מקלארן, תראה מה מחכה לך

ב-13.10.1993 נפגשו הולנד ואנגליה בדה קויפ שברוטרדם לקרב ענקיות במסגרת בית 2 האירופאי במוקדמות מונדיאל 1994. נורבגיה, שהשיגה ניצחון ותיקו מול כל אחת מהן, כבר השלימה עלייה מפתיעה וראשונה שלה מזה 56 שנים והותירה לשתיים את המאבק על הכרטיס הנוסף. לדה קויפ הן הגיעו כשלכל אחת מהן 11 נקודות ועוד משחק אחד לאחר מכן. אנגליה מול סן מרינו, הולנד בחוץ מול פולין.

43 אלף אוהדים הולנדים ועוד חמשת אלפים אנגלים ראו בעיטה אנגלית פוגשת את הקורה ההולנדית במחצית הראשונה ואת הקבוצות יורדות להפסקה כשהתוצאה מאופסת. בדקה ה-56 התחילו המחלוקות. אנדי סינטון שלח כדור ארוך לכיוונו של דייויד פלאט, שעמד להשתלט על הכדור, אבל רונאלד קומאן, שהיה שחקן השדה האחרון של הולנד בדרך אל השער, הגיע מאחוריו ומשך בידו על סף הרחבה. האנגלים היו משוכנעים שמגיע להם פנדל, ויותר מכך, שקומאן חייב להיות מורחק. לא לדעתו של השופט הגרמני, קארל יוזף אסנמאכר, שלתדהמת כולם, כולל השחקנים ההולנדים, פסק על בעיטה חופשית מחוץ לרחבה ולא הראה לקומאן את האדום. טוני דוריגו בעט את כדור העונשין המסוכן, אך זה נבלם בחומה הכתומה, שיצאה לכיוונו עוד לפני שהספיק לבעוט.

חמש דקות מאוחר יותר החל האסון האנגלי להתממש. יאן ואוטרס הוכשל בצד השני של המגרש, גם הוא בקרבת הרחבה, ואותו קומאן עמד לבצע את הבעיטה החופשית. כמו במקרה של דוריגו, גם הכדור של הבלם ההולנדי פגע בחומה האנגלית, אלא שהפעם החליט השופט אסנמאכר שזו יצאה ממקומה לפני הזמן ופסק על בעיטה חוזרת. הפעם קומאן השחיל את הכדור עמוק לתוך הרשת של דייויד סימאן. דניס ברגקאמפ הכפיל כעבור שש דקות והולנד ניצחה 0:2. מאוחר יותר ניצחה נבחרת האורנג' 1:3 את פולין בפוזנאן ועלתה למונדיאל. אנגליה נשארה בבית והחמיצה טורניר גדול. האם זה עומד לקרות גם ביורו 2008? בשבוע הקרוב נקבל תשובה. בינתיים, בואו נשחזר את אותו קמפיין לארה"ב 1994, אולי נמצא בו קווים מקבילים לכישלון עתידי גם הפעם.

לא פשוט לעמוד על הקווים של נבחרת אנגליה. לצד העבודה המקבילה בברזיל, כנראה שמדובר בשני הג'ובים הקשים והלחוצים בעולם הכדורגל. מצד שני, לא צריך למהר ולרחם על סטיב מקלארן. עם מבחר שחקנים כמו שיש לו, אנגליה הייתה צריכה לא רק להיות בעמדה יותר טובה במוקדמות היורו, אלא בעיקר להציג כדורגל טוב יותר. כששניים-שלושה שחקנים מפגינים יכולת חלשה אפשר להאשים אותם, אבל כשזו מגמה של כל ההרכב ולא משנה מי כלול בו, אין אשם אחר מלבד המאמן.

14 שנים חלפו, ואנגליה שוב מתקרבת לסכנה מוחשית של הישארות בבית בטורניר גדול. את הכותרות אז, בדיוק כמו עכשיו, גנב המאמן, גרהאם טיילור. "אני רק מקווה שהתקשורת תהיה טובה יותר אליו מאשר שהיא הייתה אליי", התייחס בובי רובסון ליורשו בתפקיד אחרי שעזב את הנבחרת בתום מונדיאל 1990. רובסון, כמובן, לא ידע באותו זמן כמה המשפט הזה יהפוך לרלוונטי בעוד כשלוש שנים.

היום עומד מקלארן בפני עתיד דומה. אף אחד עוד לא הקים מפלגה שנקראת "מפלגת לפטר את סטיב מקלארן", כפי שעשו לטיילור בבחירות המוקדמות ב-1993, אבל המאמן הג'ינג'י כבר זוכה להשוואה עם שאר ירקות, מקבל בראש מהתקשורת ודעת הקהל מופנית היום נגדו. מזכיר ולא במעט את טיילור. זהו סיפורו של המאמן האחרון שכשל להגיע עם נבחרת אנגליה לטורניר גדול.

טיילור הגיע לנבחרת אנגליה אחרי קדנציה מופלאה בווטפורד ועוד אחת טובה באסטון וילה. הפתיחה שלו עם הנבחרת היייתה לא רעה, אבל אז הגיע יורו 1992. גארי סטיבנס, ג'ון בארנס ומארק רייט סבלו מפציעות, טוני אדאמס, שבדיוק החלים מפציעה, לא הורשה להחליף את רייט משום שאופ"א לא הרשתה שינויים בסגל המקורי ופול גאסקוין כבר ישב בחוץ למעלה משנה אחרי פציעה קשה בגמר הגביע האנגלי ב-1991. בסך הכל החמיץ גאסקוין 27 מתוך 38 משחקיה של נבחרת אנגליה תחת ניהולו של טיילור בגלל פציעות.

אנגליה פתחה את הטורניר עם כדורגל רע ובשני משחקיה הראשונים סיימה מול דנמרק וצרפת בתוצאות 0:0. המשחק השלישי הפגיש אותה עם שבדיה המארחת, אבל למרות שניצחון היה מעלה אותה לחצי הגמר (אז שוחק חצי הגמר מיד אחרי שלב הבתים) היו אלו דווקא השבדים שניצחו 1:2. מפלס העצבים באנגליה עלה, לאו דווקא בגלל ההפסד כמו לנוכח החלפתו של גארי ליניקר בדקה ה-62. לחלוץ, שהפציץ בכל מקום בו דרך, היה זה משחקו האחרון בנבחרת אנגליה, ואם היה כובש היה משווה את שיא השערים של בובי צ'רלטון במדים הלאומיים - 49. אבל טיילור לא היה מרוצה ממנו, הוציא אותו לטובת אלן סמית, וגזר על עצמו ימים קשים לאחר מכן.

כבנו של עיתונאי, כשהגיע טיילור לנבחרת אנגליה הוא החליט על מדיניות פתוחה מול התקשורת. בשלב מסוים אפילו חילק לכתבים את מספרי הטלפון הפרטיים שלו. "למקרה חירום", כפי שהגיד זאת. "הבנאדם לא היה מפסיק לדבר איתנו", נזכר עיתונאי ותיק לפני כמה שנים. ולמרות זאת, אחרי הוצאתו של ליניקר והכישלון בשבדיה, התקשורת לא זכרה למאמן הלאומי את סבלנותו כלפיה ונעצה בו שיניים. "הסאן" היה הקשוח מכולם וניהל מולו מערכה שלמה. בוקר לאחר ההפסד לשבדיה קראה כותרת בצהובון "שבדיה 2 – הלפת 1", כשמקביל הוצג פרצופו של טיילור על שער העיתון כשאת מצחו מעטרת לפת. אחרי משחק ידידות בסנטאנדר, בו הפסידה אנגליה 1:0 לספרד, הבריק "הסאן" עם כותרת מקורית: "ספרד 1 – הבצל 0", אבל טיילור לא התייאש והתכונן לקמפיין מוקדמות המונדיאל בארצות הברית.

"עד היום אני משוכנע שבפגישה בה נקבע סדר המשחקים, נשתלו הזרעים הראשונים לכישלון של אנגליה", סיפר טיילור ב-2004. "אחרי הגרלת הבתים במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, ב-1991, ההתאחדות שלנו נתקלה בהרבה קשיים מצידה של הולנד לקביעת סדר משחקים. רק אחרי זה נודע לי שההולנדים רצו לחכות ולראות מתי תשחק איטליה ואז לקבוע תאריכי משחקים כמו שלה. הסיבה הייתה פשוטה - הרבה שחקנים הולנדים בכירים שיחקו בליגה האיטלקית, ובהולנד היה חשש מהתנגשות עם המועדונים האיטלקיים והערמת קשיים על שחרורם לנבחרת".

הקטע הבא הוא תרגום לתיאורו של מאמן נבחרת אנגליה דאז את השתלשלות המאורעות:

"בלית ברירה נקבעה פגישה באמסטרדם בה יישבו נציגי הנבחרות וידונו בתאריכי ההתמודדויות, ולאחר מכן ייפגשו לארוחת ערב חגיגית בה יוכרז לוח המשחקים. לא ידעתי מה יהיה בישיבה וגם בהתאחדות עוד לא השתתפו בכזו. נסעתי עם יושב ראש ההתאחדות, גרהאם קלי, ועם גלן קירטון, האחראי על קשרי החוץ. רק כשהגענו למדנו שלכל נבחרת יהיו שני נציגים בשולחן. גלן ואני נכנסנו. מנהל הדיון פתח את הישיבה ב-11:00 בבוקר והודיע לנו שבעוד כשעה היא תופסק כדי לבחון היכן עומדים הדברים. אני זוכר שהבטתי על מאמן נבחרת נורבגיה, אגיל אולסן, שלא אמר דבר. נשיא ההתאחדות הנורבגית, פר ראבן אומדאל, שהיה גם חבר בפיפ"א, ערך את כל המשא ומתן.

"בכל פעם שאני או גלן ניסינו לבדוק תאריך עם נציגים של נבחרת אחרת, הם הודיעו לנו שהם כבר קבעו משחק לאותו יום. אחרי חצי שעה בלבד מנהל הדיון קרא לכולם, מאחר שלפי דבריו כבר הרכבנו לוח משחקים בצורה כל כך טובה. בארוחת הערב הוא הקריא את לוח המשחקים. רציתי לפתוח עם משחק בית וזה אכן קרה, מול נורבגיה. אבל היו עוד תשעה משחקים. האזנתי בתדהמה לשאר המשחקים שלנו והבנתי שאין לנו ברירה אלא לשחק שני משחקים בפגרה. פולין ונורבגיה קיבלו אותנו בדיוק כפי שהן רצו – אצלן בבית, בקיץ. רציתי לשחק את המשחק הראשון מול הולנד בחוץ, אבל על פי לוח המשחקים הולנד אירחה את המפגש השני בינינו, במה שהיה משחק הבית האחרון שלה בקמפיין.

"האם יכולתי לעשות משהו? בשום פנים ואופן לא. הרבה דברים נקבעו עוד לפני הפגישה באמסטרדם, הרבה לפני ארוחת הערב ההיא. ראיתי כמה נציגים של הנבחרות האחרות, אנשים חשובים כמו פר ראבן אומדאל, מהנהנים אחד בכיוונו של השני ומוסיפים קריצה. אנגליה נדקרה בגב".

אחרי השער של רונאלד קומאן מול אנגליה, גרהאם טיילור התחיל לאבד את זה. המאמן האנגלי השתולל על הקווים והתווכח עם הקוון ועם השופט הרביעי, אדם צעיר בשם מרקוס מרק. צוות טלוויזיה בריטי שהתלווה באותה תקופה למאמן הלאומי ועמד לסגור צילומים בני שנתיים של סרט תיעודי שנקרא "הג'וב הבלתי אפשרי", קלט את המאמן המתוסכל כשהוא אומר: "אתם רואים, בסופו של יום יפטרו אותי. אולי תגידו לבחור (השופט הרביעי) שהשופט גרם לפיטוריי ושאני מודה לו מאוד על כך?". אחרי שנים סיפר שגם מרק הבחין בטעויות של השופט אסנמאכר, אבל שלא יכול היה לעזור: "מרקוס מרק התנהג אלי בצורה מצוינת. הוא יכול היה להרחיק אותי, אבל הוא רק אמר לי 'אני יודע מר טיילור, אני יודע. בבקשה תשב'. במשך כל השנים הללו אני עדיין משוכנע שרימו אותנו. ככל הידוע לי השופט הזה לא ניהל יותר משחקים ברמה כזו גבוהה".

עד היום מעטרות את הראיונות עם גרהאם טיילור על אותו קמפיין תאוריות קונספירציה ותכניות אפלות נגד עליית אנגליה למונדיאל. חלק מהטענות שלו מוצדקות, הרי רונאלד קומאן עצמו הודה שהוא לא האמין שהוא לא הורחק באותו משחק ברוטרדם, אבל אנגליה פישלה עוד הרבה לפני כן כשלא הצליחה לנצח את נורבגיה ואת הולנד בוומבלי וכשסיימה בתיקו חוץ בלבד מול פולין, הודות לשער שוויון של איאן רייט שש דקות לסיום המשחק.

"לא היו לי הרבה דברים מרירים בקריירה כמו ההרגשה אחרי שלא עלינו למונדיאל 1994", סיפר לאחרונה רייט, "כשאתה מאמן נבחרת אנגליה אתה נשפט על פי התוצאות, אם תעלה או לא. אם אנגליה לא תעפיל ליורו, סטיב מקלארן ייזכר כמו גרהאם טיילור, המאמן שלנו באותו קמפיין גורלי".