היו המיאמי דולפינס.

בדראפט 1983 נבחר מרינו. הופעת הבכורה שלו היתה ב-19 לספטמבר 1983. 5:15 לסיום המשחק נגד לוס-אנג'לס ריידרס, והתוצאה היא 0:27 ללוס אנג'לס. במהלך כל המשחק הדולפינס לא מצליחים לעבור את קו ה-21 יארד של הריידרס, ולכן החליט המאמן דון שולה שהגיעה שעתו של הרוקי לראות לראשונה מגרש.
2:26 לסיום המשחק מסר מרינו את המסירה הראשונה שלו לט"ד בליגת ה-NFL, ולפני הסיום הספיק להוסיף עוד אחת, שקבעה את תוצאת המשחק, 14:27 ללוס אנג'לס.

ב-9 לאוקטובר 1983 מרינו פתח לראשונה כקוורטרבק של הדולפינס. הוא שיחק מצוין, השלים 19/29 ל- 322 יארד ומסר 3 מסירות לט"ד, אבל זה לא הספיק לדולפינס, שהפסידו בהארכה 38:35 לבפאלו. בעונתו הראשונה בליגה המקצוענית, מרינו מסר ל- 2,210 יארד ול- 20 ט"ד. הוא נבחר לרוקי השנה וגם היה לקוורטרבק הרוקי הראשון בהיסטוריה שפותח בפרו-בול.

1984 היתה עונת הפריצה שבה הפך מרינו לאחד הקוורטרבקים הבולטים של ליגת ה-NFL. אחרי 8 משחקים הוא כבר שבר את שיא הדולפינס למסירות לט"ד בעונה, שהיה שייך לבוב גריסי. שבוע לאחר מכן הוא שבר שיא נוסף של גריסי, של יארדים שהושגו במסירה בעונה. בסיום עונה מדהימה (שבה המאזן של מיאמי היה 2:14) הוא שבר את שיאי ה-NFL במסירות לט"ד (48), השלמת מסירות (362) ויארדים במסירה (5,084), ונבחר ל- MVP של הליגה.

הסופרבול של 1984, שהפגיש את הדולפינס עם סן פרנסיסקו פורטי ניינרס, אמנם לא נכנס לרשימת הסופרבולים הגדולים בדיעבד, אבל ריכז ענין עצום בגלל המפגש בין מרינו לבין ג'ו מונטנה, 2 קוורטרבקים ענקים שהיוו (ובמידה מסויימת מהווים עד היום) את הסמל של קבוצתם. זה נגמר רע מבחינת מרינו והדולפינס. ההגנה של סן פרנסיסקו הצליחה להלחיץ את מרינו פעם אחר פעם, הפילה אותו 4 פעמים וכפתה עליו 2 אינטרספשנס, ולמעשה ניטרלה את משחק המסירות של מיאמי. המשחק הסתיים בתוצאה 16:38, כשמרינו מוסר ל- 318 יארד, ורק מסירה אחת לט"ד. מנגד, סן פרנסיסקו שיחקה את משחקה העיקש בסגנון "התקפת החוף המערבי", כאשר 331 היארד שהשיג מונטנה במסירה היו כמעט כולם ממסירות קצרות של 5-6 יארד. אבל מה שהכריע באמת את המשחק לא היה יכולת המסירה של הקוורטרבקים הנפלאים האלה, אלא דווקא יכולת הריצה שלהם. מונטנה השיג במשחק הזה 59 יארד בריצה, כאשר בכל אחד מארבעת הדרייבים של סן פרנסיסקו שהסתיימו בט"ד, ריצה של מונטנה היתה מהלך מרכזי. מרינו, על הקרקע, לא לקח אפילו יארד אחד. העונה הגדולה שלו ושל מיאמי הסתיימה באכזבה.

את ההישגים המדהימים של שנת 1984 לא הצליח מרינו לשחזר, אבל לאורך הקריירה שלו הוביל במשך שנים רבות את ליגת ה-NFL בכמעט כל קריטריון אפשרי של קוורטרבק. הוא גם הוביל את מיאמי לפלייאוף כמעט מדי שנה, ובסה"כ שיחק 18 משחקי פלייאוף, אך מעולם לא חזר לשחק בסופרבול.

לפני עונת 1986, כאשר הגיעה השעה להאריך את חוזהו של מרינו, הוא קיבל חוזה של 9 מיליון דולר ל- 6 עונות והפך לשחקן היקר ביותר (עד אז) בתולדות ה-NFL. כאשר הגיעה השעה להאריך את החוזה לפני עונת 1991 הוא עשה זאת שוב, כשקיבל חוזה של 20 מיליון דולר לחמש עונות.

ב-12 לנובמבר 1995 שבר מרינו את שיא ה-NFL ביארדים שהושגו במסירה, כאשר עבר את 47,003 היארד של פראן טרקנטון. שבועיים מאוחר יותר הוא שבר גם השיא של טרקנטון במסירות לט"ד, כאשר מסר את מס' 343. אחיו של כותב שורות אלה, תושב מיאמי לשעבר ואוהד שרוף של הדולפינס, מספר: "הייתי בשני המשחקים האלה, האחד נגד ניו-אינגלנד והשני נגד אינדיאנפוליס. מה אני זוכר? שבשני המשחקים האלה הדולפינס הפסידו... ואולי זה מסמל יותר מכל את הקריירה של מרינו".

אחרי עונה מאכזבת ב- 1999 עם 12 מסירות לט"ד בלבד ו-17 חטיפות הוא פרש בגיל 38. ב- 7 לאוגוסט 2005 נכנס מרינו להול אוף פיים של ליגת ה- NFL.

המספרים של מרינו חסרי תקדים כאמור, אבל יחסה של קהיליית הפוטבול למרינו, ובתוכה גם אוהדים של הדולפינס, הינו אמביוולנטי מעט. הדבר מזכיר את הדיונים הכל כך מוכרים על הכישרון של פייטון מאנינג, בקשר לשאלה מה שווה כל הכשרון אם הוא אינו מתורגם לכדי טבעת אליפות (דיונים שהסתיימו בשנה שעברה). אבל המקטרגים של מרינו לוקחים את העסק הרבה יותר רחוק: הם טוענים שסטטיסטיקה אישית היתה חשובה לו יותר מהקבוצה, שהוא דאג שהקבוצה תתבסס אך ורק על מהלכי מסירה, ואפילו שהוא טירפד בחירות דראפט של רצים אחוריים טובים. הדיון בשאלת מונטנה/מרינו הינו גירסת שנות ה-80 של הדיון בשאלת בריידי/מאנינג. בכל אופן, בתקופת מרינו הדולפינס היו קבוצת פלייאוף כמעט קבועה, אבל היעדרה של טבעת האליפות השאירה טעם מעט מריר על הקריירה המפוארת של מרינו.

דון שולה, המאמן של הדולפינס מ-1970 ועד 1995, אמר על מרינו: "מכל 2,000 האתלטים שאימנתי, הוא היה הגדול מכולם". אבל הסיפור של דן מרינו אינו רק סיפור של כוכב פוטבול. זהו סיפור על אב יוצא דופן לשישה ילדים, מתוכם שניים מאומצים. מה שהשפיע יותר מכל על חייו הפרטיים של מרינו היה האבחון של בנו השני, מייקל, כאוטיסט קל. עובדה זו גרמה לו, עוד בתקופת היותו שחקו פעיל, לגלות מעורבות רבה בפעילויות צדקה הקשורות לילדים, ולשם כך הוא ייסד בשנת 1992 (ביחד עם אשתו, קלייר) את "דן מרינו פאונדיישן", קרן צדקה המגייסת כסף עבור ילדים עם צרכים מיוחדים, ואשר הישגה הגדול היה הקמת בית חולים לילדים עם צרכים מיוחדים במיאמי.

מרינו התפרסם בזכות ביצועיו במגרש הפוטבול, אבל התנהלותו מחוץ למגרש הפכה אותו לאחת מדמויות הספורט המוכרות ביותר בעולם כולו, והיא שזיכתה אותו בתואר איש השנה של ליגת ה-NFL לשנת 1998, הופעה בעמוד השער של מגזיני ספורט מובילים כמו ה- Sports illustrated, והופעה בשני סרטים: "אייס ונטורה" ו"Holy man".

בתחילת שנת 2004 התמנה מרינו לסגן הנשיא של הדולפינס, אך מספר שבועות מאוחר יותר הוא פרש במפתיע. בהודעה לעיתונות אמר כי לא העריך נכונה את מידת האתגר שבתפקיד, ואת מידת השינוי באורח החיים שיתבע ממנו וממשפחתו. בכך ויתר מרינו סופית על הסיכוי להשיג את מה שלא הצליח להשיג במגרש – להביא טבעת אליפות למיאמי.

כיום למרינו יש שלל רב של פעילויות. הוא משמש כפרשן בערוצי הטלוויזיה CBS ו-HBO, עוסק בפעילויות צדקה, פתח שתי מסעדות בדרום פלורידה, בבעלותו קבוצת מירוצים בנאסקאר והוא כמובן משתתף בקמפיינים פרסומיים רבים.