מכת מצרים

לפני ארבעה חודשים פסק בית המשפט של מחוז גיזה במצרים שמורתדא מנסור, נשיא קבוצת א-זמאלק, יבלה את שלוש השנים הקרובות בחייו בכלא. מנסור, המכונה במצרים אל-בלטאג'י ("איש הגרזן") השתולל בבית המשפט וזו לא הייתה הפעם הראשונה שלו. כמה חודשים קודם לכן הוא פרץ בסערה אל משרדו של סייד אל-נוופל, יו"ר המועצה העליונה של המדינה (מקביל לפרקליט המדינה) ודרש לקבל לידיו מסמכים הנוגעים למשפט המתנהל נגדו על מקרה אלימות נוסף שהיה.

העדים לתקרית יאמרו לאחר מכן לשופט שמנסור קילל את כל מי שנקרה בדרכו, העיף ניירות באוויר ונופף באגרופיו. שני עוזרים של הפרקליט ניסו לחסום בגופם את מנסור, והוא בתגובה החל להכות אותם בידיו ולבעוט בהם. לאחר מכן הוא פרץ אל חדרו של הפרקליט, כשבדרך הוא עוד מספיק להפוך שולחן. מנסור התכוון להסביר לפרקליט המדינה המצרי בדיוק מה הוא חושב עליו. המאבטחים שהגיעו למקום עצרו אותו ברגע האחרון לפני שהתפתחה שם קטטה רבתי.

מנסור התמוטט לאחר מכן. השופט שלח אותו לשלוש שנים לחשוב על מעשיו. קבוצת א-זמאלק המצרית איבדה אז את הנשיא הטמפרמנטי שלה לטובת הכלא בקהיר, אבל נראה שבשלוש השנים האחרונות היא איבדה הרבה יותר מזה.

ההתפרעות של מנסור לא באה משום מקום. למעשה מדובר בחוליה נוספת בשרשרת התרסקויות שידע המועדון המפואר הזה בשלוש השנים האחרונות. נראה שמאז זכה מועדון האליטיסטים המצרי באליפות מצרים ובאליפות אפריקה לקבוצות ב-2004 הכול שם הלך הפוך. חילוקי דעות בהנהלה, האשמה בשחיתות, פירוק צוות הניהול (כבר שלוש פעמים) בהוראת ההתאחדות המצרית, אלימות במשחקים, משפטים וקנסות בהתאחדות, שחקנים שמבטלים את הגעתם ברגע האחרון, כוכב על שנוטש ומשמיץ את המועדון, מאמן שבורח במהלך מחנה אימונים בחו"ל, עיתונות שצולבת את המועדון על כל צעד ושעל וכנראה הדבר הגרוע ביותר – היריבה העירונית שממשיכה להצליח ולהצליח.

כי אי אפשר הרי לדון בבעיות של א-זמאלק, רובע העשירים הקהירי ומייצג האליטה המצרית, מבלי לברר מה קרה באותו הזמן מעבר לגדר, בקבוצת "העם המצרי" – אל-אהלי. וכאילו כדי לזרות מלח על הפצעים בשנה הכי מתסכלת עבור א-זמאלק, היריבה העירונית זכתה לא רק בתואר אחד, או שניים, או שלושה, אלא בארבעה תארים. עיתון אל-אהרם המצרי דיווח בגאווה ש"אל-אהלי הפכה השנה לקבוצה הכי מעוטרת בעולם. היא זכתה באליפות, לקחה את הגביע, הרימה גביע נוסף כשזכתה בגמר אליפות אפריקה לקבוצות והחל משלשום היא גם מתהדרת בתואר הסופר-קאפ המצרי".

א-זמאלק, אגב, היו אמורים לשחק בסופר-קאפ נגד אל-אהלי, אבל בגלל סיבות פוליטיות של א-זמאלק, הם החליטו פשוט לא להגיע, ואל-איסמעילי הייתה זו שנאלצה להפסיד שלשום בפנדלים. א-זמאלק טענו שהליגה מכורה ושהם לא מתכוונים לקחת חלק בסאגה של הסופר-קאפ. אחד הפרשנים בעיתון אל-גומהוריה אמר שהקבוצה הזו כל כך במצוקה, שמפגש מול אל-אהלי בתקופה הבעייתית הזו יהיה פשוט יותר מדי עבורה. "א-זמאלק היא לא מה שהייתה פעם" נראית עכשיו כאמירה שעוד עושה לקבוצה הנחות.

מקבוצת א-זמאלק אי אפשר לקחת את מה שיש לה. המועדון המצרי הוותיק, שהוקם בשנת 1911, יחגוג בעוד שלוש שנים 100 שנים להיווסדו. במהלך השנים הללו הקבוצה זכתה באינספור תארים. היא הצליחה, יחד עם היריבה אל-אהלי, לשמור על האיכות שלה בצמרת הליגה המצרית לאורך כל 97 שנותיה. מלבד אל-אהלי, אף קבוצה אחרת במדינה בת 77 מיליון התושבים לא מתקרבת אפילו להישגים של א-זמאלק.

האדומים-לבנים זכו בחמש אליפויות אפריקה לקבוצות, בעשר אליפויות ליגה והניפו לא פחות מ-16 פעמים את גביע הליגה. בשנת 2003 הפכה א-זמאלק לקבוצה המצרית הראשונה אי פעם שמוכתרת בתואר "קבוצת החודש בדירוג העולמי" לפי מדד ה-IFHS (הפדרציה הבינלאומית של היסטוריית הכדורגל). אחרי השיא הזה היה אפשר רק ליפול.

א-זמאלק, יאמר כל אוהד כדורגל המעורה במזרח התיכון, היא הרבה יותר מקבוצת כדורגל. "הרבה" הוא תואר שאולי לא יוכל לתאר את מה שהקבוצה הזו מייצגת. אוהד הכדורגל בעירק, בסעודיה, בירדן, במרוקו, בקרב ערביי ישראל ובקרב הפלסטינים, יעיד תמיד שיש לו שתי קבוצות שהוא אוהד. הקבוצה מהעיר ממנה הוא בא ועוד אחת: או א-זמאלק או אל-אהלי. הקבוצות הללו מייצגות את הקבוצות הטובות ביותר בעולם הערבי, בליגה הערבית הטובה ביותר, במדינה שרבים רואים בה מנהיגה, ולו היסטורית, של האומה הערבית.

בנוסף לכך מייצגות שתי הקבוצות מקהיר גם שני רבדים חברתיים הפוכים: הסיווג ההיסטורי של א-זמאלק הוא של קבוצת האליטות והאינטלקטואלים (ועלא מובארק, בנו של נשיא מצרים, לא מסתיר זאת), ולעומתה אל-אהלי, שכשמה כן היא – מייצגת את המוני העם המצרי.

עיתוני הרכילות במצרים העבירו כבר אינספור מקרים בהם משפחות נקרעו בגלל אהדה לאחת מקבוצות הכדורגל. פשוט כך, בעל התגרש מאישתו בגלל אהדתה לאל-אהלי, הורים שלא מדברים עם בנם שבחר בקבוצה היריבה ואבא שמסרב להשיא את בתו לאוהד א-זמאלק הן דוגמאות שאוהדי הספורט בקהיר מספרים בלי להניד עפעף. כנראה שהעומק החברתי-תרבותי של א-זמאלק מכאן ושל אל-אהלי מאידך הוא משהו שקשה להסביר בעברית. בגלל שא-זמאלק מייצגת גם שכונה, גם קבוצה, גם מעמד ויהיו אפילו שיגידו גם דרך חיים, הופכת הקוטביות בין שני המועדונים האלו לבלתי ניתנת לגישור. היא גם גורמת ליריבות בין הפועל למכבי להיראות פתאום כמו משחק ילדים.

אבל גם בממלכת האליטות המצריות, על ההיסטוריה, הכסף, המעמד והניסיון שבה, לא הכול תמיד דופק כמו שעון. ניתן לסמן את תחילת השבר בעונת השיא של הקבוצה ב-2004. בסיום אותה עונה סיים נשיא המועדון ד"ר כמאל דרוויש את תפקידו ומורתדא מנסור, עורך דין משופשף ובעל מזג חם כאמור, החליט לנסות ולהתמודד על הכהונה. מנסור, שזכה באותה השנה לדרגה של "מוסתשאר" (המקבילה לנשיא בית משפט מחוזי), היה לאורך שנים חבר בהנהלת א-זמאלק והוא החליט שעם הקפיצה המקצועית שלו צריכה לבוא גם הקפיצה במעמדו בכדורגל המצרי.

מנסור נבחר, אבל הוא נאלץ להתמודד לא רק עם אל-אהלי אלא גם עם אופוזיציה מבית – סגנו במועדון, ד"ר איסמעיל סלים. כמו בכל סיפור על כסף ושליטה, אה-לה ויקטור יונה ויוסי סאסי בהפועל ירושלים, ייצגו השניים האלו, מנסור וסלים, שתי קבוצות ניהול שכל אחת משכה לכיוון שלה. עד שהחבל נקרע. התאחדות הכדורגל המצרית שצפתה בעצבים במתיחות במועדון, החליטה לפרק את ההנהלה ולמנות במקומה ועדה קרואה.

אחר כך מנסור עתר לבית משפט, לאחר מכן הוא הוחזר למועדון בהוראת שופט, כעבור מספר חודשים ההנהלה פורקה שוב, מנסור התעצבן, מנסור הוחזר, מנסור הסתכסך, הועף וחוזר חלילה. שלוש שנים נמשכה הטרגדיה הזמאלקית וגם אחרי שמנסור נשלח לכלא, לא נראה שהיא עומדת להסתיים.

בשנה האחרונה הגיעו המשברים האלו לשיא חדש. עיתון "אל-אהראם" המצרי קבע ש"הבעיות בהנהלה משתקפות היטב בקרב השחקנים", והבעיות האלו אכן השתקפו. במהלך השנה עזב חוסאם חסן, כוכב הקבוצה הוותיק, את המועדון בטריקת דלת ובראיון עצבני. למרות זאת, א-זמאלק ניסו לשדר אופטימיות והתגאו שהנה השנה יגיע חיזוק בדמותו של כוכב העל העירקי אכרם נשאת. אבל חברו של אכרם לנבחרת סאלח סביר, ששיחק בעבר בקבוצת א-זמאלק הכריע את הכף. "אסור לך ללכת לשם, תיזהר", אמר סביר לאכרם, שאכן ביטל את חתימתו בקהיר ובמקום זאת עבר לקבוצת "אל-עין" מאיחוד האמירויות הערביות.

הקבוצה בנתה לפחות על יציבות באימון הקבוצה, אבל המשבר חילחל גם לשם. במהלך מחנה אימון של א-זמאלק בצרפת התקשר מאמן הקבוצה הנרי מישל לנשיא ההנהלה הקרואה, ממדוח עבאס. "אני עוזב", הודיע מישל, "אני לא חוזר יותר לקהיר". ההתפטרות גרמה להרבה כעס בצד השני של הקו, אבל היא לא הפתיעה את פרשני הספורט במצרים. בראיון חושפני של מישל לאל-אהראם הוא סיפר ש"קרו במועדון הזה דברים שלא הייתי מוכן לקבל. ביקשתי שחקנים ולא קיבלתי, ומצד שני שחקנים שהחלטתי לשחרר ההנהלה החליטה להשאיר. אלה דברים שאני כמאמן לא מוכן לסבול, וזה עוד לא הכל".

המסמר שנעץ מישל לא היה האחרון. אחריו הגיעה גם ההודעה של א-זמאלק כי כמחאה נגד ההתאחדות הם לא יקחו חלק בסופר-קאפ המצרי. גם אחרי שהקבוצה החתימה את רודי קרול, שחקן נבחרת הולנד בסוף שנות ה-70 ומי שאימן את א-זמאלק לפני עשר שנים, לא קיבל המועדון דקה של נחת. אחד השחקנים צוטט במצרים כאומר ש"לרודי קרול יהיה קשה מאוד בקבוצה. נעשה לו את המוות". בישיבת ההנהלה אמש הוחלט שכל הדלפה כזו תיחקר על ידי המועדון ושחקן שייתפס מדבר עם התקשורת ישלם 15 אלף לירות מצריות (כ-12 אלף שקל), והלחץ במועדון גבר.

אפילו אחמד פתחי, קשר שפילד יונייטד ומי שהיה אמור להיות ה"אס" של א-זמאלק, לא מסכים להגיע. הוא הודיע שיחתום, אבל אחר כך זה התעכב. בעיתון אל-אהראם מהבוקר נכתב כבר ש"פתחי בורח ממועדון א-זמאלק" ושהוא ניתק את כל הטלפונים שלו באנגליה. עד פרסום הכתבה הוא עדיין לא הודיע שרובע העשירים של קהיר הוא המקום בו הוא רוצה לבלות את השנה הבאה. כנראה שגם הוא יעדיף לחפש לעצמו מועדון בריא יותר.

ג'אודת עודה, עורך ומגיש תכנית הספורט בערבית ברשות השידור, הוא גם אוהד שרוף של א-זמאלק כבר יותר מ-40 שנה. עודה לא אוהב את הדיבורים על קריסה של המועדון, וטוען שמדובר בשילוב של תקופה לא טובה מבחינה מקצועית והתעללות של עיתונות הספורט המצרית בקבוצה. "בהחלט כן", אומר עודה, "יש אמת בטענה של ראשי א-זמאלק שהתאחדות הכדורגל המצרית נשלטת על ידי אנשי אל-אהלי".

לדבריו, "יו"ר ההתאחדות, דובר ההתאחדות ובכירים נוספים הם מאנשי אל-אהלי ויעשו הכל בשביל שהקבוצה תצליח. כשאל-אהלי דיברו עם שחקן של א-זמאלק במהלך העונה וחתמו איתו לשנה הבאה, אף אחד בהתאחדות לא עשה כלום, אבל כשקבוצת א-זמאלק קנו שחקן שנזרק על ידי אל-אהלי, ההתאחדות חייבה את הקבוצה לשלם עבורו מיליון וחצי לירות מצריות".

גם אם המשבר של א-זמאלק נגרם בגלל בכירי אל-אהלי, גם אם בגלל ניהול כושל וגם אם בשל התעללות של עיתוני מצרים, הרי שלפניו של רודי קרול ניצבת משימה שנראית עכשיו בלתי אפשרית. איך אפשר להרים מועדון-על שנמצא בתקופת שפל כזו? איך אפשר להתמודד מול לחץ של מיליוני מצרים ומאות מיליוני ערבים ברחבי העולם? ביום שני תיפתח הליגה המצרית ומועדון א-זמאלק ינסה לאחד את השורות ולצאת לקרב מאסף על כבוד, כדורגל, תרבות והיסטוריה. 70 אלף זמאלקים ידחפו את אז את הקבוצה שלהם במטרה לחזור ולהיות הקבוצה מספר אחת.