וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הצעד הראשון בסנאפ: משחק ההחזרה

איליה רוסינסקי

1.9.2007 / 12:16

סקירה אחרונה של יסודות משחק הפוטבול, והפעם מסביר איליה רוסינסקי על המהלכים שיכולים לעזור לשים נקודות מהירות על הלוח

מה מיוחד ב-"קבוצות המיוחדות"? אנשים נוטים לזלזל במשמעותן, אך לחלוטין לא בצדק. כיצד ניתן לזלזל במשמעות ההרכב שנמצא על המגרש בערך 25-30 אחוז מזמן המשחק?האם ניתן להמעיט מערכם של מהלכי הקבוצות המיוחדות אשר הכריעו משחקים, שינו את מהלך העונה ואף קבעו את גורלם של כמה וכמה סופרבולים? תשאלו את סקוט נורווד, בריאן ווסטברוק או דווין הסטר. תשאלו אפילו את אייס וונטורה. יהיה להם מה לספר על משקלן של הקבוצות המיוחדות במשחק הפוטבול.

אז אלה שמזלזלים – שימשיכו לזלזל. לא אצלנו בוואלה! פוטבול. כידוע, ישנם שלושה מצבים שבהם הקבוצות המיוחדות (Special Teams – ST) עולות למגרש: בעיטת לשער (Field Goal/Extra Point), בעיטת הרחקה (Punt) ובעיטת פתיחה (Kickoff). בכתבה הנוכחית אנו נרשה לעצמנו שלא לדסקס את מהלך ביצועם של שערי שדה (הדבר איננו מצריך, לדעתנו, ניתוח מעמיק, בלי לזלזל בשום אופן במשמעות העצומה של תוצאות הביצועים הללו), אלא נתמקד במשחק ההחזרה (Return Game), עליו ממעיטים לדון בהרחבה.

ראשית, חשוב לציין, כי לרוב הקבוצות המיוחדות מורכבות מליינבקרים, שחקני קו אחורי, קיצונים הגנתיים, רסיברים וטייט אנדים, כיוון ששחקני ה-ST צריכים לשלב בתוכם מהירות, יכולת לחסום ולהשתחרר מחסימה ויכולת תיקול. למעט מקרים בודדים, סביר להניח שלא תתקלו שם בשחקני קו כבדים.

בעיטות הרחקה

כיצד נערכות הקבוצות לבעיטת ההרחקה? ההרכב שתפקידו לבצע את הבעיטה נקרא "הקבוצה הבועטת" (Kicking Team), או "יחידת כיסוי הפאנט" (Punt Coverage Team), בזמן שהקבוצה שאמורה לקבל את הכדור (Receiving Team) מוגדרת כ-"יחידת החזרת הפאנט" (Punt Return Team). ברוב המקרים שני הצדדים נערכים ופועלים כפי שמוצג על גבי איור מס' 1.

המשימה הראשונה של הקבוצה הבועטת הינה לאבטח את הפאנטר שלה (Punter – P) ולמנוע את חסימת הבעיטה. השחקן המכונה "לונג סנאפר" (Long Snapper – LS) מבצע את תפקידו של הסנטר: מוסר את הכדור אחורה לבעיטה, ואז ביחד עם שבעה שחקנים נוספים מנסה למנוע מה-"בלוקרים" (Blocker – B) של היריבה ללחוץ על הבועט ולהפריע לו. שבעת השחקנים הנמצאים לצידו של ה-LS הם שני גארדים (LG, RG), שני תאקלים (LT, RG), שני "שחקני כנף אחוריים" (wingback – LW, RW) ו-"שומר הפאנטר" (Personal Protector - PP).

הלונג סנאפר, ביחד עם הגארדים והתאקלים, מהווים את רצועת ההגנה הראשונה - מעין קו התקפה, כשבמסגרתו מתפקדים בעיקר ליינבקרים וקיצוניים ההגנתיים, כיוון ששחקנים בתפקידים אלה אמורים להכיל שילוב הנכון של מהירות ויכולת חסימה.

הרצועה השנייה, הכוללת את שני "שחקני הכנף" ואת "השומר", מורכבת בד"כ משחקני הסקונדרי, שמתוקף תפקידם מיד אחרי הבעיטה (כפי שיפורט בהמשך) להסתער לעבר מחזיר הבעיטה (Punt Returner – PR) של היריבה במהירות הגבוהה ככל האפשר. עם זאת, לפני הבעיטה "שחקני הכנף" אמורים לבלום את הבלוקרים הקיצוניים, בזמן ש-"השומר" נכנס לאמצע ובולם את אחד הבלוקרים במרכז.

השחקנים אשר פטורים ממשימות האבטחה הינם שני "האקדוחנים" (Gunner – LGN, RGN), הממוקמים בשני צידי המגרש. הם לא מחכים לשחרור בעיטה, אלא היישר אחרי הסנאפ פורצים קדימה במטרה להפריע ל-PR לתפוס את הכדור, ו/או לתקל אותו לפני שיספיק להתחיל להתקדם. אקדוחנים הינם שחקנים מהירים, קשוחים ואכזריים. בדרך כלל מגני הפינה ו/או רסיברים בעלי יכולת תיקול גבוהה - הם אלה שמשחקים בתפקיד הזה. "יחידת ההחזרה" מפקידה שמירה על האקדוחנים בדמותם של ה-"קורנרים" (Corners – C), שמנסים לעקב אותם ולהסיטם ממסלולם. פעמים רבות היא אף מעדיפה להציב עליהם שמירה כפולה על חשבונם של שני בלוקרים, ובכך מוותרת במידה רבה על יצירת הלחץ על הבועט.

מיד אחרי ביצוע תקין של בעיטת ההרחקה, מתחלף התפקיד של מאבטחי הפאנטר ושל הבלוקרים של היריבה. כרגע שבעת השחקנים, שהגנו לפני כן על הבועט מנסים לחדור לעומק המגרש והבלוקרים מנסים לבלמם. בינתיים, האקדוחנים, אשר כזכור יצאו כבר מזמן לדרכם, מתקרבים למחזיר הפאנטים. במידה שהם מבצעים את עבודתם כראוי, הם משתחררים מהקורנרים וניצבים מול מחזיר הפאנטים רגע לפני שהכדור מגיע אליו. במקרה כזה יתרחש אחד משלושת התרחישים הבאים: אחד, ה-PR יסמן "תפיסה ללא הפרעה" (Fair Catch); שתיים, הוא יעזוב את הכדור מבלי לנסות לתפוס אותו; שלוש, הוא יתוקל באכזריות מבלי להתקדם, מה שעשוי אף לגרום לפאמבל. סטיב טסקר נחשב בעיני רבים לאקדוחן הגדול בכל הזמנים, אשר במהלך שנותיו הרבות בבפאלו גרם לכך שידיהם של מחזירי בעיטות רבים וטובים התחילו לרעוד ברגע שהם ראו אותו מתקרב אליהם.

במידה שהאקדוחנים לא מספיקים להגיע למחזיר הפאנטים בזמן, הוא עשוי להטעות אותם ולהתחיל להתקדם. כמה מילים על תכונותיו הרצויות של ה-PR. ראשית כל, במקרה שלו אינטליגנציית משחק, יכולת תפקוד תחת לחץ וידיים בטוחות הן התכונות החשובות. בלהתחשב בכך שלפני שהכדור מגיע אליו, נמצאים בקרבתו הממשית שחקן או שניים של היריבה, - הוא חייב לקבל החלטה מיידית האם לסמן פייר קטץ', לתפוס את הכדור, או לעזבו. במידה והוא מחליט כן לתפוס את הכדור – אסור לו בשום פנים ואופן לשמוט אותו, מאחר ורוב הסיכויים הם ששחקני היריבה המתקרבים יהיו אלה שישטלתו על הפאמבל. מהירותו הינה חשובה, אך הרבה פחות להיכולת לגרום לשחקני היריבה לפספס אותו עוד לפני שהוא מתחיל להתקדם. כלומר, מחזיר הפאנטים שלנו חייב לשלוט בגופו בצורה מושלמת, מה שיאפשר לו בעזרת הטעיות הגוף להתחמק מהתאקלים ולפרוץ קדימה. ואם יש לו בנוסף לכול גם מהירות טובה, אז בבקשה, קבלו את דאנטה הול או אריק מטקאלף.

אם וכאשר מצליח מחזיר הפאנטים לחמוק מהאקדוחנים, עצירתו תלויה בשחקנים שזה עתה סיימו לאבטח את הפאנטר. ראשית, הם חייבים כמה שיותר מהר להשתחרר לחסימותיהם של הבלוקרים. במקרה הזה "זמן - זה יארדים", ככל שהחסימות של האחרונים יחזיקו מעמד יותר – כך מחזיר הפאנטים יעבור מרחק ארוך יותר. שחקני הכנף (Wingbacks) מספקים חיפוי לאקדוחנים באגפים, בזמן שכל השאר, תוך מאבק לאורך הדרך עם הבלוקרים של קבוצת ההחזרה, מתקדמים דרך המרכז. חשוב שכל אחד מהם ינוע במסלול שונה, בכדי לכסות את כל המגרש ולא לאפשר ל-PR נתיב ריצה פנוי. אם תעיינו בקובץ הווידיאו המצורף, אשר מציג את החזרת הפאנט המפורסמת של בריאן ווסטברוק נגד הג'איינטס בעונת 2003, תראו כי מי שפישל במקרה ההוא בנוסף לאקדוחנים, היה שחקן הכנף הימני (RW), שלא הצליח למנוע מווסטברוק לברוח לצד המגרש.

הפאנטר נע אחרי כולם ומתפקד בתור מעין סייפטי, שאמור לתקל את מחזיר הפאנטים במקרה שהאחרון עבר את שאר שחקני הכיסוי. אפשר בהחלו לטעון, כי לא ממש מומלץ להסתמך על הפאנטר בתחום הזה.

בעיטות הפתיחה

בהתאם למקרה של הפאנט, הקבוצה שבועטת את בעיטת הפתיחה נקראת "יחידת הכיסוי" (Kickoff Coverage Team), והקבוצה שמחזירה את הכדור נקראת "יחידת ההחזרה" (Kickoff Return Team). ההבדל הבסיסי בין בעיטת הפאנט לבין בעיטת ההרחקה הינו, כמובן, היעדר הסנאפ במקרה השני. עקב כך, יחידת הכיסוי איננה צריכה לאבטח את הבועט, וליחידת ההחזרה יכולה להיערך מראש להגנה על מחזיר הבעיטות (Kick Returner – KR). ישנם כיום שני מערכים בסיסיים, בהם נערכת יחידת ההחזרה: "מערך 5-4-2" (חמישה לפנים וארבעה בטריז) ו-"מערך 4-2-3-2" (שישה לפנים ושלושה בטריז). אנחנו נדון בערך השני שהוא קצת מורכב יותר, אם כי הפרינציפ של שניהם זהה לחלוטין. באיור מס' 2 ניתן לראות את ההיערכות של שתי הקבוצות לקראת ביצוע הבעיטה.

הכדור ממוקם עם קו ה-30, בזמן ששחקני קבוצת הכיסוי נערכים על קו ה-20 - חמישה שחקנים משמאל לבועט (L 1-5), ועוד חמישה מימינו (R 1-5 ). "המערך 4-2-3-2" של הקבוצה ההחזרה מציב בקו הראשון שישה שחקנים: ארבעה מלפנים (Front Four) – FWR, FCR, FCL, FWL; ועוד שנים טיפה מאחור (ה"שכבה השניה", סקנד לוול) – R2, L2, שניצבים בין קווי ה-40 וה-50 יארד של היריבה. תפקידם הראשון הוא להשתלט על הכדור במקרה של בעיטת און-סייד (On Side Kick) בלתי צפויה. הרחק מאחוריהם, באזור ה-25 יארד מתמקמים "שחקני הטריז" (וודג') – WR, WP, WL, שמתכוננים להוביל את מחזיר הבעיטות אחרי שהאחרון יקבל את הכדור. מחזיר הבעיטות עצמו ביחד עם החוסם המוביל שלו (LB-Lead Blocker) ממוקמים אחרונים, ממש לפני האנד-זון.

עם ביצוע הבעיטה רשאים שחקני הקבוצה הבועטת לחצות את קו ה-30 ולהתחיל "לצוד" את מחזיר הבעיטות (ראו איור מס' 3, שמראה את אשר מתרחש על המגרש אחרי ביצוע הבעיטה). המחסום הראשון שהם פוגשים הם השישיה הקדמית, שמיד אחרי הבעיטה נסוגה 20-25 יארד אחורה ונערכה לחסום את שחקני הכיסוי. התכונה החשובה ביותר שלהם צריכה להיות יכולת חסימה במרחב הפתוח, אך שחקני קו התקפה לא משחקים בעמדות הללו, מכיוון שאין להם מהירות שמאפשרת נסיגה מהירה מקו ההערכות לעמדות החסימה. לכן ארבעת השחקנים הקדמיים הם בדרך כלל ליינבקרים, קיצוניים הגנתיים או סייפטים. לגבי השניים הנוספים, עדיף שיהיו מגני פינה – הם אמורים להסיט את שחקני היריבה המהירים ביותר ממסלולם. על גבי אותו האיור ניתן לראות מי בדרך כלל אחראי לחסום את מי. במקרה הנוכחי "זמן שווה יארדים" לא פחות מאשר במקרה של החזרת הפאנט – ככל ששחקני הכיסוי יתעכבו יותר בחסימות של השישיה הקדמית – כך מחזיר הבעיטות יספיק לעבור מרחק רב יותר.

השחקנים הקיצוניים ביחידת הכיסוי (5R ו-5L) הם האקדוחנים המוכרים לנו מהחזרת הפאנטים. תפקידם במקרה הזה הינו זהה לחלוטין, כלומר, לרוץ דרך הצדדים, להגיע למחזיר הבעיטות מהר ככל האפשר ולתקל אותו לפני שיגיע לקו ה-20. הבעיה שלהם במקרה הנכחי היא בכך שאינם מספיקים להגיע ל-KR לפני שהאחרון יוכל לצבור מהירות. בנוסף, מחזיר הבעיטות מוגן על ידי שכבת "שחקני הטריז", אותם האקדוחנים צריכים לאגוף. "שחקני הטריז" נסוגים אחרי ביצוע הבעיטה כ-10 יארד אחורה, ומתחילים לפלס דרך עבור מחזיר הבעיטות, שנע מאחוריהם ומאחורי החוסם המוביל, בדומה לחי"רניק שנע מאחורי רכב משוריין. שחקנים אלו חייבים להיות פיזיים מאוד בכדי להדוף את שחקני הכיסוי המסתערים, וביחד עם זאת מספיק מהירים בכדי לקדם את ה-KR רחוק ככל האפשר. זהי העמדה היחידה בקבוצות המיוחדות בה ניתן לראות שחקן קו התקפה או תאקל הגנתי עם רגליים מהירות יחסית לג'וב הרגיל שלהם.

לאור הנאמר לעיל, האקדוחנים לא מצליחים ברוב המקרים לתקל את מחזיר הבעיטות, מה שמשאיר את המלאכה לשחקני כיסוי אחרים, שאמורים לשם כך בראש ובראשונה "לחסל" את הטריז. התפקיד הזה מוטל על שחקני המסומנים כ-1R ו-1L, ליינבקרים או סייפטים בד"כ, המכונים "מחסלי הטריז" (Wedge Busters). לעתים קרובות קוראים להם בשם "המתאבדים", ובצדק. מה שהם אמורים לעשות זה לרוץ אל שחקני הטריז ולקפוץ עליהם בכל המהירות. הטובים שבמחסלי הטריז מסוגלים לבד לנטרל שני שחקנים: אחד עם הכתפיים ושני עם הברכיים. לארי איזו, שחקן ניו אינגלנד פטריוטס, הוא אחד הדוגמאות למטורף כזה: בזכות מעשי גבורה כאלה הוא זכה להיבחר לשלושה פרובולים.

מי שמבצע בד"כ בסופו של דבר את התאקל הם שחקנים המסומנים במספרים 2 עד 4. תפקידם של 4R ו-4L הוא "לחפות" על האקדוחנים ולוודא כי מחזיר הבעיטות לא בורח לצדי המגרש.2L, 2R, 3L ו-3R מתפרסים לרוחב המגרש ואמורים לסגור את האמצע. בווידיאו המצורף, אפשר לראות כיצד העיכוב של שחקני הכיסוי ואי חיסולו של הטריז בזמן גורם לטאצ'דאון בצד השני.

בדרך כלל מחזיר הבעיטות נעצר בין קו ה-25 לקו ה-35 יארד. במה נבדל תפקיד מחזיר הבעיטות מתפקידו של מחזיר הפאנטים? ראשית, מחזיר הבעיטות איננו צריך לקבל החלטות תחת לחץ. בדרך כלל הוא כבר מספיק לעבור כ-15 יארד לפני שפוגש את המתקל הראשון. כלומר, אינטלגנציית משחק והבטחון בידיים הינן תכונות שפחות חשובות עבורו. שנית, היות שהוא מספיק לצבור מהירות עוד לפני ששחקני הכיסוי מתקרבים אליו, הוא ממשיך לנוע, לרוב, בקו ישר עם שינויי כיוון קטנים. כלומר, יכולת פתאומית של שינוי חד של כיוון איננה הכרחית עבורו כמו עבור מחזיר הפאנטים. עדיף למחזיר הבעיטות להיות דווקא פיזי ומהיר בכדי שיוכל יותר "לחדור דרך התאקל", במקום לנסות לברוח ממנו.

חלק מהשחקנים היו מסוגלים לבצע את שני סוגי ההחזרות, כיוון ששילבו בתוכם את כל תכונות המחזיר המפורטות בכתבה. למשל, בריאן מיצ'ל רץ בסגנון מאוד פיזי, אך באותו זמן יכול היה לשנות כיוון בצורה מהירה וקיצונית. חלק מהשחקנים מתאימים רק לסוג אחד של החזרות, כמו דניס נורתקאט שמחזיר רק פאנטים.

sheen-shitof

בדקו התאמה לטיפול

פיתוח ישראלי: פתרון מדעי לאקנה בגוף עם מעל 90% הצלחה

בשיתוף מעבדות רבקה זיידה

ולסיכום

התקווה היא שהצלחנו במאמר הנוכחי להוכיח כי משחק ההחזרה לא מהווה סתם ריצה ברברית ובלתי מחושבת אחרי הכדור, אלא כמו שאר תחומי הפוטבול, כרוך בתיכנון מתוחכם ומחשבה מעמיקה. בנוסף, ניסינו להראות כי ההצלחה של משחק ההחזרה איננה תלויה בכישוריו של מחזיר הבעיטות בלבד, אלא בשילוב יכולות של שחקנים שונים ובאיכות של עבודת צוות האימון. אם ניזכר בעונה האחרונה, דווין הסטר הציג, ללא ספק, עונה מדהימה בתור מחזיר הבעיטות, אך לא היה לו כל סיכוי להצליח ללא עזרתם של חבריו לקבוצות המיוחדות.

זהו זה, הסתיים פרוייקט "הצעד הראשון בסנאפ". מספיק עם התיאוריה, עונת הפוטבול החדשה עומדת בפתח. דבר אחד בטוח: הקבוצה שתוכל ליישם את מה שנדון בפוייקט הנוכחי בצורה הטובה ביותר - תזכה בסיומה בסופרבול. אז רק נותר לי בשם כל הצוות של וואלה! פוטבול לאחל לכל הקוראים עונה מהנה ומעניינת.

ARE YOU READY FOR SOME FOOTBALL???!!!

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully