יום שישי בספורטק היה אכזרי במיוחד לכל הנוכחים. שמש, חום ולחות במיקס נורא ואיום שיצר מסחטת זיעה אנושית מכל אחד מ-200 הצופים במגרש, וגרם גם לשחקנים לא ללקק דבש, עם הרבה כדורים שהתפספסו ושגיאות שנגרמו, כנראה, מבעיות ריכוז שנבעו מהשרב. לא בכדי אמר סטיב הרץ, מאמן תל אביב לייטנינג, אחרי המשחק בו הפסידה קבוצתו למודיעין מיראקל 9:8: "אני מאמן בייסבול 38 שנים, וזה אחד המשחקים הגרועים שאימנתי בהם".
מי שעובד שעות נוספות בחום הכבד הוא הפיזיותראפיסט של תל אביב, אורי זמיר. הוא חובש, מורח משחות ושם קרח על ידו של כל דורש. לפיזיותראפיסטים, תאמינו או לא, יש עונת מלפפונים בדיוק כמו לשחקנים ולמאמנים. "בשנה שעברה עבדתי בקבוצת הכדורסל של מכבי ראשון לציון, השנה אני עדיין מחכה ובינתיים מעביר את הקיץ כאן". זמיר התוודע, אמנם, למשחק הבייסבול רק כשהחלה הליגה, אבל מגחך למשמע הטענה לפיה בייסבול הוא "ספורט של כוסיות".
"זה אמנם לא כדורעף או כדוריד", הוא אומר, "שם יש הרבה יותר פציעות, אבל גם לשחקני בייסבול לא חסר. מקום הבעיה העיקרי הוא בכתפיים". כשארון פריבל, המגיש של תל אביב, מגיע אליו, הוא מבקש כמויות בלתי נדלות של קרח על הזרוע האדומה. בואו נגיד שטמפרטורה של 35 מעלות לא עוזרת ליד להתקרר.
אל תפספס
אנשים בשחור
שופט בייסבול, כמו שופט בכל ענף, הוא מקצוע קשה, וגם מסוכן משהו. אחרי הכל, נראה אתכם עומדים מאחורי תופס וחובט, שבכל רגע נתון יכול לדפוק לכם לתוך הפנים כדור קשיח במהירות של 120 קמ"ש או יותר. למרות המסכה על הפנים, תאמינו לנו שזה כואב.
מפתיחת העונה עומדים השופטים על המוקד. "אפילו דן דוקט הודה שהוא לא הצליח להביא את השופטים שרצה, וכרגע הם נקודת תורפה", הסביר אחד השחקנים, "צריך להבין שבשביל שחקנים כאלה ספירה של 2:1 או של 1:2 עושה הבדל עצום, והם כל הזמן טועים". באינינג החמישי נרשמה מחלוקת על גניבת בסיס, וארט שמסקי, מאמן מודיעין, נכנס בסערה למגרש, פלט כמה מלים והורחק. אינינג אחד מאוחר יותר התנצח מגיש של תל אביב והוצא מייד על ידי מאמן הקבוצה, סטיב הרץ, וזה עוד מבלי שספרנו את כמות התלונות של השחקנים על הספסלים.
למרבה הפלא, מי שמגן על השופטים הם דווקא המאמנים, ובמיוחד שמסקי, שהיה כעוס מאוד במהלך המשחק. אולי זה היה הניצחון ואולי סתם העובדה שעבר לא מעט בחייו (כולל אליפות בניו יורק מטס ב-1969, מה שגורר בקשות לתמונה וחתימות מכל אוהד מטס בנמצא), שמסקי היה רגוע הרבה יותר לאחר שהמפגש הסתיים.
"יש הרבה מחלוקת על ספירת השופטים", אומר שמסקי, "אני חושב שהבעיה היא חוסר עקביות, שפעם הסטרייקזון קטן ופעם הוא גדול. אבל אי אפשר להאשים אותם. שופטים הם שופטים, והם לא מה שמנצח או מפסיד משחקים. שיחקנו איום ונורא היום, לא הצלחנו לשלוט בהגשה, לא הצלחנו לתפוס כדורים פשוטים, ניצחנו עם הרבה מזל ויש הרבה דברים לתקן. שופטים הם הבעיה האחרונה שלנו".
סטיב הרץ, מאמן תל אביב, הבין לאחר קריירה מקצוענית קצרה שעדיף לו להתמקד באימון, וב-38 השנים האחרונות הוא מדריך מכללות ותיכונים בעיקר באזור פלורידה. זו הסיבה העיקרית שהוא רואה במשחק קודם כל את האספקט החינוכי. אין מאמן יותר ערכי מהרץ בליגה. גם אחרי שהמשחק מסתיים, הוא מסביר לשחקנים בצד מה צריך לשפר ולתקן, דואג לגיבוש ולמרקם הקבוצתי ורואה את המשמעת והכבוד שלהם כמעלה ראשונה. כשהמגיש המחליף שלו מתפרץ על השופט ושואג "that was in the fucking middle" בשל קריאת BALL שלטענתו לא הייתה נכונה, הרץ ממהר להוציא אותו. "אף שחקן שלי לא ידבר ככה אל שופט. זו הייתה הסיבה שהוא הוצא מהמשחק, אסור לו לדבר ככה". על השופטים הוא אומר: "זו עבודה קשה בכל העולם ותמיד יהיו תלונות. אסור לשפוט אותם".
"יש פה ספקטרום של רמה"
הראיון של קן הולצמן בשבוע שעבר היכה גלים בליגה. הולצמן טען שאין כאן רמה גבוהה, ושהוא לא נותן למיזם יותר מדי צ'אנס. דן רותם, עוזר מאמן ומגיש של הלייטנינג, לא מסכים: "יש כאן ספקטרום של רמה. שחקנים ששיחקו ברמות הגבוהות, שהתאמנו עם קבוצות באימוני האביב של המייג'ור ליג. בכלל, עדיין קשה לשפוט ליגה כל כך צעירה". גם שמסקי והרץ מסכימים: "דבר איתנו על הרמה בסוף העונה, לא עכשיו, חמישה שבועות אחרי שהכל התחיל".
על דבר אחד מסכים רותם עם הולצמן, והוא שהשתלבות הישראלים בליגה תהיה איטית מכפי שניתן לקוות: "צריך להבין שהישראלים שיחקו פה בייסבול חובבני בלי כלים של ממש להצליח. בגלל שיש כאן שחקנים שהם באמת ברמה גבוהה, קשה להם להשתלב". לגבי הקהל, שכולו מורכב מאמריקאים, רותם שולח ביקורת מרומזת לליגה: "הם החליטו שהגרעין הקשה של האוהדים יהיה אנגלוסקסי, וזה מובן, אבל צריך לעשות יותר מאמץ לקרב את הקהל הישראלי". בכל מקרה, כולם ממליצים לחכות לסוף העונה. אז נחכה, ובינתיים נמשיך לקנות בקיוסק המאולתר נקטר מנגו בעשרה שקלים (הלו, זה קצת הרבה, יש הנחות לישראלים?)
