והאשמה עלינו

עוד כמה שנים, כשינברו ההיסטוריונים והארכיאולוגים בחיפוש אחר נקודת השבר של הכדורסל הישראלי האבוד, מוטב להם שיפתחו את מסעם מתחת לענני האבק שהיו פעם אולם אוסישקין בתל אביב. כי מעבר לסמליות שבקריסת הקבוצה מספר שתיים בכדורסל הישראלי, אפיין מותו בייסורים של האולם הרעוע גם את השינוי הגדול שחל בנו. הכדורסל הישראלי, שנבנה על אחדות, הקרבה וחוויה, הפך ליוזמה נדל"נית, תחרותית ואינדיבידואליסטית. בדיוק כמונו.

שנה וחצי עמד אולם אוסישקין כשהוא מרוטש מפנים, אך לא הצליח לגייס דבר מעבר לאמפתיה ציבורית, שלא היתה יעילה מספיק למניעת הטרגדיה שבדרך. עסקני הפועל תל אביב לדורותיה נטשו אותו, פוליטיקאים ואישי ציבור העדיפו למלא פיהם בסושי של יד אליהו הממוזג, ואפילו התקשורת, זו שכונתה פעם כלב השמירה של הדמוקרטיה ואפילו הואשמה לאורך השנים כ"אדומה", לא טרחה להצביע על גודל המחדל, או לחקור לעומק את האנשים והסיבות שהובילו לבוקר המר הזה. המאבק המשפטי, שנוהל בזכות הקרבה של מספר אוהדים בגיל העשרים, שאספו שקל לשקל על מנת להביע את עמדתם בפני החוק, הפך לפיכך לאבוד מראש.

אוהדי הפועל תל אביב, שהמאבק המפואר שהנהיגו במשך שנה וחצי הוכתם בחודש האחרון על ידי פעולות מכוערות של טפשים, כיוונו את חיציהם לכל אורך הדרך אל ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. גם הם ידעו, אולי טוב מכולם, כי מוטב להם להתחנן לחסדיו של הטכנוקרט מחיל האויר, חסיד הנדל"ן והרס המסורת. ככה זה כשהאיש שמחזיק כבר שנים בהפועל תל אביב לא רק שלא צריך להתחמק מהשאלות על הקלות בה ריסק את האימפריה, אלא אף מתיימר לפרשן את האירוע בכלי התקשורת, ולהצטרף לגל ההתקפות על ראש העיר.

אבל שאול אייזנברג אינו האשם היחיד בקריסת אולם אוסישקין והפועל תל אביב. האחריות מוטלת גם על כל אותם אוהדים בעלי השפעה, שהסתפקו בשנתיים האחרונות במבט נוגה אל המסך על חשבון הפשלת שרוולים והצטרפות אקטיבית למאבק.

אולם אוסישקין היה מבנה ישן ומצחין, שהקלות בה קרס תחת כפות הטרקטור רק הדגישו את אי ההתאמה שלו לכדורסל בעידן המודרני. אלא שבמדינה ללא תרבות ספורט אסור להרוס מתקני ספורט. ריח ההמבורגרים שהציף את יציעי הבטון, הפרקט המחליק והרעוע והסל שנכנע לא פעם לשליטת יושבי היציע המערבי הם הם הכדורסל הישראלי של פעם. זה שהפיק סיפורים, חוויות וגיבורים.

הנוסטלגיה של הכדורסל הישראלי מככבת בשנים האחרונות בארוחות המחצית של ימי חמישי ביד אליהו. כל עוד יצטרפו אליה סיפורי קבורה כמו זה של אוסישקין, בסוף לא יוותר מהכדורסל הישראלי דבר.