אפקט גאידמק? אפקט פרויד!

האם באמת בעלי בית"ר ירושלים סחרר את מחירי השוק, או שמא מדובר בחסכים ותסכולים באזורי הגוף המוצנעים של בעלי שאר הקבוצות בליגת העל?

דוד פרנקל
24/07/2007

ממרומי משרדו בבית "ישפאר", משקיף לוני הרציקוביץ', הבעלים של מכבי תל-אביב, על תנופת הגידול באזור ההיי-טק של הרצליה פיתוח. מסעדות חדשות נפתחות בכל פינה, מנופים מתנשאים מעל אתרי בניה ושלטי חוצות ענקיים מפרסמים מודעות לגיוס עובדים. בלב הפעילות הזו, מבריק למרחוק מרכז הפיתוח החדש שחנכה חברת "מיקרוסופט" לפני כחודשיים.

מבצר הזכוכית והפלדה המרשים הזה, מאכלס כמה מאות מהנדסי תוכנה בכירים אשר נשלפו ממשרותיהם בחברות אחרות, בעזרת משכורות מפתות ותכנית אופציות שקשה לסרב לה. כצפוי, הכניסה האגרסיבית של ענקית התוכנה העולמית טלטלה את שוק התעסוקה במקצועות ההיי-טק וגרמה לזינוק בשכר הממוצע, מה שהוביל לפגישה שנערכה בשבוע שעבר בין ראשי הקבוצות הגדולות בליגת העל, לבין יו"ר ההתאחדות אבי לוזון. קברניטי הכדורגל שלנו התלוננו באזני היו"ר על "אפקט מיקרוסופט" והעלו הצעה להגדיל את מספר הזרים בליגה, כדי להתמודד עם העלייה החדה בעלותו של השחקן הישראלי.

הקורא הערני עלול לתהות בנקודה הזו, במידה לא מבוטלת של צדק, מה הקשר בין פעילותה של חברת מחשבים אמריקאית, לבין החוזה של ראובן עובד? האם מוני הראל וחבריו בהנהלת הפועל תל-אביב נאלצו להרחיב את מסגרת התקציב כדי להתחרות בהצעה שקיבל הפנטזיסט התל אביבי מחטיבת אבטחת המידע במיקרוסופט? האם סחרחרת המחירים סביב עומר גולן, חלוץ לכאורה מפתח תקווה, הואצה בגלל ביקוש לכישוריו כמפתח אלגוריתמים לדחיסת וידאו?

עוד בוואלה!

המדריך המלא לניתוחי אף בשיטה אנדוסקופית

בשיתוף zap doctors

ה"קרטל" המתפרק מחפש הסברים

התשובה לשאלות האלה מורכבת משלושה חלקים. ראשית, לא. שנית, הסיפור על "אפקט מיקרוסופט" לא היה ולא נברא. שלישית, השיחה בין בעלי הקבוצות הגדולות לבין אבי לוזון אכן התקיימה, והתירוץ שניתן בה לאינפלציה בשוק שחקני הכדורגל היה לא פחות מגוחך. החברים שחר, הרציקוביץ' והראל תלו את המחירים המופקעים ששילמו הקיץ תמורת שירותיהם של שחקנים ישראלים, במה שהם כינו "אפקט גאידמק".

הטענה היא שתקציב העתק שהעמיד האוליגרך לרשות קבוצתו, גרר עליה בהוצאותיהם של שאר המועדונים בליגה. בתנאי שוק רגילים, זו הייתה עשויה להיות תיאוריה קבילה, אלא שבמקרה הנוכחי, אין קשר בינה לבין המציאות. אף שחקן מאלה שזכו בחוזים מופקעים בחיפה ובתל אביב לא חוזר על ידי גאידמק ואנשיו, משום שהמושג "חיזור" כלל לא קיים בתכנית העבודה של אלה האחרונים.

גאידמק אינו מתחרה על שרותיו של אף שחקן, אלא רוכש אותם בתנאים שאינם קשורים לשוק הישראלי. אף אחד ממלפפוני הקיץ האחרון, מאוהד קדוסי ועד לדודי פדלון, לא החזיק בהצעה כלשהי מהאוליגרך, וממילא לא יכול היה להשתמש בה כמנוף להעלאת דרישותיו. גאידמק חשק בשחקן ישראלי אחד בלבד, עידן טל, והחתים אותו ללא כל תחרות.

מדובר במערכת כלכלית סגורה אשר מתנהלת לפי פרמטרים פרטיים, במנותק משאר הליגה המקומית. מי שזוכה להכנס אליה (נבחרת ישראל ועוד כמה שחקני חיזוק זרים), נהנה מתנאים חומריים ברמה של ליגה בינונית באירופה. עבור כל השאר, מדובר בסיפור רחוק ולא רלוונטי שאינו משפיע על שום פרמטר בשוק המקומי - לא על כמות השחקנים הפנויים ולא על מחירם.

למרות שהתירוץ של "אפקט גאידמק" מופרך מעיקרו, אי אפשר להכחיש את העובדות שהוא נועד להסביר. איזה גורם עומד אפוא מאחורי הגידול בשכרו של הכדורגלן הישראלי? האמת היא שלא מדובר בתופעה חדשה. התחרות בין בעלי הקבוצות הגדולות (ואלה שרצו להיות גדולות), כבר נתנה את אותותיה בשלהי שנות התשעים, כשכוכבים מהקליבר של אלון חלפון מיינו הצעות מחצי הליגה וניהלו רשימות המתנה. רק הבנה שקטה בין ארבעת המועדונים הגדולים, מה שנקרא בזמנו "הקרטל", שמה קץ לסחרור הזה.

בינתיים התפרקה החבילה: מכבי ת"א ומכבי חיפה מסוכסכות, להפועל ת"א יש הנהלה חדשה, ירושלים כבר לא בתמונה ויאמר משחק לבד. ללא הריסון העצמי המוסכם, חזרו בעלי הקבוצות לפעול לפי נטיית הלב שלהם, כמעט ללא שיקול רציונלי. אם כבר מחפשים שם לתופעה, ברור שלא מדובר ב"אפקט גאידמק", אלא לכל היותר ב"אפקט פרויד", האיש שטען שהתנהגותם של בני אדם מונעת על ידי חסכים ותסכולים באזורי הגוף המוצנעים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully