על כל המגרש

על האיצטדיון הטוב ביותר בישראל הסכימו כמעט כל המרואיינים. טדי אמנם מתחרה ראוי, אך נראה כי השילוב של איצטדיון בניחוח אנגלי עם זיכרונות ילדות וריחות של סטייקים עושים את זה לכולם. בלומפילד, שעתה מארח את שלוש נציגות תל אביב בליגת העל, מקסים גם בזכות יפואיותו. הצפוניים יעברו בדרך בשדרות ירושלים וינגבו חומוס באיזו מסעדה אותנטית, הדרומיים לא יחמיצו הזדמנות לבקר במאפיית "בייגלה חם" המיתולוגית. האוהדים אוהבים אותו בעיקר בזכות הנוחות והחמימות. כמעט מכל פינה בו אפשר לראות את משטח הדשא במלואו, וכשהאיצטדיון גדוש, כמו במשחקי הדרבי התל אביבי, האווירה היא מושלמת. למרות שרובו לא מכוסה בגג, נדמה שגם הגשם שם הוא קסום.

תנאים: הכניסות וקופות האיצטדיון, ששוכנות בשני צדדיו, מאפשרות גלישה נוחה של האוהד אל מושבו ביציע. מאידך, החנייה סביב בלומפילד בעייתית ולרוב האפשרות היחידה היא לחנות באזור המוסכים המרוחק או בחניון, שממנו היציאה בסיום יכולה לארוך ימים. אך גם אז, הנהגים מרוצים מעצם העובדה שרכבם עוד קיים לאחר הביקור. העיתונאים בבלומפילד מספרים על תנאים ראויים. תא העיתונאים בשער 1 מספק את הזווית המושלמת להבנת כל המתרחש על הדשא ובתוספת האגרולים של הקייטרינג ביציע אף אחד לא יכול להתלונן. לרוב, גם משטח הדשא בבלומפילד הוא מהטובים בארץ.

דעת מומחה - אייל לחמן: "בלומפילד הוא היכל הכדורגל של ישראל".

אוהדים שרופים של קבוצות בליגת העל, כאלו שמתכננים את חייהם לפי משחקיה של משאת נפשם, מסמנים את הביקור בטדי כאחד משיאי העונה, גם כשמדובר במשחק חסר חשיבות. העלייה לירושלים, סוג של חו"ל בפני עצמה, תמיד מלווה בהרגשה אמיתית של יציאה למשחק חוץ בסטייל אירופאי. כשעוברים על דרך מנחם בגין ומתקרבים לפלא הארכיטקטוני על שמו של ראש העיר המנוח, מרגישים הרגשה דומה לזו של האוהד האיטלקי כשסאן סירו נגלה לפניו. כשנכנסים פנימה מגלים שבזכות היציעים המקורים האקוסטיקה במקום פשוט מחשמלת. כשהבית"רים שורקים בוז, הם נשמעים כמו האוהדים של פנרבחצ'ה. על הדשא, שהוגבה כדי להתקרב לגובה היציעים, כמעט שאין פאשלות. הבעיה היחידה: מחלק מהפינות ביציעים לא ניתן לראות את כל חלקי המשטח.

תנאים: שחקנים מספרים שגם חדרי ההלבשה הרחבים מצוינים ותואמים את דרישות הכדורגלן הממוצע. אומנם לאורחים מוקצים שפע של מקומות חנייה, אך הבעיה היא שרוב האורחים מעדיפים שלא להגיע לבירה, מפחד לסיים את הערב ב"הדסה", או בהמתנה לגרר שיבוא לאסוף את הרכב הפצוע. למען האמת, משטרת ירושלים עושה עבודה מצוינת בכל הקשור למניעת אסונות. שוטרים מפנים, בכניסה למתחם, את רכבי אוהדי היריבות לחניה נפרדת ודואגת להצבת שוטרים בכל המקומות האסטרטגיים.

דעת מומחה - אייל אלמושנינו: "להגיע כקבוצה אורחת לטדי זה פשוט תענוג. הדשא טוב, האווירה נהדרת, וחדרי ההלבשה נוחים".

אולי אם מכבי הרצליה הייתה קבוצה טובה יותר, עם מסורת, תארים ויותר מ-30 אוהדים, האיצטדיון שלה היה תופס את אחד משני המקומות הראשונים. מצד שני, איצטדיון כדורגל בעיר כמו הרצליה לעולם לא יכול לרגש, בטח שלא אחד שנמצא בין קניון ענק לקאנטרי קלאב. יש בו כ-8,000 מקומות, אך לרוב לא מתמלא ביותר מיציע אחד של אוהדים מקומיים, אלא אם מדובר במשחק רדיוס, שהרצליה הפכה להיות היעד המועדף לאירוחם. תגיעו, תחנו באחד משני החניונים הסמוכים למקום, תעמדו בתור, משום מה, בערך חצי שעה ותלכו הביתה. סביר להניח שלא תזכרו כמעט כלום, חוץ מזה שהיה נחמד. בדיוק כזה הוא האיצטדיון.

תנאים: נקודה חיובית לטובתו היא דרכי גישה יחסית נוחות, ואחרי תיקו 0:0 משמים תוכלו לברוח משם מהר. בעיקר בזכות הנוחות היחסית, הרצליה תופסת, בפער גדול מהצמד המוביל, את המקום השלישי.

דעת מומחה - שביט אלימלך: "הרצליה הוא איצטדיון שלא מריח ולא מסריח, אין בו ממש אווירה גדולה של כדורגל כמו באיצטדיונים הגדולים".

מצד אחד, אנשי התקשורת מספרים על מתקן לא ראוי ויציע עיתונאים קטנטן שאינו יכול להכיל יותר מאת החבר'ה הקבועים. גם חלק מהשחקנים לא מתים על המקום, במיוחד בגלל הקרוואנים שבאשדוד קוראים להם חדרי הלבשה. "מבחוץ אפשר לשמוע את כל מה שקורה בתוך החדר", מספר אבי נמני. מצד שני, האוהדים די מחבבים את המקום, במיוחד מאז הורדת הגדרות, שמאפשרת להם להגיע למצב של מרחק יריקה מהשחקנים. תהיו בטוחים שהאשדודים יודעים לנצל את הלוקסוס כראוי. מעל הכל, לדעת השחקנים, משטח הדשא באשדוד הוא הטוב בארץ ולבאי המקום הקבועים נותר רק להתגעגע לעוגות הנפלאות שנמכרו עד לפני כמה שנים בביתן הקפיטריה המאולתר ביציע האורחים.

דעת מומחה - אייל אלמושנינו: "לא רק השחקנים של אשדוד, כל חבריי הכדורגלנים אומרים שיש פה את הדשא הכי טוב בארץ".

בני סכנין וראשיה, שבתקופה האחרונה מתמרמרים מהתנהלות הקבוצה, יכולים לפחות להיות גאים בפרויקט אחד מוצלח, הקמת איצטדיון ביתי ראוי. היציעים בדוחא ידידותיים לאוהד, משטח חול ענק ליד האיצטדיון משמש לחניית רכבים ובתי הקפה באזור פתוחים לכל אורח. כמעט. נקודת התורפה של האיצטדיון היא ההתנהלות ההיסטרית של המשטרה במקום, שכמעט ביד חופשית נותנת לאוהדי סכנין לעשות כרצונם. במשחקים רגישים התוצאה יכולה להיות עגומה. בעונה שעברה היו אלה אוהדי מכבי תל אביב שסבלו מהתנהגות מפלה של המשטרה, ואת תמונות אוהדי בית"ר נסים על נפשם מפני המאבטחים, אוהדי סכנין עדיין לא שכחו. אם האבטחה במקום תשתפר, דוחא יהיה באמת איצטדיון להתפאר בו.

דעת מומחה - ירון, אוהד מכבי תל אביב: "לאוהדים של סכנין השוטרים נותנים לעשות הכל שם- חזיזים, רימונים, זיקוקים, לאוהדי האורחת שוברים ידיים ורגליים".

חובבי הקהלים הארגנטינאים והיוונים מוצאים בנתניה את המקבילה המושלמת. הגדר הגבוהה ביציע האורחים מזכירה להם את הרשתות הגדולות שמונעות השלכת חפצים ביציעים דומים בעולם, ומאפשרת טיפוס פוטוגני על הגדרות לאחר הבקעת שער. חוץ מההתלהבות הראשונית, קשה למצוא בנתניה שום דבר חיובי. הקופות קטנות ומיושנות, זווית הראיה לשער הרחוק מיציע האורחים היא כמעט בלתי אפשרית, ועל חנייה אין בכלל מה לדבר. העיתונאים שמגיעים לסקר את משחקיה של הקבוצה מחרפים נפשם למען המשימה: "עמדת השידור בנתניה היא במה קטנה", מספר שלמה שרף, "אם אתה זז סנטימטר עם הכיסא, אתה יכול ליפול ולשבור את כל העצמות בגוף". שווה לחכות לאיצטדיון "מרים".

דעת מומחה - שביט אלימלך: "התנאים שם מזכירים כדורגל של שנות ה-70".

אם לטדי כולם מחכים, אז המשחק שעליו מקווים שתיפול איזו חתונה או טיסה חשובה לחו"ל, הוא זה שנערך באיצטדיון החיפאי. לרובנו מדובר בנסיעה מעיקה שמסתיימת רק לאחר חיפוש חנייה ארוך, שתוצאתו היא חנייה על המדרכה שליד התחנה המרכזית. אגב, אלו שיתעקשו לשנע עצמם לסיוט בתחבורה ציבורית, סביר להניח שיצטרכו להעביר את הלילה באזור הנעים והמרגיע של האיצטדיון, מכיוון שברוב המקרים, קווי האוטובוסים והרכבות הרלוונטיים מסיימים את פעילותם טרם שריקת הסיום של המשחק.

תנאים: מהשערים האחוריים לא רואים כלום, גם ביציעים המרכזיים נאלצים לעמוד לאורך רוב המשחק, וגם אם השחקנים מספרים על חדרי הלבשה יחסית נוחים כולם מודעים לעובדה שהמבנה לא ראוי, בטח לקבוצה שחושבת על עצמה כאירופית. בסופו של דבר, אחרי כל ביקור בקריה, הזיכרון החיובי היחיד תמיד יהיה השווארמה של "במבינו".

דעת מומחה - אבי נמני: "אני דווקא אוהב את קריית אליעזר, פשוט בגלל שיוצא לי להבקיע שם הרבה".

האיצטדיון בכפר סבא מזכיר קצת את הקבוצה שמשחקת בו, כזו שתלויה בין ליגת העל לליגה הלאומית. כבר בדרך לאיצטדיון, כשתחלפו על פני כל העיר נטולת הצבע, תבינו שאתם לא בדיוק בדרך לאירוע של חייכם. חנייה תמצאו בשפע, אבל בקופות תעמדו שעות, רק כדי לזכות בפרצוף המאיים של הקופאי שמבשר כי אזלו כרטיסי הנוער. בפנים, אחרי שתעלו במדרגות ליציע האורחים הגבוה, תזכו לראות משחק בתנאים דומים לאלו של האיצטדיון הלאומי המנוכר, רק בגוונים הרבה יותר אפורים. מסלול הריצה שסובב את המגרש מרחיק את הקהל מהמשחק ובדומה לרמת גן, יכול האוהד הממוצע להרגיש מנותק לגמרי מכל המתרחש על כר הדשא, דבר שבמצבים מסוימים יכול להיזקף לזכותו. על אותה מדרגה, פחות או יותר, עומד איצטדיונה של נצרת עלית, שככל הנראה ישמש את עירוני קריית שמונה בתחילת העונה הבאה. הדבר העלוב ביותר במקום הוא היציע שמורכב מספסלים, המזכירים תמונות כיתתיות מבית הספר היסודי.

דעת מומחה - שלמה שרף: "האיצטדיון בכפר סבא נראה כמו אנדרטה, זה לא מגרש כדורגל. יש שם מסלול אתלטיקה, מתי בפעם האחרונה רץ שם מישהו?".

האיצטדיון הפתח תקוואי הוא הגרוע מבין איצטדיוני ליגת העל. אוהדי הקבוצה האורחת, שחוזרים על הטעות פעם אחר פעם, מקללים את הרגע בו התניעו את האוטו כבר בשלב החנייה, אותה דווקא אפשר למצוא באזור האיצטדיון. כשמגיעים לאורווה יודעים שכדורגל גדול לא ישוחק, בטח אם המפגש הוא מול מכבי פתח תקווה. מי שחושב שחייו של שחקן הכדורגל פשוטים, לא זכה לראותו מתכונן למשחק באורווה. בתחילת העונה מצב הדשא במגרש סביר, אך עם חלוף המחזורים הוא נוטה להדרדר, ונדמה כי חדרי ההלבשה לא עברו שיפוץ מימיהם של רצאבי, סטלמך וקופמן. מסביב לאיצטדיון מפוזרים תמיד הררי בוץ ובקופות לעולם לא תמצאו כרטיסים זולים מ-90 שקלים. על הפלאפל מאחורי היציעים המערביים תוותרו מראש. לטובתכם, גם על המשחק עצמו.

דעת מומחה - שלמה שרף: "זה מגרש של שנות ה-50, על כל המשתמע מכך. פשוט לא נעים להגיע אליו".