בית"ר הורסת את הכדורגל?

משום מה, השתרשה במקומותינו התפיסה לפיה הכדורגלן הישראלי כושל בשל שילוב של מספר גורמים מיסטיים, כמו השירות בצבא, הנחיתות הפיזית, החולשה המנטלית וריבוי הופעות ב"גליצ'ים". כל אלו מורידים לטימיון את כשרונו העצום, שכן הכדורגלן המקומי הצנום ונטול האתלטיות טכני מאוד. כולנו רואים אותו מדי שבת יוצא לדריבלים מרשימים וחולף ללא מאמץ על פני מספר שחקנים. הבעיה היא שסיומם של אותם מהלכים נשכח מאיתנו. על פי רוב, ברגע האחרון יאבד התכשיט את הכדור, תוך נפילה תיאטרלית לקרקע, אולי מפני שמלכתחילה לא היה צריך להתחיל את המהלך ולפצוח בדהרה עיוורת וחסרת סיכוי.

ככל הידוע, טכניקה אישית מורכבת משלושה אלמנטים מרכזיים: שליטה בכדור, מסירה ובעיטה (או נגיחה) לשער. שני האחרונים הם החשובים ביותר והקריטיים ביותר לכיבוש שערים. הכדורגלן הישראלי הממוצע, מה לעשות, הוא מוסר בינוני ובועט לא מדויק ונטול עוצמה. בשני המשחקים של בית"ר ירושלים מול פ.צ קופנהגן שלטו הישראלים בכדור מרבית המשחק, אבל הבקיעו שער בודד. הפעולות של בית"ר היו יפות, אבל לא אפקטיביות. לכן נוצרה האשליה שהכדורגלן הישראלי טכני יותר מעמיתו הסקנדינבי האפור, שפשוט עושה את הפעולה הנכונה בזמן הנכון: מוסר כשצריך למסור, בועט פצצות לשער כשצריך לבעוט ולא מכדרר כמעט אף פעם, מטעמי חוסר אפקטיביות. לכן קבוצות ישראליות מפסידות ליריבות סקנדינביות שנה אחרי שנה, ואז גם מעיזות לטעון ששלטו במשחק ושהדנים/נורבגים "אפורים". זו טעות: הסקנדינבים חסכוניים, יעילים וגם הרבה יותר טכניים, באזורים שבהם הטכניקה חשובה באמת.

לפעמים אנחנו יותר מרגיזים אפילו מאשר בדרך כלל. אם לא די בכך שאנחנו חושבים שהמצאנו את הכדורגל, לא פעם, בעיקר כשאיזו קבוצה מסקנדינביה מגיעה למשחק במוקדמות ליגת האלופות, יש לנו הרגשה שגם השירות המטאורולוגי שייך לאבא שלנו, ואז בונים תיאוריות סביב מזג האוויר. כך היה גם במשחק האחרון של בית"ר מול קופנהאגן, תוך שכל אותם החזאים והמומחים שוכחים שמאלמו הבקיעה כאן בדקה ה-89, רוזנבורג הפכה פיגור מול חיפה בהארכה אחרי שכבשה בדקה ה-90 ואפילו נבחרת פינלנד דפקה פה שלישייה בספטמבר. זאת מבלי שהזכרנו את העובדה שהלילה הירושלמי לא חם בהרבה, אם בכלל, מלילה דני באמצע אוגוסט. ואם הייתם צריכים עוד הוכחה לטיעון המטופש הזה, קיבלתם אותה בהארכה שכל כולה הייתה בשליטה דנית ביום שלישי בטדי. אז למי היה פה חם בדיוק?

את המשפט הזה אתם הולכים לשמוע הרבה העונה, למרות שהוא סובל מכשל לוגי חמור. כדי שבית"ר תהרוס את הליגה, התנאי ההתחלתי להוכחת הטענה הוא שתהיה כאן ליגה קודם. כדי להרוס משהו, צריך שקודם הוא יהיה תקין. אפילו לא מושלם, סתם בסדר. אלא שהליגה שלנו היתה גרועה לפני בית"ר של גאידמק והיא תמשיך להיות כזאת גם אחריו. גם על יעקב שחר אמרו שהוא הרס את הליגה, אז מה כבר נותר לגאידמק להחריב, אם לוקחים ברצינות את המשפט נגד נשיא מכבי חיפה. מה גאידמק אשם שלא גדלים כאן שחקנים, שהאצטדיונים עלובים, שהמאמנים עצלנים, שהעסקנים שולטים והכוכבים מפונקים. כרגיל, ללוזרים הישראלים נורא נוח שיש להם מישהו להפיל עליו את הכיעור שלהם, גם אם האשמה היא קודם כל בהם.

נכון שביתיות משחקת, אבל אולי די כבר עם הטיעון הזה? שוב, לפני יום שלישי דיברו על אפקט טדי, כמו במשחקים קודמים של נציגותינו באירופה. נו, באמת, ציפיתם שקבוצה שניצחה באמסטרדם ארינה את אייאקס תפחד מ-18 אלף צופים בטדי, משוגעים ככל שיהיו?

חוץ מזה, בואו נעשה סדר בדברים. את מסע הקסם בליגת האלופות ערכה מכבי חיפה מחוץ לביתה, אי שם באיים היווניים. הפועל תל אביב ניצחה את פארמה באיטליה, את לוקומוטיב במוסקבה והכניעה את מילאן בקפריסין באותו מסע מופלא שהסתיים ברבע גמר גביע אופ"א. אז נכון שיש הרבה קסם ויתרון ברגע שרואים קהל משולהב שמעודד ללא הרף, אבל בשורה התחתונה כדורגל הוא יותר עניין של יכולת ומזל ופחות עסק של קהל.

בעולם הכדורגל לסוכני שחקנים תפקיד מרכזי. מדובר באנשים שעוקבים בדריכות אחרי כל ילד בן 4 שהקפיץ שלוש פעמים רצופות את הכדור, מסמנים אותו במחברת ורצים לחפש לו קבוצה. האנשים האלה הם לא רק ציידי כישרונות, אלא גם אנשי מכירות. הם יכולים לקחת מתדלק מחוצ'קן בן 18 מבלארוס ולערוך לו קלטת, שתגרום לביצועיו של מראדונה להחוויר. האנשים האלה מסוגלים למכור הכל: ספות, מכשירי חשמל, שירותי סלולר וגם שחקני כדורגל.

סוכני השחקנים מסתמכים על החוק מספר אחד בכלכלה: אם יש מי שימכור, יהיה מי שיקנה. מדובר באמני שיווק היודעים להתאים לקבוצות בדיוק את מה שהן צריכות. הסיפור הולך ככה: שבוע לפני תחילת העונה מאמן של קבוצת תחתית בבונדסליגה נתקע בלי קשר אחורי. הסוכן החביב מיד משדך לו איזה ברזילאי צעיר שליהטט על החול בקופה קבאנה, וה"שחקן" חותם בקבוצה אחרי אימון וחצי, כי תיכף מתחילים. אם המאמן היה צריך חלוץ, היו בטוחים שהברזילאי שלנו היה הופך תיכף ומיד לסקורר אימתני. אחרי שני משחקים בליגה המאמן הגרמני ה"יסודי" מגלה את הבלוף, וחותך את השחקן מהקבוצה או מייבשו על הספסל עד למועד ההעברות. אתם תקראו על "אנגולו הברזילאי, קשר אחורי בן 20 ששיחק אשתקד בקרלסרוהה הגרמנית, סיכם הבוקר לעונה אחת במכבי הרצליה".

כשחושבים על זה, לאשדוד יש את כל התנאים להיות עיר של כדורגל. היא יפה, מפותחת, גדולה ולמעשה מכל הערים שלהן קבוצות כדורגל בליגת העל, היא האקזוטית ביותר, עם חופי ים מדהימים, מזג אוויר כמעט טרופי והכי חשוב – קבוצה אחת שאוחדה לה יחדיו לפני שבע שנים. את חבלי המיזוג שבין מכבי עירוני להפועל עברה אשדוד בקלות יחסית, אבל הקהל לא בא. מקסימום מתכנס אצל אחד הדיירים וצופה ממרפסתו בנעשה במגרש.

כל זה לא מפריע, כמובן, לשדרי צ'רלטון והערוצים האחרים לכנות את אשדוד "עיר של כדורגל". ולא משנה שהיא מביאה גג 2,000 צופים למשחק ושיש לה את מגרש הכדורגל הכי מכוער בארץ. לא משנה שהיא נותנת תמיד את ההרגשה של "קבוצה נחמדה מעיר נחמדה" במקום להיות נשכנית ובועטת. "אשדוד היא עיר של כדורגל" הוא משפט שתפס, ולא בצדק, את ז'רגון ליגת העל שלנו. תביאו 4,000 איש למשחק בית, תשלחו 2,000 למשחק חוץ ונשקול שוב את העניין.

גם הקלישאה הזו היא לא יותר מתירוץ יצירתי של מאמנים וספורטאים כושלים. הבעיה היא שבניגוד לקלישאות אחרות, שפשוט מבוססות על הנחות מוטעות – במקרה הזה מדובר במשפט סתום וחסר משמעות, שלא אומר מאום. מטרתו, כך נראה, היא אך ורק לעמעם את המציאות. מה זה לעזאזל "היינו שווים"?

למען הסדר הטוב, בואו נעבור שוב על החוקים. אם הכדור עובר את קו השער והשופט מאשר את המהלך, זה גול. כל השאר לא נחשב. מי שכובש יותר גולים הוא המנצח, וזהו, נגמר, אין יותר חוקים. לא זכור לי שהחוקה מדברת על שווי כלשהו. למעשה, היא אומרת בפירוש שקבוצה שווה בדיוק את מספר השערים שהיא כבשה. כל דבר מעבר לזה הוא מיותר, ונחשב לבלבול מוח.

בואו נראה: הקהל של בית"ר הוא הכי גזעני בארץ, זה של מכבי תל אביב הכי מתלהם בארץ, למכבי חיפה יש את האוהדים הכי כפויי טובה בארץ ולהפועל תל אביב צבא של כאילו אינטלקטואלים, שמחביאים באמתחתם ארסנל מילולי ופיזי אלים במיוחד. מכבי נתניה? קודם שיקנו מנויים, אחר כך נזכיר גם אותם.

כל שחקן שמגיע לקבוצה או שמשחק בה ורוצה לרצות את האוהדים, משנן את המשפט הזה. עידן טל אומר ש"תמיד רציתי לשחק בבית"ר בגלל הקהל שלה". יוסי אבוקסיס הצהיר גם על אוהדי הפועל תל אביב וגם על אלה של בית"ר שהכי כיף לשחק עבורם ובכלל, התחרות המטומטמת הזו פשטה רגל כבר מזמן. לכל קבוצה יש קהל שתומך בניצחונות (חוץ מזה של מכבי חיפה, הם עסוקים בזריקת בקבוקים) ומקונן בהפסדים (חוץ מזה של הפועל תל אביב, הם עסוקים בארגון מחאות). אנשים הם אנשים, והם לא ממש שונים בטדי, בקרית אליעזר או בבלומפילד.

פרשנים ומאמני כדורגל לא רוצים שתדעו עד כמה המשחק הזה פשוט, כי אחרת תזלזלו בהם, תבוזו להם, תדרשו את ראשם, וחמור יותר – תדעו בוודאות שאתם יכולים לעשות את העבודה לא פחות טוב מהם. אז הם ממציאים מונחים, ואחר כך מזכירים אותם בתקשורת בנימה רצינית ובכובד ראש, כאילו הם יודעים משהו שאתם לא. אל תאמינו להם. אין במונחים הללו כלום מלבד קשקוש יומרני. מכיוון שאת הקלישאות הקלאסיות של שנות ה-90 כל ילד כבר יודע לדקלם ("לתקוף מהאגפים", "לצמצם רווחים", "ההגנה מתחילה מההתקפה ולהפך", ו"פריסה בשיטת היהלום"), עליהם להמציא דברים חדשים. אז לפלוני הם יקראו "חלוץ מטרה", על אלמוני יספרו שהוא מעדיף "לשחק עם הגב לשער", חברם הוא בכלל "קשר יותר 50-50", ואחרים יכונו כ"פנטזיסטים". פעם כולם היו פשוט שחקני כדורגל.