הפנים החדשות של ליגת העל

התגובה הנזעמת של רוני מאנה אחרי ההפסד באנדורה עוררה דילמות בקרב אוהדי מכבי תל אביב. מצד אחד, אמירות אמוציונליות וחסרות אחריות זה הדבר האחרון שאתה מצפה מיושב ראש חדש, זה שאמור להצעיד את המועדון לדרך חדשה ונקייה. דרישתו הפומבית להיפטר מאלי כהן הזכירה התנהלות של מנהלים מהסוג הישן, כמו זינו או פניג'ל, שנהגו לשלוף מהמותן איומים בלי כיסוי ושיחררו עצבים מול המצלמות. מצד שני, חייבים להודות, סוף סוף מישהו פה אומר את האמת. בלי חיוכים מאולצים, בלי התחמקויות מהמציאות המביכה, בלי להגיד ש"העיקר שכולנו בריאים". מאנה אמר בפה מלא את מה שאוהדי מכבי תל אביב הרגישו באותו יום: זה ביזיון, זו בושה, מישהו צריך לשלם את המחיר, אלי כהן חייב לעוף. מתברר שיש גם יתרונות וגם חסרונות בלתת לאוהד מן השורה לנהל לך את הקבוצה.

תפקיד היו"ר של מכבי תל אביב הוא מהג'ובים החשובים שיש בספורט הישראלי. השתלטותו של מאנה על הקבוצה עשויה להיות מהלך דרמטי במעלליה של ליגת העל, לשנות את פניה לחלוטין ולהחזיר לה מהאטרקטיביות שאיבדה. ספק אם מאנה מצליח להבין את החשיבות והאחריות שבתפקידו החדש. אומנם לוני הוכיח שאין לנו צורך באנשי חינוך מתנשאים שילמדו אותנו מה נכון ומה לא, אבל שיימן, זינו ופניג'ל הראו כמה נזק יכולים לעשות יושבי ראש קפריזיים, אינטרסנטים וחסרי מקצועיות. בדבר אחד כבר אין ספק: הפה הגדול שלו, חלומם הרטוב של העיתונאים, יספק כותרות פרובוקטיביות, ובלוריתו המצודדת תככב במדורי הרכילות. רוני מאנה, בין אם נרצה או לא, נכנס לחיינו בסערה, ולפחות לעונה הקרובה – אלו הם הפנים החדשות של ליגת העל. תתכוננו.

לכולם ברור למה אנשים כאלה נכנסים לכדורגל. לרוב זה מסתכם בשילוב של אינטרסים עסקיים עם ההנאה מתשומת הלב התקשורתית. על אף שהם מצליחים למנף את הפרסום בחינם להזדמנויות פיננסיות, אין ספק שהם בעיקר מתמוגגים מכרכורם של העיתונאים, מתחינותיהם של האוהדים ומעמדת הכוח. גם במקרה של מאנה השיקולים ברורים. ברור שהנדל"ניסט המצליח שמח לראות את שמו מופיע שוב ושוב בתקשורת, דבר שיקל עליו להיקשר לשמות הגדולים של השוק המקומי, אבל ההרגשה היא שאם היה עליו לבחור באחד מהשניים – ביזנס או פלז'ר – מאנה היה מעדיף את אור המצלמות. האיש, אם לומר זאת במילים פשוטות, חזק בקטע של להיות סלב. למעשה, הוא ממציא הז'אנר.

קשה להגיד שהנתונים הללו נוטעים ביטחון בקרב אוהדי מכבי. גם הם זוכרים שלתודעה הציבורית הוא פרץ במדורי הרכילות של תל אביב של שנות השמונים, אז היה בן זוגה של ניקול הלפרין, מלכת היופי החמישית ברציפות שהוא הפיל ברשתו. ניתן להגיד שכבר בצעירותו הוא לא חשף עומק רוחני במיוחד, ועמל קשות על יציקת היסודות לכניסה לעולם הזוהר, כשכל הדרכים כשרות כדי להגשים את המטרה. על אף השנים הרבות שחלפו, טרם זוהה המהפך. עד היום שמו מתנוסס יותר מדי במדורי הרכילות, ויותר מדי פעמים.

צמד הפרטים העסיסיים הבאים שנדלו מאותם מדורים צהובים לא יצליחו להרגיע את אוהדי מכבי. באחד מהם נכתב שרק לאחרונה הוא "חגג יומולדת ופתח שולחן במסעדת סיטרה" (כדברי המדור) אך מסרב לחשוף את גילו (!); השני היה כשהתוודענו לבת זוגו עד זה מכבר, אחת ג'ני צ'רוואני, שבאופן לא מפתיע, גם היא בלונדינית נעימת מראה. גם מבלי להכיר באופן אישי את אותה גברת צ'רוואני, ומבלי להיכנס לחייו הפרטיים של האיש, נדמה שאוהדי הכדורגל אמורים להעדיף לקבוצותיהם יושב ראש ש"אוחז" בזוגיות יציבה ומבוססת יותר, כזו שיודעת עליות ומורדות, עם מחויבות אמיתית, עם השלמה עם מגרעותיה של בת הזוג. מנגד, אלו שמדי שנה מחליפים מלכות יופי, עלולים להעלות כמה סימני שאלה. אבל אולי זה רק אני.

ההשוואה ללוני היא בלתי נמנעת. לוני, בניגוד גמור לרוני, הוא אדם עדין ומנומס, איש ניהול עם חזון אמיתי, תרבות דיבור וגינונים אירופאיים. יש לו רק בעיה אחת: הוא מנהל כדורגל גרוע. עם כל הכבוד לחיי הנישואין של היו"ר ויציבות הזוגיות שלו, חשוב יותר שהבוס יידע איך מביאים אליפויות. מאנה, עם כל הביקורת, מצליח להוכיח בינתיים שהוא גם איש של מעשים. הוא אחראי על הזרמת למעלה מ-20 מיליון שקל לתקציב קבוצה, אירגן בצורה מרשימה ספונסרים חדשים, סגר בביתו הפרטי את חוזיהם של שחקני הרכש החדשים, ובעיקר הצליח להזרים רוח אופטימית חדשה בקרב אוהדי הקבוצה. אין בכלל ספק שהצמד נמני את מאנה נראה מתאים יותר לעולם הכדורגל מאשר אותו ציוות כושל של הרציקוביץ' עם דריקס, שרק בשנה שעברה רבו עם חברת תריסים על עשרת אלפים דולר כאופציה לספונסר.

המהפך האמיתי עשוי להיות באווירה ביציעים. מאנה, לפחות בינתיים, מצליח לשבות את לבבות האוהדים. הצעד הראשון לבניית האמון היה בהענקת סמכויות בלתי מוגבלות לאבי נמני. השאר טמון באופיו הכובש. מאנה, שגדל בשכונת התקווה, מצליח לדבר עם האוהדים בגובה העיניים. עם מכנסיים קצרים ונעלי מוקסין הוא מתייצב ללא חשש בקרית שלום, משוחח עמם בלי להתנשא, קשוב לבקשותיהם, מאפשר להם להניח יד על כתפו וללחוש סוד על אוזנו. גם במקרה של אי הצלחה, לא נראה שבשנה הקרובה מישהו מהם יעז לדרוש את ראשו.

חלק מהכותרות בהן היה מעורב מאנה בשבועות האחרונים הצליחו להביך את אוהדי מכבי תל אביב. הסכסוך העסקי עם גאידמק נראה מאוד לא סימפטי, לאחר שהבעלים של בית"ר הגיש נגדו תלונה למשטרה על ניסיונות סחיטה, הפצת מידע כוזב ואיומים. דרישתו של מאנה לעמלה המגיעה לו כמתווך בעסקאות של הטייקון הופכת אותו למין דג קטן שמנסה לשים את ידו על השאריות של הכריש הגדול, דבר שיוצר תחושה לא נעימה בקרב אוהדי מכבי, שהתרגלו ליחסי כוחות אחרים עם בית"ר ירושלים לאורך השנים. גם הפרסום באחד מכלי התקשורת שמאנה ערך סולחה עם אלי כהן דווקא בחתונה של יוסי הררי לא מצליח להרגיע את האוהדים.

דמותו, כאמור, ממשיכה להוות דילמה עבור אוהדי מכבי ת"א. מצד אחד הוא שחצן ורברבן, שמשדר אובר עממיות. מצד שני, טיפוסים כאלה משתלבים בטבעיות יותר בכדורגל הישראלי. גם חבורת אנשי העסקים שעומדת מאחוריו היא חידה. האניגמה על זהותם גוברת, לאחר שהתברר שמכולם הם בחרו דווקא במאנה להיות נציגם.

השבוע ניתן היה ללמוד עוד מעט על דרכיו, כשצלצל במיוחד ב-12 בלילה לערוץ 5 כדי לתת את תגובתו לאנשי "יציע העיתונות". המסר של היו"ר המיועד היה כפול: מצד אחד "תחזיקו אותי", כפי שעשה גם אחרי סנטה קולומה וגם אחרי המהומות במשחק האימון מול סכנין. מצד שני, הדאחקות המוגזמות עם קופמן חשפו עד כמה הוא נהנה. רוני מאנה לא הולך לשום מקום.