דאבליסטית מחפשת טריפל

"בחורים, מצפה לנו משחק לא קל", אמר דרור קשטן לשחקניו, הפעם בטון מונוטוני במיוחד, "מכבי נתניה היא יריבה ראויה, אל לנו להמעיט בערכה". האחים נחמן הביטו זה בזה בחשש. אומנם גם לפני המשחק הביתי מול מכבי יפו קשטן נקט באותה טקטיקה זהירה, אבל הפעם נראה שמדובר באזעקת אמת. מכבי מגיעה לקופסה למשחק מול אלופה גאה, כמעט בלתי מנוצחת, אבל דרור מצליח לשדר רוגע, ומקריא באיטיות את שמותיהם של 11 הלוחמים שנבחרו למשימה. "אובארוב, נחמן, ברומר, שלח, נחמן, חג'ג', נמני, שוהם, קלינגר, זוהר, דריקס". אמר, ולא יסף. השחקנים מהנהנים בראשם בהשלמה. מה יש להגיד עם הרכב מושלם שכזה?

גם שועל ותיק כמו דרור ידע אז: מדובר בקבוצה מיוחדת. אין צורך במשפטי מוטיבציה נדושים כשמדובר בחבורת עילויים שכזו, שכוללת לא פחות משמונה שחקני בית, מחויבים מאין כמוהם. כמו באותה הפסקה מיתית בקרית אליעזר - שבה לא אמר כלום לשחקנים בטרם עלו למגרש כמו אריות וכבשו שלישייה שהבטיחה את האליפות - גם הפעם המבט שלו הספיק כדי לגרום לדריכות שיא. העבודה העיקרית נעשתה במגרש אימונים, שיחות העידוד האישיות נערכו בחדרי חדרים, היחידה התגבשה משבוע לשבוע לנגד עיניו של הגנרל. זהו גמר ליגת האלופות, דאבליסטית מול דאבליסטית, הברומרים מול המכנסים, אימפריה מול אימפריה. קרב המוחות מול פרלמן בעיצומו.

חוליית ההגנה לא הדירה שינה מעיניו של המאמן. תסריט שבו מכנס מצליח להתל בברומר הוא אינו סביר בעליל, האפשרות שדויד לביא יחלוף בשלום על פני שלח היא הזויה לחלוטין, וזה עוד מבלי להזכיר את נוכחותו המאסיבית אלכסנדר "הסלע" אובארוב בין הקורות. "כן, גד, החומה בצורה", אמר דרור וטפח על שכמו של ברומר, "לא במקרה ספגתם 16 שערים בלבד במשך עונה שלמה". עכשיו התפנה המאמן בלב שקט לשאר חלקי המגרש. גם שם, לשמחתו, הוא לא ציפה להיתקל בקשיים.

גם בקישור, גילה דרור, יש לו עליונות מרשימה. שפיגלר כבר מזמן מעבר לשיא, גריאני ייכתש על ידי קלינגר, ועם כל הכבוד לאלברט גזל וגדעון קליינמן (מי?!) – ההערכה כי השניים יסתנוורו לחלוטין מאור הכוכבים שבהק מחולצותיהם של נמני וזוהר. המאץ'-אפ בהתקפה, לשמחתו, מעודד גם הוא. חיים בר יתקשה להתמודד עם המאסיביות של דריקס, איציק ויסוקר הרבה מעבר לשיאו, והמכונה ההתקפית שהוא בנה תתקוף גלים גלים, בטרם שוב תכניע את יריבתה. "הניצחון הושג בזכות הרבה עבודה קשה", יאמר בצניעות המאמן בסיום המשחק, "כל הכבוד לבחורים".

אחרי שבעטנו בישבן הגדול של מכבי חיפה 1993/4, מכבי תל-אביב 1995/6 אמורה להיות טרף קל. ובכל זאת, מדובר בדאבליסטית כמונו, שלא נהנתה מהיסטוריונים אוהדים בתקשורת כמו שפיגל וחסידיו השוטים, ולכן יש לעלות לגמר במלוא הרצינות, כאילו לא ניצבים מולנו האחים נחמן אלא האחים דה בור.

רק היום, במבט לאחור, אפשר להבין את ההבדל הגדול בין הדאבליסטית התל-אביבית והנתנייתית. מכבי נתניה של 1977/8 שינתה את הכדורגל הישראלי: הפכה סדרי עולם ישנים, קרעה לגזרים את מאזני האימה בין המועדונים הגדולים מאז קום המדינה, קבעה יחסי כוחות חדשים, הציבה סטנדרטים נעלים באסתטיקה הבסיסית של כל אוהד כדורגל ישראלי, שינתה את צורת ההסתכלות של אוהדי ופרשני הספורט על הענף. אפשר לחלק את הכדורגל הישראלי לשתי תקופות זמן - עד מכבי נתניה, ואחריה. גם אם היא לא נהנתה מהסדר החדש שהיא קבעה, במבט של 30 שנה לאחור, תרומתה ההיסטורית לעולם לא תישכח. כמו כוכב רוק שהקדים את זמנו וזוכה לתהילה האמיתית רק במבט לאחור, מכבי נתניה היא תופעה על זמנית.

מכבי תל-אביב של עונת הדאבל היתה מכונת כדורגל מפוארת, מרשימה ומפחידה כאחד, אבל לעולם לא הפכה לתופעה חוצה גבולות וזמנים כמו מכבי נתניה של 1977/8. יתרה מזאת, וכאן כבר אוהדי מכבי תל-אביב יסכימו: מכבי תל-אביב היתה בעיקר נגזרת של מאמנה הנהדר (דרור קשטן), שחיפה על סגל בינוני ברובו עם רוח ששילבה מכביזם וקשטניזם. האחים נחמן, חיים חג'ג', יעקב הלל ומאיר מליקה היו ברובם בובות כדורגל שקשטן ניפח וניפח עד שהפך אותם לחיילים ממושמעים, משרתם של הכוכבים נמני, קלינגר, דריקס, זוהר ואוברוב. מכבי נתניה היתה גם קבוצה של שחקנים מעולים בכל עמדה ומאמן מעולה (שמוליק פרלמן), מכבי תל אביב קצת פחות. האקדמיה לכדורגל של פרלמן המשיכה לפעול גם אחרי שהוא עזב ולקחה עוד שתי אליפויות, מכבי תל-אביב מתגעגעת כבר יותר מעשור למשמעת של קשטן.

פעם שאלו את ג'ימי פייג, הגיטריסט המהפנט של לד זפלין, מה היה סוד ההצלחה של הלהקה. פייג' בחר להחזיר את הכתב לחזרה הראשונה של לד זפלין, וסיפר כי הרגיש מהרגע הראשון שיש חיבור מיסטי בין ארבעה מוזיקאים ונגנים לא מהעולם הארצי הזה. גיטריסט, בסיסיסט/קלידן, מתופף וסולן שנבחרו לא פעם לגדולים ביותר בהיסטוריה של הרוק, כל אחד בתחומו. במכבי נתניה היה את הניצוץ הזה, ניצוץ בין מקבץ שחקנים יוצא דופן, שכמו לד זפלין, לא יכול היה להשאיר את המאזין אותו דבר אחר-כך.

המשחק נפתח בסערה. כבר בדקה ה-12 עודד מכנס הצליח להערים על שלח ולהשחיל כדור מדויק מתחת לבטנו של אובארוב ולהעלות ל-0:1. האורחים מת"א, עדיין המומים מהאווירה העוינת בקופסה, הצליחו להתאושש, וכבר בדקה ה-32 השלימו מהפך ועלו ליתרון 1:2 משער נגיחה אדיר של אלי דריקס ועוד דרדל'ה בלתי נשכחת של קלינגר. מכנס משלים צמד עוד לפני המחצית עם דחיקה אופיינית אחרי כדור קרן, והקבוצות יורדות להפסקה ב-2:2. "לא האמנתי שאשאג הללויה ארבע פעמים תוך 45 דקות בכזה משחק חשוב", יספר לאחר מכן יורם ארבל.

פרלמן וקשטן הנסערים לא יכלו להישאר אדישים לחגיגת השערים הזו, וכצפוי, המחצית השנייה נפתחה עם חילופים הגנתיים, מערכים נסוגים ומשחק מהוסס של שתי הקבוצות. בדקה ה-78 דויד לביא עלה גבוה, צבי שריר התעלם מדחיפה ברורה ברחבה ("היה פאול פאסיבי" הצהיר שנים לאחר מכן), ונתניה עלתה ל-2:3 מדהים. מכבי ת"א לחצה בדקות האחרונות, ושחקניה אף פגשו פעמיים את הקורה, לפני שדויד לביא ניצל את הרפיון בהגנה בדקות המכריעות כדי לנעוץ את המסמר הרביעי. 2:4 למכבי נתניה 1977/8, הקבוצה הישראלית הגדולה של כל הזמנים.